החיים הנסתרים מעין

הזמן: רביעי בערב
המקום: בבית
השותים:  שנינו
הנשתה: Leffe Vieille Cuvee (עמ' 181)

מאז שהבלוג נפתח, במרץ האחרון, פרסמתי 148 רשומות. כמה פעמים בשבוע אני פותחת את חשבון הוורדפרס ומקלידה. זאת חוויה די אינטנסיבית, לתעד באובססיביות כזאת, והתיעוד האובססיבי עלול להטעות ולהשלות את הקוראים שכל חיי פרושים עלי מסך. אז זהו, שלא ממש.

החיים שלי די ממוסכים.

אני אפילו לא כותבת על כל הבירות שאני שותה.

הנה, על הביקור האחרון בג'מס בכלל לא תכננתי לכתוב. זה קרה לפני כמה ימים, כשהשמש זרחה, לפני שהגשם תקף את ציר ז'בוטינסקי, כשחבר בירה ושותף שלו הגיעו לקריה היפהפיה וסימסו לי להצטרף לצהריים. לתפודים שאכלתי ציוותתי פילס זהוב שהריח מלתת טריה והכרזתי שאני נמצאת בתקופת לאגר. חבר הבירה התבונן בי בעין עקומה, תמה על ההצהרה. זאת בדיוק התקופה לאיילים כבדים ומחממים, הוא אמר. בטח משכתי בכתפיי או משהו. לבשתי טי-שירט קצרת שרוולים באותו צהריים. החורף עדיין לא התחיל.

ואז הוא התחיל.

ואתמול חזרתי הביתה והתעלמתי מהלאגרים ומבירות הפירות שחייכו אלי מהמדף התחתון במקרר. הוצאתי בקבוק של לף וייל קווה והשארתי אותו על השיש בזמן שהתקנתי ארוחת ערב. שיתחמם קצת. בלאט, כבר חורף.

הלף וייל קווה, שקנינו בסניף של רמי לוי, הוא שקוף, צבעו חום כהה וראש הקצף שלו פצפון. יש לו ריחות של וניל ומסטיק וגם קצת של יסמין. בפה הוא מתקתק ואלכוהולי, אבל במידה סבירה. התחושה בפה מעקצצת, הנוזל מחליק בגרון והטעם משתהה על הלשון וזה נחמד.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s