גמלים מרקדים בחוצות העיר



הזמן: חמישי בלילה, כמעט ירח מלא
המקום: Dancing Camel, רח' התעשייה, תל אביב
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Dancing Camel American Pale Ale (עמ' 119), Dancing Camel Midnight Stout (עמ' 122), Dancing Camel Gordon Beach Blond (עמ' 124), Dancing Camel Golem (עמ' 126), Dancing Camel Eve (חדשה, לא בספר)

בדאנסינג קאמל ביקרנו לראשונה לפני כמעט חודשיים וכשיצאנו שמחנו שהמשימה תתמרץ אותנו להגיע לשם שוב. מעבר לבירות, המקום הזה פשוט מגניב ולא קשור לכלום: המבשלה תקועה באזור הכי מפוקפק של העיר, יותר מדי קרובה לטאבוניה שפתוחה כל הלילה ולמועדונים שנדקרים בהם; היא לא מיוחצנת בעליל; היא כשרה וסגורה בשישי בערב; וקהל המבקרים בה הוא שעטנז של ex-pats, חובשי כיפות, אנשים מבוגרים, זוגות ותיירים. זה לא מקום שמישהו נקלע אליו בטעות. הוא רחוק מכל מרכז בילויים הגיוני והקשר של קהל הלקוחות של הדנסינג קאמל לרחוב המסגר מסתכם, אולי, בבר מצווה של בן דוד מדור שני באולמי שושנים בשנות השמונים.

גולת הכותרת והסיבה לביקור, אחרי שבוע עבודה מתיש ואימון מאומץ במיוחד בחדכ"ש היה הגולם, דאבל IPA חזק שנמזג פעם בחודש, בליל ירח מלא. בגלל שהמקום לא פתוח בשישי, הגולם נמזגה אתמול, יום לפני הירח המלא. היא נמזגת באיטיות מברז ידני ואנחנו חיכינו בסבלנות. היה שווה לחכות.

קרמל, מולסה ופרחים באף, מרירות לא אגרסיבית וקצת קליפת תפוז בפה, אפטרטייסט נעים וגוף בעל נוכחות. הייתי שותה חצי בשמחה, אבל לא הסכימו למזוג לי יותר משליש. מהדורה מוגבלת וכו'.

לקח לי בערך שניה להתלבט אם להזמין עוד סיבוב של הגולם או להמשיך הלאה ובחרתי להמשיך לבירות אחרות. גם החשאי החליט לזרום. עד שאנחנו מגיעים לשם, כדאי שננצל את הברזים.

לסיבוב השני לקחנו את בירת הקיץ, גורדון ביץ' בלונד ואת Eve, שאם הבנו נכון את הברמן, אמורה להיות מבוססת על הגורדון ביץ', אבל השוני בין השתיים רב מהדמיון. הגורדון ביץ' נטעמה לי יותר כתה קר מרענן, מגוזז וארומטי מאשר בירה. היא צלולה ותיבול הנענע והרוזמרין מורגש מדי. ברשותכם, אני אשאר עם התה הקר של אריזונה (אנצל את ההזדמנות לקריאה נרגשת ליבואנים ולAMPM: בבקשה, החזירו את הreal brewed southern style sweet tea למדפים, ההוא עם התוית הלבנה עם התמונה של ספינת הקיטור). הEve, לעומת זאת, עכורה וענברית. בהתחלה לא הרחתי משהו מיוחד. אפשר לתלות זאת כמובן בצננת הקיצית שנחתה עלי ובעובדה שבאופן קבוע חוש הריח שלי מתקהה בבירה השלישית. הטעם בהתחלה גם לא היה יותר מדי מיוחד. אזכור קלוש לגרעיני אבטיח וסיומת קצרה ומגוזזת. אבל, אחרי כמה דקות, כשצוללים לתוך הכוס, הכל נפתח ומתחילים לטעום דגנים וגם אבטיח ומלון. לוקח קצת זמן לעכל את האיב, אבל יש לה קטע טוב, טוב מאוד אפילו.

אחרי חצות המשכנו לסיבוב שלישי של מידנייט סטאוט ושל האמריקן פייל אייל, שבביקור הקודם דגמנו באדיבות הילדה השוודית המתה. הסטאוט יותר מגוזזת ופחות קרמית, עם טעם וריח של קפה והיא קלילה למדי. הAPA מרירה ופרחונית עם קצת אשכולית וכייפית לשתיה.

יש עוד בירה או שתיים בספר שלא כיסינו בביקור הזה וגם בראון אייל חדשה. תירוץ לביקור שלישי בשנה הקלנדרית הנוכחית. איזה כיף!

לסיום, גולם.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “גמלים מרקדים בחוצות העיר

  1. פינגבק: גמלים בערבות פלורנטין « קוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה בישראל

  2. פינגבק: Beers 2013 – החגיגה שבהיכל « קוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה בישראל

  3. פינגבק: כחוח בין השושנים | קוראים ושותים – בלוג בירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s