Forbidden Fruit is Sweet – and a little bit sour

הפרי האסור

הזמן: ממש עכשיו
המקום: חדר העבודה
השותים: החשאי ואני, אחרי העבודה, לפני חדר הכושר
הנשתה:Hoegaarden Forbidden Fruit (עמ' 131)

יחד עם לף מהמכולת בנווה צדק, הפרי האסור היא אחת הבירות הבלגיות הראשונות ששתיתי. למעשה, אני זוכרת את הפעם הראשונה ששתיתי אותה, בערב חג המולד 1998, יחד עם מגוון בירות אחרות וכהילים באחד הלילות המכוננים והמשפיעים בחיי. לחשאי, שנכנס לתמונה כשנתיים וחצי אחרי אותו חג מולד, לא יצא ללגום אותה עד היום. אני לא חיפשתי אותה והיא מצידה לא ממש זינקה לקראתי מהמדפים של חנויות המשקאות. במפגש בירות החיטה ביום חמישי האחרון דיברו על הפרי האסור. למדנו שהייצור שלה הפסיק ושהאבדה מורגשת בעיקר בישראל, שהיוותה את השוק העיקרי לבירה הזאת. עוד למדנו שבמרכול הדרך ברמת ישי ניתן למצוא כמה בקבוקים פגי תוקף.

איזה צירוף מקרים קוסמי! המידע שקיבלנו בתזמון מושלם לנסיעה לסלארה בגניגר. כמובן שעשינו גיחה מהירה לחדר הקירור וקנינו שני בקבוקים שתוקפם פג במרץ 2010.

הבירה, כאמור, ישנה, ולא במצב אופטימלי. היא כהה, עכורה, עם ריחות של עוגת תפוחים וטעם מריר-תפוזי ומתוק-דבשי בו זמנית. אולי זאת סטיה, אבל כיף לי לשתות אותה. זאת לא נוסטלגיה. מאיפה אני אמורה לזכור את הטעם שלה לפני 13 שנים?

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “Forbidden Fruit is Sweet – and a little bit sour

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s