מעיין הגולדסטאר

את התכניות ליום הולדתי ה34 שחל אתמול הגיתי לפני חודשים רבים: לשתות גולדסטאר. אבל לא סתם גולדסטאר, אלא גולדסטאר בחנות המפעל, קרי במבשלת טמפו עצמה, ואז להצפין ולשתות עוד גולדסטאר. לא סתם גולדסטאר, אלא גולדסטאר שנמזגת מברז הנחושת של מעיין הבירה בחיפה.

לטמפו יש מרכז מבקרים שמארח, בתיאום מראש, כל אחד מעל גיל 16. הנסיבות וחוקי מרפי (או חוקי מרפי'ס?) הובילו לכך שלא הצלחתי לתאם סיור בעצמי. לתפקיד הדאוס אקס מכינה נכנס ידידי אורן מטמפו ומהבלוג בירה ועוד, שביום רביעי הודיע  שהחשאי ואני מסופחים לסיור של עובדי פאב הטמפטיישן התלאביבי למחרת ב-10 בבוקר.

ארבע שעות בילינו עם נחום בסיור ושתינו כל מילה שיש לו להגיד. עם פז"ם של 30 שנה בטמפו, הבנאדם ראה הכל וחווה הכל. במרתף בו נערכת ההדרכה יש ויטרינה בה הוא מציג את אוסף טמפו שלו: בקבוקים של מהדורות מיוחדות של הבירות, ספלים ופריטי אספנים הקשורים בטמפו שהגיעו אליו בדרך לא-דרך, כמו בקבוקי זכוכית משפחתיים של משקאות קלים, שנטו להתפוצץ בידי הצרכנים עקב התסיסה.

תמונה נדירה של בקבוק גדול שנמצא במפעל טמפו שנסגר בחולון, הבקבוק הקטן והקלאסי ושני ברמנים במצב ערות בשעה 10 בבוקר.

אביר המקוריתתתת!!!!1 ואבירצ'נדייז

כאמור, הסתפחנו לחבורה של ברמנים, ולכן ההדרכה היתה מוכוונת בר. למדנו כלמיני דברים על אורך חיי מדף, לדוגמא: חבית גולדסטאר או מכבי ששוכבת במחסן (חשוך וקריר, כמובן), מתה אחרי חודשיים. אחרי החיבור לברז, חבית הגולדסטאר/ מכבי מתה אחרי 3-4 ימים. מ.ש.ל: לשתות גולדסטאר רק במקומות שעפים על הבירה הזאת. לא בבתי קפה, לדוגמא, כן אצל מתי המקלל.

נחום גם מזג דוגמאות של בירה מקולקלת, כדי שנלמד לזהות קלקול רק מהמראה, לפחות כשמדובר בלאגר:

הדבולוציה של הלאגר

חוץ מזה, קיבלנו טעימה של האבולוציה של גולדסטאר. בירה בשלבי התפתחות שונים נמזגה מקנקלים: הגולדסטאר שבושלה ב11.1, יום לפני הביקור, היתה למעשה תירוש: עכורה, כמעט לא מגוזזת, מתוקה להחריד עם דומיננטיות של הלתת. הגולדסטאר מה4.1 הסריחה קצת. נחום הרגיע ואמר שזה חלק מהתהליך. היא התבהרה קצת למרות שבגדול העכירות ניכרה בה, אבל לפחות היא עוברת כבירה: יש מרירות. הדגימה האחרונה שקיבלנו היא בירה מדצמבר, בת כחודש. בירה "ירוקה" – ריחה מתקרב לריח הלאגר המוכר והרגשנו גם כשות וגם לתת. כמעט לא מגוזזת, לא מסוננת ומרירה.

גולת הכותרת מבחינתי היתה אמורה להיות טעימה של גולדסטאר הישר מפס הייצור. לדאבוני, פרוייקט השתלטותי על העולם עדיין בשלבי פיתוח. זאת הסיבה (היחידה!) לכך שטמפו לא עובדים עדיין לפי התיעדוף שלי ולכן נלקחנו לסיור בפס הייצור של הייניקן, שמבושלת בהולנד ומותססת חלקית בתהליך השינוע בדרכה לנתניה. רעש, קור, ופס ייצור רובוטי ומופלא לשכמותנו, שמוקסמים מפוטוריזם ותיעוש, ובקבוקי הייניקן היישר מהמכונה, לפני הכניסה לתהליך הפיסטור.

24,000 בקבוקים בשעה. מי שותה את כל זה?!?!

ליומולדת הבא - משקפי פראדה חתוליות.

וואו, זה היה טעים. כל כך לא קשור להייניקן שקונים בבקבוקים מהסופר. טרי-טרי, עם נוכחות של שמרים ודגנים בפה. לבקש כוס זכוכית כדי להתחיל לרחרח ולשתות כראוי היה קצת מוגזם, לצערי, אז תצטרכו להאמין או לתאם הגעה למפעל ולקוות ליפול על יום הייניקן, למרות שביקבוקים של גולדסטאר ומכבי חייבים להיות שוס גדול לא פחות. (פרטים בדף של מרכז המבקרים של טמפו)

תודה רבה לנחום על הנתינה, השיתוף ועל כל ההעשרה. תודה גם לאורן על העזרה ולצוות של הTEMPTATION. נבוא לבקר ולשתות גם אצלכם גולדסטאר.

אם שותים לא נוהגים ומטמפו לקחנו רכבת למה שהחיפאים קוראים "העיר", הדאונטאון היחיד בישראל – התחתית – ונפגשנו לארוחת צהריים עם יאמה, חברה, תופרת בחסד עליון, חובבת בירה ונכדה לשוטר תנועה שכל יום ישב במעיין הבירה לארוחת צהריים. יאמה הזמינה את "הבירה העכורה הטעימה הזאת" וכדי שהיא תזכור את השם נתנו לה את בקבוק הפאולנר של אקסין, בובת הבליית' החדשה שלי שהתלוותה אלינו לסיור (ובטמפו  הושארה בתיק – מספיק הסתכלו עלינו בעין עקומה כשסיפרנו שהיתה תקופה שהיינו נוסעים לבלות בפאב המוזה בערד).

בירצ'נדייז לבובות, אכן כן.

בחישוב גס, לא התראינו עם יאמה למעלה משנתיים וחצי. התרכזנו בהשלמת פערים ובדיבור צפוף על בובות עד שהמקום נסגר. הפנקס לא הוצא ולכן אין רשמי טעימה. אין ברירה – "נאלץ" לבקר שוב במעיין הבירה.  אבל הביטו איזה יופי – כל כך צלולות וקצופות:

זוכרים את התמונה של הקלקולים מלמעלה? אז זהו, שלא.

אחרי מעיין הבירה דשדשנו  בבוץ לסשן קוקטיילים במפ"ל של ידידינו אורון מהבלוג חלומות רטובים ואז לשליש הכרחי של ליבירה ביטר, שעליה כבר כתבנו בעבר ובטח נכתוב גם בעתיד.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “מעיין הגולדסטאר

  1. עכשיו בא לי לנסוע לטמפו ולשתות גלונים של גולדסטאר בלאק טרייה. הממ. הבירות המקולקלות נראות ממש דוחות, מה גורלו של מי שלא נוהג לבקר אצל המקלל אבל כן אוהב בירה? (AKA – אני, למשל)

    • הן נראות לך דוחות? אם לא הייתי יודעת שמדובר באותה בירה ובלאגר, לא הייתי מעלה בדעתי שהשמאלית ביותר מקולקלת; הייתי חושבת שזאת בירת חיטה.
      לעניין השתיה: אני חושבת שפאבים ותיקים עם מעט ברזים זה הימור טוב לבירה טריה. בד"כ התחלופה גבוהה והצוות אמון על המערכות.
      את תלאביבית, נכון?
      לגולדסטאר: עמירם (יקר), MASH ואפילו מייק'ס פלייס ברח' הירקון, כי הבירה שם עפה.
      לגינס: מולי בלומ'ס. המליצו לי על פוסט קפה בקינג ג'ורג' אך טרם הספיקותי.

  2. בתור בירת חיטה זה נראה הגיוני, אבל אחרי שהצגת אותן כלאגריות התמונה נראית כמו אבולוציה של קלקול. הפוסט קפה בקינג ג'ורג' נחמד, אבל קצת יבש. והמולי בלומז, באמת? לא מקום קצת לתיירים? מה את חושבת על השופטים? הם מתהדרים בגינס הראשונה בארץ, או בעיר, או משהו.

    • כן, המולי בלומז. כן, זה מקום קצת לתיירים. אבל קצת. הופתעתי מאוד לטובה מהאוירה השכונתית-משהו כשביקרנו שם בערב שבת לפני כמה חודשים (חפשי בבלוג – את הגינס שתינו שם).
      השופטים סבבה, במיוחד בפנים. בפעמים האחרונות שישבתי שם שתיתי בירות ייבוא – בטח אחזור לשם לגינס/ גולדסטאר – מה שהם לא מחזיקים.
      אבל אני, תני לי פאבים של רוסים או של זקנים ואני מרגישה בבית. לMATE, לדוגמא, לא נכנסתי בחיים.

  3. פינגבק: פרוייקט הגולדסטאר – בירה מעוננת ליום בהיר | קוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה בישראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s