מרכז אירופה פינת פתח תקווה

הזמן: אתמול, 10 שנים בדיוק מהדייט הראשון שלנו
המקום: פראג הקטנה באלנבי
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Edelweiss Snowfresh (עמ' 25), Erdinger Weissbier (עמ' 44), Gambrinus (עמ' 106)

לפני פראג הקטנה היינו בג'מס בפתח תקווה בצהריים. החשאי הגיע אחרי הפיזיותרפיה ומאחר וזאת באמת אחת מהאופציות היחידות הסבירות באזור חוץ מסביח וחביתות ירק שוחות בשמן, ביקרנו שם שוב בפעם השלישית מאז פתיחת הבלוג. יש עוד שתי בירות של הג'מס שלא שתינו – הלאגר והפילס – ויש גם את הבירה של בלייזר. החלטתי להמתין עם השתיים שמתועדות בספר ונאלצתי שוב לוותר על הבירה של בלייזר, כי בעוד שבדרך היין ליד הבית אפשר לקנות בקבוקים, בחנות המפעל חסר. חזרנו לאמבר אייל ולחיטה, שנטעמו שונה מהפעם שעברה. אולי זה אנחנו, אולי זה הבישול. סלט השוק, אגב, מעולה. אני לא נוהגת להזמין סלטים כשאני אוכלת בשוק, אבל אחרי שהחשאי הזמין את המנה בפעם האחרונה זאת הבחירה הצמחונית המועדפת עלי במקום: עגבניה, מלפפון וצנונית חתוכים גס, המון כוסברה ורצועות בצל ירוק, שמן זית טוב, לימון וזהו. גן עדן.

בערב נסענו לאלנבי. חשבנו שיש אירוח של מבשלה ישראלית בברז אבל כשהגענו נוכחנו לגלות שאין שם שומדבר מיוחד. אם לא היינו משלמים על חניה בטח היינו חוזרים הביתה או מדרימים לפלורנטין, אבל בגלל עסקת החליפין עם אחוזות החוף – 10 ש"ח תמורת מלבן אספלט תחום בפסים לבנים – החלטנו להשאר בסביבה. ניסינו למצוא מקום בנחלת בנימין אבל הכל נראה שקט או מעושן מדי, בנורמנ'ס היה צפוף, הברזים בסלון ברלין לא רעים בכלל אבל המקום היה קצת מעושן ואת המנזר החשאי ממש שונא.  בלית ברירה נכנסנו לפראג הקטנה. זה הזמן לגלות שהחשאי, בחור יקר שכמותו, הוא צ'כופוב. הוא סבבה עם קפקא, מסתדר עם סקודה (בעיקר עם תעשיית הנשק אבל גם עם הרכבים מאז שהחברה נמכרה לפולקסווגן) ומחבב את "התקווה" על שבעת בתיה, שנגנבה במלוא עזוז מסמטנה. אבל כשזה מגיע לבירה צ'כית הוא מאוד מתבאס שהגרמנים נעצרו בסודטים בשנות ה-30.

לדבריו, ברגע שהוא מריח כשות מסוג סאאז, הוא מקבל תפרחת.

בכל מקרה, אחרי שעברנו על התפריט בחוץ וראינו שיש נציגויות אוסטריות וטראפיסטיות בברזים, נכנסנו.

התיישבנו על הבר. הוא הזמין אדלווייס כהה ואני, שמנסה לתרגל סובלנות לפחות בכל הקשור לבירה, גמברינוס. האדלווייס מוגשת בכוסות ממותגות עם  צריבת זכוכית של האלפים שגרמה לי להתגעגע לשרונסקי חברתי הגולשת ולצלילי המוזיקה (ביולי האחיינית מגיעה לארץ – אני כל כך הולכת להושיב אותה לצפות איתי בזה!), הגמברינוס בכוס ממותגת אף היא. הגמברינוס היתה כייפית, לא מרירה מדי ועם סיומת גרעינית שאני מחבבת. האדלווייס, כחיטה כהה, טיפה מתכתית, עם הדהוד בננה שצריך להתעמק כדי להרגיש.

את הבירה ליוותה מנת לנגוש: לחם אפוי, מטוגן עם שום והר של גבינה, מהמאכלים הגאוניים האלה שגורמים לך לקוות שלמרות שביתת הרופאים יש באיכילוב איזה קרדיולוג בסטנד ביי.

אחרי שהבטן רופדה התלבטנו עם מה להמשיך והחשאי הציעה להשוות בין החיטה הבהירה של הארדינגר לאדלווייס הבהירה, אז הזמנו את שתיהן. באדלווייס מורגשים מאוד שני הטעמים הבולטים, בננה וציפורן וגם קצת קלמנטינה. בהתחלה הרחתי בכוס חומר חיטוי, אבל האף שלי נאטם מהר כשאני שותה. אחרי שהוא נרגע אז ההרמוניה, בניצוחה של הבננה, הורגשה.

הארדינגר, גרמניה מגניבה שכמותה, מרירה כשותית, עם אף פרחוני וקצת דבשי.

האדלווייס הכהה היתה ההצלחה של הערב. כשחיפשתי אותה בספר לא מצאתי ואני מניחה שהיא הגיעה לארץ אחרי ההורדה לדפוס, כי בבהירה נתקלנו די הרבה ואף שתינו.

(היי, הגעתי ל-30 בירות!)

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מרכז אירופה פינת פתח תקווה

  1. פינגבק: כחוח בין השושנים | קוראים ושותים – בלוג בירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s