פרחים בעליית הגג

הלוגו (בתהליך עבודה)

הזמן: מתישהו בשבוע שעבר, בערב במקום חדכ"ש
המקום: הספה הסלון
השותים: קורי, קארי, קאת'י וכריס דולנגיינג'ר, AKA הילדה השוודית המתה, היפה והאמיצה, החשאי ואנוכי
הנשתים: Fush-Fush Red, Fush-Fush Sage, Truman XP IPA

לא רק כותרת הרשומה שעוסקת ביקב/ מזקקת/ מבשלת עליית הגג מתבקשת, אלא גם הגילוי הנאות הבא: אנחנו גאים להיות חברים של נמרוד רוזנבלט, שאפילו הופיע כשותה במשימת חוברת מותגי הבירה כאן בבלוג. ברשומה זו נסקרות שלוש בירות של עליית הגג, שתיים מהן (טרומן XP ובירת המרווה) נקנו על ידינו, השלישית (פוש-פוש רד), ניתנה כמתנת יומולדת לMK. לטובת מי שטרם שמע על מעלליהם של האחים יותם ונמרוד רוזנבלט ומתעצלים ללחוץ על הקישור לבלוג שלהם, שמופיע כאן משמאל, בעליית הגג של בית הוריהם בשכונה שקטה ולא מחשידה בחולון מסתופפים "זוג אחים שנדבקו בחיידק. מנסים ומתנסים בהכל. טוב, לא הכל, רק: הכנת יין, בישול בירה, ליקרים ביתיים, רום, שיכרים ובטח נמצא עוד. רעיונות??? אנחנו מחשיבים את עצמנו כ"יקב" גראז' – כל כך גראז' שאנחנו בעצם בעליית הגג".

בישול בירה זה לא העיסוק העיקרי של האחים רוזנבלט, שבקרב חובבי האלכוהול המקומיים ידועים בזכות הרום ובזכות הליקרים שמככבים בערבי הקוקטיילים שהם עורכים בשיתוף עם המפ"ל. למיטב ידיעתי, למעט דוכן בתערוכת Beers השנה ובשנה שעברה, הם לא הציגו בפסטיבלים. עם זאת, למרות שזה איננו עיסוק מרכזי, הם לוקחים גם את הבירות שלהם ברצינות תהומית ואקדמית-משהו. כל בירה ובירה שלהם (לדעתי, עד היום הם הוציאו 4 בירות, ששלוש מתוכן מסוקרות כאן) היא תוצאה של מחקר מעמיק ונסיונות בישול רבים. רק בישולים שעוברים את בקרת האיכות של השניים מוצעים למכירה ליודעי ח"ן, תחת כינוי החיבה של יותם, Fush-Fush.

הנערה השוודית ואנחנו שתינו את הבירות של האחים בהזדמנויות שונות, האחרונה שבהן בתערוכת Beers. היפה והאמיצה מכירה את נמרוד מיקום מקביל והוזמנה להצטרף לטעימה מעמיקה יותר מזאת שהתאפשרה לנו בתערוכה. התחלנו עם בירת המרווה, שבושלה ב-3.12 ובוקבקה 23 ימים מאוחר יותר. זוהי בירה בסגנון שמזכיר סייזון בלגי, שחלק גדול מהכשות שלה, שמשמרת וממררת את הבירה, הוחלפה בעלי מרווה. ביחס 2/3:1/3 לטובת המרווה. התוצאה היא בירה עורפלת ונחושתית יפהפיה, עם ראש קצף ענק.

המרווה מרה כמו המוות ומשתלטת על האף עם ניחוחות עשבוניים וירוקים. הדומיננטיות שלה ניכרת יותר בריח מאשר בטעם, המריר לכשעצמו. המרווה משתלטת שוב בסיומת. בירת המרווה של עליית הגג היא חריגה לכל הדעות. אני רגילה ואוהבת טעמים מרים בבירה, אבל זאת עומדת בזכות עצמה. היא טובה, ואיזון בין הטעם לריח ייטיב עמה אפילו יותר.

המשכנו לFush-Fush Red, בירת הפייל אייל שקיבלתי מנמרוד ליום הולדתי כי הוא זכר שאני אוהבת גרייניות בבירה שלי (כלומר, דומיננטיות של הדגנים). הבירה חומה, עם ריח מתקתק שמזכיר שיבולת שועל/ דייסה שאהבתי מאוד. יש לה טעם מתוק-מריר ומרקם מוזר, קצת שמנוני וסיומת ארוכה ומהנה. זאת היתה הבירה שממנה הכי נהניתי בטעימה. בלי גימיקים, בלי סיפור מורכב מדי, פשוט בירה דגנית וכייפית.

הבירה השלישית ששתינו היא Truman XP 1883, שבושלה בספטמבר לכבוד תערוכת Beers שנערכה לפני שלושה שבועות. זו IPA, סגנון שלאחרונה אומץ בחום ע"י בשלני ומבשלות ארצנו. במבט ובלגימה ראשונה בין הטרומן של עליית הגג לתועפות הכשות האמריקאית שמורעפת על גרונותינו אין הרבה במשותף. בעוד שהIPA מעדות אלכסנדר גרין וההודית המכוערת מושפעות מאמריקה, הטרומן היא שחזור של מתכון בו השתמשה מבשלת טרומן הבריטית במאה ה-19. יותם ונמרוד מצאו את המתכון בחפשם תשובה לשאלה, מה שתו החיילים הבריטים שהוצבו באנגליה, שעבורם בושלו אותם איילים הודים בהירים. 7% אלכוהול, תערובת של כשות מהעולם החדש, מהיבשת הישנה ומהאי הבריטי,  ובירה אטומה וכתמתמה עם ראש קצף גדול ויפה. הרגשתי וניל וסבוניות באף ובפה סבוניות ומרירות ברוטאלית. גם הסיומת הארוכה מרירה מאוד והבירה מגניבה עד מאוד.

בבלוג שלהם, הנה, קבלו קישור גם בגוף הרשומה, נמרוד ויותם כותבים על התהליכים שמובילים לבישול/ רקיחת/ זיקוק היצירות שלהם. כדאי להכנס, לקרוא ולנסות להשיג את הבירות.

בירכיאולוגיה

בירכיאולוגיה (שם-עצם, נקבה)
חפירה במעמקי המקרר ומציאת בירות נשכחות.

הזמן: הערב, לפני ואחרי צפיה בפרק מהעונה הרביעית של The Wire
המקום: חדר המגורים
השותים: החשאי ואנוכי, שתומת העין
הנשתים: Brewdog 77 Lager,  Brooklyn East India Pale Ale

אנשים שמבקרים בדירתנו כשרק החשאי בבית מתקשים להאמין שה2.5 הצפון תלאביביים משכנים זוג נשוי ולא רווקים מטונפים. ערימות הספרים והתקליטים, רהיטי האיקאה, קישוטי קיר בדמות תחתיות לבירה והיעדרם של תינוקות מקשים על החשאי להוכיח שכאן באמת גרים בכיף הוא ואני. טוב שדלתות המקרר אטומות ושקלישאת הרווקות והגבריות לא מוחצנת. כן כן, אנחנו מאלה שמסדרים את המקרר אינטואיטיבית, כלומר מה שנכנס אחרון נמצא בהישג יד. כך בירות שנרכשו בימים האחרונים למטרות יישון נמצאות ממש בהישג יד, בעוד שאחרות נשארות מאחור בחושך בזמן שהתאריך האחרון לשיווקן חולף ביעף.

שתינו בבית הערב, רק שנינו, לראשונה זה זמן רב, והחלטנו לחפור במקרר ולהוציא מציאות. החשאי התחיל ושלף את ה-Lager 77 של מבשלת Brewdog הסקוטית, שעומדת ומחכה לתורה מאז האביב. ספר מותגי הבירה מלא בפרסומות לבירות של ברודוג. היו תוכניות לשווקן בארץ, אבל, גורסים מקורות יודעי דבר, המבשלה לא עמדה בעומס והתכניות נגנזו. הגיע לכאן איזה רבע משלוח ולפני חודשים רבים הצלחנו להשיג 5 או 6 בירות שונות, עליהן שמרנו מכל משמר, עד ששמענו מאחרים ששמו את הידיים על בירות מאותו משלוח שכדאי לשתות אותן ולא לחכות לבר מצווה של הבן שאין לנו. בינתיים הזדמן לנו לשתות בירות של ברודוג מהמקרר שלנו ועוד אחת נוספת בערב טעימות .

המבשלה הזאת אלופה בשיווק  ואורן אבראשי מהבלוג בירה ועוד מרחיב על כך. הערב שתינו את אחת מהבירות הסטנדרטיות של המבשלה, הלאגר 77 שהתחבב עלי אוטומטית בזכות שמו; שנה נהדרת למוזיקה. זוהי בירת פילסנר בת 4.9% אלכוהול – סטנדרטי במונחי העולם הרחב, מטרנה במונחי ברודוג, שהביאו לנו את קץ ההיסטוריה בבקבוק עטוף בפוחלץ, שמכיל בירה בת 55% אלכוהול.  ב-77 אין גימיקים. זאת בירה זהובה-ענברית מעורפלת קמעה (כנראה בגלל שתוקפה פג לפני חודש) ומאוד בועתית, עם ריחות בולטים של לתת, מעט מיץ של חמוצים, ממתקים וכשותיות ומרירות בולטת, אבל לא תוקפנית ומאוד עשירה ורעננה. הבירה מחליקה בגרון ומשאירה אחריה טעמים של לתת, הרגשה של איזון ורצון לעוד – רצון שבזמן ובמקום האלה לא ממש ניתן לסיפוק. נו, אולי בכל זאת יביאו אותה?

כשהפרק נגמר ניגשתי אני למקרר וחפרתי עד לפנים המדף, שם מצאתי בקבוק של East India IPA ממבשלת ברוקלין, בירה שנורמן פרמיום ייבאה באופן סדיר במהלך הקיץ. שתינו דגימה במסגרת טעימות IPA שנערכו במבשלת העם באוגוסט, קנינו בקבוק, מן הסתם במטרה לשתות אותו סוליקו ולכתוב עליו, אבל אותו בקבוק נקבר ותחת תילי בירות במקרר ומחוצה לו ונשכח עד הערב. הופתעתי לגלות שתאריך התפוגה שלו עדיין לא הגיע, אבל לא אופתע לגלות שהבירה כרגע לא משווקת כאן. כשלון שלנו ואני מקווה שרשמי הטעימה הבאים ישמשו אתכם בקיץ הבא, בתקווה שנורמן שוב יביאו אותה. כן, אני ממש מקווה שנורמן שוב יביאו אותה, כי היא כיפית ממש!  יש לEIPA ריח מתקתק של ממתק, שעשה לי אסוציאציות לדוכנים של לונה פארק (של קוני איילנד, אם לדייק; ברוקלין, אחרי הכל), וטעם כשותי וממש מריר, אבל עם רמיזות מתקתקות – מתקתקות כמו סוכריות הדבש האלו שלעסתי אצל סבתא-רבא שלי בשנות ה-80. הגוף של הבירה בינוני, היא מגוזזת מאוד והסיומת קלילה.

בעולם המקביל בו היינו מנהלים משק בית נורמטיבי, עם פרחים לשבת, חנוכיה בשלוף, עוגיות לאורחים וראנר לשולחן שנקנה בהום-סנטר עם התלושים לחג, היינו שותים את שתי הבירות האלו בעונתן, אבל לא נורא. בישראל אף פעם אין באמת חורף ואפשר לדמיין שאנחנו בקיץ של לפלנד או משהו.

ברוכים הבאים לכל קוראי YNET – מגניב שהגעתם.

כמה הערות קטנות להתמצאות במרחב לפני שנחזור לשגרת השתיה והכתיבה:

קישורים לרשומות על הבירות שנשתו במסגרת משימת ספר המותגים מרוכזות בדף הזה.

בצד שמאל של הדף יש ענני קטגוריה ותגיות. הקטגוריות לפיהן קיטלגנו עד היום הן סוגי בירה (לדוג' פילזנר צ'כי, אייל אנגלי) ומדינות. קטגוריית הOFF LABEL בה השתמשנו כדי להבדיל רשומות על בירות שלא שתינו במסגרת המשימה נזנחה עם החלטתנו להמשיך לעדכן את הבלוג. התגיות הן שמות הבירות המסוקרות (לדוג' ליבירה ביטר או Corona), אירועים (פסטיבלי בירה) ותחומי עניין (בירות בוטיק ישראליות).

יש חלון חיפוש ואפשר להשתמש גם בו ולמתעניינים בבישול בירה ביתית – קישורים לספקים, יבואנים ומדריכים מקומיים.

יש לנו דף בפייסבוק. לייקקו לעדכונים ולחומרים שלא נכנסים לבלוג.

כפי שמוזכר בכתבה, אנחנו מטפחים בלוג בירה נוסף, באנגלית, בו אנחנו כותבים על בירות שלא ניתן להשיג בארץ מחד ועל בירות בוטיק ישראליות מאידך. אתם מוזמנים להפנות את מקורביכם דוברי האנגלית לשם, כדי לקרוא על Malka Beer ו- Mivshelet Ha'am ובכלל על Israeli Beers (בקרוב, הבלוג בחיתוליו).

הצלע הנשית באופרציה מתפרנסת מטקסטים ומאיטנרנט המון שנים והיא מאוד רגישה לספאמים, יחצ"נים מפוקפקים וטוקבקים מטעם. אם אתם רוצים להבהיר או להעביר משהו, אנא שמרו על תרבות דיון או פנו אלינו ישירות. במהלך עשרת החודשים שהבלוג קיים סיננו מעט מאוד תגובות. עם זאת, יצא לנו לחשוף ברבים את ערוותם של בריוני רשת שלא יודעים את עבודתם. אנחנו האחרונים להכחיש שמלחמת באסטות זאת הנאה צרופה, אבל הראשונים להודות שזה בזבוז זמן לשני הצדדים.

נאמור, בלגיה, אוקטובר 2011

לחייכם,

מ.ק קרן והחשאי

 

לשתות (שוב) לאגר "מיושנת"

הזמן: ראשון בערב, היה קר
המקום: ביתנו החם
השותים: החשאי, הילדה השוודית המתה ואני. משקיפה ומפקחת – היפה והאמיצה בביקור מולדת
הנשתה: Staropraman Dark (עמ' 226)

תקציר הפרקים הקודמים: חשבנו ותכננו לסגור את המשימה עד ה-31.12.2011, ואז אוריאל מצא בקבוק של טובורג 6.

אמרנו שנסיים רשמית בתערוכת Beers, ואז שלום שלו, היבואן של בישוף, הודיע ששני בקבוקים של בישוף קלר עושים את דרכם למעוני.

החלטנו שנמשיך הלאה, אבל אז שחר הביא לנו בקבוק של סטארופראמן כהה שנזנחה במחסני היבואן הקודם, י.ד. עסקים.

סטארו כהה, לאגר צ'כי שכמו כל לאגר סטנדרטי מומלץ לצרוך כמה שיותר טרי והבקבוק שקיבלנו נחשב לטרי עד יום אחד אחרי יום נישואינו ה-5. באוגוסט הקרוב נחגוג עשור ליום ההזוי שבילינו בבית עיריה קיקיונית בקפריסין; אתם מוזמנים לחשב לבד מתי הבירה הזאת הפסיקה רשמית להיות ראויה לשתיה. לא שזה מרתיע אותנו או משהו –  שתינו כל כך הרבה בירות מקולקלות בזמן האחרון ש4.5 שנות תפוגה לא יעצרו בעדנו לשתות כל בירה שהיא, וזאת עוד מבלי להתייחס לתנאי אחסון עלומים.

אתמול ביקרו אותנו הילדה השוודית המתה והיפה והאמיצה לסשן טעימות קצר שהתרחב, ושבעיצומו נשלף בקבוק הסטארופרמן מהמקרר. שלא במפתיע הנוזל החום הכהה והאטום נחת לכוסות הטעימה נטול ראש קצף. הרחנו קרטון, מתיקות ולתת וטעמנו משהו שמזכיר יותר נשר מאלט מבירה אלכוהולית. גם מהשטיחות ומהמחסור בגזים לא הופתענו.

הייתי שמחה לנסות לשתות אותה טריה, אבל טמפו, היבואנית הנוכחית של הבירה, החליטה להתרכז רק בבהירה, הנמכרת יותר. נו, אין ברירה אלא לטוס לצ'כיה.

**אנחנו לא עומדים בדדליין שהצבנו לעצמנו. לנו זה לא מזיז, אז חסכו מאיתנו תגובות מתקטננות.

1906 היתה שנה משעממת

הזמן: שני בערב, כשחושך בחוץ

המקום: בבית

השותים: החשאי ואני

הנשתה: Hijos de Rivera 1906 Extra

1906:

האדמה רעדה בסן פרנציסקו והחריבה את העיר.

הרוסים דיכאו התקוממות בגאורגיה (חדשות ברמה של אדם נשך כלב, בערך).

נולדו עמנואל לוינס (ועוד בתאריך יום ההולדת שלי, לא פחות), ברז'נייב ואסתי לאודר.

הנריק איבסן נפטר.

תיאודור רוזוולט זכה בפרס נובל לשלום.

לא ממש מעניין. בכל מקרה, שום דבר בויקיפדיה לא כיוון אותי להקשר שיסביר את מהות שמה של הבירה Hijos de Rivera 1906 Extra. אם אחפש ב"אינטרנט" בטח אמצא איזה חינטרוש יחצ"ני, אבל חבל על זמן החיפוש שלי וחבל על זמן הקריאה שלכם. החשאי קנה בקבוק באחד הסיבובים שלו כשעוד היינו במרוץ להשלמת חוברת המותגים, אבל עד היום לא מצאנו זמן לפתוח אותו. כשחזרתי הערב מהעבודה, הישר לניחוחות של פסטה ברוטב שמן זית-פטריות-כרישה, עוד לפני שבירכתי את הנמצאים הודעתי שהערב נשתה את ה-1906. אז שתינו.

איזה כיף. זה אומר שלא נצטרך לשתות אותה בעתיד.

הבירה הזאת נמכרת כלאגר וינאי, כמו גולדסטאר. ניתן לומר שזאת חצי אמת בפרסום – לאגר איט איז, אבל וינאי?

זה מתחיל טוב: נוזל נחושתי בהיר ובועתי עם ראש קצף לבן ויפה, אבל הטוב נגמר בדיוק כאן. באף הרגשנו לתת וריחות של סוכריה, לא מדהים אבל גם לא מזעזע. הג'יפה התבטאה בפה: נוזל מתוק יתר על המידה ופירותי, מרקם שמנוני, גיזוז מוגזם וסיומת אלכוהולית מעצבנת. הגוף הבינוני התקשה לשאת את אחוזי האלכוהול הגבוהים יחסית (6.5%), והתוצאה לא מאוזנת.

עדיף גולדסטאר ואם מתעקשים על בירה ספרדית האסטרייה דאם אינדיט מעניינת וטעימה יותר.

מעיין הגולדסטאר

את התכניות ליום הולדתי ה34 שחל אתמול הגיתי לפני חודשים רבים: לשתות גולדסטאר. אבל לא סתם גולדסטאר, אלא גולדסטאר בחנות המפעל, קרי במבשלת טמפו עצמה, ואז להצפין ולשתות עוד גולדסטאר. לא סתם גולדסטאר, אלא גולדסטאר שנמזגת מברז הנחושת של מעיין הבירה בחיפה.

לטמפו יש מרכז מבקרים שמארח, בתיאום מראש, כל אחד מעל גיל 16. הנסיבות וחוקי מרפי (או חוקי מרפי'ס?) הובילו לכך שלא הצלחתי לתאם סיור בעצמי. לתפקיד הדאוס אקס מכינה נכנס ידידי אורן מטמפו ומהבלוג בירה ועוד, שביום רביעי הודיע  שהחשאי ואני מסופחים לסיור של עובדי פאב הטמפטיישן התלאביבי למחרת ב-10 בבוקר.

ארבע שעות בילינו עם נחום בסיור ושתינו כל מילה שיש לו להגיד. עם פז"ם של 30 שנה בטמפו, הבנאדם ראה הכל וחווה הכל. במרתף בו נערכת ההדרכה יש ויטרינה בה הוא מציג את אוסף טמפו שלו: בקבוקים של מהדורות מיוחדות של הבירות, ספלים ופריטי אספנים הקשורים בטמפו שהגיעו אליו בדרך לא-דרך, כמו בקבוקי זכוכית משפחתיים של משקאות קלים, שנטו להתפוצץ בידי הצרכנים עקב התסיסה.

תמונה נדירה של בקבוק גדול שנמצא במפעל טמפו שנסגר בחולון, הבקבוק הקטן והקלאסי ושני ברמנים במצב ערות בשעה 10 בבוקר.

אביר המקוריתתתת!!!!1 ואבירצ'נדייז

כאמור, הסתפחנו לחבורה של ברמנים, ולכן ההדרכה היתה מוכוונת בר. למדנו כלמיני דברים על אורך חיי מדף, לדוגמא: חבית גולדסטאר או מכבי ששוכבת במחסן (חשוך וקריר, כמובן), מתה אחרי חודשיים. אחרי החיבור לברז, חבית הגולדסטאר/ מכבי מתה אחרי 3-4 ימים. מ.ש.ל: לשתות גולדסטאר רק במקומות שעפים על הבירה הזאת. לא בבתי קפה, לדוגמא, כן אצל מתי המקלל.

נחום גם מזג דוגמאות של בירה מקולקלת, כדי שנלמד לזהות קלקול רק מהמראה, לפחות כשמדובר בלאגר:

הדבולוציה של הלאגר

חוץ מזה, קיבלנו טעימה של האבולוציה של גולדסטאר. בירה בשלבי התפתחות שונים נמזגה מקנקלים: הגולדסטאר שבושלה ב11.1, יום לפני הביקור, היתה למעשה תירוש: עכורה, כמעט לא מגוזזת, מתוקה להחריד עם דומיננטיות של הלתת. הגולדסטאר מה4.1 הסריחה קצת. נחום הרגיע ואמר שזה חלק מהתהליך. היא התבהרה קצת למרות שבגדול העכירות ניכרה בה, אבל לפחות היא עוברת כבירה: יש מרירות. הדגימה האחרונה שקיבלנו היא בירה מדצמבר, בת כחודש. בירה "ירוקה" – ריחה מתקרב לריח הלאגר המוכר והרגשנו גם כשות וגם לתת. כמעט לא מגוזזת, לא מסוננת ומרירה.

גולת הכותרת מבחינתי היתה אמורה להיות טעימה של גולדסטאר הישר מפס הייצור. לדאבוני, פרוייקט השתלטותי על העולם עדיין בשלבי פיתוח. זאת הסיבה (היחידה!) לכך שטמפו לא עובדים עדיין לפי התיעדוף שלי ולכן נלקחנו לסיור בפס הייצור של הייניקן, שמבושלת בהולנד ומותססת חלקית בתהליך השינוע בדרכה לנתניה. רעש, קור, ופס ייצור רובוטי ומופלא לשכמותנו, שמוקסמים מפוטוריזם ותיעוש, ובקבוקי הייניקן היישר מהמכונה, לפני הכניסה לתהליך הפיסטור.

24,000 בקבוקים בשעה. מי שותה את כל זה?!?!

ליומולדת הבא - משקפי פראדה חתוליות.

וואו, זה היה טעים. כל כך לא קשור להייניקן שקונים בבקבוקים מהסופר. טרי-טרי, עם נוכחות של שמרים ודגנים בפה. לבקש כוס זכוכית כדי להתחיל לרחרח ולשתות כראוי היה קצת מוגזם, לצערי, אז תצטרכו להאמין או לתאם הגעה למפעל ולקוות ליפול על יום הייניקן, למרות שביקבוקים של גולדסטאר ומכבי חייבים להיות שוס גדול לא פחות. (פרטים בדף של מרכז המבקרים של טמפו)

תודה רבה לנחום על הנתינה, השיתוף ועל כל ההעשרה. תודה גם לאורן על העזרה ולצוות של הTEMPTATION. נבוא לבקר ולשתות גם אצלכם גולדסטאר.

אם שותים לא נוהגים ומטמפו לקחנו רכבת למה שהחיפאים קוראים "העיר", הדאונטאון היחיד בישראל – התחתית – ונפגשנו לארוחת צהריים עם יאמה, חברה, תופרת בחסד עליון, חובבת בירה ונכדה לשוטר תנועה שכל יום ישב במעיין הבירה לארוחת צהריים. יאמה הזמינה את "הבירה העכורה הטעימה הזאת" וכדי שהיא תזכור את השם נתנו לה את בקבוק הפאולנר של אקסין, בובת הבליית' החדשה שלי שהתלוותה אלינו לסיור (ובטמפו  הושארה בתיק – מספיק הסתכלו עלינו בעין עקומה כשסיפרנו שהיתה תקופה שהיינו נוסעים לבלות בפאב המוזה בערד).

בירצ'נדייז לבובות, אכן כן.

בחישוב גס, לא התראינו עם יאמה למעלה משנתיים וחצי. התרכזנו בהשלמת פערים ובדיבור צפוף על בובות עד שהמקום נסגר. הפנקס לא הוצא ולכן אין רשמי טעימה. אין ברירה – "נאלץ" לבקר שוב במעיין הבירה.  אבל הביטו איזה יופי – כל כך צלולות וקצופות:

זוכרים את התמונה של הקלקולים מלמעלה? אז זהו, שלא.

אחרי מעיין הבירה דשדשנו  בבוץ לסשן קוקטיילים במפ"ל של ידידינו אורון מהבלוג חלומות רטובים ואז לשליש הכרחי של ליבירה ביטר, שעליה כבר כתבנו בעבר ובטח נכתוב גם בעתיד.

Beers 2012 – אז איך היה?

תמיד רציתי להיות נערת פליקר, כזאת שמצלמת את החיים שלה, מתעדת אותם וכמובן, מעלה אותם לחשבון הflickr שלה.

אני לא כזאת. אני מסתובבת עם מצלמה כמעט תמיד, אבל כמעט אף פעם לא מוציאה אותה מהתיק. עסוקה מדי בלחוות את החוויה עצמה, או שוכחת מהמצלמה או מתפדחת לצלם. כשאני כבר מצלמת אני מתעצלת להוריד את התמונות למחשב וכשאני מורידה את התמונות ממש אין לי כוח לחתוך ולערוך אותן.

התחמשתי במצלמה לקראת התערוכה. מדי פעם שלפתי אותה. זה כמעט כל מה שיצא:

לפני הבלגאן, תדרוך אחרון בחנות הבירצ'נדייז של Beer and Beyond

חוברת מותגי הבירה של ישראל? רעיון גרוע. מי בכלל ישתה את כל הבירות שיש בספר כזה?

איך בכלל הביאו לתערוכה כזאת את הBeer Machine? אם כל אחד יתחיל לבשל את הבירה של עצמו, קרלסברג עוד יפשטו את הרגל.

ארגז התפוחים של Isra-Ale חמוד ממש (והIPA שלהם טעימה ממש)

עכברי עליית הגג חורשים מזימות מתחת לדלפק

Mental Note: בסמסטר הבא חייבים לנסוע לבקר במבשלת שפירא.

הנה הבירה היקרה בישראל. אהבתי מאוד את הברייל.

צילמתם? סיכמתם? כתבתם? טקבקו וקשרו.

יש! יש! שתינו טובורג 6!

הזמן: שני בערב, ערב חג הBeers 2012

המקום: בו אנחנו בדרך כלל שותים

השותים: החשאי ואני

הנשתה: Tuborg 6% (עמ' 146)

מי בכלל העלה בדעתו בסוף מרץ 2011, שהגביע הקדוש של חוברת המותגים יהיה בקבוק של בירה מסחרית להחריד, שהופצה בסופרמרקט ובסופר באבא? לא אנחנו, זה בטוח. היינו בטוחים שנזיע על משהו קצת יותר אקזוטי מטובורג 6, מהדורת טובורג בחוזק 6% שבושלה והופצה לרגל 60 שנות מדינה, אבל החיים מזמנים הפתעות בדיוק מהסוג הזה.

הזענו על הבירה. ניסינו להפעיל קשרים. הפצתי מיילים בין בירגיקס ושלחתי הודעות בדף הפייסבוק של קוראים ושותים (הצטרפו ולייקקו, למה אתם מחכים?) וכל נסיונות האיתור עלו בתוהו. בשבוע שעבר כבר חשבתי שסגרנו את ספר המותגים, אבל אז הגיעה התגובה מאוריאל ממבשלת Ka-Beer ומבירדי, שבאורח פלא מצא אצלו בקבוק ישן שתוקפו פג לפני כשנה וחצי. אוריאל הציע לתרום את הבקבוק לטובת הבלוג, תוך הסתייגות מהתכולה הישנה ואנחנו קפצנו על ההצעה. הי, זה לא יכול להיות גרוע יותר מאפשרויות אחרות לטובורג 6 שהועלו בחודשים האחרונים, כדוגמת חיזוק בקבוק טובורג רגיל באלכוהול עד לרמה של 6%.

""אני יושבת מעל התפריט של דליריום קפה והם מתלהבים לי מטובורג? 'פגרים" - מיזה.

ולהפתעתנו הנעימה, גרוע זה לא היה. כבר התסיסה ששמענו בפתיחה, שהעידה על כך שעדיין יש גזים בבקבוק רוממה את רוחנו. כשמזגנו ראינו בועות וראש קצף קטן שהתפוגג מהר. הבירה צלולה ובצבע נחושת – כהה יותר מהטובורג רד. הריח מאוד לא אופייני לטובורג ולשכנותיה למדף הלאגרים הגנריים בסופר: מעט חמוץ, תפוח, לתת ואלכוהול. מרגישים שעבר זמנה, אבל זוועה זאת לא היתה. הטעם היה קצת מוזר. פירותי קמעה ומתקתק, כשות לא קיימת ולתת קצת בולט. זמנה של הבירה עבר וזה ניכר, אבל שוב, בהתחשב בנתונים, לא גרוע. הגוף רזה, הגיזוז עדין, הסיומת מתקתקה, יחסית ארוכה ולא מעיקה.

אכן, זאת היתה הפתעה מבורכת. די הכנו את עצמנו לזוועה שלא הגיעה והאמת היא שאפילו נהניתי קצת מהבירה. לא מספיק כדי שאתחיל לשוטט בשוק העתיקות של דיזינגוף בשישי בבוקר כדי למצוא בקבוקים שנמצאו בבוידעם של קבצן תלאביבי, אבל מספיק כדי שאהנה גם מהבירה עצמה ולא רק מתחושת ההישג.

תודה רבה לאוריאל.

להתראות מחר בנוקיה!

מדריך קוראים ושותים לBeers 2012

אמנם 2012 רק התחילה, אבל אם נסתמך על נסיון העבר הקרוב, קרי על השנה שעברה, רוב הסיכויים שאפשר להכתיר את תערוכת Beers 2012 בתור אירוע הבירה הגדול והמרכזי של השנה. לא יודעת לגבי האירוע הטוב של השנה, אבל גדול ומגוון זה בטוח.

יומיים של תערוכה, ימי שלישי ורביעי השבוע. הערב הראשון לקהל מקצועי, מה שזה לא אומר, הערב השני פתוח לקהל הרחב. בערב השני הטעימות בתשלום, אם אינני טועה ומטעה, במחיר הסטנדרטי של אירועי טעימות, 5 ש"ח ל-100 מ"ל משקה ובחישוב פשוט 25 ש"ח לחצי ליטר בירה, מחיר זול לכל הדעות.

12 יבואנים, 23 מבשלות בוטיק, 9 מבשלים ביתיים, אין לי מושג כמה סוגים שונים של בירה (וסיידר, שנוכחותו בולטת יותר השנה). החברות הגדולות יהיו שם, בירות ייבוא יימזגו שם, מבשלות בוטיק יערכו תצוגת יכולות ומבשלים ביתיים ינסו למשוך את תשומת ליבם של משקיעים ובעלי ברים.

החשאי ואני ביקרנו בתערוכה בשנה שעברה. היה עמוס, דחוס וכיף ויצאנו משם עם קצת תובנות שהחלטנו לחלוק עם המבקרים של השנה. אז הנה זה.

לפני התערוכה

מכינים שיעורי בית.

נכנסים לאתר התערוכה וקוראים על הבירות. גולשים ברשת (אפשר גם בבלוג הזה, אם אתם מתעקשים), מחפשים המלצות, לוקחים בחשבון שרוב החומר בעברית שתגיעו אליו זה שכפולים של הודעות לעיתונות מטעם משרדי יחסי ציבור, קוראים בין השורות ומתכווננים על מה שמעניין. לא תצליחו לשתות את הכל. רוב הסיכויים שגם לא תצליחו להגיע לכל הדוכנים, אז כדאי להגיע מוכנים.

אם שותים לא נוהגים.

אתר האינטרנט של דן, אתר האינטרנט של אגד. אתם הולכים לתערוכת בירה, רבאק. אם תגיעו ביום של הקהל המקצועי, כנראה שתשתו הרבה בחינם. אם תגיעו ביום שפתוח לקהל הרחב, תשתו הרבה. נקודה. חפשו חלופה. אוטובוס לא טוב לכם? יש מוניות. גם מוניות לא בא לכם בטוב? נהג תורן.

אם שותים אז אוכלים.

רפדו את הבטן במשהו שומני לפני כן. יהיו במקום דוכנים של מאכלי ירידים (לא קורן דוג או איינג'ל הייר, זה יריד ישראלי; תחשבו נקניקיות, פרעצל וסושי – הכל כשר, מוסרים מסטודיו בן עמי) ומחוץ להיכל הספורט יש סניפים של פיצה האט, ארומה ואיזו חתוליה, אבל בעדה שלנו מאמינים שעדיף לשתות על בטן מלאה.

מגיעים מוקדם.

בערב נעשה בלתי נסבל. התורות ארוכים, המקום צפוף.

בתור

בסוף כולם נכנסים.

אל תהיו דושבאגס. אפילו אם הצלחת להשיג כניסה בחינם כי אתה מנהל תחום משקאות אנרגיה בחברה לשיווק אלכוהול/ באמצעות המסעדה הפריפריאלית של אבא שלך/ דרך הבלוג המעפן שלך ושל אשתך, תעמדו בתור. לא, באמת שעצם הקיום שלכם לא מקנה לכם זכויות יתר. אל תגרמו לי לייחל לדריסתכם על ידי נהג שיכור ביציאה, זה לא נעים לי.

קחו את הכוס.

היא חדשה והיא שלכם והיא בת הלוויה שלכם הערב. לכאן תמזגנה הטעימות. נפחה 170 מ"ל. נפח הטעימה: 100 מ"ל. זכרו זאת כשלא מוזגים לכם עד הסוף.

בתערוכה

עושים סיבוב לאוריינטציה.

החלל טבעתי וגדול. תקדישו כמה דקות להליכה מהירה בין הדוכנים, איתור הבירות שמצאו חן בעיניכם במהלך שיעורי הבית שהכנתם, תצפית על דוכנים אחרים שנראים מגניבים וקבלת החלטות לגבי חלוקת הזמן. החשאי ואני נתחיל עם המבשלים הביתיים שמבשלים בנפחים קטנים ועל כן המלאי שלהם קטן ועלול לאזול במהרה, נמשיך למבשלות בוטיק ישראליות ונקנח ביבואנים. יש גם הרצאות מטעם מב"י (המבשלה שדואגת שכל פאב יספק לכם קרלסברג, טובורג, סטלה, לף, ויינשטפן וגינס) שיתקיימו מדי שעה ועשויות לעניין את מי שרוצה להרחיב את האופקים הבירתיים. למיטב הבנתי בכל שעה תתקיים הרצאה בנושא אחר, אז כדאי לבדוק מה מעניין.

מתאזרים בסבלנות.

רוב האנשים שיאכלסו את הדוכנים הם לא ברמנים מקצועיים. לחלקם זאת הפעם הראשונה בתערוכה ובמפגש עם קהל רב כל כך. הם רוצים להטעים ושמחים לדבר ולפרט על הבירה שלהם, אבל תתחשבו בהם.

פותחים את הראש.

בירת דלעת? בירה עם צ'ילי?? כן! איפה עוד יצא לכם לטעום דברים כאלה? לא טעים? עוברים הלאה, כלום לא קרה.

אם שותים אז שותים.

שתו הרבה מים, ביחס 1:1 לפחות לבירה. תבקרו הרבה בשירותים, אבל זה יחסוך מכם הנגאובר והקאות.

אם שותים אז שוטפים.

שטפו את הכוס בין טעימה לטעימה, כדי לנקות אותה משאריות המשקה הקודם. אני נוהגת לשלב את השטיפה עם השתיה, החשאי מערבל מים בכוס ושופך אותם לדליים שנמצאים בדוכני המזיגה בדיוק למטרה הזאת.

מתקשרים.

כל יוצר שמח לקבל מחמאות על תוצרתו וכך גם מבשלי בירה. זרקו מילה טובה אם טעים. לא טעים? זה כבר עניין יותר מורכב. אם אתם רואים שיש עם מי לדבר ואם יש זמן ואין לחץ בסביבה, ואם אתם מסוגלים לתת ביקורת בונה ועניינית – וזה לא עניין של מה בכך ועם כל הפה ג'ורה שלי הרבה מאוד פעמים אני נמנעת ממתן ביקורת לזרים, כי זה כל כך תלוי מצב רוח ודינמיקה בין אנשים – אני חושבת שזה חשוב וכדאי. חשוב להבהיר למה לא אהבת. אם מזגו לך IPA ומרירות של אשכולית שנואה עליך זה מילא, על טעם ועל רח אין מה להתווכח. אם מטעימים אותך בבירה עם ריח של גופרית (שאיננה חלק מפרופיל הבירה, מדגישה הילדה השוודית המתה), הבירה מקולקלת וכדאי שהמבשל יהיה מודע לכך. שטוח מדי? משהו מוזר בטעם? לא מאוזן? איך המבשלה תשתפר אם כולם יגידו לה שהבירה מעולה כשהיא לא? מי שלא מסוגל לקבל ביקורת מוזמן ללכת לעבוד במוסך או בראיית חשבון, או לבשל לעצמו. הוצאת משהו החוצה? קולקציית בגדים? מיצג? בירה? ביקורת היא חלק מהעניין.

רושמים.

בתערוכה יסתובבו שלושה אנשים עם מחברות, שיתעדו, ידרגו וירשמו כי הם חננות אובססיביים. אתם יותר מגניבים ממני ומהשניים האחרים ותתעסקו, בצדק, בשתיה.  אבל איך תזכרו מחר את שמה של מבשלת הבוטיק הצפונית ההיא שהכינה פורטר מהמם, או את השם של הבירה הבלגית החדשה ההיא? קחו דף ועט, קחו גם כרטיסי ביקור ממי שמציע. אפשר גם לצלם עם הסמארטפון.

שופכים.

אחד הדברים שלמדתי בשנה האחרונה (ותודה למורתי לנימוסים והליכות, הילדה השוודית המתה), זה שמותר לשפוך בירה ג'יפה, לא טעימה או אפילו בירה בסדר אבל לא באמת מלהיבה. בטח ובטח באירוע עם כזה שפע ומבחר. חבל להתפוצץ מבירה סתמית. לא בא לך בטוב? רוצה להאמין שיהיו מרקקות ודליים ייעודיים בדוכנים.

מקפידים על כללי האתיקה של השירותים.

אתם תבקרו בשירותים הציבוריים. אתם ואלפי המבקרות והמבקרים האחרים. כששותים משתינים. אם אתם לא, רוצו מהר לאורולוג. כללי האתיקה של השירותים מסתכמים בשלוש מילים: לא להיות דושבאג. אם צריך להרחיב ולהסביר לכם להוריד את המים, לנגב השפרצות, לזרוק את נייר הטואלט למקום המיועד לו ולהשליך תחבושות היגייניות לפח האשפה אתם כנראה דושבאגס.

אחרי התערוכה

לא נוהגים.

שותים הרבה מים לפני השינה.

מתחילים לפזול לצדדים ולזנוח נאמנויות למותגי הבירה הרגילים.

סופרים את הימים לתערוכה הבאה.

Beers2012 – לקראת התערוכה

הזמן: רביעי בערב
המקום: חדר ישיבות בקומת הקרקע של היכל הספורט יד אליהו, היכל נוקיה בשבילכם, הצעירים.
השותים: מי שהיחצ"נים של תערוכת הבירה הזמינו  לטעימה
הנשתים: בהמשך הרשומה

שבוע הבא הולך להיות קשה. הוא יפתח בכנס מהעבודה, יסתיים בבכחנליית יום הולדת ובאמצע הדובדבן שבקצפת, החגיגה שבהיכל שלה כל השנה אני יושבת ומחכה. Beers 2012 תערוכת הבירה ביד אליהו. היום הוזמנו לטעימה של בירות בוטיק ישראליות שיימזגו ביומיים האלה: חלקן חדשות שמושקות בתערוכה או שבושלו במיוחד בכמות מוגבלת לכבודה, אחרות כבר מוכרות ונמכרות ומקצתן סיידר. אני לא אוהבת סיידר, במיוחד לא את אלה היבשים. ניסיתי לאהוב פעם כשגרתי באנגליה אבל זה לא זה. תפוחים, יעיד החשאי, טובים לטארט טאטן. אנחנו כותבים בלוג בירה אז נחזור לעיקר, לפי סדר הטעימה.

על אחוזת בית – אלנבי ממבשלת המעיין באשדוד שמעתי לא מזמן ונכונה לי הפתעה חיובית ביחס לתיאורי הזוועה שליוו את הדיווח על שתייתה. בקומוניקט כתוב שזאת "בירת לאגר אדמדמה ממיטב המסורת הבווארית". יצא לנו לשתות אי-אלו בירות בוואריות בחיינו, ואחוזת בית קרובה לבוואריה כמו שרח' אלנבי קרוב למדרחוב הראשי של מינכן. צבעה יתר חום-נחושת עכור, יש לה ריחות של דבש ולתת קלוש ואלכוהול שמורגש מדי גם באף וגם בפה בשביל בירה בחוזק 5.3%. היא אנמית מאוד בפה וממהרת להסתלק משם.

בירת הPrivate Lavel הוגדרה בקומוניקט כשת"פ של מבשלת הדובים ומבשלת העם, שזה מצחיק, כי זה בערך כמו שאני אודיע על שיתוף פעולה ביני לבין עצמי. אותם אנשים עומדים מאחורי שני הפרוייקטים, רק שהדובים לא מציגים בתערוכה באופן רשמי ואילו מבשלת העם מגיעה בתור עצמה – שירות בישול למותגי בירה נטולי מבשלה משל עצמם. הפרייבט לייבל נראית יותר בווארית מהבירה של אחוזת בית: צהבהבה, עכורה ואטומה עם ראש קצף. יש בה ריח קלוש ומעניין של עשבוניות וגם פירותיות (ליצ'י, אמר החשאי). היא מרירה מאוד ועם סיומת ארוכה ויבשה. בירה טובה ולא מפתיעה בכשותיותה (שני סוגים – הלרטאו הגרמנית וצ'ינוק האמריקאית), בהתחשב בנפשות הפועלות. היא נעשית אפילו טובה יותר בלגימה השניה והשלישית. פאן לי, אמרה אמי הרוחנית לאה שנירר וצדקה.

אחריה הגיעה בירה מלכה חיטה. איזו התרגשות! הבירה הרביעית בלבד עד היום שהוציאה המבשלה המופלאה מהגליל המערבי, שקיימת כבר 5-6 שנים. מלכה הביאה לנו את האדמונית – אחת מהישראליות האהובות עלי ביותר בכל הזמנים ואת הבהירה – סייזון מגניב במיוחד. אפילו נסענו לבקר במבשלה בקיץ האחרון מרוב שאנחנו אוהבים את בירה מלכה. אך כגודל הציפיות כך גודל האכזבות and then some. הבירה דווקא התחילה בסדר – הצבע נכון, הריח יותר מדי מסטיקי, הבירה מימית מדי, המרירות בטעם לא במקומה (שלמיטב הבנתנו אינה מגיעה מכשות) ונעדרת חמיצות ומתקתקות שחיטה בווארית דורשת.  מה לעזאזל קרה שם? אנחנו מתים על בירות חיטה, מתים על מבשלת מלכה והאנטי קליימקס היה גדול וכואב. משהו שם התפספס בגדול. אין לי אלא לקוות שנפלנו על בקבוק או אצווה שלא סגורה על עצמה ושבפעם הבאה שננסה אותה (וננסה – בטח שניתן הזדמנות נוספת) היא תהיה אחרת. "מזכיר לי ויינשטפן", אמרה מי שישבה לשמאלי. הלוואי.

מהנקודה הזאת אפשר רק לעלות, והנה עלינו לג'מס בלייזר, ששוב בושלה ושתימזג בתערוכה בדוכן של המגזין בלייזר ולא בעמדה של ג'מס, שיגישו את הרפרטואר הרגיל שלהם. אהבנו את הבירה כששתינו אותה לפני כמה חודשים ואנחנו אוהבים אותה גם עכשיו. יש לה ריח גרעיני, קליה, קפה וקצת אשכוליות, טעם מריר וקלוי, קפה ומעט מדורה, גיזוז עדין וחלקה לשתיה. אם לסכם – טעים. נחמד שיש עוד הזדמנות לשתות אותה.

הבאה בתור – מבשלת שפירא, עם Jack's Winter Ale. שפירא זאת מבשלה שנפתחה בקיץ ומעסיקה כברומאסטר את יוחאי קודלר שהקים את מבשלת הנגב. החשאי ואני דגמנו את שתי הבירות שהמבשלה משווקת, הPale AleוהOatmeal Stout בפסטיבל הבירה של יואב יהודה. אנחנו משתדלים לא לסקור בירות בפסטיבלים, בטח לא בירות מסחריות שניתן להשיג ולהתעמק בהן גם מחוץ לאירועים מיוחדים. בגלל עומס אלכוהולי עדיין לא יצא לנו לטעום ולכתוב על המבשלה (לתוהים מה בתכנית הבלוג ל2012, אז הנה תוכנית לרשומה עתידית). ממה שאנחנו זוכרים הבירות היו מאוזנות מאוד ונכונות. הג'ק, שמיושנת עם שבבי עץ שהושרו בוויסקי ג'ק דניאלס לא. זאת בירה עכורה ומעוננת, שנראית כמו הסוף של הבקבוק. הבירה הריחה לי ממי ורדים, סוכריה ומלפפון, המרירות שלה לא נעמה לי בכלל. טעמתי גם טופי ומעט חמצמצות. מרקמה חלק מדי, הסיומת לא נעימה. זין, כתבתי על עותק הקומוניקט שקיבלתי. איזו אכזבה.

מבשלת הגולן בישלה לקראת הפסטיבל את העוג החורפית, חיטה דאבל בוק. זוהי בירת חיטה חזקה, עם 7.5% אלכוהול וצבע כהה מאוד יחסית לחיטה (אבל לא חום כהה דופלבוקי). היה לה ראש קצף נחמד ריח שהזכיר לחשאי בננה רקובה ולי, כמו גם למסובים אחרים, הזכיר את האימרה הפולנית "זה לא רקוב, זה דבש". אחרי שניה התחלתי להרגיש גם ריח פנולי, כמו פלסטיק של פלסטר. היא חמצמצה אבל יש בה גם מתיקות, מאוד חלקה בפה ובסיומת שלה מופיעים אלמנטים חיטתיים כדוגמת מסטיק ובננה.

הטריפל של מבשלת פאבו תושק לראשונה בפסטיבל . (תיקון טעות: הטריפל הושקה בקיץ ואף נמזגה בשטרן, מה שאומר שיכול להיות שאפילו שתיתי אותה. תודה לילדה השוודית המתה על התיקון) היא בעלת 9% אלכוהול, צבעה נחושת עכור, והקצף הדליל מתפוגג במהירות אחרי המזיגה. יש לה ריח פירותי וקלוש שנעם לי למדי וטעם מריר ועשבוני. כשות אמריקאית בולטת בארומה ובטעם. לא מפילה, אבל לא רעה כלל וקלילה לשתיה ביחס לאחוזי האלכוהול הגבוהים. יש לי הרגשה שהיא תצבור פופולאריות.

לאחר מכן שתינו את הטריפל הבלגי של מבשלת שריגים, ה-love child (או הממזר?) של מבשלת רונן ושל עמק האלה, מבשלה שנפתחה רשמית השבוע ושמעניינת אותי מאוד. אם האדמונית של מלכה זאת אחת הישראליות האהובות עלי בכל הזמנים, אז ההודית המכוערת של רונן זאת הישראלית האהובה עלי בכל הזמנים נקודה. (ונכון לעכשיו). הטריפל הבלגי מגיע מסדרת הבירות של מבשלת עמק האלה, שמבשלת את בירת החיטה הטובה ביותר מבין הישראליות שטעמנו, והיא בלגית כמו סנדרה קים (אזהרת אירוויזיון), אם לא יותר. צבעה זהבהב עכור. היא כבדה והאלכוהול ניכר בטעם שלה ובריח המתוקים מאוד. 9.2% הופכים אותה לשיאנית האלכוהול של ערב הטעימות.

קינחנו באלכסנדר בלאק, שיצאה עוד בשנה שעברה ומבושלת ומופצת מאז. זאת בירת פורטר חומה כהה ואטומה עם ראש קצף קטן בצבע חום בהיר, ריחות של קלייה וקפה שעשו לי טוב וטעם שאף הוא עשה לי טוב: מריר מאוד, מאוד, מאוד. יותר קיצוני מהג'מס בלייזר. הסיומת מרירה אבל קצרה (זה קטע כזה בבירות של מבשלת אלכסנדר).

סיכום? עזבו, בואו לBeers במקום.