צעקת הפרפר

למען יראו וייראו

הזמן: שני בערב אחרי העבודה
המקום: חדר המגורים
השותים: החשאי ואני ושלושה חברים אמיצים: איש הבירה, הילדה השוודית המתה והילד השוודי החי
הנשתים: באטרפליי בלונד (עמ' 50), באטרפליי סאנסט (עמ' 52), באטרפליי בראון (עמ' 51)

יש דברים שכדי להתמודד איתם חייבים קבוצת תמיכה והטעימה של אתמול נכללת בתוכם. כבר שתינו את הבירות של בטרפליי, החשאי ואנוכי. לפני שנה, ביום בו פרצה השריפה בכרמל, מצאנו מארז בחברה הסקוטית (על השריפה בכרמל למדנו בפאב עמירם, שם התיישבנו אחרי הרכישה. שתיתי תה. הייתי חולה ביום ההוא). לא שמענו שומדבר על המבשלה קודם לכן, פשוט שמחנו לנסות בירת בוטיק ישראלית חדשה, למרות העיצוב הלא מבטיח שנראה כמו תרגיל מיתוג סדרת יין של סטודנט שנה ג' בשנקר.

היה לא טעים.

בפעם השניה טעמנו באטרפליי באירוע בשר המשקאות ברמת גן. זה כבר היה אחרי שהתחלתי לכתוב את הבלוג והבירות שוב היו לא טעימות, אבל בגלל שאחד מהחוקים הלא כתובים של הפרוייקט הוא להמנע מכתיבה על בירה שנלגמת בפסטיבלים ובגלל שהחוק הלא כתוב שלי הוא לתת לבירות, במיוחד לבירות ישראליות, נסיון שני ושלישי, לא כתבתי עליהן.

ובכל זאת, הרושם הרע נשאר.

אז חיכינו חיכינו, דחינו, דחינו ואתמול אספנו מתנדבים אמיצים, שאם את כל הבירה שהם שתו עד היום היו שופכים לכנרת, בעית המים של ישראל היתה נפתרת וטבריה היתה טובעת כבונוס.

פתחנו בשני בקבוקים של בטרפליי בלונד, "בירת אייל בהירה, קלה ופירותית עם טאץ' בלגי". הראשון נקנה ע"י החשאי לפני כשלושה שבועות בחברה הסקוטית עם תאריך תפוגה לאפריל 2012. הנוזל נמזג לחמש כוסות וכל אחד מהמסובים קיבל נוזל בצבע אחר. אצלי – צלול. אצל איש הבירה – עכור. אצל שלושת האחרים – משהו בטווח. המכנה המשותף – היעדר גיזוז לחלוטין.

ריח וטעם זה דבר סובייקטיבי וכל אחד קולט משהו אחר, אבל כולנו קלטנו שמשהו רקוב בממלכת הגליל – הבירה מקולקלת. הרחתי רכז של משהו, לא הבנתי מה זה עד שהמשכנו לבירות הבאות וקלטתי: מרמייט! כן, ממרח השמרים האוסטרלי, עכשיו גם בבירה. היתה הלימה בין הריח לטעם ולסיומת – הכל שידר קלקול קיצוני ולא מובן בכלל, לא בשביל בירה בת 8 חודשים ולא בשביל בירה בת שנתיים. מישהו אמר שהיא איבדה כל צלם בירה וזאת ההגדרה הקולעת ביותר לנוזל הזה.

הבלונד השניה הגיעה מהמבשלה לפני כחצי שנה. כאן כבר יש גיזוז, מעט, אבל קיים, וגם מעט קצף בצבע חום עכור ומדכא. הריח – דבש מתקתק ולא נעים. הטעם – מריר-מתקתק, שטוח ולא טוב והמרקם דליל ולא בירתי בכלל.

מהבלונד עברנו לסאנסט, "בירת חיטה כהה לא מסוננת בסגנון בווארי מסורתי". אם בית המשפט בנירנברג של 1936 היה נתקל בבירה הזאת הוא היה שופט אותה על חילול טוהר הגזע. לבירת חיטה בווארית סגנון מובחן, שמי שעוקב אחרי הבלוג (או סתם מי שיצא לו להזמין ויינשטפן/ פאולנר בפאב) כבר אמור להכיר: בננה, מסטיק, ציפורן וכו'. מרמייט בהחלט לא אמור להיות בבירה הזאת. גם לא ראש קצף מינימלי בצורה של פטריה אטומית. חמוצה, שוב לא מוגזת.

בנקודה הזאת החשאי פינה את המרקקה שהתמלאה והביא בקבוק מים נוסף.

חתמנו את החלק הזה של הערב (שהמשיך עם פיצויים: IPA חדש של לאפינג בודהה שהילדה השוודית המתה הביאה, Vicaris Tripel מבלגיה וBrewdog Trashy Blond מהמקרר) עם באטרפליי בראון, "בירת אייל כהה בצבע חום-שחור, בסגנון אנגלי עם נגיעה בלגית, בעלת טעמי קרמל המופקים כתוצאה משימוש בלתתים קלויים, ופירותיות קלה הנובעת מהשמרים הבלגים. בירה חומה, שוב בלי ראש, ריחות סבירים (אם כי לא טובים) של חמאה, קפה, בירה שחורה וקלייה וטעם של בירה שחורה שנפתחה וישבה במקרר שבוע. שטוחה לגמרי. לפחות הסיומת היתה קצרה.

אם יש טעימה שהכעיסה אותי זאת הטעימה הזאת. הבירות האלו מקולקלות. ריח לא טוב שבקע מבקבוקי קוקה קולה גרם לחברה לאסוף אצוות שלמות של קולה ומוצרים נוספים, אבל את באטרפליי כנראה שותים ושותקים.  אני לא הראשונה שקולטת שמשהו לא טוב קורה בממלכת הפרפרים (עידו גלאון מהבלוג התוסס כתב על כך ביוני וכך גם יובל הימן בNRG. לעומתם, שגיא קופר כתב בנובמבר 2010 ביקורת חלבית באופן לא מובן בYNET) אבל זה מחרפן אותי שקשה כל כך להגיע לביקורות האלו בתוך כל ההודעות לעיתונות שממלאות את גוגל.

מודעות פרסומת

21 מחשבות על “צעקת הפרפר

  1. באטרפליי זאת הבירה הכי טובה שטעמתי ממבשלות הבוטיק הישראליות בארץ, ככה זה כשמפחדים ממשלה איכותית!!!!!

    • היי יוסי, AKA איש הבירה AKA איש הבירה (וכמובן לא איש הבירה שלנו).
      אתה מהיח"צ? אם כן, אתה מוזמן ליצור איתי קשר ונוכל ללבן את הסוגיה. אלמד אותך לטקבק, לטפל במשברים באינטרנט, לשחק עם זהויות ועוד כמה טריקים שיעזרו לך לא לצאת פאתט. אני לא זולה, אבל זה ישתלם לך. כן, אני מוציאה חשבוניות.

      אתה מהמבשלה? אשמח אם תתייחס לכתוב כאל ביקורת בונה. הוצאתם ממפעלכם בירה מסריחה, פשוטו כמשמעו.

      אתה קורא אקראי שפשוט מאוד אוהב את הבירה ונפגע? כנראה לא שתית את הבירות הישראליות הנכונות. חפש כאן בבלוג (או עדיף – בחנויות ובפאבים) את מלכה, ג'מס, ליבירה, או רונן-שריגים לחוויה מתקנת.

  2. מרמייט זה אחד הדברים הנוראים בתבל. יכולתי להשבע שזה מקולקל אבל חברתי האוסטרלית התענגה על זה קשות…

    • סליחה, האם זה ארז AS IN אחי הקטן והמצוין ארז?
      אם כן, אתה הרבה פחות מצוין מכפי שהערכתי אותך. תיכף תגיד לי שחצילים זה גרוע.

  3. אחת הסיבות למיעוט ביקורות לא חיוביות היא שרבים מהכותבים ואפילו מהבלוגרים מעדיפים להימנע מכתיבת ביקורת אם היא לא חיובית. במיוחד בביצה כמו שלנו בה אנשים נעלבים בקלות

    • זאת בעיה לא רק בבירה. אם מישהו מוציא משהו החוצה – בין אם בירה, מסעדה חדשה, ספר או קולקציית מעילים – הוא חייב לקחת בחשבון שיש שלא יאהבו, יש שיקטלו ויש שיבחינו בבעייתיות ויצביעו עליה.
      אני חושבת שרבים מעדיפים להמנע מביקורת (לא רק באלכוהול, בהרבה מוצרי צריכה אחרים) כי ביקורות שליליות מרחיקות את החינמים והיח"צ.

    • אורן, אתה צודק.
      בתור אחד שכתב על בטרפליי לא בחיוב וכתב פה ושם על אלכוהול בתעשייה הישראלית.
      ברגע שאתה מוכר, אתה תחטוף על הראש אפילו אם זה מוצדק.

      • בתור מי שגמע ליטר ליבירה ביטר בעקבות השיחה בפורום תפוז, אני חולק על כך. ובהתחשב בכך שניסית את הבטרפליי אני חושב שזה בטוח לטעון ש'אין בירה שאת לא תתקרבי אליה'.

  4. אכן ח… בירה. ממש בושה לייצר בירה כזו וזה נאמר אחרי כמה וכמה טעימות מהסוגים השונים. פרט פיקנטי: הבירה מיוצרת במבשלה סינית שנקנית turn key (ובאה עם סיני צמוד שמלמד לבשל בירה כל הדיוט…לא צחוק).

  5. פינגבק: ספר מותגי הבירה Strikes Back | קוראים ושותים - בלוג בירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s