באה מנוחה ליגע

הזמן: אתמול
המקום: עמק יזרעאל
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Moretti (עמ' 187), Krombacher Dark (עמ' 292)

החשאי ואני מטיילים הרבה, אבל בחגים נוהגים להתבצר בבית.להתקע בפקק ליד טבריה כשמצד ימין מחנות פליטים מעושנים על החוף זה לא בדיוק סוג הבילוי המועדף עלינו. אבל הקנדית בארץ והבטחנו לקחת אותה לטיול בצפון, אז העברנו שעות נפלאות מתחככים בפגושים של מאזדות. אכלנו חומוס באל-שייח בנצרת, נסענו בגולן והפלאפון קפץ לרשת הירדנית בירידה לחמת גדר, חצינו את "עמק המעיינות", שגם אם ישנו לו את השם למדיסון אבניו לא יעזור למושבי הסביבה כלום  עיר המחוז שלהם היא בית שאן וההדחקה מוציאה אותם פאתטיים, ועלינו לגלבוע, שם לנו אצל טפת בהר גלבוע, בת הדודה של הקנדית. ישנו באוטובוס ישן כי הצימר היה תפוס ע"י אורחים משלמים, אבל ראינו את הצימר מבפנים וכפיינשמייקרית עם עבר בענף התיירות ועם פז"מ צנוע אך איכותי בצימרים – מגניב שם ובאמת שקט ומבודד.

בבוקר יום שישי, אחרי ארוחת בוקר בחצר, הקנדית נלקחה לירושלים ע"י בן דוד אחר והחשאי ואני נשארנו בחווה ודיברנו על בירות עם הבן של טפת ועם חבר שלו. הם סיפרו לנו על הפאב של עין חרוד (הם לא ציינו אם מדובר באיחוד או במאוחד), שמגיש בירה ביתית שמישהו מהקיבוץ מבשל. קוראים לבחור צרפתי אאל"ט. מישהו יודע משהו?

כשהתחיל לרדת גשם יצאנו לדרך והגענו למפגש מזרע. נכנסנו לאל-באבור אקספרס, שמגיש חומוס עם צנובר במובן של חומוס עם גרגיר צנובר, מאובזר בשירות מזעזע ובהרבה יומרה שלא באה לידי ביטוי במנות הבעיקר חסרות והלא ממש מלהיבות. ככל שאל באבור מתרחקת מואדי ערה כך היא מתדרדרת יותר. אני מחכה לדוכן הכשר בקניון איילון. את החנות של מזרע החליפו בסניף של טיב טעם. שמנו פעמינו למדף הבירות ובזזנו 6 בקבוקים של סקיירקרו ושל הובוגובלין (מה כל כך בוער? זה). השארנו שניים לטובת המטיילים ובעודנו מחכים בתור לקופה הבחנו במקרר בבקבוק של מורטי, שהחשאי זכר שמופיע בספר.

בטח יש כלמיני חובבי בירה עם כוסות פיינט/ חיטה/ טוליפים/ מאג של אבאים בתא המטען. לנו אין כלום חוץ מפותחן שמסונף לצרור המפתחות, אז שתינו מהבקבוק. קלאסי. צורת ההגשה, כן?

היה נחמד לז'אנר. לא מרגש. רמז למולסה בטעם, אבל כמה כבר אפשר להתעמק כששותים ישר מהבקבוק?

חשבנו שאת הבירה הבאה נשתה בכוסות זכוכית מתאימות, אבל לסלארה בקיבוץ גניגר היו תכניות אחרות:

זה לא כל כך נעים לראות פאב סגור.

המשכנו הלאה, לצומת רמת ישי. גונבו לאוזנינו שמועות על מרכול עם חדר קירור לבירה. הגענו לנדב קינוחים שלא נתן לפסח לחרפן אותו והגיש מאפים שמנמנים ומקסימים. המרכול ששכחתי את שמו נמצא ליד תחנת הדלק ואכן יש לו חדר קירור לבירות עם מבחר מעולה ועם בירות שלא יצא לנו לראות בעבר – ולא רק כלמיני רוסיות אלמוניות ומפוקפקות. בחרנו בבירה גרמנית שלא מופיעה בספר וששכחתי את שמה (היא במטבח, אין לי כוח לקום ולבדוק) ובקרומבאכר כהה, שזכרנו שנמצאת בספר. הפעם לקחנו שתי כוסות פלסטיק מהחנות ושתינו בסגנון עדות יד חרוצים, על גג האוטו:

(הדרך מכאן לוודקה-רדבול וסכין בגרב קצרה מתמיד).

היה טעים. בירה עשירה, עם טעמים קלים של קלייה וריח קלוש של אפרסק. כיף גדול!

משם חזרנו הביתה לבועה התלאביבית. נכנסתי למיטה ב-7 והתעוררתי ב-10 בבוקר.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “באה מנוחה ליגע

  1. איזה יופי סוף-סוף פוסט עם תמונות! התמונה שלך על הרקע של צומת מזרע גרמה לי להזיל דמעה. היית במרחק שתי יריקות מתל-עדשים, שזה המושב שבו אמא שלי נולדה. יצא לי להגיע הרבה פעמים לצומת הזאת עם מישהו מהמשפחה כשהייתי קטנה, כדי לקנות בקבוקי קינלי ובשר של 'כבשים נמוכות' לברביקיו 🙂

  2. סתם לידע כללי, המרכול ברמת ישי הוא "מרכול הדרך", הנימצא ליד תחנת הסונול בע"ת רמת ישי, ומשמש גם כנקודת מכירה של בירדי (כך שיש שם גם דברים כמו לתת, כשות, ומיקסים לבייר מאשין)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s