טוכר
הזמן: ערב יום כיפור
המקום: איזו מסעדה איטלקית בבמברג, גרמניה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Tucher (עמ' 147)
רגע לפני שאומת הבירגיקס מחרימה את הבלוג וכותביו, הסבר הכרחי:
קצת לפני הנסיעה ניסיתי להזמין בקבוק של טוכר באחד מברי הבירה המקומיים ונאמר לי שלא ניתן להשיגה בארץ זמן מה. לא הרמתי ידיים. אחרי שסרקתי חנויות באזור המרכז ובצפון ולא מצאתי ולו בקבוק אחד של טוכר לרפואה, היא התווספה לרשימת הבירות שצריך לשתות בחופשה. לרגע אפילו שקלנו לסטות מהדרך ולקפוץ לנירנברג רק כדי לשתות אותה on location. זה די ביר-גיקי, כן?
בסוף ויתרנו על רעיון הנסיעה ובערב הראשון שלנו בעיר הבירה במברג, אחרי הגיחה ההכרחית לשלנקרלה, התיישבנו לפיצה במסעדה טרנדית שהגישה בירות תוצרת חוץ, קרי טוכר. הריח לא היה אופייני כל כך לבירות חיטה והגוף חלש. הטעמים האופייניים לא כל כך מורגשים: קצת בננה, כמעט ואין מסטיק. הייתי מעדיפה לפסוח עליה לו רק יכולתי.
greetings from Bamberg
אל דאגה. חוץ מהטוכר שתינו בירות כמעט בכל המבשלות המקומיות.
אני לא יודע אם זה נחשב. הרעיון הוא לא לשתות את כל הבירות בישראל עצמה?
אז זהו, שזה נחשב.
הבירה הזאת, כמו מספר בירות נוספות שכלולות בספר, כבר לא נמכרות/ מופצות בישראל. ר' רשומת קרלסברג אלפנט.
פינגבק: בירה בחוץ: ברוז' « קוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה בישראל