בירה, מלכה.

הזמן: רביעי בערב, אחרי העבודה
המקום: מטבח במרכז תל אביב
השותים: סבתא מלכה ואני
הנשתה: Quilmes (עמ' 282)

בדרך מהתחנה של קו 66 ליד כיכר דיזנגוף לבית של סבתא שלי יש סניף של AMPM. נכנסתי לבדוק את השטח, לפעמים יש הפתעות במקררים שלהם. אני חושבת שקילמס יכולה להחשב כהפתעה. תמיד אפשר למצוא אותה בחנויות שמתמחות בבירה והיא מופיעה בתפריטים של פאבים שמתהדרים בהיצע בינלאומי, אבל היא לא בדיוק הבירה שתקפוץ מול עינייך במקרר בפיצוציה.

אז קניתי בקבוק והבאתי לביתה של סבתא שלי, שלא ראיתי זה עידן ועידנים, או ליתר דיוק שלושה שבועות, והפכתי במחי הערה פולנית ל"אורחת זולה", כזאת שלא צריך להשקות אותה. מזגתי את הבירה לכוס תה מזכוכית. סבתא אמרה שהיא לא שתתה בירה המון שנים והצעתי לה להתכבד. היא סרבה, כמובן. לא מאשימה אותה. הקילמס היא בירה סטנדרטית, לאגר שמרווה צמא כשקר. זה תפקידה ותו לאו; אנטי קליימקס די רציני אחרי חגיגת הטעמים מלאי הניואנסים שהגרמנים רוקחים מארבעת הרכיבים הכל כך טריוויאליים: כשות, לתת, מים ושמרים. היא צהובה, כמעט לימונית, שקופה, מגוזזת, טעם נשכח. גיגלתי קצת והבנתי שזאת בירה שחביבה על אוהדי כדורגל ארגנטינאי ותרמילאים נוסטלגיים, אבל מה לי כי אלין? זכרונות על מילר זה לא יותר טוב.

כוס התה לא הכילה את כל הבירה שבבקבוק. סבתא לקחה אותו, קראה את התוית וגמרה את התכולה בלגימה אחת. לשאלתי, היא השיבה שהבירה טעימה לה.  זה רק בגלל שהיא עדיין לא טעמה את המלכה האדמונית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s