למה פיל?

הזמן: שישי בערב אחרי יום ארוך בצפון
המקום: מול הטלויזיה
השותים: אני וקצת החשאי
הנשתים: Carlsberg Elephant (עמ' 299) וקרלסברג (עמ' 298) להשוואה

חששתי שקרלסברג אלפנט יהווה את אחד המכשולים ביני לבין צליחת ספר המותגים. הוא לא מבושל ומופץ באופן סדיר בישראל. ביריד טעם העיר ביקרנו כדי לדגום אותו, אבל מב"י סיפקו בירות מיוחדות אחרות במקום. ויינשטפן ויטוס ודונקל זה אחלה, אבל אני רציתי לשתות את האלפנט.

ואז הגיע דרור טרבס, מהבלוג רק בירה, מראה המקום הטוב ביותר שאני מכירה בעברית לבירה בארץ ובעולם. בעיקר בעולם. באחת מנסיעות העבודה שלו הוא הבחין בפחית של אלפנט, נזכר בי, בבלוג ובנסיונותי להשיג את הבירה הספציפית הזאת וקנה לי אותה. למרות שאלו בירות מסוגים שונים, החלטנו לשתות את האלפנט מול הקרלסברג הרגילה, כדי לעמוד על ההבדלים. קניתי פחית מייד אין אשקלון בסופר. כבר כתבתי על קרלסברג רגילה. נהניתי ממנה. שתיתי אותה בחתונה של חברה. הערב, בבית, אחרי שעות של נהיגה בכבישים שלא יכולים להכיל את הסיפתח המסריח של השנה הזאת, הוצאתי את שתי הפחיות מהמקרר.

בעוד שהקרלסברג הרגילה [להלן: קרלסברג] בהירה, כמעט ירקרקה בצבעה, האלפנט ענברית. היא גם מגוזזת יותר. מריחים בה קצת דגנים. הריח של הקרלסברג מתכתי; כך אני זוכרת אותה. יש לה גוף דליל, אנורקטי אפילו. הטעם – סתמי. לא טעים לי. מסתבר שרמת האדרנלין בדם צריכה להיות גבוהה כדי שאהנה מקרלסברג. הגוף של האלפנט לא מלא בצורה משמעותית. למעשה, הגוף לא מצליח להחזיק את כמות האלכוהול. היא מרירה באופן לא נעים ויותר מכל היא מזכירה לי את הבלטיקה.

הנה אלפנט טוב:

חצי אוף-טופיק, אבל חצי לא, בגלל האלפנט וראש השנה: בספטמבר האחרון מלאו 20 שנה למותו של יוסי אלפנט. שני שירים שלו נכנסו לאוסף הראשון של נענע דיסק, שב-1991 היווה נדבך מרכזי בפס הקול של החיים שלי. "סדר יום" של להקה רטורית הוא אחד הרצועות הטובות באוסף. אלפנט נפטר ביום שישי, ה6.9. ביום ראשון חגגנו את ראש השנה בבית של סבא וסבתא ברמת גן. לפני האוכל עלעלתי בחלק הראשון של ידיעות אחרונות ונתקלתי בידיעה על מותו של אלפנט, שתפסה חלק מינורי בדף האחורי. נשמתי עמוק והלכתי לשירותים, לבכות על מותו של מוזיקאי שלא הכרתי לא באופן אישי ובאותה תקופה אפילו לא לעומק, אבל שכמה דקות של מוזיקה שהוא חתום עליה עזרו לי להחזיק את הראש מעל המים. ואז שפשפתי את העיניים, שטפתי פנים ויצאתי לארוחת הערב.

כך סגרתי את תשע"א

 

הזמן: אתמול בלילה אחרי גיחה לסופר/ היום בצהריים לפני השנ"צ
המקום: הדירה ברמת גן של אחי המצוין/ נינקאסי ביפו בואכה תל אביב
השותים: החשאי, אחי הקטן ואני/ הגברת עמה אני חולקת את רשימת החברים המשותפים המפתיעה ביותר, האדון מבירה ועוד, אשתו, בנם, החשאי ואני.
הנשתה: Floreffe Double עמ' 268), Grolsch (עמ' 114)

לא יודעת למה אני טורחת לתכנן תכניות; בטח 80 אחוז מהרשומות כאן מתחילות ב"היינו אמורים לעשות X אבל אז קרה Y ועשינו Z" והנה עוד רשומה ברוח הזאת. תכננתי ללכת לפילאטיס, איחרתי, עשיתי את רוטינת האימון שלי במקום (עם אולסטאר. במידה ותהיתם, לא כיף להתאמן על הליכון עם אולסטאר). אחרי האימון תכננתי לרבוץ על הספה ולצפות בדיוידי של The Wire עד שארדם, אבל בדרך למכון אחי הקטן התקשר, וגרם לי למכור את תכניותי בעבור נזיד עדשים, פשוטו כמשמעו.

בגלל שאחי לא מצטיין בגזרת הבירה – גולדסטאר שנשאר ממסיבת הפרידה של אשתו לא נחשב – הבאנו מהבית בקבוקים. הובגובלין (שכתבתי עליו כאן) ופלורף דאבל, שקניתי ביום ראשון בחנות האלכוהול השכונתית שלי, דרך היין בקניון האלפיון, כמובן, במקום לפתור עוד שאלה על עקומת תמורה.

פלורף נמצאת על המדפים כאן די הרבה זמן, אבל אני לא זוכרת ששתיתי אותה לפני כן. היא חביבה מאוד והרגישה לי קלילה יחסית למקשוף ששתיתי ערב קודם לכן. נו, זה מובן מאליו – לפלורף יש 6% אלכוהול, למקשוף 8. אני חושבת שאלמלא אחי הקטן והמצוין, שהיה הערני והסקרן מבין המסובים, היינו מפספסים את הארומה של זרעי הכוסברה וקליפות התפוז שהחושים שלו קלטו לראשונה. כשנחזור לשתות לפי הדחפים ולא לפי רשימה בהחלט אחזור אליה.

פאסט פורווארד להיום בצהריים. תכננו לנסוע לדרום העיר כדי לפדות סירים בתמורה לקופונים. משפחת רק בירה שמה פעמיה לנינקאסי אז החלטנו להצטרף לפטי ד'ז'ור של בירה ובורשט. תפריט הבירה הדי-גדול של הנינקאסי סגר עלי. אם נתעלם לרגע מבירות הבוטיק הישראליות, נותרו בתפריט 6 בירות שלא נסקרו כאן בבלוג, שלחמש מתוכן מתוכננות טעימות ספציפיות. בצר לי הזמנתי גרולש, בירה קלילה עם בקבוק מגניב ובלי יותר מדי יתרונות נוספים. לא, בעצם יש, למי שדופק ברז מחגי ישראל וחוגג את חגי עכו"ם. הנה יתרון אחד והנה עוד אחד, שמדגים שלבירות מעפנות יש מקום בעולמנו.

אתן לכם לבלוע את הגפילטע ואשים פעמי לסלון, לצפות בThe Wire. אולי גם אשתה בירה. עד לפעם הבאה, תהיו לראש קצף עשיר ויציב ולא לזנב, אוקיי?

כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת

או: באתי, ראיתי, נכשלתי.

או: הימים הנוראים.

מה שתרצו.

בין עקומת תמורה לעלויות שוליות של מונופול המשכתי במסע לקראת סיום הספר. שישי-שבת-ראשון-שני, בירה בכל יום.

שישי:

Leffe Radieuse(עמ' 182). בירה לא רעה בכלל גם אם לא הבירה הכי מרשימה ששתיתי מימי. מעבר לזה אני לא זוכרת. שתיתי בקוויקי בצהריים, בין שיעור חזרה מוקלט אחד למשנהו.

שבת:

White Shield – זה IPA, זה בריטי וזה לא בספר. ייבוא חדש וטרי שכבר נמצא על מדפי שר המשקאות. זאת היתה בחירה טובה לליווי מנת הקרב שסיפקה לי אנרגיה בעת הוכחת טענות מופרכות: ריח של קרם עוגיות, טעם שעושה נעים בפה, מריר אבל קצת מתקתק וקצת אגוזי. אגדה.

ראשון:

Beck's ללא אלכוהול (עמ' 80). לקחתי כדור כדי להשאר ערה, ערנית ומרוכזת. לא בריא לערבב שמחה וששון, גם כשהששון בד"כ מכיל אחוז נמוך של אלכוהול. בספר כתוב שהיא בירת הייבוא הלא-אלכוהולית הנמכרת ביותר בארה"ב. היא מימית נורא, יורדת בגרון במהירות ולא מלהיבה. נכון לעכשיו הארדינגר היא האופציה הלא-אלכוהולית שהייתי מגישה לו הייתי בעלת חמארה בחמה. שתיתי, חזרתי ללמוד, בערך בחצות לקחתי את החשאי לסיבוב חילוץ עצמות. הייתי סמרטוט ולבשתי סחבות של בית. הוא רצה בירה. באוטו בסוף דיזנגוף לא הכניסו אותנו בתואנה (הגיונית ב1:30 אחר חצות) שסוגרים. יש לי הרגשה שלא עברנו סלקציה.

חזרנו הביתה, המשכתי עוד קצת ללמוד, נכנסתי למיטה אחרי 4, לא הצלחתי להרדם. קראתי, נרדמתי בסביבות 5. ב8:30 התעוררתי מצלצול טלפון. אין ברירה. לקחתי כדור נוסף כדי לשרוד את יום שני.

שני:

McChouffe (עמ' 194) מהחבית בפורטר אנד סאנס. הגאון הכללי אסף אותנו, כשעתיים אחרי תום הפארסה שמכונה גם המבחן במיקרו. היו לי חורים שחורים בפנים במקום עיניים ותחושת הקלה במקום תל אבנים בבטן. זאת אשליה, כמובן, כי מועד ב' קרב בצעדי ענק. אבל לא עכשיו. די, אני חייבת לנוח אחרי הקיץ המעיק שעברתי. עוד בבית ידעתי שאזמין מקשוף, כי מה כבר נשאר לי לשתות בפורטר בשנה הזאת? היה מתאים יותר לשתות את הפאולנר אוקטוברפסט שמוזגים שם, אבל אני במשימה אז השארתי אותה לחשאי, שקיבל לאגר שקפקף ובהיר ושונה משמעותית מהפאולנר אוקטוברפסט פגת התוקף ששתינו במאי. האמת – מהזאת ששתינו במאי נהנינו יותר. והשוף שלי? שוף. כבדה, חזקה ומתובלת, עם סיומת ארוכה. אני אוהבת את הבירה הזאת בדרך כלל אבל אתמול היא בעיקר הרדימה אותי.

היום אני חוזרת לשגרה. יהיה בסדר.

אלק גינס*

הזמן: הערב לפני החזרה למבחן
המקום: ביתנו הקט
השותים:  החשאי ואני
הנשתה: Guinness Extra Stout (עמ' 104)

אז איך אתם חגגתם את יום ארתור גינס?

לפי האתר הרשמי של המבשלה האירית, לפני 252  שנה ארתור גינס חתם על חוזה חכירה למשך 9000 שנים של שטח האדמה בדאבלין שעליה עומדת המבשלה. סיבה טובה לפאבים סליזיים לתת אצבעוני צ'ייסר כאילו בחינם למי שמזמין את הנוזל השחור דווקא היום ותירוץ טוב לשלוף מהמקרר את בקבוק האקסטרה סטאוט. נראה לי שאוהדי גינס אמיתיים לא ייתפסו עם הבקבוק הזה, שניתן להשיגו בכל סופרמרקט, אבל הוא נמצא ברשימה שלי וממילא הערב הוקדש ללימודים; אין יציאות עד ליום שני. באמת. לא שאם הייתי פנויה הייתי חוגגת. אין הרבה דברים שמעציבים אותי יותר מחגיגות מסחריות בפאבים בסופי שבוע (הוצאות להורג, למשל, מעציבות אותי יותר, וגם קופת חולים כללית שמנסה לפתות אותי לערוק לשורותיה בעזרת סל הריון. לפחות לקופ"כ יש את חמודי, אם לא כיסוי נורמלי לתרופות שבאמת צריך ולג'ורג'יה יש את Little Five Points באטלנטה, שזכור לי כאזור מגניב. את היתרונות של הפאבים הבינוניים טרם מצאתי).

בכל מקרה… זה לא יפתיע אף אחד לקרוא שגינס מבקבוק ממש לא דומה לגינס מחבית (שאני אוהבת. במולי בלומ'ס ממש נהניתי ממנה). היא מרירה יותר, קצת צימוקית בטעם ועם מרקם מעקצץ ובירתי, נטול התחושה הקטיפתית של גינס מהחבית. וגם אין ראש קצף שאפשר לצייר עליו תלתן או משהו. יותר כיף מהחבית.

 

*

 

 

 

לישון על הבר

הזמן: רביעי בערב
המקום: פראג הקטנה
השותים: זומבי: אני. תמיכה נפשית וטכנית: החשאי
הנשתה: Kasteel Rouge (עמ' 289)

טוב, זה היה צפוי. מחסור מצטבר בשעות שינה + ייאוש טוטאלי = קריסה. הסתובבתי בעבודה טרוטת עיניים וידעתי שעוד ערב מול מסך המחשב לא יועילו לא ללימוד החומר ולא לבריאותי הנפשית. החשאי אסף אותי, אני הנחיתי אותו לחפש חניה מערבית לאלנבי וברגליים כושלות טיפסתי על כסא הבר של פראג הקטנה.

נזקקתי לנחמה. לאוכל בצקי ומטוגן לנשמה. למוזיקה מעודדת. פראג הקטנה מספקת את שני הפרמטרים האלה (אתמול, כולל גירסה שלא הכרתי לCadillac, שאותו אני מכירה מהביצוע של The Renegades). בגלל שאת כל היצע הצ'כיות מהחבית כבר דגמתי (וגם את הגרמניות והאוסטריות, אבל למה להתקטנן?), עברתי לבירת הפירות, קסטיל רוז'. אייל בלגי שמותסס עם דובדבנים. לקסטיל יש צבע של יין וטעם של יין עם קצת גזים. הוא לא אופנסיבי בייניותו כמו הקווה דו שאטו של המבשלה.

שתיתי לאט ורק רציתי לנמנם על הדלפק. זאת בירה כבדה שהרסה כל סיכוי לרנדוו מאוחר עם תורת היצרן. מילא. תיכף סופ"ש, שלאחריו יומיים של חופשה למטרות לימודים. יהיה בסדר.

שתיים בשני

הזמן: הערב
המקום: כרגיל
השותים: צמד רעים
הנשתים: Budweiser Budvar (עמ' 47), Lindemans Casis (לא בספר)

אז שתי בירות דגמתי הערב. האחת עם האוכל, לפני שהתיישבתי ללמוד, השניה בהפסקה. מצד אחד ההתכנסות בבית לא ממש מעודדת רשומות יצירתיות מדי, אבל מצד שני המקרר שלי כל הזמן מפתיע אותי מחדש; יש בו היצע בירות שלא יבייש את רוב הברים בתל אביב – מגינס ועד ברו-דוג. הערב נשלפו, כאמור, הבאדוויזר הבהירה, שלמעשה עליה חשבו החברים באנהייזר בוש כשהם הגו את הבירה הנמכרת ביותר בעולם. אין מה להשוות עם הכהה ששתיתי בשבוע שעבר, אבל כפילזנר היא אחלה. זהובה, חמצמצה-מרירה וקלה לשתיה, לתשומת לב הקוראת שגם נפלה בסופר.

בהפסקה פתחתי בקבוק של לינדמנס קסיס, למביק בתוספת של ענבי שועל (סוג של פרי יער, blackcurrants באנגלית). קנינו אותו בהנחה שנמצא אותו בספר. כשהגענו הביתה גילינו שהתווסף לנו עוד בקבוק לאוסף האוף-לייבלים המכובד שלנו. הקסיס התאים בדיוק לרגע. בקבוק קטן, אחוז נמוך של אלכוהול. הצבע – אדום כהה – הרתיע אותי והזכיר לי דובדבנים וחמיצות. הבירה עצמה חמצמצה והקסיס מאזנת וכמעט מכסה אותה עם מתיקות עדינה. לא משהו שהייתי שותה ברגיל, אבל תזמון השתיה שיחק לטובתה.

עקומה כתמורה

הזמן: הערב, ארוחת ערב חפוזה.
המקום: רחוק מדי מחומרי הלימוד
השותים: החשאי ואני
הנשתה:Brakspear Bitter (עמ' 82)

למה בחרתי לשתות דווקא את זאת היום? מהסיבה שאחוזי האלכוהול של הפייל אייל האנגלי הזה נמוכים למדי. 3.4%. אני מחושלת ונדרש יותר מקוקטייל זומבי כדי להפיל אותי, אבל התקנות לשעת חרום מורות על צריכת אלכוהול מתונה ככל האפשר, בטח בעת עבודת הבית האחרונה לקורס.

הסבתי לשולחן האוכל, שיחקתי בקארי טופו מאתמול וחשבתי על אוקספורדשייר ועל סטודנטים באוקספורד שעסוקים בלבישת סוודרים ובתחרות החתירה השנתית מול האויבת המושבעת קיימברידג' במקום בדברים החשובים באמת כמו מונופולים והתערבות ממשלה ע"י סובסידיות או מיסוי ולא ממש התרכזתי בבירה. לא כזה נורא, אני מניחה. אין יותר מדי במה להתרכז. טעמנו קצת דגנים, צימוקים ודבלים אבל זה לא משהו לכתוב עליו או להתאמץ להשיג.

אני הולכת לישון. עוד שבוע וקצת זה נגמר ואם העולם לא יתמוטט אחזור לשגרת רשומות עולצות ולבלוג בירה שעוסק בבירה ולא בגורל האכזר שסידרתי לעצמי.

כי תשארי בבית, מול עקומות היצע וביקוש

הזמן: סוף השבוע, פרשת כי-תבוא
המקום: בבית, בפינה, בחושך
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Wells Banana Bread (עמ' 139), Liefmans Cuvee Brut (עמ' 177), Spaten Munchen  (עמ' 304), Leffe Blond (עמ' 178)

ברוכים הבאים לבונקר. יש כאן חלון ובריזת סתיו נעימה ויש גם שעון שסופר לאחור עד ליום שני הבא ולמבחן הראשון, נראה לי, שאני ממש מתוחה ממנו. בתיכון תמיד ידעתי שאכשל. בתואר הראשון כמעט תמיד ידעתי שאצליח. עכשיו אני בפרוגטוריום שמחרפן לי את השכל. נראה לי שבימים הקרובים אפצח בדיאטה של Cognitive Enhancers (אם אתם לא יודעים מה זה, גגלו או קראו את 7 ימים של השבוע) שמשולבת בתפילות למפלצת הספגטי המעופפת ולאלות הסטטיסטיקה וההסתברות. לא שאפסיק לשתות בירה, אבל נראה לי שבשבוע הקרוב צפויות רשומות קצת ביזאריות.

אתמול בצהריים שתינו את בירת לחם הבננות, לה ציפיתי זמן רב. אני מתה על בננות, מתה על לחם בננות ומתה על בירה, מה יכול להיות רע? (מה? זה, לדוגמא). אני באמת טעמתי והרחתי עוגת בננה בסניפטר שאליו המשקה נמזג. החשאי, יישות קצת יותר מפותחת ממני, הריח את הבננה מגלידת פונץ' בננה של סנוקרסט או ויטמן. יש משהו קינוחי בטעם של הבירה הזאת וידידותי למשתמש הפחות-סובלני לבירה (נניח, אחיו הקטן של החשאי, אם הוא היה אוהב בננות).

אגב בננה, נתקלתי היום באתר הוינטאג'י הזה: http://www.beckymartz.com/index.html: גברת טקסנית שאוספת את מדבקות הזיהוי שמדביקים על בננות ומתעדת את האוסף להנאת כולנו, כולל תמונות מכנסים של אספנים. מסתבר שיש סצינה שלמה של אספני מדבקות בננה. אז בפעם הבאה שמישהו תמה על אוסף הפקקים/ תויות/ בקבוקים שלכם, הרי לכם תשובה ניצחת.

היום בצהריים החשאי בישל לי את הקארי התאילנדי המהמם שלו ואני פתחתי את הקווה ברוט, שטעימה ממנו דגמתי באירוע של נורמן פרמיום לפני מספר חודשים. הייתי אמורה לשתות אותו על המרפסת של הבלונדינית, אבל בעל הבית הנוכל ותאב הבצע שלה העלה לה את השכירות ב20% רק שלושה חודשים מכניסתה לדירה, אז היא התפנתה לשאטו המשפחתי באשקלון. איזה מזל שלא חלקתי את הבירה הזאת איתה. האמת? עדיף כבר קאווה. בעולם הלמביק ובירות הפירות, דובדבנים זאת התוספת הכי פחות חביבה עלי. בקווה ברוט יש ריכוז מטורף של דובדבנים והיא מזכירה לי יין קידוש מדולל ומגוזז.

ערב. החשאי חזר מביקור אצל הוריו עם מקלות גריסיני וספל בירה מאיטליה. נטשתי את המחשב ואת שיעורי החזרה המוקלטים בעזוז והוצאתי מהמקרר פחית של שפאטן, שתלווה את ארוחת הערב הקלה שכללה את הגריסיני וממרחי פלפל וארטישוק. השפאטן זה כמו פילזנר רק מעודן יותר, ואחרי הדובדבניות של הצהריים היא התאימה לי. אל תחפשו סימבוליות וקשר לאוקטוברפסט שהתחיל הסופ"ש, כי אין קשר.

התחשק לנו עוד בירה ואחרי תהליך אלימינציה קצר (את A+B+C נשתה בשבוע הבא עם חברים, בין D ל-E נשווה מחר, כבד מדי בשביל F כרגע, על G אנחנו מתקמצנים, H עדיין לא קר, I וJ בהמשך השבוע… נו, הבנתם), החשאי בחר בלף בלונד מבקבוק שקנינו ברמי לוי ביום חמישי. שנים שלא שתיתי לף בלונד. אני זוכרת את הפעם הראשונה ששתיתי לף, בקיץ 98 בחיפה. מכרו בקבוקים במכולת בנווה צדק וידיד שלי רשם את הבקבוקים היקרים על החשבון של אבא של ידיד אחר. זאת היתה בירה חזקה! מבלגיה! כמובן שהבלונד התחוורה מול הברון והלף האדומה, בעלת אחוזי האלכוהול הגבוהים מהסטנדרטי, אבל לפני 13 שנה כולן היו בנותי. היום אני לא אמא של אף אחד, בטח שלא של בירה בלגית די סטנדרטית ומאוד פנולית. האלכוהול מורגש בה מדי והיא לא ממש מהווה תחרות לבלגיות האחרות שאפשר למצוא בשוק (לעומת הברון, שהפתיעה אותי לטובה לא מזמן).

שבוע טוב לכולם, הצטרפו להגרלה!

לא מלקקת דבש

הזמן: שני בערב, אחרי השיעור האחרון במיקרו/ חמישי בערב, לפני הסיוט שנקרא רמי לוי בחמישי בערב
המקום: פורטר אנד סאנס על הבר/ כיסא הפלסטיק בבית
השותים: היפה והאמיצה ושפחתכם הנרצעת/ החשאי וכלתה הסוררת של אמו
הנשתים: Barbar (עמ' 83),Fuller's Golden Pride (עמ' 264)

לקחתי הפסקה קלה מהסקירה לטובת ההגרלה (עוד לא נרשמתם? למה אתם מחכים?), טיפול במשברים ובעיטה בחביות של הדאנסינג קאמל ביום שלישי. הימים הבאים הולכים להתיש אותי. עוד מעט המבחן במיקרוכלכלה ולאט לאט אני מתחילה להפנים את משמעות הדבר ואת העובדה שעשרת הימים הקרובים יוקדשו לעקומות תמורה. לא שלא אשתה, אבל גם לא אבלה עד 1-2 אחרי חצות. לא, באמת שלא. נכנסתי לבונקר חמושה בריטלין ומודיפיניל לשעת חירום, ובמלאי הבירות שבמקרר (שגדל עד מאוד בקניות ברמי לוי אתמול ובקפיצה לשר המשקאות לצורך קניות לעבודה הבוקר), עם זכרונות מתוקים מימים יפים יותר, בהם שילמתי מחיר מופקע על פיתה עם כרובית במזנון והתענגתי על כל ביס ועל כל דקת זמן איכות עם היפה והאמיצה, רגע לפני שהיא ובן זוגה, היפה והאמיץ, עולים על המטוס בחזרה לארץ שבה הזהב מתגלגל ברחובות ולבירת החיטה מוסיפים משמשים.

בעודנו משוחחות על בשמים ובגדים ובנים כמטרוניתות הנשואות שאנחנו, התקשר החשאי ואמר שהוא צריך להסתובב קצת עד שהשפעת הבירה שהוא שתה מוקדם יותר תתפוגג ושאל איפה אנחנו. קבענו להפגש איתו בנקודת האמצע, שבמקרה נפלה על הפורטר אנד סאנס. התיישבנו על הבר, היפה והאמיצה הזמינה את הכהה המרושעת של רונן, החשאי, בחור אחראי, הזמין קולה ואוכל ואני, בלי יותר מדי ברירות ואפשרות בחירה, הזמנתי ברבר. קיץ, חם, ג'יפה ואני לא ממש מתה על הדבשיות של הבירה הזאת ממילא, אבל ברוב המקרים אני מעדיפה לשתות מהחבית אם יש לי הזדמנות. וגם: אני סוגרת את הפרוייקט הזה של שתיית המותגים שבספר עד ה31 לדצמבר. מישהו מבטיח לי שבזמן שנותר יהיו ימי חורף סוערים בהם מה שאבכר יהיה דווקא ברבר? מזג אויר חורפי מסתדר לי טוב יותר עם סן ברנרדוס ועוד יותר טוב עם קוקטיילים חמים דוגמת רום בחמאה או טום וג'רי.

flash forward לאתמול בערב. יצאתי מאוחר מהעבודה. שמתם לב שהימים הולכים ומתקצרים? הגעתי הביתה בחושך והחשאי דרבן אותי לצאת לקניות גדולות, דבר שלא יצא לנו לעשות כבר יותר מחודשיים. בגלל שכל מדריכי הצרכנות הנבונה מתריעים שאסור לצאת לסופר על בטן ריקה, ניגשתי למקרר שלנו, שחוץ מהמדף התחתון שמאחסן את בקבוקי הבירה הוא די ריק ועלוב, ושלפתי בקבוק של פולר'ס גולדן פרייד. חיפשתי את הבירה הזאת די הרבה זמן ובשבוע שעבר נודע לי שנורמן פרמיום הפסיקו לייבא אותה. אם אתם מוצאים בקבוקים והיא מסקרנת אתכם – קנו, אבל שימו לב שהבירה פגת תוקף, אם זה משנה לכם. הטעם, כמובן, משתנה. הספר הכין אותי לטעם מודגש של לתת, גוף מלא ומרירות מאוזנת. במציאות שתינו בירה מרירה אבל דבשית, חזקה ושטוחה יחסית. כמעט בארלי וויין, אם תרצו. מה ששתינו לא היתה כוונת המשורר, או הברו-מאסטר, אבל זה מה שיש. אם נורמן יחליטו לייבא אותה שוב, אשמח לנסות את הגרסה הטריה.

ועד עובדי הבלוג מציג: בירה לחג

לא תאמינו, אבל לכבוד ראש השנה וסתם בגלל שאני נחמדה, החלטתי להגריל בין קוראי השותים giveaway שווה במיוחד:

מארז שישיית IPA באדיבות מבשלת דנסינג קאמל מתל אביב!

ההגרלה תערך ביום רביעי, 21.9, מתישהו בשעות הערב

(הקומוניקט של הבירה אחרי הגהה מינימלית: סגנון הIPA, שצבר פופולריות בקרב ובזכות מבשלות הבוטיק בושל במקור ע"י האנגלים למען חיילי ארצם בהודו בתקופת השלטון האנגלי. היא חזקה באלכוהול ועשירה בכשות שיכלה לשרוד את המסע באוניות מלונדון לבומבי. הIPA של דנסינג קאמל כולל דבש תמרים שמוסיף לבירה נגיעה ישראלית. המתכון הייחודי יוצר בירה עשירה בניחוחות אשכולית, צימוקים, אגוזים ודבש, בצבע זהוב אדמדם. 7.2% אלכוהול. )

הIPA הוא סגנון שהתחבב עלי מאוד מאז שהתחלתי את הפרוייקט הזה (למרות שאני בטוחה שסטטיסטית, שתיתי יותר IPA שלא נמצא בספר המותגים מאשר כאלה שכן). הדאנסינג קאמל היא מבשלה ופאב שהתחבבו עלי מאוד מאז שהתחלתי את הפרוייקט, בזכות מגוון בירות מצוינות, אוירה טובה והרבה אהבה לדגנים הנוזליים שבזכותם נאספנו כאן. אני שמחה שיש לי הזדמנות לחלוק עם מישהו מכם את האהבה הזאת.

איך נכנסים להגרלה?
בתגובה לרשומה זאת, ענו (לא אנונימית) על השאלה הבאה:
מה תשתו בארוחת החג?
איך מגדילים את הסיכוי לזכיה?
כל אחת מהפעולות הבאות תכניס אתכם להגרלה פעם נוספת, כלומר, תוכלו להכנס עד 4 פעמים:
1. לעקוב אחרי הבלוג
2. לעשות לייק לדף הפייסבוק של הבלוג (ואם אתם כבר עוקבים, לייק לקישור לרשומה בדף הפייסבוק, שאדע לכלול אתכם שוב)
3. לעשות share לפוסט במדיות השונות טוויטר, פייסבוק וכו' ולציין זאת בתגובה, כדי שאדע.

תודה למשתתפים, למשתפים ולמלייקקים. random.org בחר רנדומלית ביואב!