הזמן: רביעי בערב
המקום: פראג הקטנה
השותים: זומבי: אני. תמיכה נפשית וטכנית: החשאי
הנשתה: Kasteel Rouge (עמ' 289)
טוב, זה היה צפוי. מחסור מצטבר בשעות שינה + ייאוש טוטאלי = קריסה. הסתובבתי בעבודה טרוטת עיניים וידעתי שעוד ערב מול מסך המחשב לא יועילו לא ללימוד החומר ולא לבריאותי הנפשית. החשאי אסף אותי, אני הנחיתי אותו לחפש חניה מערבית לאלנבי וברגליים כושלות טיפסתי על כסא הבר של פראג הקטנה.
נזקקתי לנחמה. לאוכל בצקי ומטוגן לנשמה. למוזיקה מעודדת. פראג הקטנה מספקת את שני הפרמטרים האלה (אתמול, כולל גירסה שלא הכרתי לCadillac, שאותו אני מכירה מהביצוע של The Renegades). בגלל שאת כל היצע הצ'כיות מהחבית כבר דגמתי (וגם את הגרמניות והאוסטריות, אבל למה להתקטנן?), עברתי לבירת הפירות, קסטיל רוז'. אייל בלגי שמותסס עם דובדבנים. לקסטיל יש צבע של יין וטעם של יין עם קצת גזים. הוא לא אופנסיבי בייניותו כמו הקווה דו שאטו של המבשלה.
שתיתי לאט ורק רציתי לנמנם על הדלפק. זאת בירה כבדה שהרסה כל סיכוי לרנדוו מאוחר עם תורת היצרן. מילא. תיכף סופ"ש, שלאחריו יומיים של חופשה למטרות לימודים. יהיה בסדר.
קוראים ושותים - בלוג בירה 
פינגבק: כחוח בין השושנים | קוראים ושותים – בלוג בירה