כמה מילים על פסטיבל הבירה

בגלגול הבא הם יהיו מועדון חשפנות 🙂 הדוכן הגאוני של לאפינג בודהה.

בשבוע האחרון שתינו והמלצנו על בירות ממבשלות שמזגו אתמול בפסטיבל הבירה בבית הספר לברמנים זמן אמיתי, שזקני השבט עוד זוכרים לו חסד נעורים כמועדון סליזי עם סט-ליסט אחד שכלל את אן קלארק וסיסטרס אוף מרסי. במהלך השבוע לא ידענו אם בכלל נצליח להגיע לפסטיבל, או אם נרצה להגיע (היתה איזו תוכנית שלא מומשה לנסוע למדבר). בסוף הגענו והיה כיף, בעיקר באספקט החברתי: דמויות מהפייסבוק שהופכות אנושיות למספר דקות, ברמניות שפתאום רואים שיש להן גם רגליים, חברים מבשלים וחברים לשתיה באוירת סופ"ש נינוחה וגם חברות לעבודה ובני זוגן.

לא דובים – לא שותים

 

חוץ מהמימד החברתי, אנחנו מגיעים לאירועים האלה כדי להתוודע  לבירות ולמבשלות שאנחנו לא מכירים, או שלא יוצא לנו לשתות ברגיל, בתקווה לגילוי שתוביל לשיתוף כאן ולמעקב, אבל אם אין לנו דברים טובים לכתוב, אנחנו לא כותבים. לא על מבשלים ביתיים. ביקורת על מבשלות מסחריות, גם קטנות, צריכה וחייבת להתפרסם, גם אם למבשלים קשה לקרוא טקסט לא אוהד: יש לכם ברקוד? חותמת כשרות? אתם מוזגים בברים ומוכרים בחנויות? לקהל השותים מגיע לדעת מה בבקבוק.

אז לא, לא תהיה כאן סקירה של בירות שברור שבושלו עם מי ברז בעייתיים ולא על בירת חיטה מקולקלת. לא תמצאו את הבירות האלו בחנויות, אז אין טעם. מבשלים שרוצים לקבל את דעתנו הכנה מוזמנים ליצור קשר בפרטי.

 

 

לקראת פסטיבל הבירה בזמן אמיתי – גופר'ס חיטה

התוית הכי חמודה בעולם. באמת.

הזמן: רביעי בלילה
המקום: פינת האוכל המוגנת
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Gopher's Chili Wheat

לפני פסח העברתי מלאי ממבשלת גופר'ס למקרר הביתי שלנו, בתשלום, כמובן. אתמול בערב שלפתי את בירת החיטה. לא בגלל שבועות, בגלל הצ'ילי. רק חריפות יכלה לייאוש של אתמול בערב, אז העמסתי אג'יקה על הלחם ואת הצ'ילי חיטה בכוס פאולנר. איזה מזל שבחרתי בכוס גבוהה של בירה חיטה; הנוזל היה מגוזז מאוד ויצר ראש קצף לבן וענקי שירד לאיטו והתמוסס לתוך נוזל זהוב-בהיר וצלול. הארומות פלפליות, טבסקואיות אפילו, אבל לא כאלו שגרמו להזיל דמעה. חבל. בהמשך גילינו גם פלפל ירוק חריף. הטעם מתקתק מלתת ומתובל, עם צריבה קלושה בסיום.

לצ'ילי וויט אין קשר לבירת חיטה סטנדרטית: לא במראה, לא בריח ולא בטעם, אבל היא קיצית, קלילה ומעקצצת.

הבירות שיימזגו בפסטיבל יהיו מהאצווה האחרונה של גופר'ס as we know it. אחרי 5 שנות מבשלה חלק מהבירות יעברו לייצור במבשלת העם. אני כבר סקרנית לשתות ואף שוקלת לשמור את הבקבוקים שיש ברשותי להשוואה, אם אצליח להתאפק.

לקראת פסטיבל הבירה בזמן אמיתי – מייבירוביץ' בערב

הזמן: שני בערב, אחרי המקלחת ולפני השינה
המקום: פינת האוכל המוארת באור יקרות
השותים: החשאי ואני
הנשתה:MaiBEERovicz Doppelbock

פסטיבל הבירה שמתקיים ביום שישי הקרוב הוא תירוץ לפתוח בקבוקים של המציגים שהצטברו במקרר. במוצ"ש טעמנו בירה של הלאפינג בודהה הותיקים, ואתמול דגמנו את הדופלבוק של מייבירוביץ', שמבושלת במבשלת העם. יתכן ובפסטיבל הם יציגו בירות ביתיות, שעל כמה מהן כתבנו באופן חריג בסביבות חופשת פסח (גילוי נאות? כן, גילוי נאות – הבירה המסוקרת לעיל נקנתה במו כספנו).

הדופלבוק של מייבירוביץ' נמזג חום כהה ועכור עם מעט קצף בצבע בז'. יש לו מנעד ריחות רחב, שכולל צימוקים, יין, אדמה, מעט אלכוהול/ תסיסת פירות ושוקולד מריר, וטעם אלכוהולי, מתוק וייני. הגוף כבד, הגיזוז רך והסיומת מתוקה. יש הרבה משקעים, שאני אוהבת אישית (שמרים זה בריאות). סך הכל טעים למדי ובטח יתחבב על מבקרי הפסטיבל שתרים אחר בירות חזקות – כאן 7.5% – ומתוקות.

 

לקראת פסטיבל הבירה של זמן אמיתי: לאפינג בודהה בצהריים

הזמן: שבת בצהריים, בין טעימה מודרכת בשישי לטעימה כאוטית במוצ"ש
המקום: סלוננו השמשי
השותים: החשאי ואני
הנשתה:Laughing Buddha Single Malt IPA

פסטיבל הבירה שיתקיים ביום שישי הקרוב במועדון זמן אמיתי בתל אביב שימש תירוץ טוב לשלוף מהמקרר את אחת הבירות שקנינו לפני הפסח מלאפינג בודהה, מבשלה כבר-לא-ביתית, עדיין-לא-בוטיקית-ברשיון, ותיקה (השתתפה לראשונה בתחרות בשנת 2005!), מגוונת (ברזומה: פורטר, IPA לסוגיו, יין שעורה, סטאוט, חיטה, מעושנת ועוד ועוד…) עם נטיה לאחוזי אלכוהול גבוהים.

אני לא יודעת מה הסיפור של הסינגל מאלט IPA. אולי קיבלתי הסבר במעמד הקניה, אבל בינתיים שכחתי. בכל מקרה, זאת בירה צלולה וענברית, עם ראש קצף מלא ולבן וריחות פירותיים האופייניים לכשות. בטעם יש מרירות כשותית לא תוקפנית מדי וגם הדים של לתת. אחוז האלכוהול הגבוה (7.5%) לא הורגש בטעם, דבר שיש לציין לזכותה של הבירה. עם זאת, היא כבדה וקשה לשתיה לבד – איזה מזל שאנחנו חולקים בקבוקים.

אם יתמזל מזלכם, חוץ מהבירה שהבודהות ימזגו בשישי הקרוב, הם יטעימו וימכרו צנצנות של אג'יקה, AKA סחוגרוזיני, שעשוי מכוסברה, שום ושמן.

הפייסבוק של מבשלת לאפינג בודהה כאן

כתבנו גם על הסטאוט ובירת החיטה שלהם כאן

וזה האירוע:

קרוב-רחוק

עוד נגיע לביירות
עוד נגיע לביירות
בשביל החומוס בירה שלך שווה למות
לבנון, בוקר טוב

(נוודי האוכף)

הילדה השוודית המתה נסעה לדנמרק והביאה משם את הLebanese Pale Ale של מבשלת 961, שממוקמת במרחק של כשתי שעות נסיעה צפונה ממבשלת מלכה. איזה מזל שהוא נסע לשם והביא, כי התחלתי לפתח אובססיה לא בריאה לבירות שלהם ולגבש אסטרטגיה שכללה הידוק קשרים רופפים, העברת מעות רבות בפייפאל ולקיחת סיכונים דוגמת בקבוקים שיחכו לי שנתיים באיזה חור באנגליה ויפתחו כשהם במצב לא שתי,העברה של בקבוקים שעלולים היו להארז ביד לא מיומנת ולהתנפץ בדרך, או פשיטה של לוחמי קומנדו שמטפחים את המלנומות שלהם כבר מגיל 19 על אבוב שיישלח לחופי אכזיב.

המבשלה הוקמה ב2006, בימי המצור הישראלי על ביירות. באתר האינטרנט של 961 כתוב שבעת הקמתה 961 היתה  מבשלת הבוטיק היחידה במזרח התיכון ושזהו עדיין המצב. היסטוריוגרפיה, פנים רבות לה. מבשלת טייבה הפלסטינית נפתחה ב-1995. תל אביב ברוהאוס ב-1998. יקירי הבלוג דאנסינג קאמל מבשלים משנת 2006. יש עוד מבשלים ומבשלות שטוענים לכתר הותק, אבל הנתונים המובאים לעיל הם מהידע והזכרון האישי שלי.נו, שוין.

כאמור, 961 מייצאים לדנמרק. הילדה השוודית טעמה מספר בירות שלהם בזמן הביקור, לא התלהבה, אבל קנתה את הבירה הראשונה מסדרת הברומאסטר של המבשלה. מדובר בפייל אייל הלבנוני, שמבוסס על IPA אנגלי עם המון תיבול מקומי כטימין, זעתר, סומאק, אניס, מרווה ותבלינים נוספים; תיאור שכולו פוטנציאל להרס מחד, ופספוס מאידך. היה מצחיק יותר אם הם היו מבססים את הבירה על ביר דה גארד, כמחווה להסכם סייקס-פיקו או לפריז של המזרח התיכון.

לשמחתנו, הבירה הפתיעה לטובה. מאוד לטובה, בעיקר בהתחשב בעובדה שהבקבוק התחיל לדלוף בדרכו ארצה. בירה צלולה בצבע זהוב עמוק עם מעט גיזוז ששרד את הדליפה. כפי שניתן להבין מהפסקה למעלה, זאת בירה מתובלת מאוד. הרחתי זעתר, בבונג, מרווה ומנטה. הע.אקטואר שנכח אף הוא בטעימה, הביע את רצונו לרדת למטה לנגב לבנה.

הבירה מרירה והתיבול ניכר גם בטעם. בםה הרגשתי בעיקר מרווה וטימין ונזכרתי בתה צמחים. הגוף קל, בסיומת יש סומאק עדין. שוב, זה מתכון לאסון. טעמתי לא בירה אחת ולא שתיים שהשתמשו בנדיבות בתבלינים, שהשתלטו על כל חלקה טובה של הבירה או במקרים הפחות טובים לא הצליחו להסתיר בירה חלשה ומקולקלת. זה לא המצב כאן. הטעמים החזקים לא מסתירים שומדבר ואיכשהו הבירה הזאת עובדת. והכל מסתדר בה טוב. אני מקווה שיזדמן לי לשתות בירות נוספות של 961. כרגע נראה שאצטרך לטוס לסקנדינביה  או לחכות ריאנקטמנט מדמם למילותיהם של נוודי האוכף:

לבנון, בוקר טוב
תני לי רולקס בירה
קחי טורטית
את ידינו נוטפת דם נושיט
לבנון, בוקר טוב

צ'כיאדה בנורמה ג'ין

הזמן: חמישי, שבוע שעבר
המקום: נורמה ג'ין, יפו
השותים: הילד השוודי החי, הילדה השוודית המתה, החשאי ואני
הנשתים: Primátor Polotmavý 13°, Primátor Premium Lager 12° ו- Primátor Weizenbier

נורמן פרמיום התחילו לייבא בירה צ'כית. כן, כן, אל הפורטפוליו, העמוס בעיקר מבירות בלגיות ום קצת מבריטיות ומאחת, מבשלת ברוקלין, התווספו לאחרונה נוזלים מרכז אירופאיים, מארץ הזאץ וקריסטלי הסווארובסקי. שלוש בירות של מבשלת פרימאטור, מתוכן אחת או שתיים שמשווקת בבקבוקים, אבל שלושתן נמזגות מהחבית בנורמה ג'ין שביפו על גבול תל אביב.

הילדה השוודית המתה והע. אקטואר נדברו להפגש, לטעום ולדרג את הבירות. אני נדחפתי, נקבע תאריך,  החשאי והילד השוודי החי הצטרפו, הע. אקטואר הבריז, וכך, בחמישי בערב, שניה לפני שעת העומס בנורמה ג'ין, התדפקנו על דלתות המקום. החשאי הזמין פורטר אלון אמבר אייל של מבשלת הנגב. הוא בטח רצה פרנציסקאאאנר, אבל בעקבות החביות החדשות בירת החיטה האהובה אזלה מהברזים. הילד, הילדה ואני הזמנו כל אחד כוס של חצי של כל אחת משלושת הפיבובארים. הילדה התעקשה לקבל את החצי שלה בכוס ולא במגף.

These boots are made for drinking

שלושה פרימאטורים נמזגים מהברזים בנורמה ג'ין: חיטה בסגנון גרמני, פילזנר ולאגר וינאי, שזה גם הסגנון של גולדסטאר.

הפילזנר צלולה ויפה, זהובה עם קצף לבן. ריחה מתקתק ומעקצץ, עם רמזים ללימון ולסוכריה. המרירות שלה עדינה וניתן למצוא מעט חמאה בטעם. הגוף שלה קל, אבל גם בו יש משהו חמאתי. אם נתעלם מהחמאה נקבל פילזנר קיצי מגניב, אבל היא שם.

הוינאית (פרימאטור פולוטמאבי/ פרימטור כהה) נראית בערך כמו גולדסטאר, צלולה, צבע ענברי עמוק וראש קצף מכובד. כאן מסתיים הדמיון. יש לה ריחות מתקתקים של כשות צ'כית שאיכשהו עוברים, אבל הטעם… מתוק וחמאתי, כמעט כמו פופקו. זוכרים פופקו? של אסם. תירס תפוח בחמאה ודבש. עדיין מוכרים את הזוועה הדנטלית הזאת. בניגוד לפופקו, או למה שאני זוכרת מפופקו, לפולוטמאבי יש גם חמיצות בסוף, כתוספת לקקפוניה. יש חמאה גם בסיומת, כמובן. לא ניתן להתחמק ממנה.

בירת החיטה שדרגה את הטעימה. היא טובה. טובה ברמה שהייתי מזמינה אותה שוב. מעורפלת, ניחוחות של ציפורן ובננה, מתובלת חמצמצה עם מעט מתיקות. קלה מאוד לשתיה ועם סיומת בננית מתוקה.

על הוינאית אפשר לוותר, לפילזנר יש חלופות טובות יותר אבל החיטה אחלה. שתיים מהן אפשר למצוא בבקבוקים. אילו? לא זוכרת. לא יודעת גם על נקודות מזיגה. אין לי אלא להמליץ למעוניינים לתור אחר הודעות יח"צ.

 

 

ביקור חולים

הזמן: לפנות ערב, לפני שבועיים
המקום: ביתה של החולה
השותות: שירה בירה ואנוכי
הנשתה: Floreffe Melior

יש את הפנטזיה הזאת שכמה שבועות של היעדרות מהעבודה ושבירת שגרה תאפשר לנו להיות יעילים ולתקתק עניינים:  במקרה שלי הפנטזיה כוללת את סידור הבית, כמה שעות קריאה ביום, השלמת לימודים, פינוי-בלי-פיצוי של ארון הבגדים, צפיה בסדרות ובסרטים והשלמת פערים עצבנית בבלוגים.

השבוע חזרתי לעבודה אחרי ארבעה שבועות של היעדרות. חופשת פסח ואז שבוע של  מחלה ואז שבועיים של החלמה. הרבה זמן בבית. תוצאות? עונה + שני פרקים של GOSSIP GIRL, שני סרטים בDVD ("ממלכת החיות" האוסטרלי החלבי ו"גומורה" שגורם לך לרצות למות), שקית אחת של בגדים שפונו מהארון, בית מבולגן כתמיד, אפס קריאה (האם אני זקוקה לרעשי רקע של אוטובוסים כדי לשקוע בספר?) והגדלת הפערים בבלוגים. לא רק שלא כתבתי, גם (כמובן) המשכתי לשתות. בקטנה, כן? לא נזקקתי לתרופות, אבל בכל זאת, חופשת מחלה.

שירה בירה, שותפה לשתיה ובת לוויה נאמנה, באה לביקור בית חפוז. חלקנו ביחד בקבוק של פלורף מיור, שחיכה במקרר לשותף, שכן החשאי הביע מראש חוסר רצון בולט לטעום איתי את הבירה. הוא טוען שכבר שתינו את הבירה הזאת ושהיא לא טעימה. ובכן, אינני זוכרת אם שתיתי אותה, אבל בסוגיית הטעם יש בינינו הסכמה. זאת בירת מנזרים בלגית חזקה (8% אלכוהול), כהה – שחורה-סגולה – אטומה ובעלת ראש קצף בצבע לבן כהה. המראה הוא היתרון של הבירה, כי חוץ ממנו, אין הרבה דברים טובים לכתוב. ריחות של דגנים, יין ומעט שוקולד, וטעם תרופתי שלא נעם לי, גם לא בעת חופשת ההחלמה. גוף הבירה כבד, כמצופה מהסגנון, הגיזוז קל והסיומת ארוכה. לא טעים בכלל.

הביקורות והדירוגים שקראתי אוהדות את הבירה. אולי איתרע מזלי וקניתי בקבוק מקולקל? אולי חוש הטעם או הריח לא היה מכוייל? אולי. מאידך, אין לי ממש חשק לנסות את הבירה הזאת שוב.

בירת בוקר

הזמן: לילה אחד באמצע השבוע/ היום בשעת הכנת ארוחת הצהריים.
המקום: Home Sweet Home
השותים: החשאי, בן הדוד המטאליסט ואני/ החשאי ואני
הנשתים: Worthington's Creamflow Draught Bitter/  Caffrey's Smooth Irish Ale

יש בירות שפשוט נוצרו כדי לפתוח איתן את היום. קולש (Kölsch, הוגים את הו' עם משהו בין חולם לצירה), לדוגמא. בירה זהובה, צלולה, קלה ועדינה שמבושלת בקלן ומותססת בתסיסה עילית. זאת הבירה הראשונה ששתינו בטיול הבירה לאירופה באוקטובר האחרון. מליאז' החשוכה והגשומה שבה נחתנו נסענו לקלן שבגרמניה, החנינו את הרכב בסמוך לקתדרלה הגדולה ובהמלצת גדי דבירי מבירדי (ופאב נינקאסי) שמנו פעמינו ל Cölner Hofbräu Früh, בית הבירה הראשון בטיול, והיחיד שלא צילמנו בתוכו.

אבל צילמתי בחוץ

הגענו  ב-8:30 ונאלצנו לחכות חצי שעה עד להזמנת הבירה. גרמניה זה מקום מתורבת – מהפרחח ששותה בירה לפני 9 בבוקר? אכלנו Frühstück גרמנית צמחונית (לחם, ריבה, ביצה רכה ותה) ועם צלצול הפעמון, הזמנו את המשקה העירוני, שמגיע בכוסות צרות וארוכות בנות 200 מ"ל ומשונע באמצעות מגש פח עם פתחים עגולים לכוסות. כנסו לויקי, יש תמונות. הנה רשמי הטעימה שלי מאותו בוקר: ראש קצף יפה, ריח פרחוני/ יסמין. אפטרטייסט ארוך. צבע ענברי ושקוף, טרי, באפטר מרגישים את הלתת. הכי בירה לפתוח איתה את הבוקר".  בירת בוקר צריכה להיות קלילה ועדינה, כזאת שמשאירה טעם טוב ולא סותמת את החושים. אה, וכמו כל בירה, כדאי שהיא תהיה טעימה.

בשבוע האחרון יצא לנו לשתות פחיות חנקן של שתי בירות אנגליות, שהמוכר הגדיר כ-Breakfast Beer: בעלות אחוז אלכוהול נמוך – 3.8 – קלות גוף ועדינות בטעם. כדי לסבר את האוזן נזכיר שפחיות חנקן אינן מרשם להתאבדות, אלא כאלו שבעת פתיחתן משתחרר חנקן שמעניק לבירה ראש קרמי ומרקם של בירה מהחבית. גם לא ממש שתינו אותן בארוחת בוקר. בימי חול ומחלה אני פותחת את היום עם תה לבן ללא סוכר. בירה בבוקר זה רק בחופשה.

את Worthington's Cream Flow Draught Bitter שתינו עם בן הדוד המטאליסט באחד מלילות השבוע, בהן עמלו הוא, גיס קטן והחשאי על הוידאו קליפ של להקתו של בן הדוד (Dark Serpent, הופעת השקה לדיסק בסאבליים ב-17.5, יש איוונט בפייסבוק). מאחורי השם הארוך מסתתרת בירה יפה, עם ראש קרמי וגוף נחושתי צלול, למי שאוהב בירה, אין ממש סיבה לשתות. ריח של קאפקייק, טעם של מים. ממש ככה. מעולם לא שתיתי בירה כל כך נטולת טעם כמו זאת. לOriginal Caffry's Smooth Irish Ale יש קצת יותר ריח (מתוק, לתת, מים של קופסת שימורים של תירס), וקצת טעם, שמזכיר ביטר מדולל. זה ביטר, אבל עדין מדי, גם לבוקר.

אם אתם חייבים,הבירות הללו מגיעות בפחיות בנפח פיינט. חפשו אותן בחנויות המשקאות ולא בסופרים או במכולות.