נגב מעבר לאיילון

 

הזמן: שישי בערב
המקום: בית משותף בגבעתיים
השותים: הבת דודה מאמריקה, החשאי ואני
הנשתים: נגב אמבר אייל (עמ' 203), נגב פורטר אלון (עמ' 204), נגב פסיפלורה (עמ' 205)
הסופ"ש האחרון עמד בסימן של בירות בוטיק ישראליות. ביום חמישי חגגנו באיחור מה יום הולדת לגאון הכללי בדאנסינג קאמל, עם APA, IPA, לצ'ה דל דיאבלו ותרוג וויט שהעברנו אחד לשני לשלישית. אתמול בצהריים, כשהסתיים היום הראשון ללימודים והפעימה הראשונה בדרך להחרבת חיי הנישואים שלי (מה לעזאזל חשבתי כשסגרתי את היום הכי טוב בשבוע עם 6 שעות באוניברסיטה הפתוחה?!?! השכבה מוקדמת בחמישי, השכמה מוקדמת בשישי. חסל סדר טיולים והסתובבויות) ושניה אחרי שהעליתי את הפוסט על לאפינג בודהה נסענו לנינקאסי בדרום תל אביב, לאירוע צהריים עם מבשלות בוטיק: ללה, לאפינג, גופר'ס והבירות של גלית וגדי דבירי שאף הן קרויות נינקאסי. חוץ מבירת החיטה של ללה התמקדנו בבירות מעושנות: הקלובסקה של גופר'ס והחיטה המעושנת והבמברגית של נינקאסי. כשחזרנו הביתה צפינו בשני פרקים של The Wire וב-8 בערב חצינו את האיילון לביקור אצל בת הדודה מאמריקה שמאז מפגש הבירה האחרון שלנו באפריל עשתה רילוקיישן לגבעתיים. שמעתי על דברים ביזאריים יותר. אחרי שריפדנו את הבטן במרק, נודלס וברוסקטה עברנו למשימה שלשמה התכנסנו, טעימה של שלושת הבירות של מבשלת הנגב, שגלשה לדיונים ביזאריים על הדושבאגס והפרברטס שעולם הדייטים הישראלי מלא בהם. שיט, אם החשאי ואני סוגרים את הבסטה אני מעדיפה לפרוש למנזר – רק לא להתקרב לסחי הזה.

רק רצוי שהמנזר יהיה בברוז', כן?

הבת דודה בחרה לפתוח באמבר אייל, שלו ריח מתוק והדרי (אני מצאתי קצת יסמין), וטעם מתוק, תפוזי ונעים. לפני השינה בני הדודים הקטנים ביקשו לטעום והבירה זכתה גם לאישור שלהם. משם המשכנו לפסיפלורה, פרי שלדעת שלושתנו ראוי מאוד לשימוש בקוקטיילים, אבל בבירה פשוט לא מסתדר. על הפורטר אלון, הבירה המוצלחת ביותר של המבשלה, הבת דודה ויתרה, כי היא לא אוהבת בירות כהות, מה שאומר שנשאר יותר בשבילי. בירה שמעקצצת על הלשון, עם עץ שמורגש וטעמים מורגשים ועשירים.

סיימנו את הערב עם בירה נוספת של לאפינג בודהה, שקנינו מהם בצהריים, הDubbel Pleasure שצבעה חום-אדמדם. היא בעלת ריח מתוק, טיפה שוקולדי וטיפה חמוץ – אולי כמו תמר. בטעם מרגישים תמר (לא סילאן, פשוט תמר יבש) וקצת שוקולד – בירה מוצלחת.

כשבודהה צחק

כשחזרתי מהביקור אצל סבתא מלכה חיכה לי בבית חשאי רעב וצמא לבירה. הצעתי לו שנפתח את הבקבוקים שקנינו מזמן-מזמן מלאפינג בודהה, שמספר חודשים מחכים לנו במקרר. "אם הבירות גרועות את לא כותבת עליהן", הוא השביע אותי. אנחנו מכירים ומוקירים את האנשים שעומדים מאחורי הלאפינג בודהה כבר די הרבה זמן ואוהבים את הבירות שלהם. חששו של החשאי נבע מהזמן שעבר מהקניה, שבחלקו הבקבוקים פשוט עמדו על השיש במטבח, נתוני פתיחה שעלולים לא להיטיב עם בירות בוטיק.

החשאי, כהרגלו, דיבר בהגיון. הבודהיסטים הם אנשים טובים שמכינים בירה טובה. אם הבירה גרועה בגלל החורניות שלנו, לא מגיעה להם קטילה. סליחה, לא מגיע לקוראים דיווח על בירה שקלקלנו במו ידינו.

אז הוא השביע ואני לא מפירה הבטחות שניתנות לאחי לנשק, מה שאומר שיש אמת בפרסום ובתוית שלפיה הבירות טובות לשתיה עד מתישהו ב2012, שבכלל לא שמתי לב אליה עד שהוצאנו אותן מהמקרר.

כאמור, קנינו את הבירות מזמן, באחד הביקורים בבירדי/ רחוב שלבים. אולי כתבתי על היום הזה בבלוג. אני זוכרת שהם בדיוק התחילו ליישן איזו בירה עונתית לחורף שעוד מעט מגיע ושרצינו לקנות בירות שלהם שטרם שתינו ולכן חזרנו הביתה עם בקבוק של B Stout ובקבוק של Honey Flower Wit.

התחלנו עם בירת החיטה, שצבעה זהוב, מעט שקוף ושאיננה בועתית במיוחד. היו לה ריחות של דבש ובננה וטעם מעקצץ של דבש, טיפה צ'ילי וטיפה זרעי כוסברה. המרקם שלה חלק והאפטרטייסט ארוך ונעים. בירה עדינה ומפתיעה, שנינו נהנינו ממנה.

לסטאוט צבע שחור ומעט בועות. ריחות של שוקולד, ליקר דובדבנים ורבדים של קלייה וקפה שמתחבאים תחת הריחות הדומיננטיים. הטעם תרופתי במקצת – ביחס לסטאוט טעמי הקליה קלים, אבל הבירה לא רעה בכלל.

אחרי שנפנה את המקרר נקפוץ לבקר את הבודהיסטים הצוחקים כדי כדי להצטייד בבירות נוספות.

בירה, מלכה.

הזמן: רביעי בערב, אחרי העבודה
המקום: מטבח במרכז תל אביב
השותים: סבתא מלכה ואני
הנשתה: Quilmes (עמ' 282)

בדרך מהתחנה של קו 66 ליד כיכר דיזנגוף לבית של סבתא שלי יש סניף של AMPM. נכנסתי לבדוק את השטח, לפעמים יש הפתעות במקררים שלהם. אני חושבת שקילמס יכולה להחשב כהפתעה. תמיד אפשר למצוא אותה בחנויות שמתמחות בבירה והיא מופיעה בתפריטים של פאבים שמתהדרים בהיצע בינלאומי, אבל היא לא בדיוק הבירה שתקפוץ מול עינייך במקרר בפיצוציה.

אז קניתי בקבוק והבאתי לביתה של סבתא שלי, שלא ראיתי זה עידן ועידנים, או ליתר דיוק שלושה שבועות, והפכתי במחי הערה פולנית ל"אורחת זולה", כזאת שלא צריך להשקות אותה. מזגתי את הבירה לכוס תה מזכוכית. סבתא אמרה שהיא לא שתתה בירה המון שנים והצעתי לה להתכבד. היא סרבה, כמובן. לא מאשימה אותה. הקילמס היא בירה סטנדרטית, לאגר שמרווה צמא כשקר. זה תפקידה ותו לאו; אנטי קליימקס די רציני אחרי חגיגת הטעמים מלאי הניואנסים שהגרמנים רוקחים מארבעת הרכיבים הכל כך טריוויאליים: כשות, לתת, מים ושמרים. היא צהובה, כמעט לימונית, שקופה, מגוזזת, טעם נשכח. גיגלתי קצת והבנתי שזאת בירה שחביבה על אוהדי כדורגל ארגנטינאי ותרמילאים נוסטלגיים, אבל מה לי כי אלין? זכרונות על מילר זה לא יותר טוב.

כוס התה לא הכילה את כל הבירה שבבקבוק. סבתא לקחה אותו, קראה את התוית וגמרה את התכולה בלגימה אחת. לשאלתי, היא השיבה שהבירה טעימה לה.  זה רק בגלל שהיא עדיין לא טעמה את המלכה האדמונית.

חוזרים לספינת האם

הזמן: יום שני, אחרי שהעליתי את הרשומה הקודמת
המקום: שטרן1 בפלורנטין
השותים: אני והחשאי
הנשתים: O'Hara's Celtic Stout (עמ' 26), La Trappe Bockbier (עמ' 158), La Trappe Tripel (עמ' 161)

התכניות שלי להערב התבטלו והחשאי חזר הביתה מלא באנרגיות. במקום להגניב לו ריטלין לקולה שמנו פעמינו לפלורנטין, לשטרן1 שפעם היה הבר הקבוע שלנו ושבזמן האחרון לא יצא לנו לפקוד. לפני שיצאנו התיישבתי מול הבלוג, או ליתר דיוק מול דף הבירות והעתקתי, על פיסת נייר, בכתב קטן ומסודר, את הבירות שעלינו לצוד וללקט עד סוף השנה, לא כולל בירות שכבר מקוררות אצלנו במקרר ובירות בוטיק ישראליות שאנחנו מתעתדים לשתותן במבשלות עצמן. ככה זה. במצבי אין לי ברירה אלא להיות המוזרה שיושבת על הבר עם דפים ועט. זה לא ממש מזיז לי.

בזכות הפתק, ששימש כהארד דיסק חיצוני, מצאתי מה לשתות מהברז בזמן שהחשאי התענג על פאולנר סלבטור ונזכר באחר צהריים שמשי בסיהוף בירגארטן באינגלישר גארטן במינכן: או'הרה סלטיק סטאוט. הזמנתי שליש שהגיע עם ראש קצף יפה ועם ריח  של דומדמניות, מתוק עם נטיה לחמוץ. באופן מפתיע, לא הרחתי קליה בכלל. בטעם הרגשתי קליה וקפה שחור בחלב. הרגשתי גם אפטרטייסט קלוי של לתת, מהסוג שאני אוהבת. הוא היה קלוש ומאוזן אבל אם שואלים אותי (ולא), הייתי מרוצה עם טעמי קליה מודגשים יותר.התחושה בפה פחות קרמית מזאת של גינס וסטאוטים אחרים. וגם, אחרי כמה דקות משהו אובד בטעם.

אחרי הסיבוב מהחבית, הזמנו שני בקבוקים של לה טראפ, המבשלה הטראפיסטית מהולנד, המפגש הראשון שלנו עם בירות כבדות ומתוקות מאז שחזרנו. לטריפל יש ריח תפוזי והיא מגוזזת. בטעם מצאתי תפוז, דבש דליל ותה וגם את האלכוהול. למרות שהאלכוהול מורגש, היא לא הכבידה עלי.

בירת התיש, בוקביר בשבילכם, הריחה מקליה ומצימוקים והרגישה מתוקה וחרוכה בפה. חרוכה מאוד. גם בסיומת. לא מתנו עליה. לזכותה יאמר שהיא היתה טריה, אבל זהו.

בעזרת הCRU

הזמן: יום שני שעבר
המקום: De Brun, ברוז'
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Hoegaarden Grand Cru (עמ' 130)

שתיית ההוגרדן גרנד קרו הדירה שינה מעיני. בין הורדת ספר מותגי הבירה לדפוס ובין פתיחת הבלוג ייבוא הבירה לישראל הופסק. התחלתי לרחרח ולנסות לאתר בקבוק אבל אחרי שקניתי את כרטיסי הטיסה חברים בגרנד קרו שלי הבטיחו שאוכל למצוא בקבוקים של הבירה הזאת בכל קרן רחוב בבלגיה. מן הסתם, הקרו צדק ובכל מכולת ובית קפה ניתן להשיג את הבירה הזאת. אי לכך, רציתי לשתות אותה בקרן רחוב או לפחות במלון, בערב, אחרי סבבי הפאבים, כי למה לבזבז את זמן הפאבים שלנו על בירה נפוצה כל כך? החשאי לא כל כך התלהב מהרעיון והדאוס אקס מכינה, שמנע גם ויכוח, גם התכלבות, גם בזבוז זמן פאבים על הוגארדן וגם פוטנציאל לפספוס עקב המשא ומתן, התגלה בדמותה של מסעדה צמחונית בעלת סקיילייט מקסים בשם De Brun, מטר ממרכז העיר ברוז'.

סוף סוף משהו שהוא לא צ'יפס או פרעצל!

המסעדה, שפתוחה רק בשעות הצהריים, מגישה מנה אחת משביעה שכוללת את כל אבות המזון ומגיעה בגדלים שונים, אשר משתנה מדי יום. אפשר להוסיף קינוחים ושתיה, מיצים סחוטים, בירות אורגניות וגם את הגרנד קרו המיינסטרימי, שהפתיע לטובה. הגוף קל, בעיקר ביחס לאחוז האלכוהול הגבוה, אבל הבירה נחמדה. לא כתבתי יותר מזה. הבירה שהחשאי הזמין, Moinette Biologique, איכזבה אותנו. אלכוהול מורגש מדי וגוף מפוספס. האכזבה גברה כשהבנו שהיא מיוצרת על ידי Dupont, שבאמתחתם גם סייזון שהתחבב עלינו עד מאוד בטיול.

לוגמת בשופי ונרגעת מטורניר הסייף שהותיר בי את סימניו

שוב נתחיל מחדש

לא מצאתי תמונה של טייבה חלאל. בלאט.

 

הזמן: ראשון, לפני הקאמבק לחדר הכושר
המקום: פינת האוכל
השותים: החשאי ואני
הנשתים: טייבה ללא אלכוהול (לא בספר), Starobrno Dark (עמ' 224)

היום הזה עומד בסימן ניקוי אורוות: מעבר על מאות מיילים שהצטברו בשבועיים וחצי של היעדרות מהעבודה; חזרה לחדר הכושר אחרי שלושה שבועות של הקפאה ורבעון של הזנחה; ושתיית בירות שאנחנו לא ממש רוצים לשתות כדי לפנות מקום במקרר לבירות שהצטברו במקומות אחרים בבית -לא היתה לנו סיבה אחרת לשתות את בירת התפוחים הלא-אלכוהולית של מבשלת טייבה ובטח שלא לחזור לעוד סיבוב עם סטארוברנו אחרי האכזבה של אתמול.

ובכן, באופן לא מפתיע לטייבה תפוחים יש טעם של ויטמינצ'יק מוגז וחלש, משהו שאמהות שרוצות לפנק וחרדות לשיניים של ילדיהן יכינו: מעט מדי תרכיז ומים שעברו בסודה סטרים. אולי על קהל היעד המוסלמי זה עובד, עלינו לא. באופן קצת יותר מפתיע הסטארו דווקא לא רעה. לא היו בה הרבה גזים, תכונה שניתן אולי לייחס לגילו של הבקבוק – התאריך האחרון לשיווק הוא יום שלישי הקרוב פעמיים כי טוב – גם הריח לא ממש הפיל אותי – הרחתי צימוקים ופיספסתי את ריחות הקלייה שהחשאי איתר – אבל מבחינת טעם היא היתה בסדר גמור: הקלייה מורגשת והתחושה היבשה בפה מצאה חן בעיני. וגם: 3.8% אלכוהול. לא שזה אי פעם היווה שיקול, אבל אם כבר אלכוהול לפני אימון עדיף שיהיה מהז'אנר של הסטארו.

צ'כית לסיום התקופה

הזמן: מוצ"ש, שניה אחרי כתיבת הרשומה הקודמת
המקום: home sweet home
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Starobrno (עמ' 223)

זאת לא הבירה הראשונה שלנו בארץ. אתמול קיבלנו את השבת בדאנסינג קאמל עם ת'רוג וויט המצוינת והארומטית (חשבו על לימון ורוזמרין בריח) והבעלזבוב הברוטאלי מדי לטעמי, שזה לצ'ה דל דיאבלו שעברה תהליך הקפאה.הדאנסינג מסתמן כאחד המקומות הקבועים שלנו ולכן השקעתי בכרטיסייה של עשרה חצאים בהנחה, שמתווספת לאוסף כרטיסיות הקפה שאני מטפחת בארנק. נראה לי שהכרטיסייה של הדאנסינג תתמלא מהר יותר מזאת של סגל/ בוטיק סנטראל/ לה מולאן/ לה בון פטיסרי/ לאביט (תלאביבים – שימו לב לפריסה הרחבה), ולו בגלל שבבירה יש לי פרטנר, בעוד שבקפה אני סוליקו.

אתמול בערב שתינו בירת בוטיק אמריקאית שדי איכזבה ובקבוק של קפוצינר, בירת חיטה בווארית צלולה ולא טעימה שחשדנו שהיא מקולקלת.

הבחירה בסטארברנו היא שלי ורק שלי. החשאי, כידוע, איננו מחובבי הבירות הצ'כיות, אבל רציתי לסגור את הווקאנס בבירה קלילה. וקלילה איט וואז. לא יותר מזה. אחרי הלאגרים הטריים והעשירים בלתת של החופשה, הפילזנר הצ'כי מהבקבוק היה נפילה והנפילה היתה צפויה. נו, מילא.

משימה חוצה גבולות #1

טוכר

הזמן: ערב יום כיפור
המקום: איזו מסעדה איטלקית בבמברג, גרמניה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Tucher (עמ' 147)

רגע לפני שאומת הבירגיקס מחרימה את הבלוג וכותביו, הסבר הכרחי:

קצת לפני הנסיעה ניסיתי להזמין בקבוק של טוכר באחד מברי הבירה המקומיים ונאמר לי שלא ניתן להשיגה בארץ זמן מה. לא הרמתי ידיים. אחרי שסרקתי חנויות באזור המרכז ובצפון ולא מצאתי ולו בקבוק אחד של טוכר לרפואה, היא התווספה לרשימת הבירות שצריך לשתות בחופשה. לרגע אפילו שקלנו לסטות מהדרך ולקפוץ לנירנברג רק כדי לשתות אותה on location. זה די ביר-גיקי, כן?

בסוף ויתרנו על רעיון הנסיעה ובערב הראשון שלנו בעיר הבירה במברג, אחרי הגיחה ההכרחית לשלנקרלה, התיישבנו לפיצה במסעדה טרנדית שהגישה בירות תוצרת חוץ, קרי טוכר. הריח לא היה אופייני כל כך לבירות חיטה והגוף חלש. הטעמים האופייניים לא כל כך מורגשים: קצת בננה, כמעט ואין מסטיק. הייתי מעדיפה לפסוח עליה לו רק יכולתי.

greetings from Bamberg

אל דאגה. חוץ מהטוכר שתינו בירות כמעט בכל המבשלות המקומיות.

 

הי, חזרתי

250 בירות ב-9 חודשים זאת משימה לא קלה ולכן החשאי ואני יצאנו לחופשה בת שבועיים, טיול בכפרים פסטורליים, ערים היסטוריות ועיירות ציוריות באירופה הקלאסית.

גרמניה, בלגיה, 100 בירות ב-14 יום.

היה מגניב ועל קורותינו עוד יסופר פה מדי פעם.

תודה לכל היועצים והמייעצים על הטיפים, הישיבה על המפות והספרים. עזרתם לנו מאוד.

יצאתי לחופשה, תיכף אשוב

הקוראים הקבועים בטח שמו לב שתדירות העדכונים ירדה באופן משמעותי בשבוע האחרון.

בערב ראש השנה איבדנו אדם יקר. דודו של החשאי נפטר אחרי בליצקריג. סרטן שהבליח משומקום, תקף וקטל.

בשנה שעברה, אחרי טיול משפחתי, הפתענו את הדוד והדודה בארוחת שישי, בה התארחו שתיים מארבעת ילדיהם, בני הזוג וגם נכדים. הצטופפנו וישבנו איתם. הדוד מזג לנו בירה נשר. הדוד היה טייפ-קאסטינג מדויק של מי ששותה בירה נשר: גופיית סבא, מכנסיים קצרים, מנפנף מעל המנגל בגג וטוב לב שהופך את עמק יזרעאל למקום מסביר פנים.

לא היה לי חשק להתעסק יותר מדי בבירה.

מחר החשאי ואני יוצאים לחופשה. נשתה הרבה, נקרא (ספר מתח שוודי, ככל הנראה) אבל לא נדווח. לא לוקחת את הלפטופ ולא מתכוונת להסתבך עם מקלדות מוזרות. החתולים והבית מקבלים השגחה צמודה. דייר המשנה שלנו מתאמן כבר 21 שנים בקרב מגע ויגן בגופו על מי שרק יחשוב לפלוש ולבזוז את הבירות שבמקרר.

אחזור בכוחות מחודשים ואמשיך לשתות את דרכי לסיום הספר. לא נשאר עוד הרבה. תראו.

בינתיים, הספקתי אתמול לתת ליואב את שישיית הדאנסינג קאמל בה הוא זכה בהגרלת ראש השנה. תראו:

טקס הענקת הפרס: מנכ"ל הקבוצה, יואב פיסטה ושישיית IPA של הדאנסינג