עידן הבזלת

הזמן: שבת לפנות ערב
המקום: מבשלת הגולן, קצרין
השותים: החשאי ואני
הנשתים: בזלת פילזנר (עמ' 53), בזלת חיטה (עמ' 54), בזלת דאבל בוק (עמ' 56), עוג (חדשה, לא בספר)

החשאי החליט שאת בירות הגולן נשתה ברמת הגולן. לא משנה שמאז שמבשלת הגולן נקנתה על ידי היקב השכן הבירות שלהן נמכרות בכל חנויות היין בסביבה וחלקן אף נמזגות בפאבים שיוצא לנו לפקוד, הוא רצה לשתות on location. הילדה השוודית המתה הוסיפה ואמרה שבמבשלה הבירה טעימה יותר, מה שעקרונית נכון לגבי כל בירה ששתיתי עד היום, אני נכנעתי ואתמול, שבת קרה ויפהפיה שמנו פעמינו הגולנה.

בניגוד לביקורי מבשלה אחרים שתועדו בבלוג, לא באמת שינה לי איפה אשתה את הבירות. מאז שמבשלת הגולן נפתחה, ב2005, ביקרנו שם פעמים רבות: נסענו במיוחד רק שנינו, העברנו את הBFF של החשאי מסלול טעימות במסגרת טיול יום הולדת, עצרנו שם בדרכנו לצימר, חגגנו שם עם ההורים שלו, ישבנו שם עם ההורים שלי וגמענו כמות נכבדה של בירת העמק, בירת הגליל, בירת הגולן ובירת בזלת. מבשלת הגולן – המבשלה-מסעדה והבירות היוו עבורנו מוקד משיכה בימים שלא ממש ידענו איפה אפשר להשיג בירות בוטיק ישראליות, אם בכלל היו כאלו.

בינתיים, כאמור, המבשלה נרכשה על ידי היקב, שמות הבירות שונו, הלוגו הנאיבי בדמותו של קאובוי מהגולן/ שחקן מתמרות עשן/ האח הגדול והאחראי של החקלאי שמככב על התויות של מבשלת אסיף הוחלף בהליך מיתוג שכלל גם את שינויים של שמות הבירות והברומאסטר הבווארי שליווה את המבשלה מיום הקמתה חזר הביתה ואת מקומו תפס נייטיב.

יצאנו בצהריים, עצרנו לקטנה באל-באבור ביוקנעם והגענו למבשלת קצת לפני השקיעה וליקוי הלבנה. זאת עדיין מבשלה? המיכלים שם, אבל הם נראים קטנים מדי ביחס להיקף ההפצה. וגם – המקום לא ממש סגור על עצמו מבחינת המיתוג ומדי פעם הקאובוי הישן מבצבץ.

את השלט החיצוני מיתגו מחדש

אבל את השלט הזה לא.

התיישבנו על הבר, אני חושבת שבפעם הראשונה. בפעמים הקודמות התיישבנו ליד שולחן, קרוב לחלון ולכביש. לא היו הרבה אנשים במקום ואלה שכן היו התרכזו אף הם סביב הבר. נדמה שכולם שם הכירו את כולם וזה מצא חן בעיני, שתפיסתי את המקום היתה כשל אטרקציה תיירותית.

רצינו להתחיל עם חוויית הגולן, טעימות של ארבעת הבירות שפעם הכרנו בתור גליל, גולן, העמק ובזלת אך היום משווקות כבזלת חיטה, בזלת אמבר אייל, בזלת פילסנר ובזלת דופלבוק לא בהכרח בהתאמה, אבל הודיעו לנו שהחיטה אזלה ושבמקום האמבר אייל מוזגים את העוג, הבירה העונתית (או כזאת שמשווקת ככזאת; ניתן לה את הספק ונבוז אם היא עדיין תהיה בסביבה בפברואר). כשהבחנתי בנוזל חיטתי בכוס של הבחור שישב מימיני הבירה נמזגה לי מבקבוק.

את הפילזנר כבר שתינו במסגרת הבלוג אבל טריה מהברז היא נחמדה הרבה יותר: בועות אקטיביות ונמרצות, ריחות של לתת ולימון שמגיחים אחרי ניעור קל של כוס הטעימה, לתת עדין בפה וסיומת חלקה. בירה קלילה ומגניבה למדי. עוד 10 מעלות בחוץ והיא היתה מושלמת.

העוג היתה ההפתעה הנעימה של הביקור: היא אדמונית, דבשית וצלולה, וטעם של לתת-לחם שמתחלף במכת כשות קצרה וחדה. הריח שלה לא הורגש בטעימות אבל בסיבוב שני הזמנו שליש ואחרי ניעור הרחנו לתת ועוגיות. הגוף שלה בינוני והסיומת קצרה ולתתית במורד הלשון.

שתי הבירות האחרות איכזבו. הברמן האדיב (ינון, שלומד בתל חי ומבשל בירות, כולל בירה מעושנת, עסוק כרגע בלימודים ובבישול. אין לו דף פייסבוק, אין לו כרטיס ביקור ואין לו תויות. זה שינוי מרענן לעומת מבשלים שדואגים ראשית כל למתג ואז מתחילים לנסות לעשות בירה נורמלית) אמר שהבירה לא מייצגת, ואני תוהה איך היא בכלל בוקבקה אם היא לא בסדר: ראש הקצף שלה, אחד הדברים החשובים בבירות חיטה, היה קטן למדי, הריחות היו אופייניים לז'אנר אבל הטעם אנמי, מריר ולא מאוזן בכלל.

על הדופלבוק של אפשר להגיד הרבה דברים, אבל דופלבוק זה לא הדבר הראשון שהייתי אומרת בהתייחס לבירה הזאת. למען הסדר הטוב אכתוב שהחשאי הוא דופלבוקיסט מושבע ושיש לנו קילומטראז' נחמד בז'אנר הזה: כובד, צימוקים, שזיפים ומתיקות הם מאפיינים ששגורים בפינו ובכוסותינו. ריחות של אספרסו זה סבבה באספרסו או בסטאוט, מרירות זה גם יופי בהרבה סוגים של בירות וגם סיומת חמצמצה, אבל לא בדופלבוק של בזלת.

שתינו שליש פילס ושליש עוג, אכלנו צ'יפס, צפינו בליקוי הלבנה וחזרנו למרכז כשחידוני הזקנים של רשת א' מתנגנים מעל גלי האתר. השבוע נקנה אמבר אייל ליד הבית.