להשתכר על חשבון הפיקדון

הזמן: שני בערב אחרי העבודה
המקום: עיר הברמנים של זמן אמיתי, האנגר 13, נמל תל אביב
השותים: החשאי, אני ואלפי בוגרי קורס ברמנים לדורותיהם
הנשתים: Weihenstephan Dunkel (עמ' 137), Weihenstephan Vitus (עמ' 138)

אוי, אני לא בנויה לאירועים כאלה. השיבה שזרקה בשערי נמצאת שם מסיבה מסוימת. אנשים עם שיער שיבה לא אמורים להיות מודעים לקיומה של וודקה בשם RU או למאי תאי בבקבוק.

"מי תה?", שאלתי את המוזגת.

"מאי-תאי", היא ענתה והרחיבה: "מיץ לימון עם תפוזים ורום וסירופ שקדים". אין בחינות הסמכה ל"ברמנים", נכון?

אנשים עם שיער שיבה לא אמורים לעמוד חצי שעה בתור לדוכן של מונין בשביל לקבל עיסה קקפונית המכונה "מאייר'ס קולדה קולר" אחרי שהם מבקשים מהברמן שיכין להם משהו על בסיס פמפרו ומאייר'ס. לפחות לערבב שמות הוא ידע, הבחור, אם לא לערבב משקאות.

לא שאני אומרת שהיה גרוע. ממש לא. היה מצחיק והיה אלכוהול חינם. רובו כאמור גרוע,  אבל מקצתו הזדמנות להתנסות (איילה מיסט, בלנדד סקוטי חביב ביותר, טולמור דיו עם ג'ינג'ר שהיה יכול להיות סביר מאוד אלמלא הדיילות שרקדו על הבר – כפות רגליים זה הדבר האחרון שאני רוצה לראות כשאני מזמינה משקה, גם משקה בחינם). וגם החברה היתה מצוינת: כל החברים מהקורס שחזרו מתאילנד חברים ומכרים מאירועי בירה ואלכוהול + הברמן הכי טוב בארץ + המדען המטורף, שלא ציפיתי שיגיעו לתל אביב ולאירוע.

והיו גם דוכני בירה: בזלת ופאבו בגזרה הישראלית, מב"י בגזרה הבינלאומית, עם לף, הוגרדן ו-ויינשטפן, הסיבה לכתיבת הרשומה הזאת.

כשהתחלתי לשתות עם חוברת המותגים החלטתי לא להכליל בסקירה בירות שנלגמות באירועים המוניים, שכן חוויית הפסטיבלים איננה הפלטפורמה האידיאלית להתרשמות ממשקה. הרעש, הצפיפות, המזיגה המהירה והכוסות הקטנות, לרוב כוסות פלסטיק, לא עושות חסד לא עם השותים ולא עם הנשתים. לכן, למרות שכתבתי בעבר וכנראה גם אמשיך לכתוב בעתיד על דברים ששתיתי בפסטיבלי בירה, מתוך  כוונה להתעמק בבירות שבספר אני לא מסמנת עליהן וי במידה ואני שותה אותם בפסטיבלים.

הפעם אני מתעלמת מהכלל, כי מב"י הביאו ברזים של ויינשטפן דונקל ושל ויינשטפן ויטוס, שני סוגים שלא נתקלתי בהם עד כה. החלטתי לכתוב עליהם, למקרה ולא יזדמן לי לשתות אותם באוירה סולידית ומתאימה יותר לגילי (מועדון הריקודים של בית גיל הזהב?).

מן הסתם, אתמול לא לקחתי איתי דף ועט ובגלל שאני לא זוכרת דקויות ההתייחסות לבירות תהיה קצרה: הדונקל היתה טעימה. הויטוס היתה לא פחות מגאונית. אחרי הטעימה הראשונה חזרנו לטעימה נוספת (כן, כן, על חשבון תרכיז המרגריטה!). במגזין הבירה הישראלי, השופר האינטרנטי של מב"י, יש רשימה של מקומות שמוזגים ויטוס. אני לא יודעת עד כמה הרשימה מעודכנת: אחד הברים נמצא מעבר לרחוב ויוצא לנו לפקוד אותו מפעם לפעם. אני לא זוכרת שאי-פעם ראיתי שם את הברז האמור.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “להשתכר על חשבון הפיקדון

  1. יצא לכם לנהל דו שיח עם המוזגים של וויינשטפן?
    שלי הלך בערך ככה:
    "מה ההבדל בין הוויינשטפן הרגילה לכהה?"
    "אאהה… הן די אותו דבר…"
    "אוקיי… ומה הקטע של הויטוס?"
    "היא פשוט יותר מרה".

    מזל שאני אוהב בירות מרות…

    • יש רשימה בקישור, אבל אני התייחסתי לבריו 66. שוב, לא ראינו אותו שם, אבל מצד שני לא נכנסנו כבר כמה חודשים.
      נבדוק את נושא האביר ASAP, במיוחד עכשיו, שהברז נסגר. תודה על המידע.

  2. הויטוס הייתה בהחלט הבירה שגם אני טעמתי. כן, טעימה לפי גודל הכוסות. יאללה תעשי מחקר איפה יש ויטוס וכולנו באים.

  3. פינגבק: דברים שלמדתי בהשקה של ויינשטפן מבקבוק | קוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה בישראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s