חלון הזדמנויות

הזמן: שישי בצהריים אחרי הלימודים
המקום: פינת האוכל (איקאה + עודפים מפיק-אפ)
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Kasteel Bruine (עמ' 288)

אני עדיין חולה. האף עדיין קצת סתום והגרון כואב. הזדמנות מעולה לגמור אחת ולתמיד עם בירת קסטיל, שהאחרונה מבין החמש שנכנסו לספר מותגי הבירה ארבה לנו זה מספר חודשים במקרר. דחינו את הקץ ככל שיכולנו, באמת. כל פעם שפתחתי את דלת המקרר, בין אם כדי לשתות בירה ובין אם בשביל להוציא חלב סויה או את ממרח האגוזים-כוסברה-שום המופלא שמוכרים אנשי הלאפינג בודהה, הבקבוק האחרון של קסטיל היה שם, יודע שהמדף העליון, ליד החטיפים לחתולים והחלווה חוטים מנצרת, איננו תחנתו הסופית.

הגעתי הביתה מהלימודים, עטופה בקפוצ'ון ונטולת חוש ריח. החשאי חימם את מרק הירקות הסמיך והמעולה שהוא בישל אתמול, והתמרמר על כוונותי הזדוניות לתקתק את הקסטיל ברון. הסברתי לו שעבורי, האף הסתום והמרק יפחיתו את הנזק שהבירה הזאת עלולה לגרום לבלוטות הטעם, ועבורו, שחושיו לא ממש מעורפלים, המרק יעשה את העבודה.

אז מה היה לנו? בירה בצבע בוצי ואטום, עם ריח בולט מאוד של שרי, וריח פחות בולט של קפה בוץ ולתת. פה אלכוהולי, קצת חמצמץ ובעיקר מתוק עד כדי בחילה. התרשמותי מהסיומת? מעוררת פלצות, וזאת ציטטה מרשמי הטעימה. איך מתרגמים את זה לאנגלית בשביל ratebeer? הגוף בינוני.

חרא של בירה, אבל המרק אלוהי (או מפלצת ספגטיי, אם תרצו).
הולכת לישון ולצבור אנרגיה לקראת הערב:

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s