פוסט סנט פטריק טראומה

יכול להיות שאסתכן כאן באובדן קוראים ובסכסוך קולגיאלי, אבל הנה, אכתוב זאת: ההתלהבות הזאת מאירלנד היא מעבר לבינתי. מוזיקה מחורבנת, וויסקי לא מעניין, ספרות בסדר אבל אף אחד לא יוצא מכליו בשביל לקרוא את רודי דויל ובירה חביבה אבל חדגונית וחיוורת לעומת היצע הכשות-לתת במים של שכנותיה. ובכל זאת, אני מסירה את הכובע בפני מחלקת השיווק של גינס ישראל שמוציאה לפאבים רבבות צעירים ישראלים שטופים פטריוטיזם זול, שנאת זרים ופחד קמאי מ"התבוללות" לחגוג חג לאומי לזכרו של ההוא שייבא את הנצרות לאירלנד (ושבקיץ מוציאים רבבות לחגוג את הבלומסדיי, מועד שמכל חוג מכריי, הבלונדינית היא היחידה שראויה לחגוג אותו.  היא קראה את יוליסס. את כולו. אתם לא וגם העותק שברשותי משמש כמעצור לדלת).

הסופ"ש האחרון היה היה חג הגינס. הוא לא התחיל ככה, לא ממש. בשישי בצהריים, אחרי הלימודים, החשאי ואני נסענו לנינקאסי, שאירחו תחרות בישול סטאוט ביתי. בשנים עברו נערכה בתקופה זאת של השנה תחרות אתגר הסטאוט, שת"פ בין גדי דבירי מבירדי, שגיא קופר ממועדון הבירה הישראלי וגינס. השנה לא התקיים אתגר הסטאוט, בו הבירות נשפטו בטעימה עיוורת לפי קריטריונים ברורים. במקום זה, בירדי/ נינקאסי וי.ד עסקים, המשווקים של או'הרה, בירה אהודה במחוזותינו, ערכו אירוע למבשלים ביתיים שהטעימו את תוצרתם ונתנו לקהל לשפוט. ולהכתיר את האירית הטובה באירוע.  למרות החשש – שהתממש – מצפיפות, נסענו בידיעה שזאת הזדמנות להתנסות בבירות של מבשלים שפחות יוצא לנו לפגוש, אם בכלל. מרוב הבירות לא נפלנו. זכורה לטובה בירת פורטר חלשה של לנר, קלויה, יבשה ונעימה והבירה של מבשלת ג'מוס, שגם זכו בתחרות הלונגשוט ביולי האחרון.

הזוכה בתחרות היה מתי רוזן מהבלוג "הבשורה על פי מתי", שהגיש סטאוט חביבה ורד אייל שפחות היה לטעמי.

פלאפל בג'ינה, קניה של בירות בלגיות בלשכת השר, אלגברה ליניארית וטעימת סם אדמס היסטורית והיסטרית שבה עוד יסופר והופ – הגענו למוצ"ש ולכביש החוף, בדרך לGoose Pub בקיבוץ עין שמר, פאב בניהולו של חבר של איש הבירה שהזמין אותנו לעשות אצלו את החג, ביחד עם קד"מ של גינס. המשלחת כללה את שלושתנו ואת הילדה השוודית המתה.

הגוס פאב ממוקם באסם תבואה ישן. הוא ענק, מרוהט כולו בעץ ועם תפריט בירה שרואים יותר ויותר במחוזותינו: הקרלסברגיה הרגילה + כמה בלגיות חזקות + היצע בקבוקים שמחוזק במספר בירות בוטיק ישראליות (מחכה ונגב, לפי אתר האינטרנט). אבל הפאב נמצא במרחק 50 ק"מ צפונית לעיר, וחוקי המשחק קצת שונים שם, נראה לי. טוב, ההיצע מכובד.

המקום ענק. פילסנו את דרכנו לשולחן במפלס העליון שהשקיף על ההתרחשות: צפיפות, מוזיקה רועשת שלא ממש זיהיתי מעדות הI'm a single Lady,עם כמה צלילים איריים מעצבנים מהשתולים, הסרט של סקורסזה בכיכובם של מאט דיימון וליאונרדו דיקפריו. השוודית, החשאי ואני הזמנו ויינשטפן, בירה מגרמניה, מדינה עם מסורת בירה מרתקת והיצע מגוון, מוזיקה מעולה ועבר ספרותי שמכסה על הווה לא כזה מרתק. איש הבירה הזמין שוף הובלון אאל"ט. הבירה שלי היתה טעימה. המנות שהזמנו היו מטוגנות לעילא ולעילא ועשו את העבודה, השירותים היו נקיים בתחילת הערב  ואני ממש לא זוכרת הרבה מעבר לכך. זה סימן טוב? נראה לי שכן.

גוס פאב ממעוף הציפור

בשנה הבאה נשאר בבית. קיבלתי מנת יתר של תילתנים ומרצ'נדייז גינס/ ג'יימסון.

להתראות באוקטוברפסט!

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פוסט סנט פטריק טראומה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s