הזמן: שישי לפנות ערב
המקום: נינקאסי, לפני הסגירה
השותים: החשאי ופקעת העצבים AKA אני
הנשתה: Krombacher Pils (עמ' 291)
בשתי הזדמנויות שונות היום, שתיהן בהקשר של בירה, התייחסתי לחשאי בתור תאי הזיכרון הנוספים שלי או ההארד דיסק החיצוני. באמת, אני נעשית יותר סנילית מיום ליום, לא זוכרת מה קראתי ומה שתיתי, מותגים מתערבבים לי בראש ולא הריטלין, לא הB-12 ולא החומצה הפולית לא עוזרים לי. מזל שיש לי את החשאי, שלפעמים עושה קצת סדר בדברים. הוא זכר שאת המרדסו בלונד שתיתי במעברות בספטמבר, לדוגמא. בספטמבר! כדי להזכר במה ששתיתי בשבוע שעבר אני צריכה להכנס לבלוג. או הקרובמאכר פילז שהתלבטתי לגביו היום לפנות ערב בנינקאסי, לשם הגענו קצת לפני הסגירה וסיום שבוע ההרצה, כדי להתנחם בקרפלעך ובירה אחרי שקצת יצאתי משלוות הנפש ומסשן הלימודים: הוא אמר שהוא חושב שכבר שתיתי את זה, אבל בטוח לא כתבתי. אני לא זוכרת אם שתיתי בעבר קרומבאכר פילז, אבל כך או כך, לא כתבתי עליה.
בזמן שהחשאי נהנה מבירת חיטה בננתית מכוס ממותגת, אני לגמתי את הפילזנר שלי, שהתאים למזג האויר, למצב הרוח ולאוכל, מתוך לא אחרת מאשר כוס של אבאים (כוס הזכוכית עם המשושים שממנה אבא שלכם שתה מכבי/ נשר/ באדווייזר/ אמסטל בשנות ה-70 וה-80. להמחשה, ר' אודות הבלוג). הרגשתי כמו הכוכבת של הפאב. הקרומבאכר מגוזזת, עם ראש קצף יפה, טעם לימוני ולתתי אופייני.
