קצה גבול הסובלנות

הזמן: שבת בצהריים
המקום: אצל אמא שלי
השותים: החשאי, אמא שלי, אחי הקטן והמצוין ואני
הנשתים:  New Grist (עמ' 207), Celia (לא בספר)

בשבועות 2012 אציין 20 שנות צמחונות, שכללו בתוכן שתי תקופות של טבעונות. אם אצליח לעמוד בפיתויים ואם הסופר-אגו יביס את חטא הגרגרנות היום הזה ייחגג גם בלי חלב וביצים. אני שוב בדרך לשם, בלי לצפות (עדיין) בהרצאה של גרי יורופסקי, אבל עם השראה  מקולגה/ לאנץ' באדי שכן צפתה ומבלוגים טבעוניים מגרים במיוחד.

אפשר לצפות ש20 שנות חזרה על מנטרות מעדות הלא, אני לא אוכלת דגים/ פירות ים זה חיות/ ממש לא מתחשק לי סטייק, הייתי מפתחת איזושהי מידה של סובלנות ופתיחות לגבי מגבלות מזון. התנסויות הraw food של גיסתי מסקרנות אותי ותזונה סכרתית זה משהו שהייתי יכולה להתמודד איתו, אבל אם יש מגבלת מזון שבשום פנים ואופן לא הייתי יכולה לחיות איתה זאת תזונה נטולת גלוטן.

אני מעדיפה למות מלהפסיק לאכול לחם. כזאת אני. בחלק של העולם שאני קוראת לו בית משתמשים במזלגות ומעבדים חיטה ושעורה. מזון בסיסי נעלה שגם אפשר ליצור ממנו באגטים וגם אפשר להכין ממנו בירה. הוא גם לא מצריך התבוססות בבוץ.

יש אנשים, אמא שלי ביניהם, שמוצאים ישועה כלשהי בתזונה נטולת גלוטן. אי לכך היא נבחרה לקורבן איתו פירקנו בקושי בקבוק של New Grist, בירה נטולת גלוטן שהגיעה מויסקונסין, המדינה שהביאה לנו גם את בירה מילר. בניגוד לבירות מיוחדות אחרות את ניו גריסט אפשר למצוא די בקלות גם בחנויות האלכוהול וגם בבתי הטבע. אפשר לזהות אותה גם לפי התוית וגם לפי תג המחיר שמוצמד לה – כיאה למוצר מז'אנר הנטול גלוטן היא בערך הבירה הכי יקרה בשוק. כיאה למוצר נטול גלוטן, הקשר בינה לבין המקור, קרי בירה, מקרי בהחלט.

הניו גריסט בועתית מאוד. אולי בגלל זה הטעם שמזכיר יותר פנטזיה, יין הנתזים האייטיזי  עם הג'ינגל המשובח "פנ פנ פנטזיה, כל סיבה טובה לפנטזיה", מאשר בירה. סתם. פשוט סתם. אלכוהול מורגש ותו לאו. להרגיש ככה את האלכוהול בבירה של 5.7% זה קצת עצוב. לא גמרנו את הבקבוק.

הבאתי גם בקבוק של Celia הצ'כית, בירה ללא גלוטן שנכנסה לשוק באביב האחרון. גם היא יקרה יחסית ללאגר אבל לפחות הבקבוק גדול יותר (חצי ליטר לעומת 12 אאונס, שהם בערך 400 מ"ל, בבקבוק ניו גריסט). בניגוד לניו גריסט, שמופקת מאורז ודורה, סליה היא בירת שעורה שהוציאו ממנה את הגלוטן. אני מניחה שכתחליף היא בסדר. יש לה טעם של בירה, ריח של בירה (ושל לפתן תפוחים!), מרירות של בירה. לא בירה טובה במיוחד אבל beggars can't be choosers.

אני הולכת להכין טוסט עם גבינת סויה וללמוד קצת סטטיסטיקה/ לצפות בעוד פרק מהעונה השניה של The Wire/ לישון – מה שיגיע קודם. הצטברו לנו די הרבה בירות מבעסות בבית, אז בשבוע הקרוב בטח תקראו על עוד חוויות מזעזעות באדיבות יבואני הבירה.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “קצה גבול הסובלנות

  1. קורבן? – צהריים בשבת עם הילדים, החשאי כבקשיש מעולה, אוכל מאתגר (לא פשוט עם צמחונות, נטול גלוטן ועוד שגעונות פרטיים של כל אחד מהנוכחים) הכל מסתכם בחוויה נעימה…(אז בירה ללא גלוטן זה לא משהו, אבל היין בהחלט מחפה)

  2. פינגבק: עד שתמצא התרופה לצליאק – בירה ללא גלוטן « קוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה בישראל

  3. לא שאני מבין משהו בבירה, אבל כשאין לך ברירה הניו גריסט הופכת לתחליף בסדר גמור. בטח לעומת פסטה יבשה מקמח תירס.

    • ממליצה בחום על המונגוזו. נסה גם את הסליה, שאם זכרוני אינו מטעני, היא זולה ונסבלת יותר מניו גריסט.
      וגם: אוכל אתיופי. וממליגה. :/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s