הזמן: רביעי בערב
המקום: מול המחשב
השותים: החשאי ואני
הנשתה:בזלת אייל ענברי (עמ' 55)
הגעתי הביתה מוקדם אחרי הרצאה מיותרת וניסיתי לנצל את הזמן הפנוי ולהתרכז במקרוכלכלה, אבל הנוסחאות ריחפו לי מול העיניים, לא הצלחתי להתרכז. עייפות מצטברת ואח שאוטוטו יהיה במקום בו קל יותר להשיג את Pete's Wicked Ale מאשר את הכהה המרושעת של רונן. החשאי השלים קניה בבית המשקאות של נפתלי והביא בקבוק של האייל הענברי של בזלת, שלא נמזג במבשלה בביקורנו ביום שבת. שתינו את הבקבוק ביחד. זו בירה קלה לשתיה ומוזרה לז'אנר, עם מאפיינים של בירת חיטה – עם מעט חמצמצות בטעם שמגיע אולי מהחיטה הבמברגית שכלולה בתערובת הלתת. הריח שלה מתוק: פרחוני, עם נגיעות של דבש וקרמל.
שוב, לא נפלתי. בסקאלה של חמשת הבזלות ששתינו היא בדיוק באמצע, בין האוג החביבה, הפילזנר הסבירה ובין הדופלבוק והחיטה התמוהות.
