שישי חם בירושלים – ביקור במיה בר ובקאסה דה לה הבאנו

הזמן: יום שישי, היום הראשון של שעון הקיץ
המקום: מיה בר, רח' הלל ירושלים
השותים: החשאי ואני
הנשתים:

St. Bernardus Abt 12 (עמ' 221)

Maredsous Tripel (עמ' 196)

St. Bernardus Wit (עמ' 217)

את היום הראשון של שעון הקיץ בילינו החשאי ואני בירושלים. אני מגיעה הרבה לעיר, לביקורים שאוכל במרכזם: בורקס, כנאפה, שעה של קולוניאליזם ישן וטוב בהוספיס האוסטרי והמון תה בבית של של The Bitter Danny of the East, היחיד מהחברים שרכשתי בזמן מגורי בעיר שעדיין מתגורר שם ובערך אחד הדברים הכי טובים שיצאו לי מהעיר הזאת.

אבל מטרת הנסיעה אתמול היתה קצת אחרת, ביקור בלה קאסה דל הבאנו, חנות סיגרים ירושלמית שמנוהלת על ידי ידידינו דן לוי מCuba-Scot. למדנו שלה קאסה זאת רשת חנויות בזכיון של ממשלת קובה ושכל מוצר שנמכר בה חייב לעבוד שרשרת אישורים ביורוקרטית-משהו בארצו של פידל, ושעד שיגיעו אישורים להבאנה קלאב חובבי הרום יאלצו לבהות בבקבוק של קפטן מורגן או להפנות את מבטם שמאלה, לכיוון הסינגל מאלטים. אנחנו לא מעשנים (ובזכות הונטות המאסיביות אפילו לא הרחנו כמו מאפרה כשיצאנו לרחוב) והתארחנו עם הגב ליומידור ועם הפנים לדן, שמזג לנו טעימות: גלנליווט 15, אוכנטושן 12, לפרויג ובאומור 12. הטעימות לוו ברחרוח צנצנות שעוזרות להבין טוב יותר את הוויסקי. מכל מה שדגמנו הכי נהניתי מהגלנליווט, למרות שיש לי חולשה גדולה לכל דבר מעושן.

(מה הקשר לכל זה ולבירה? תחילת תהליך הפקת הוויסקי, לפני שלב הזיקוק, דומה לתהליך הפקת הבירה. תירוץ קלוש אבל זה הבלוג שלי ומותר לי לחרוג מהעיקר אם מתחשק לי.)

כשהקאסה נסגרה לכבוד שבת קודש, שוטטנו בעיר. אכלנו חומוס בבן סירא, שתינו תה אריזונה במכולת ברובע הארמני, שברנו שיגרה לאיש הביטחון בבניין הסוכנות היהודית כשנצמדנו לחלון וניסינו להבין את תלי העיצובים בחלל הפנימי של המקום, שיחקנו בדורין אטיאס מול בית הכנסת הגדול  והתאכזבנו לגלות שקפה פרדיסו הפך את פניו והוא כבר לא המסעדה האיטלקית החמודה והלא-כשרה של פעם. השמש שקעה ועדיין היה חם ונעים ולא הצטרכנו לחתוך מגן העצמאות למכונית כדי לקחת עליוניות. כך קיבלנו את שעון הקיץ והעברנו את הזמן עד לפתיחת המיה בר, היעד השני שלנו.

למי שלא מכיר, המיה זה בר יין ירושלמי, שמשמש גם כמרכז הדרכה עם סדנאות וקורסים וגם נבחר כבר הבירה הטוב בבירה בתערוכת Beers. במדרג שמתנהל אצלי בראש המיה קיבל אוטומטית ציון לשבח בזכות הבירות של אביר האלה שנמצאות בתפריט דרך קבע ובזכות מבחר מפתיע של רום: אנגסטורה, מאייר'ס והבקבוקים היותר איכותיים של בקרדי. הגענו למקום ראשונים וזכינו לזמן איכות עם גיא, הבעלים, ועם מייק שמאחורי הבר ומאחורי הברזים של מותגים שונים של נורמן פרמיום בעיקר. בניגוד לברים אחרים, המיה לא עמוס בבירצ'נדייז, וזה היה לי נחמד. הבירה מוגשת תחת מפית קוקטייל לבנה, על הקירות צילומים בנושא יין ומעל האסלות בשירותים מארזים ריקים של סינגל-מאלטים ודובל טריפל.

הזמנו בירות מהחבית. התחלנו באבט 12, אחת מהבירות האהובות עלינו ובמרדסו טריפל, שהוגשו בגביעים המתאימים להם ומולאו עד הקצה. הסט. ברנרדוס היתה קצת שטוחה, דבר שפגע בטעם, אבל המרדסו היתה מצוינת. כבר שתינו אותה בעבר מבקבוק בבית ומכוס פלסטיק בפסטיבל הבירה במעברות, אבל הטמפרטורה וצורת ההגשה הנכונות הוציאו את הארומה ואת הטעם המורכב והפירותי החוצה.

גיא הוציא מהמטבח פלטת נקניקים שנראתה מזמינה במיוחד ושעברה אחר כבוד למאבטח כי החשאי ואני צמחונים. הזמנו שתי מנות שבכלל לא הולמות את הבירות הכבדות ששתינו: סלט ערבי קצוץ-טרי ומרענן והום-פרייז לשם-שינוי-לא-רכרוכיים שטוגנו על המקום. אבל הם הלכו מצויין עם בירת החיטה הקלילה והאשכוליתית שנשלפה מהמקרר, תוצר של בישול בחסות מב"י* שהתקיים במקום במסגרת האוקטוברפסט האחרון.

מתנדנדים, נלקחנו לסיור בירכתי הבר, שכבר התחיל להתמלא. ראשית, לחדר הפרטי, לראות את ערכת ההרחה לחובבי היין. ארגז של בקבוקונים ממוספרים עם תמציות ריח. גיא שלף אקראית מספר בקבוקונים ואנחנו ניסינו לזהות. באחד לפחות הצלחנו. אחר כך ירדנו במדרגות למרתף היינות הקריר והלח, שם מאופסנים גם בקבוקי בירה שמתיישנים להם לאיטם: מהדורות של נייס שוף, סמיקלאוסים ושימאי כחול. כנראה צריך מרתף סגור ומבודד כדי להתאפק ולא לשתות את השימאי ואת השוף.

חזרנו לבר, לבירה אחרונה ודי. החשאי בחר עבורי את בירת החיטה של סט.ברנרדוס, מעורפלת ומרירה יותר מבירות החיטה הגרמניות ומחיטה הביתית ששתינו לפניה. מכל המבחר של הברנרדוס, זאת הכי פחות אהובה עלי. הבלגים צריכים להשאר עם מה שהם עושים הכי טוב: איילים, שוקולד וכריתת גפיים של קונגולזים שלא עומדים במכסה.

יצאנו מהמיה בר רגע לפני שמרכז העיר הופך למתחם של פשע ורשע, נפגשנו עם BDOTE, שבדיוק חזר מביקור נדיר במרכז, הסענו אותו לחברה שלו ברחביה וחזרנו לציוויליזציה, שבה אין שומדבר אקזוטי בברים טובים שפתוחים בסופ"ש.

תודה לגיא הרן ולדן לוי על האירוח!**

*לבקשת הקוראים, ביאורים בגוף הטקסט: מב"י, מבשלות בירה ישראליות, היא הזרוע האלכוהולית של קוקה קולה, והאחראית לעובדה המצערת שקל יותר למצוא בארץ ברזי קרלסברג, טובורג וגינס מגולדסטאר. לא שאני לא מחבבת את טובורג, ובכל זאת.

**גילוי נאות: אין צורך בגילוי נאות. שילמנו על הכל, למעט הOff Label.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “שישי חם בירושלים – ביקור במיה בר ובקאסה דה לה הבאנו

  1. ואני לתומי חשבתי שבבלגיה יש רק איילים, שוקולד ופדופילים?!?!
    נעים להכיר, שמח שנהנתם ומקווה שנתראה עוד לפני האוקטוברפסט…

  2. פינגבק: Beers 2013 – החגיגה שבהיכל « קוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה בישראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s