עם מעט עזרה מידידים

הזמן: חמישי אחרי העבודה
המקום: בלוז קפה, נתניה
השותים: החשאי ורעייתו הגוססת
הנשתה: Belhaven Best (עמ' 64)

תקציר הפרקים הקודמים: סוף השנה, קריאה נואשת לעזרה בבלוג ובדף הפייסבוק של הבלוג, בירות שמופיעות בספר ושעדיין לא הנחתי עליהן את טלפיי המטונפות. ביום חמישי בבוקר רותם הדוב שואל אם אני צריכה פוש מכיוון ש. שלו, היבואן של בלהייבן ובישוף. השבתי בחיוב. תמיד רציתי לוביסטים לקידום האינטרסים האישיים שלי. אם לא מול ועד הבית בסוגיות הזוהמה בבניין, אז לפחות מול יבואני בירה.

כעבור שעות ספורות – טלפון מש.שלו, עם הוראות: סמילנסקי 26, נתניה. בלוז קפה. דברי עם ולדימיר. יש שם את חבית הבלהייבן בסט האחרונה בארץ, נכון לעכשיו. סעי היום כי היא כמעט גמורה. גם אני הייתי כמעט גמורה. נמלולים בכל הגוף, מחסור בשעות שינה, תחושה כללית מזופתת ותקלה מיותרת שחיסלה את האפשרות ליציאה מוקדמת מהעבודה. טלפון לחשאי שבא לאסוף אותי ממטלון סיטי לדאונטאון נתניה וקצת אחרי שש בערב הגענו לבלוז קפה, ששוכן בחלל שפעם שימש מכולת, בשכונת מגורים במרכז נתניה.

קירות אדומים, קישוטי כריסטמס, שלטי מתכת של בירה, מעט כיתוב באותיות קיריליות וכלום בעברית קידמו את פנינו. גם כ-6 ברזים היו שם, בעיקר של גרמניות וצ'כיות, עם הטראפיסטית והקסטיל היצוגיות וגם מקרר עם מבחר מכובד, אבל ולדימיר בושש להגיע. חיכינו לו תוך כדי צפיה בקלאסיקות של VH1.

המקום, כך ולדימיר סיפר לנו מאוחר יותר, אחרי שסיימנו את הפיינטים שלנו, נפתח לפני כשנתיים. יש בו שתי קומות – השניה מעין לאונג' עם ספות, ובשביל הצרכנים הסטגנטיים שמגיעים יש גם גולדסטאר, למרות העדפתו של בעל הבית לבירות גרמניות. החלל קטן ואינטימי בצורה טובה – מרגישים את האהבה לדבר, לאנשים ולבירה – ואת השכונתיות. כשהייתי שם חשבתי על כך שהמקומות הכי מגניבים שישבנו בהם בשנה האחרונה היו ב"פריפריה": KEG בבת ים, גמברינוס באשדוד, המוזה המהממת בערד (הבר הקבוע העתידי שלנו, אמן ואמן). הבלוז קפה נכנס לרשימה. המשותף לכל הנ"ל – תחושה שהפאבים האלה הם כאן כדי להשאר, חפים מטרנדים ומיח"צ, נסמכים על קהל קבוע ועל מוניטין.

כשולדימיר נכנס הוא שאל אם אנחנו בעניין של ליטר או של שני ליטר. החשאי נהג ואני חששתי שהנמלולים שלי יאלצו אותו לנהוג ללניאדו, אז לבושתנו הרבה הזמנו שני חצאים של בלהייבן בסט. הבירה נמזגה מתחתית החבית וזה אולי מסביר את החמצמצות שלא ממש זכרנו מהפעם היחידה ששתינו בלהייבן בסט, לפני שנה במסיבת ניקוי המקררים של בירדי. אנחנו שרויים במצב צבירה של The Journey Is The Destination (כנסו, כנסו, לינק מהמם!) – הגילוי, הנסיעה, הישיבה במקום והשתיה של בירה שחיפשתי כבר כמה חודשים טובים הפכה את הערב לשווה במיוחד.

תודה לרותם, לשלום ולולדימיר – שלא הסכים לקחת מאיתנו ולו שקל – על העזרה.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “עם מעט עזרה מידידים

  1. אני נוהג לבקר במקום פעם בכמה חודשים ואישית אני תמיד מרגיש תחושה שאני לא רצוי ושהבעלים מעוניין פחות או יותר רק בקהל דובר השפה הרוסית (מסביר למה האתר שלהם כולו בשפה הזו וזה מדהים שהתפריט משולב עם עברית!). חוץ מזה, מבחר הבירות עבור פאב צנוע וקטן שכזה אכן מרשים והתפריט בגדול לא רע בכלל, אך אני חייב לשאול – מה זאת אומרת לא לקח מכם שקל? הבלוז בר הוא מקום יחסית יקר עבור גודלו הקטנטן ובנוסף בעל הבית לוקח דמי שירות שזה לדעתי האבסורד בשיאו – למען השם, איזה שירות? על מה אני צריך לשלם 12% דמי שירות?! המרחק בין המטבח\בר לשולחן הוא תרתי משמע 2 צעדים!

    פעם אחרונה שהייתי שם יצאתי בנזק של 263 ש"ח על 3 ליטר בסט, צלחת עם 6 נקניקיות קראנץ' קטנות וצלחת צ'יפס. נזק חסר פרופורציה, לא?

    דרך אגב, איך אשדוד ונתניה נכנסות בקטגוריית ה"פריפריה"?

    • הבהרה – "לא לקח מאתנו שקל" = לא גבה על הבירה, שהגענו במיוחד בשבילה בעזרת היבואן. זה גילוי נאות. כשאנחנו לא משלמים על בירה, זה מצוין בבלוג.
      אכן, נראה שהמקום לא ממש מתעניין בהרחבת הקהל וזה אחד הדברים הנחמדים שבו, לפחות מבחינתי. תחושת הזרות מחד והידיעה שהפאב לא עובד עם יועצי שיווק ותדמית בנסיון למתג ולקלוע לכמה שיותר טעמים נעימות לי ומתאימות לי. שוב, ר' גמברינוס באשדוד, הפאבים של ערד, ארט בר עין הוד ואפילו פראג הקטנה על סניפיה, עם האוכל הכבד והרוק הכבד.

      דמי השירות האוטומטיים זה עניין אחר – דמי שירות זה עניין אחר בכלל – אבל 263 ש"ח, או 50 ש"ח, או 1000 ש"ח איננו "נזק", כשיודעים מראש את עלות הפריטים המוזמנים.

      • אז אם אפתח בלוג, אספר לבעל הבית על כך שהגעתי במיוחד עבור בירה מסוימת – אקבל אותה בחינם? נשמע הזוי למדי (אלא אם כן באמת עשיתם חתיכת דרך עבור הבירה).
        ושוב פעם בנוגע להרחבת הקהל – זה נראה לגיטימי לגרום ללקוח להרגיש לא רצוי? לא יודע, אבל משום מה דבר שכזה נראה לי איום ונורא, במיוחד עבור פאב ובסופו של דבר זה יגרום למקום להיכחד (היום למשל הגעתי למקום בשביל לנסות את הבירה שהם מייצרים ולצערי גיליתי את המקום סגור… ב22:45! איזה פאב נסגר בשעה שכזו?).

        אגב, בלי קשר לכלום – מהמעט שיצא לי לקרוא עד עכשיו יש לך כאן בלוג נחמד ומהנה לקריאה.

  2. "אז אם אפתח בלוג, אספר לבעל הבית על כך שהגעתי במיוחד עבור בירה מסוימת – אקבל אותה בחינם?" – אתה יכול לנסות. רבים עושים את זה בקונסטלציה כזאת או אחרת. לא אנחנו.
    אם זה לא ברור מהרשומה, אנסה להבהיר שוב: הופנינו לפאב הספציפי הזה ע"י היבואן, שהתקשר לפאב והודיע על בואנו. יצרנו קשר עם היבואן, כי הבירה המדוברת הופיעה ברשימת הבירות שלקחנו על עצמנו לשתות (קרא את דף "אודות" של הבלוג לפרטים נוספים).
    כמעט כל הבירות שמסוקרות בבלוג הזה נקנו בכסף מלא או בהנחות לגיטימיות שכל אחד מקבל (מועדוני לקוחות ומבצעים שונים). באלו שלא, שהתקבלו בחינם מסיבה זו או אחרת (ברוב המקרים – טוב לב של יבואנים – יבואנים, לא מנהלי שיווק – שמצאו עבורנו בירות שהתקשנו למצוא לבד), מופיע גילוי נאות. חשוב לנו לשמור על אינטגריטי ולכתוב ללא משוא פנים. אנחנו לא מצטטים קומוניקטים יחצניים, ושוקדים על ביקורות בונות ומפורטות ככל האפשר – חיוביות ושליליות כאחת.
    רוב מה שאתה קורא, שומע ורואה אלו כתבות מוזמנות. לצערי, בכל תחומי החיים היום מערך יחסי הציבור שולט ולא העיתונאים או הבלוגרים.
    אחרי החפירה – אני לא אוהבת להרגיש לא רצויה ואני לא נוהגת לבקר במקומות שנותנים לי הרגשה כזאת אחרי הפעם השניה או השלישית (שניה או שלישית, כי אני נוהגת לתת למקומות וגם למבשלי בירה, FOR THAT MATTER, ליהנות מחמת הספק), אבל אם מישהו רוצה לנהל ככה את הפאב שלו, מה לי כי אלין? כבר הגעתי פעם במיוחד לפאב בחיפה, שהשמועות אמרו שהיה האחרון למזוג בירה מסוימת, ושסירבו להכניס אותי כי פספסתי את הקריאה האחרונה ב-5 דקות. הפאב המדובר, אגב, ותיק מאוד, מצליח וידוע באנטיפתיות של עובדיו. יש מקומות שהגישה הזאת מוסיפה להילה של העסק (סופ נאצי, מוכר?)
    תודה על המחמאות – תמשיך לקרוא, כיף כאן (ויש גם עמוד בפייסבוק: חפש את קוראים ושותים – הבלוג)

  3. פינגבק: יוצאים מהבבילון – ביקור במבשלת הגליל « קוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה בישראל

  4. נראה שקלעתי בול בנוגע לכך שהמקום בדרך להיכחד – הפאב נסגר בסוף יוני 13 (סוף הולם למקום שבו אתה מרגיש לא רצוי אלא אם כן את דובר רוסית אשר הציב מחירים (ודמי שירות) מנותקים מהמציאות).

    • תודה על העדכון. שכחתי לגמרי מהמקום הזה. אם הייתי זוכרת, בטח הייתי מנסה לקפוץ לשם שוב, עכשיו כשאני עובדת בקרבת מקום.

      • לא הפסד גדול, בחצי שנה האחרונה בה המקום היה פעיל המצב היה מתחת לסביר – מבחר הבירות ירד והמחירים עלו בצורה קיצונית (נכון, המס עלה – לא תירוץ לנפח את המחיר בצורה חסרת היגיון)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s