החלום האמריקאי ושברו

הזמן: שני בערב אחרי המספרה
המקום: המדרכות המלוכלכות של נחלת בנימין ודרום אלנבי
השותים: אני בתספורת חדשה והחשאי
הנשתה: Miller Genuine Draft (עמ' 188)

רבים וטובים מחובבי הבירה בישראל נחשפו לעולם הזה בארצות הברית, במסגרת שהות או טיול במדינה המגניבה ביותר בעולם. מבשלת רונן ומבשלת הדובים, למשל. זה גם ניכר בבירות שלהם. גם אני התחלתי לשתות כשטיילתי בארצות הברית, בקיץ לפני 15 שנה. הבירה הראשונה ששתיתי, בעזרתו האדיבה של בגיר שהואיל בטובו לקנות לי אותה, היתה Colt 45. אל תחפשו אותה על מדפי חנות המשקאות הקרובה לביתכם, אלא אם ביתכם נמצא בגטו אמריקאי. שתיתי אותה משקית נייר חומה כמו בקלישאה והיא היתה גרועה כמו שרק בירה זולה ששותים משקית נייר חומה יכולה להיות. אה, סליחה, Colt 45 זה מאלט ליקר.

חודש וקצת אחרי הפעם הראשונה בניו יורק, הגעתי למילווקי, ויסקונסין. עיר ההארלי דיווידסון, תספורות המולט, בר הופעות עם אולם באולינג נטוש מתחת, היכל כדורסל שבאותו סופ"ש אירח את KISS (הייתי, נכנסתי חינם) ומבשלת מילר. לא ידעתי כלום על מילווקי כשהגעתי לשם, חוץ מהעובדה שיש לי שם מיטה ושהיא ממוקמת בדרך משיקאגו למיניאפוליס. כששאלתי את מייק, שאירח אותי, מה אפשר לעשות בעיר שלו, הוא סיפר לי על מילר ואמרתי שאני רוצה לבקר שם. לא ידעתי בכלל שאפשר לסייר במבשלה, אבל יום אחרי KISS (וMan's Recovery Project) שמנו פעמינו למבשלה, לסיור חינמי ואמריקאי מאוד בעקבות המהגר הגרמני שהתחיל את הכל, מהמערות האפלוליות בהן נשמרו החביות לפני 150 שנה ועד למרכז ההפצה. בסוף הסיור, האמריקאי מאוד, קיבלנו טעימות חינם. אני קיבלתי פפסי וכוס פלסטיק למזכרת. במרכז המבקרים אין יתרון לבגירים אדיבים. הפותחן מחנות המזכרות מלווה אותי מאז. מאז גם שתיתי מילר כמה פעמים אחרי שחזרתי לארץ.

ברביעי ליולי שתיכף נגמר זה אך טבעי לשתות בירה אמריקאית. מבחר הבירות האמריקאיות שנמכרות כיום בארץ מצומצם: ברוקלין, סמואל אדמס ומילר. נראה לי שזהו זה. עם כל הכבוד לשתיים הראשונות, רוח יום העצמאות האמריקאי לא ממש הולכת ביחד עם מבשלות עצמאיות. מילר ג'נואין דראפט, בירה שמיוצרת על ידי תאגיד מפוקפק עם קשרים מפוקפקים לפיליפ מוריס, עם סטייל של six pack וברביקיו ופלמינגו מפלסטיק על המדשאה, התאימה לנו קצת יותר היום.

קנינו בקבוקים מטיב טעם ופתחנו אותם בקרן הרחוב. השתמשתי בפותחן בבקבוק שלי אבל החשאי קרא על הפקק שפשוט צריך לסובב, אז הוא סובב את שלו. שתינו ישר מהבקבוק, בהליכה, בלי שאף שוטר יעצור אותנו, שני בגירים מהוגנים שכמונו.

הטעם היה פחות גרוע משחששנו/ זכרתי. פחות גרוע מהזיכרון של Pabst Blue Ribbon ו-Coors Lite, שתי הבירות האמריקאיות המסחריות האחרונות ששתינו, וגם זה לפני אי-אלו שנים. הבירה מוגזת מאוד והלתת מורגשת בסוף, עם טעמים של גרעינים ותירס שהיו נעימים לי.

כשסיימנו לשתות החשאי הסתכל על התוית. הגאווה האמריקאית שמופצת בארץ מבושלת ומבוקבקת בכלל באירופה.

ותודה למדריך החתיך

 

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “החלום האמריקאי ושברו

    • אולי מיספלתי, אבל לפחות ראיתי אותם בהופעה והפטיפון שלי הצליח לנגן את ה5".
      אמשיך לצנזר את תגובותייך כל עוד תמשיך להשתמש בשם המפורש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s