עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה?

הזמן: שלישי בערב, אחרי הפילאטיס
המקום: פאב רוני עמירם AKA פאב עמירם, ליד אוסישקין
השותים: החשאי (שלא עושה פילאטיס) ואני
הנשתה:  Weihenstephan Hefe-Weissbier (עמ' 136), טובורג אדום (עמ' 145)

האמת היא שבכלל הלכנו למ.א.ש בקצה דיזינגוף, קרוב למכון הכושר. אני חושבת שרציתי ניוקאסל לפני השינה ונדמה לי שמגישים אותה שם. אבל המ.א.ש היה מפוצץ, כל כך מפוצץ שאנשים התגודדו בחוץ. שידרו שם על המסכים איזה משחק כדורגל אז ברחנו משם. המונים + עשן סיגריות + ספורט טלויזיוני (חוץ מCurling! ביום ראשון צפיתי במשחק של נבחרת קנדה מול נבחרת גרמניה במכון – זה כמו הוקי של פועלי ניקיון!) זה ממש לא סגנון הבילוי שלנו. אז עשינו עיקוף קטן והגענו לפאב שנמצא עוד יותר קרוב למכון – פאב עמירם.

עמירם הוא אחת התגליות החביבות עלי בעיר. בפעם הראשונה קלטתי אותו לפני 10 שנים, כשרכבתי על אופנוע עם איזה דייט מהמם. ציור קיר של גינס,  אדניות עם עציצי גרניום, דלת מעץ וחושך מצרים בשישי בלילה. הייתי בטוחה שהמקום קשור באיזושהי צורה לחברה הסקוטית, אולי איזה מרכז הדרכות. היי, אין שם שלט, וב2001 לא ידעתי שאין קשר בין החברה הסקוטית לסטאוט האירי…

הבחור זנח אותי לטובת מכשפה מאילת ואז הכרתי את החשאי ואחרי כמה שנים עברנו לתל אביב. קצת אחרי שעברנו  גיליתי שהחלל הפינתי הוא פאב עמירם, שמוזג בירה בפינה הזאת עוד משנות ה-70, סוגר את העסק מוקדם משקיע יותר באוסף וויסקי מרשים ומאובק מאשר במוזיקת רקע וטוען לכתר ממציא הפלטת המטוגנים. תמיד הצטערתי שלמרות הקירבה היחסית לבית אני לא פוקדת אותו בתכיפות גבוהה יותר, כי חוץ מתמחור לא סימפטי בעליל, יש בו את כל מה שאני מחפשת בפאב: ספסלי עץ, בר עץ מסיבי ועמוס במזכרות ובבירצ'נדייז שנס ליחו, גברים מאפירים בחולצות ג'ינס ומיזוג תרבויות ברמת אור לגויים: ברז של גולדסטאר לצד ברזים של מ"בי (טוב, אני לא באמת מחפשת את הרמוניית הברזים הזאת, אבל נחמד שהיא שם, לא?).

הגענו בסביבות 10 בערב. כרגיל – הפאב היה ריק, אבל רמזים מפוקפקים הובילו לחשדות שמשהו לא רגיל קורה פה. ראשית – כיתובים על Happy Hour על הדלת; שנית, הכרזה שהפאב פתוח גם בשישי בערב וגם בשבת, הזמן בו אנשים רגילים יוצאים לפאבים, אבל עמירם יוצא מהפאב; שלישית, מאחורי הבר עמדו בחור ובחורה צעירים; רביעית והמזעזע ביותר – אהילי המקרמה האדומים, שעיטרו את המקום בצלליות ובאפלולית ביתית וסבנטיזית, הוסרו. לשאלתי השיב הבחור שעמירם ואשתו בתאילנד, שהוא קנה ממנו את המקום ושחוץ מהוספה של מס' מנות לתפריט והסרה של "המקרמה המזעזע, שאת הראשונה שמתלוננת על הסרתו" (לדבריו), הוא לא שינה את המקום בכלל.

ואכן, הברזים אותם ברזים. הזמנתי חצי ויינשטפן והחשאי הזמין חצי טובורג אדומה וכרוביות מטוגנות. הכרוביות הגיעו עם לימון וטוגנו במקום. הן היו טיפה קשות (כרובית רכה זה לרכרוכיים!) והוגשו על מצע חסה ובליווי לימון שהקפיץ את המנה. אבל נחזור לבירה, אני לא עכברוש העיר. לבירה לקח קצת זמן להגיע. מזיגה איטית, מחזה די נדיר במחוזותינו. הויינשטפן הגיעה בכוס ממותגת, עם ראש קצף יפה. שתיתי הרבה בירת חיטה לאחרונה ואני יותר ויותר נהנית ממנה. הויינשטפן מרירה יותר מהחיטות הגרמניות (והלא גרמניות, להוציא את הברנרדוס) שדגמתי לאחרונה, ועם פחות בננה.

הטובורג הגיעה בגביע דומה לגביע של סטלה אבל ללא מיתוג והברמנית התעקשה שזה חצי. חצי ממה? אין לי מושג. באיזשהו שלב, כשרוקנו את הכוסות, רציתי ללכת עם הגביע של הטובורג לשירותים, למלא אותו במי ברז ולהעביר את התכולה לכוס של בירת החיטה, אבל השתפנתי, או התעצלתי, או התעייפתי. מה עוד אפשר לומר על הטובורג? שהיא טובורג. חביבה בשביל מה שהיא. החשאי טוען ששינו בה משהו ושכיום היא דומה עוד יותר לגולדסטאר.

אגב (אעלק אגב – המשפט הבא ממש חשוב וראוי היה להכנס בראש הרשומה): מה קורה עם פאב אביר? הוא נסגר? בבקשה לא… אם כן, איפה ניתן לשתות את בירת אביר? זאת הבירה השניה בספר והיא ישראלית – אני מוכרחה לשתות אותה.


מודעות פרסומת

2 מחשבות על “עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה?

  1. מה זאת אומרת – "אני לא עכברוש העיר"?
    גם אני תמיד חשבתי לקפוץ לביקור בפאב הותיק שנמצא ממש 5 דקות הליכה מהבית. בדיוק שחשבתי לעשות זאת בשבוע שעבר שמעתי שעמירם מכר את הפאב ונסע לתאילנד, ושהבעלים החדש לא כל כך ידידותי (וגם מחירי הבירות לא), אז בינתיים ויתרתי על הרעיון.
    לגבי פאב האביר, עברתי לידו ביום שני בלילה וראיתי שהוא סגור. לא יודע אם זה לתמיד, יש לי תחושה שהם פותחים רק בסופי שבוע לטובת קהל היעד של פליטי הנמל המחפשים בילוי יותר סולידי.

    • עכברוש יש רק אחד 🙂
      אני חושבת שלמרות מה ששמעת כדאי לך לקפוץ לעמירם מתישהו, כי זה פשוט מקום ממש יפה (וגם: לא מעושן ועם כמה אופציות צמחוניות).
      תודה לגבי המידע על האביר. ננסה לבדוק את עניין סופי השבוע מתישהו. בינתיים, בין כתיבת הרשומה להעלאתה, ביקרנו בברז (כייף גדול, במיוחד ללאומני-בירה כמוני) ויש שם ברז של אביר. נשמר בזכרון למקרה חירום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s