ג'ינג'ר ספייס

הזמן: אתמול בצהריים, במקום ארוחת חג
המקום: בבית
השותים: אחי הקטן ואני
הנשתה: Old Tom Ginger (עמ' 29)

כשכתבתי את הרשומה אתמול לא רציתי לחזור לאחור ולכתוב על מאורעות הצהריים. הזיכרון של הבירות של וויצ'ווד היה קרוב ומתוק מדי כדי לקלקל אותו באחת הזוועות הגדולות שידע עולם הבירה מאז ומעולם.

אני לגמרי בסדר עם ג'ינג'ר ולכן, כשמצאנו את האולד טום על המדף לפני מספר חודשים שמחתי לקחת אותו איתי הביתה. זה היה אחרי שהאח הקטן חזר מניו זילנד, מאוהב מעל הראש במדינה ובבירות הג'ינג'ר שכל כך פופולאריות שם. החשאי הזהיר אותי שאין קשר בין הג'ינג'ר של האח לג'ינג'ר שבבקבוק שקניתי, אבל זה לא שינה: חייבים לנסות, לא? אז תמיד יש פעם ראשונה. האולד טום ג'ינג'ר היתה הבירה הראשונה ששפכנו לכיור אחרי שני שלוקים. לא חשבנו שאי-פעם נתקל בה שוב פנים אל פנים, אבל כשלקחתי על עצמי את המשימה הבנתי שאין ברירה וששוב אאלץ להתמודד עם מיץ בירה של טעמים חזקים מדי, לא מאוזנים בכלל ורחוקים מלהיות נעימים לשתיה.

הבירה הזאת השאירה אותנו בכזאת טראומה שהחשאי סירב לשתף איתי פעולה ונאלצתי להזעיק כוח עזר מהצד השני של האיילון – את האח הקטן. לאח טעם משובח באוכל, בסרטים ובמוזיקה (טוב, שירה, גם בנשים), אבל כשזה מגיע לאלכוהול הוא תקוע בליקר שוקולד ודרמבוי (וכששורה עלי המוזה גם בקוקטיילי טיקי מצויינים שאני מערבבת בשבילו). בירה הוא לא אוהב. קיוויתי שבזכות הג'ינג'ר המודגש הוא יהנה מהבקבוק. אני חושבת שגם הוא קיווה. תראו:

 ואז שתינו. האח הקטן התאכזב. הבירה קלקלה לו את הג'ינג'ר. אני הופתעתי, כי זכרתי משהו הרבה יותר מגעיל. הטעמים עדיין גסים, אבל הצלחתי לגמור את כל הכוס וגם את מה שהאח השאיר. אומרים שבירת השוקולד של המבשלה טובה. אני מחכה לטעום אותה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s