חיזוק חיובי

הזמן: ראשון בערב, ארוחת ערב מאוחרת של קארי תאילנדי
המקום: בבית, מול הניבלונגן של פריץ לאנג בארטה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Gösser (עמ' 97)

מה אומר ומה אגיד, יצאתי פארשית. קיבלתי ציון שרחוק מנכשל במבחן ובקורס מהגיהנום והנצחתי את עצמי כאחת מהחרשניות האלו שבוכות שהן נכשלו ובסוף מוציאות ציון שעושה נחת להורים. אין מצב שזה לא פקטור. להוציא פרק אחד או שניים משש יחידות הלימוד אני לא יודעת את החומר. במבחן הימרתי וחירטטתי. באמת. לפחות אני לא צריכה להרשם למועד ב'. לצערי, הציון הזה לא נכנס לממוצע, אבל זה סיפתח מעודד ללימודים.

קיבלתי סמס מהאו"פ בנסיעה חזרה מהעמק ומרוב שמחה (או הקלה, שהוא לא יצטרך ללמוד את החומר כדי ללמד אותי), החשאי לא התעלם מאיתותי ופנהימינה במחלף פולג, הישר לקיקה, כפרה עליו. מה אומר ומה אגיד? כאיקאהוליקית מוצהרת, לא התלהבתי. עזבו אתכם מהאיכות ומהמגוון – איפה המבוך? פתרונות האחסון והמגורים? האשליה? הבבונים שדופקים על שולחנות הסיבית בזרועות שעירות??? לא שציפיתי לאיקאה, אבל גם לא ציפיתי לקומפלקס שמזכיר לי מיזוג גלויות בין המשביר לצרכן וחנויות הטקסטיל וכלי הבית החביבות עלי מכיכר המדינה. נו, מילא. האוסטרים הוציאו סופרים מצוינים כרוברט מוסיל, ציירים משובחים כאגון שילה וגם אנשים משופמים שמצטיינים בצורריותם – אי אפשר לצפות מהם להצטיין גם בבתי כלבו, או, לצורך העניין, גם בגוסר בהירה וחסרת גוף, שהחשאי מעדיף על פני פילס צ'כי ואני סתם לא מוצאת בה עניין. נו, מילא. לפחות האדלווייס הצליח להם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s