בירות אוסטרליות חדשות למקרר

אם הבלוג היה מחלק פרסים, מושא הרשומה הנוכחית היה קוטף את פרס בירת הייבוא התמוהה ביותר לשנת 2012. קופר'ס זאת בירה אוסטרלית. המבשלה ממוקמת באדלייד, דרום אוסטרליה, בבעלות משפחתית מיום היווסדה, לפני 150 שנים, שמנוהלת על ידי בני הדור החמישי לשושלת. זאת המבשלה האוסטרלית הגדולה היחידה שלא מסונפת לתאגיד רב לאומי כלשהו.

שלוש בירות מתוך המבחר שלה מיובאות כיום לישראל: Cooper's Extra Stout, Original Pale Ale, Sparkling Ale. מה כל כך תמוה בכל זה? שני דברים. ראשית, הייבוא עצמו של אייל אוסטרלי  בתוך שטף של בירות בלגיות ולאגרים אירופאים בהירים. שנית, עבודת השיווק המדהימה.  כמעט לא כתבו על הבירה הזאת, היא נעדרת ממנוע החיפוש של Beers, שמתיימר להכיל את כל הבירות המשווקות בארץ, ואפילו באתר היבואן היא לא מופיעה.

שתינו את שלוש הבירות בהזדמנויות שונות במהלך החודשיים האחרונים.  בתחתית הבקבוקים משקעי שמרים, תוצאה של תסיסה שניה בבקבוק. היצרן ממליץ להפוך את הבקבוק ואז להחזירו למצב המוצא. כך הבירה מתערפלת, השמרים מתערבבים עם שאר הנוזלים ואף אחד לא יוצא פראייר ומשאיר סנטימטר של בריאות בתחתית הבקבוק.

Original Pale Ale הוא אייל זהוב והראשון משתי הבהירות ששתינו. זה היה לפני שלמדנו להפוך את הבקבוק ולכן הוא נמזג צלול, בהיר ומבעבע. באף חשים את הלתת וגם עשב ועם הזמן מעט ניחוחות של מרק ירקות. בפה חשים מרירות, לימון ועשב, אבל הטעמים הדומיננטיים מגיעים מהלתת . זאת בירה קלה, מאוזנת, עם סיומת מרירה-עדינה. מוצלחת מאוד ויכולה להוות תחליף ללאגרים הבהירים שקרנן עולה בעונה החמה.

הSparkling Ale הוא אייל זהוב ועכור כתוצאה מההפיכה המתוארת לעיל, שבמזיגה מוציא ראש קצף לבן וקטנטן. יש לו ריחות מתוקים של תפוזים ובצק עוגיות. בעוד שמהארומה נהניתי מאוד, מהטעם התאכזבתי: מתקתק, שבגלל הגיזוז הרב מזכיר סודה-תות יותר מבירה.  הגוף קל, הסיומת פירותית והבירה עצמה לא מהממת.

האחרונה, Cooper's Best Extra Stout, נדגמה על ידינו בערב טעימה עיוורת של סטאוטים ופורטרים (שמתי כתב עליה כאן). אהבתי אותה אז, ובטעימה עם הקשר, כלומר עם שם, אהבתי אותה אפילו יותר. אולי בגלל שהיא הותירה בי רושם ראשוני טוב? כהה ואטומה, ריחות של יוד וקלייה ומרירות נעימה. קצת יותר מחוספסת מגינס, ובגלל שככה אני אוהבת את הסטאוטים שלי, זאת מחמאה. גוף בינוני, סיומת מרירה.

למרות אוירת המסתורין שאופפת את הייבוא, ניתן להשיג אותה בחנויות. את הבקבוקים שלנו רכשנו במחסן של Beer and Beyond שנסגר לאחרונה, אבל בשר המשקאות בטוח אפשר להשיג אותה ובטח גם בחנויות אחרות שעובדות עם י.ד עסקים. בפסח האחרון הן נצפו בתפריט הבקבוקים של פאב המנזר.

 

דובים לארוחת הערב

הזמן: ארוחת הערב וחנוכת קדרת הברזל המהממת שרכשנו לאחרונה.
המקום: Home Sweet Home
השותים: שוכני הבית
הנשתים:הדוקטור והמכה הראשונה, מבשלת הדובים

הערב, המבצע הסיזיפי הידוע בשם ריקון מדף הבירות במקרר התמזג עם פרוייקט השלמת הפערים. אני סתם משתמשת במילים גדולות כדי לתאר קניית בירות שנמצאות בשוק הרבה זמן ועדיין לא יצא לנו לשתות ואת המאמץ להשתלט על אלו.

שתינו שתי בירות של הדובים שקנינו לאחרונה. הראשונה, ההוצאה האחרונה של המבשלה במסגרת המשימה הדובית השאפתנית להוציא אחת לחודש בירה חדשה במהדורה מוגבלת. האחרונה, אחת הבירות הראשונות, אם לא הראשונה, שהוציאו הדובים, שמבוססת על הבירה הראשונה שהם אי פעם בישלו בחצר הבית ברעננה.

אחרי האראקיס, IPA שכל בירגיק ברשת ומחוצה לה גמר עליה את ההלל, מגיע הדוקטור, בירה בסגנון APA, אמריקן פייל אייל, שמתאפיינת בכשות אמריקאית ובאחוזי אלכוהול סולידיים יותר מאחותה ההודית, במקרה של הדוקטור, 4.8%, שזה בדיוק 1.6% פחות מהאראקיס. צבעה ענברי ועכור ראש הקצף לבן והניחוחות – מנגו טרי, מעט אורן וגם ליצ'י. טעמה מריר מאוד וטיפה סבוני ובסיומת מציצה מעט לתת, ביחד עם המרירות הכשותית. גוף בינוני ותחושה כללית מרעננת. שווה, אבל האראקיס היתה טובה יותר. מחכה לטעום את ההוצאה של החודש הבא.
הבירה השניה שלגמנו זאת המכה הראשונה, שלמרבה המבוכה טרם יצא לנו לטעום: מדובר  באייל אדמוני מעושן, והלא אין ניחוח שיותר אהוב עלי בבירה מזה המזכיר קומזיץ/ צמיגים שרופים. זאת בירה בצבע אדום כהה-חום שהעלתה ראש קצף בז' נאה ויציב במזיגה מהבקבוק. הרחנו אלכוהול, עשן ודובדבנים וטעמנו בירה מתקתקה מלתת ומעושנת, עם גוף בינוני וסיומת מעושנת. בירה טובה ומגניבה. חדי העין ישימו לב שעל התוית בתמונה שגנבתי ללא בושה מדף הפייסבוק של הדובים (לייקקו, נו, ובדרך, אם טרם לייקקתם את דף הפייסבוק של קוראים ושותים, זה לגמרי הזמן) מודפס בירה אדומה בסגנון סקוטי. מצילום התדמית ועד האצווה שבה בושלה הבירה ששתינו משהו השתנה במיתוג. אולי גם בבישול, אבל בכך אני לא בטוחה. מה שכן, אני חושבת שזאת הבירה האהובה עלי מבית היוצר של המבשלה.

הולה, שוב אני כאן

הזמן: ממש עכשיו, ראשון בין ערביים
המקום: מול המחשב, בתל אביב
השותים:החשאי ואני
הנשתה:Estrella Galicia

אחרי שבוע סוער של אירועים שניתן להגדירם בקונסטלציה כלשהי כסקס, סמים ורוק'נ'רול, אני שוב בבית, עם הלפטופ, החתולים, החשאי, הסטרימינג של Gossip Girl ועשרות בירות שנרכשו והתקבלו לאחרונה שרק מצטברות במקרר ובארגזים.

אחר צהריים שמשי ויפה בחוץ, אני אחרי אי-אלו ימי התנזרות. לאגר בהירה זו בחירה טובה לחזרה לשגרה ו-Estrella Galicia, בירה ספרדית מהארסנל של שקד/ דרך היין שבשנה האחרונה הצטרפו ליבואניות הבירה. בירה מחבל גליסיה שבספרד, שאין לה קשר לא לאסטריה דאם הקטלונית ולא לגליציה המזרח אירופאית, תודה לאל על האחרון.

זאת בירה זהובה, צלולה, בהירה וקלילה, בעלת 4.7% אלכוהול, ניחוחות סטנדרטיים של לתת ומרירות סטנדרטית של לאגר בהיר, שכמוהו שתינו לעייפה, הן במסגרת פרוייקט ספר המותגים והן במסגרת היותנו אנשים ששותים בירה. אין לגליסיה יתרון בולט מול בירות אחרות בז'אנר. אולי במזיגה מהחבית, אולי טריה מאוד. אולי בלגימה על חוף הים, אבל אני לא סגורה על זה. לא אוהבת את הים.

מה שהרופא רשם

יותר סולידי מפרנציסקאאאאנר

הזמן: ממש עכשיו, שבת לפנות ערב
המקום: מול המחשב, בתל אביב
השותים:החשאי ואני
הנשתים:  Benediktiner Weissbier

זה פסח הרבה יותר סולידי מקודמיו.כמעט בלי גיחות החוצה. שני מפגשים חפוזים עם חברות שנמצאות בתל אביב מדי יום, אבל חיות על מסלול רכבת-עבודה; השבוע העצל פינה להן זמן לנשום ולשבת, סתם לשבת. טעימת בירה אחת, קלילה ומצומצמת; קפיצה לדאנסינג קאמל בפלורנטין, לשמש כצלע הלא-סקנדינבית במפגש קצר עם בירגיקס דנים. הרבה שעות בית, הרבה שעות מתמטיקה, הרבה שעות של חתול בחיקי, נסיעה ערבית לחיפה, למשחק בבובות. זהו.

בדיוק מה שהרופא רשם: להשתחרר מלוח הזמנים.

כך גם שגרת השתיה. תכניות לטעימות אורך של מבשלות ישראליות נדחו ונתנו אויר לנשימה. תכניות לרוקן את המקרר ולפנות מקום לרכישות חדשות לא יצאו לפועל. לעומת זאת, ערבבתי קוקטייל לראשונה זה חודשים רבים. לראשונה זה שנים רוקנתי את בקבוק הרום הלבן בלי בקבוק רזרבי במזווה ואפילו לא נלחצתי (מדי). גם עכשיו, רגע לפני שחוזרים למרוץ, לשיעורי השלמה, לפרוייקט חדש בעבודה, לחדר הכושר אחרי העדרות של מספר חודשים, אני יושבת עם החתול בחיקי ומקלידה לאט, תוך כדי לגימת אובייקט הסיקור. בנדיקטינר. בירת חיטה בווארית שהחשאי קנה השבוע בטיב טעם, ולא נכנסה לרוטינת הFIFO שאנחנו מנסים לסגל.

אין בה משהו חדש או מסעיר. זאת פשוט בירת חיטה בווארית, בלי גימיקים, עם ריחות של בננה וציפורן, טעם מתקתק-חמצמץ של בירת חיטה ומראה מרהיב עם ראש קצף מאסיבי שמגן על נוזל עכור וכתמתם. בדיוק מה שהרופא רשם: בירה טובה ולא מאתגרת מדי.

מצב רוח אורולוגי

רמז מטרים?

הזמן: שני, חוהמ"ס, לפני ארוחת הצהריים
המקום: חדר העבודה
השותים: אני והחשאי העסוק מתמיד
הנשתה:Lefebvre Blanche de Bruxelles

לא הלכנו לשומקום וכמובן שלא התחלנו לשמור תורה ומצוות. נהפוך הוא: הפסח הזה כולו השלמות פערים וטעימות בירה. מה פשרה של ההיעדרות, אם כן? אל דאגה, אנחנו לא מבלים בפקקים, בים או עם עמישראל במוזיאונים הפתוחים לקהל הרחב; החשאי עמל על פרוייקט מרתק ואני מנסה ללמוד ולטפח את The Beer Gatherer.

אז כן, השלמת פערים כוללת ריקון מקררים וסקירה של בקבוקים שליקטנו ממדפי ארצנו ושטרם יצא לנו לשתות/ לדרג/ לדסקס. כמו, לדוגמא, בירת החיטה הבלגית בלאנש דה בריסל, שמיובאת ע"י שקד/ דרך היין ושקנינו לא מזמן בשר המשקאות.

על התוית של הבירה מככב המנקין פיס – הילד המשתין, סמלה מעורר הסלידה של בריסל, שמהווה גם הטרמה לצבעה של הבירה, שמזכיר פיפי עכור יותר מכל. עכשיו, אני בטוחה שיהיו כאלה שיגידו שלבירה יש צבע של שתן (יש אורולוגים בקהל שיכולים להצביע על המחלה שאחד מהסימפטומים שלה הוא פיפי בצבע גינס?), אבל יש צבע של שתן ויש צבע של שתן. נדיר שאני מסתכלת על בירה ובמקום לשלוף זהוב/ ענברי כהה/ בהיר מעונן/ חום נוטה לשחור האסוציאציה הראשונה שעולה בראשי זה שתן.

חוץ מעכירות והצבע האמור לעיל היה גם מעט קצף דליל ולבנבן. הריח: בננת בוסר, מסטיק ולימון. לא שתן. לא שאין בירות עם ריח של שתן. ככה בשלוף, זה אחד הדברים שהרחתי בבירה בלגית בשם Girardin Gueuze, שטעמתי לפני כשבוע. (ושסקירה עליה תפורסם מתישהו בביר גאת'רר). טעמה של הבלאנש חמצמץ ולא כיפי בכלל, הגוף מימי והסיומת מתוקה. אפשר לפסוח.

מייבירוביץ' מהבית – בבית

הזמן: מוצ"ש, אחרי חריש לא עמוק מספיק על אלגברה
המקום: הסלון הלא ידידותי לאלרגיים לפרוות חתולים
השותים: שירה בירה, ההייטקיסט שאיתה, החשאי ואני
הנשתות: MaiBEERovicz

גילוי נאות לפני הכל: צ'ולה וניבה הם חברים שלנו והבירות המסוקרות כאן ניתנו לי כמתנת יום הולדת.

את הבירה של מייבירוביץ', מבשלת הבוטיק עם השם הכי לא קליט בסביבה, שתינו לראשונה באירוע לכבוד יום הIPA, שהתקיים בחצר מבשלת העם באוגוסט, לפני שהתיידדנו עם הנפשות הפועלות. בחודשים שחלפו מאז הם הציגו במספר מקומות נוספים – פסטיבל בירה של מבשלים ביתיים בעמק חפר, לדוגמא; בישלו בירות חיטה ודופלבוק במבשלת העם; והכניסו בקבוקים למקרר של הפורטר אנד סאנס.

אתמול התכנסנו עם שירה בירה וההייטקיסט שאיתה למפגש 2X2 ראשון מאז הביקור במבשלת מלכה, לפתיחה של שלושה בקבוקים של מייבירוביץ' שבושלו בחצר ביתם בעמק חפר: India Pale Ale, American Pale Ale ו-American Black Ale שחיכו בסבלנות להזדמנות להלגם בחברותא. הסבלנות עשתה לנו טוב, כי זכינו בחברה משובחת, אבל עשתה קצת פחות טוב לבירה, שהזמן שחלף ניכר בה.

הIPA היתה טיפהל'ה עכורה, עם ראש קצף בצבע בז' וריחות עדינים של אשכולית מסוכרת, כלומר אשכולית, שבדיאטות משנות ה-80 המליצו לאכול חצי ממנה לארוחת בוקר, אבל המחליקים פיזרו עליה חצי כפית סוכר. גם הטעם עדין – מריר אבל טיפה חמאתי. הגוף בינוני, הגיזוז עדין.

משם עברנו לAPA, בירה צלולה וענברית עם ריחות של אשכולית ומחטי אורן. הבירה מרה וקלה, טיפה מימית לטעמי, עם גיזוז בדיוק במידה המתאימה.

הIBA הוא סגנון חדש יחסית, מעין גירסה כהה, מאלטית ואלכוהולית יותר של IPA. הגירסה של מייבירוביץ' טריה למרות הזמן שעבר מאז שקיבלנו את הבקבוקים, עם ריחות של רסק תפוחים ושוקולד מריר ומרירות עשירה ונהדרת וטעם של לתת. הסיומת בינונית באורכה, הגוף בינוני אף הוא והגיזוז מתאים. זאת גם הבירה המוצלחת ביותר מהשלוש שטעמנו.

רשמים על הדופלבוק והחיטה – כשנטעם.