RSS

תגית: קוקה באר שבע

Beer-שבע

הזמן: חמישי בערב, אחרי ארוחה במסעדת הודו הקטנה
המקום: פאב הקוקה, באר שבע
השותים: הילד השוודי החי, הילדה השוודית המתה, החשאי ואני
הנשתות: בירות הבית של הקוקה

מכל מטקבקי השכלתי, ובמיוחד מטוקבקיסט מס' 8 בתגובות לראיון המחופף עם שפחתכם החרופה, שפורסם בטמקא לפני כחודשיים: "ב"קוקה" בב"ש עושים בירה ביתית מצוינת. אבל תיזהרו לא לאכול שם".

לא שמעתי על הקוקה לפני כן ולא מפתיע. באר שבע לא ממש נמצאת על רדאר הבילויים שלנו. ערד כן, כמה שמתאפשר ומתי שמתאפשר. בירה במוזה ואולי גם בנישה אחרי טיול רגלי בעיר המהנדסים ותצפית על המדבר בגן הפסלים. דימונה וירוחם – בסדר, בדרך לטיולים קצרים במדבר. באר שבע לא. אפורה מדי, מדכאת מדי, סטודנטיאלית מדי, מעלה זכרונות מרירים וקרובים מדי ועד אותו טוקבק – נטולת סיבה מספיק טובה לשרוף דלק על למעלה מ-100 קילומטרים.

בירה זאת סיבה טובה לנסיעה וברו פאב בבאר שבע איננו אלא צו קריאה. אחרי מספר דחיות ותיאומים, בחמישי בערב אחרי העבודה יצאנו מהאוטונומיה השוודית שבדרום תל אביב לעבר בירת הנגב (כן, הייתי חייבת. תודה ששאלתם). בתכנית: שווארמה בשווארמה הצמחונית, בירה בקוקה וגיחה לברבסבא, שבBEERS2012 לקח מפאב המוזה את התואר בר הבירה הטוב ביותר בדרום.

למעשה, עד שצלחנו את הפקקים ואת מילוי הדלק בסדש ניר בנים, המקום בו באמת מתחיל דרום הארץ, מצאנו את השווארמה סגורה ועד שסיימנו את עניינינו בקוקה החלטנו לחזור הביתה מפאת שעון קיץ, משמרת בוקר לשוודי ולימודים. בין ההגעה לעזיבה אכלנו מנות זולות, טעימות, משביעות וטבעוניות במסעדת הודו הקטנה והגענו לרחוב ארלוזרוב, לא רחוק מתחנת הרכבת – כתובת שהשרתה עלינו תחושת ביתיות כוזבת.

זה לא כל כך נעים לראות את השווארמה הצמחונית סגורה, במיוחד לא כשאת בצום מהצהריים.

הקוקה שוכן במתחם קטן בפאתי שכונת מגורים, ליד מתנ"ס , רדיו דרום ופאבים של פריקים שמציעים נרגילה+גחל ב10 ₪, ומתהדר במיתוג של מב"י: שלטים של סטלה ולף וחסות של גינס על השלט שמבשר על הצהרת הכוונות של המקום: ברוהאוס, אוכל ומוזיקה.

קוקה באר שבע: כאן מבשלים גינס?

בחמישי בערב, בסביבות 11, השטח הגדול של הפאב היה מואר, נקי מעשן(!) ובעיקר ריק, במיוחד ביחס לסופ"ש. מחד, זה מובן, כי בטח הסטודנטים עפים מכאן בסופ"ש, מאידך לא ברור למה יושבי הקבע לא צובאים על המקום. אולי כי מואר שם? אולי כי נסלי ברדה בהיום שהיה מוקרנת על מסך ענק זה משהו שקונה רק אותי? לא ממש ברור לי.

המבשלה, כמתבקש מברוהאוס, נמצאת בפאב עצמו ומיכלי הבישול וההתססה נשקפים מהחלונות, לטובת השותים, שבשעה שהיינו שם התחלקו לשותי שייקים/קוקטיילים לא מזוהים(!), שותי ויינשטפן/ טובורג מהחבית(!!), לוגמי גולדסטאר מהבקבוק(!!!) ולאלה שעשו את הדבר הטבעי והמתבקש והזמינו את אחת מהבירות שמבושלת במקום, שהן:

חיטה, פורטר, בירה בלגית, פייל אייל

איזה  סוג של חיטה? מה זאת לעזאזל בירה בלגית?? מהם אחוזי האלכוהול ומי עומד מאחורי מבשלת רייזמן, עם הלוגו היפה והסולידי, שאותו ראינו לראשונה בתפריט ושאיננו מופיע כלל בשילוט? שאלנו את המלצרית לגבי אחוזי האלכוהול בבירה, והיא השיבה שבערך 7%. בכולן? -כן, בכולן, בערך. זה משתנה.

הזמנו ארבעה חצאים, אחד מכל סוג, במחיר זול במיוחד, אפילו ביחס לברופאב. לא הצלחתי להבין למה קרלסברג וטובורג עולה כמו הבירה המקומית. המחיר הזהה לא מבדל את הבירה של קוקה/ רייזמן מהבירה המסחרית לטוב ולרע: לא כתמורה טובה יותר לכסף ואף לא כמוצר יוקרתי יותר.

הבירות הגיעו בכוסות ממותגות ומאסיביות שכולנו אהבנו:

שורה ראשונה, מימין לשמאל: חיטה, פייל אייל, בלגית ופורטר
שורה שניה, מימין לשמאל: מארק קנופלר ו- μ= non-gendered zombie

ועכשיו לרשמים: בירת החיטה היתה ענברית ומעוננת עם ראש קצף לבן שהתפוגג מהר מדי לטעמי, כמו כל ראשי הקצף, כנראה בגלל השטיפה במדיח כלים. היו לה ריחות קלושים של בננה ומעט סוכריה, שהצביעו על השפעה גרמנית. בטעם הורגשה מעט חמיצות, הגוף בינוני, הגיזוז קל והסיומת קצרה. לטעמי זו היתה הבירה המוצלחת של הערב.

הבירה הבאה, האהובה ביותר על הילדה השוודית, היא הפייל אייל. צבעה ענברי וכמעט צלול. הריח, שמתחיל קלוש ומתכתי, מקבל כעבור מספר דקות ארומות פירותיות של כשות. הטעם מריר-כשותי ועדין ואילו הלתת מורגשת בסיום. טיפה יותר גיזוז היה עושה לה טוב. גוף בינוני.

לפורטר, שצבעה חום-קולה צלול וראש הקצף המתפוגג שלה בצבע בז', ריחות של שוקולד חלב וטעם מריר-קלוי שמשאיר בפה תחושה יבשה שנעמה לי. הגוף של הבירה קל וגם כאן הגיזוז רך, הסיומת קצרה ויבשה. עד עכשיו, אין סיכוי שמי מהבירות העפילה ל-7 אחוזי אלכוהול, וזה בסדר גמור; הפוטנציאל למתיקות אלכוהולית לא היה מיטיב עמן.

הבירה האחרונה היתה החידה של התפריט. מה זה "בירה בלגית"? דאבל? טריפל?? בירה שבושלה בבלגיה והותססה בארץ? מה הופך בירה לבלגית אם לא המוצא? בכל מקרה, מדובר באייל בצבע נחושת, עם ריח של סוכריה ומולסה ומתיקות מוגזמת, מרקם דביק-כמעט, סיומת מתוקה וגוף בינוני. לא הצלחנו לפתור את החידה ובניגוד לשלושת האחרות, גם לא הצלחנו לגמור את הבירה.

השוודים ישבו עם תצפית על הבר והילדה אמרה שחוץ מהויינשטפן, הבירות המקומיות הן בחירה מוצלחת יותר. אני מסכימה.

מסקנות: אופציה סבירה וזולה, תחנת עצירה חובה לחובבי בירה (שמבקרים) בדרום (בדרך לאילת, נכנסים לבאר שבע כמו פעם; הפאב פתוח מ-12:00 בצהריים ואף לפני כן בשבתות ויש אפשרות להזמין מסלול טעימות). טיפול נכון בכוסות, הדרכה של המלצרים, עיצוב ייחודי ומיתוגי יותר ייטיב מאוד עם הפאב.

תודה לילד השוודי החי על הצילומים.

 
תגובה אחת

פורסמה על־ידי ב- 30 במרץ 2012 ב- חיטה, ישראל, פורטר

 

תגים: , , , ,

 
הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 241 שכבר עוקבים אחריו