הזמן: הערב, ארוחת ערב חפוזה.
המקום: רחוק מדי מחומרי הלימוד
השותים: החשאי ואני
הנשתה:Brakspear Bitter (עמ' 82)
למה בחרתי לשתות דווקא את זאת היום? מהסיבה שאחוזי האלכוהול של הפייל אייל האנגלי הזה נמוכים למדי. 3.4%. אני מחושלת ונדרש יותר מקוקטייל זומבי כדי להפיל אותי, אבל התקנות לשעת חרום מורות על צריכת אלכוהול מתונה ככל האפשר, בטח בעת עבודת הבית האחרונה לקורס.
הסבתי לשולחן האוכל, שיחקתי בקארי טופו מאתמול וחשבתי על אוקספורדשייר ועל סטודנטים באוקספורד שעסוקים בלבישת סוודרים ובתחרות החתירה השנתית מול האויבת המושבעת קיימברידג' במקום בדברים החשובים באמת כמו מונופולים והתערבות ממשלה ע"י סובסידיות או מיסוי ולא ממש התרכזתי בבירה. לא כזה נורא, אני מניחה. אין יותר מדי במה להתרכז. טעמנו קצת דגנים, צימוקים ודבלים אבל זה לא משהו לכתוב עליו או להתאמץ להשיג.
אני הולכת לישון. עוד שבוע וקצת זה נגמר ואם העולם לא יתמוטט אחזור לשגרת רשומות עולצות ולבלוג בירה שעוסק בבירה ולא בגורל האכזר שסידרתי לעצמי.
דבלים צימוקים ודגנים – נשמעת כמו הצעת הגשה לראש השנה.
לגבי הדברים החשובים באמת, שכחת את הכרזת המדינה הפלסטינית. יש סיכוי שגם באוקסברידג' מדברים וחושבים על זה.