להתראות, נאקה

בשנה האחרונה כמעט והפסקנו לצאת לשתות בפאבים ובברים. הסיבה לכך פרוזאית לחלוטין: יש לנו במקרר מבחר מעניין, חדש וטוב יותר מבכל פאב בארץ. אנחנו מקבלים אספקה שוטפת של בירות מחו"ל + הפתעות מבוקבקות מחברים וחברות שטסים, מגיחים לחנויות המשקאות ומצטיידים בכל מה שחדש ומעניין ובמה שישן וטוב ומדי פעם מוסיפים בירות ביתיות מעניינות. תוסיפו לכך מפגשי טעימה של בירגיק'ס שנערכים בתדירות גבוהה למדי ותבינו שנדירים המקרים בהם בר יכול להלהיב אותנו.

במה שנדמה כסתירה גמורה לפסקה הפותחת, הנה טיפ למבקשי נפשי: שבו בדאנסינג קאמל ברחוב התעשיה. פעם-פעמיים בשבוע אנחנו שם על הבר, מכרסמים זיתים, מורידים חצאים של APA ולצ'ה ומדי פעם מגוונים בבירות האחרות שנמזגות שם. אני מזמינה לחם שום ומקבלת את המנה שלי עם הרבה שום ועם סלסה או טחינה או חרדל; הצוות על הבר והמטבח מכיר אותי ואת הטבעונות שלי. לחשאי מכינים סנדויץ' צמחוני. לפעמים, כשאנחנו רוצים לשגות באשליה של בריאות, אנחנו מזמינים ירקות חתוכים. יושבים, שותים חצי אחד או שניים, שופכים את הלב בפני מי שאיתרע מזלו לאייש את הבר באותו ערב, מהנהנים לקבועים האחרים, משלמים וממשיכים הלאה, בדרך כלל הביתה, לישון.

אבל זאת רק נדמית כסתירה, כי אנחנו לא "יוצאים" לדאנסינג קאמל. אנחנו קופצים לשם. מפאת המרחק אנחנו נכנסים למכונית או בדרך כלל עולים על אוטובוס ותוך 5 דקות אנחנו שם, בלבוש המג'וייף שליווה אותנו במהלך היום, מתרווחים ונרגעים. לו היינו מתגוררים בשכונת מונטיפיורי, בטח הייתי נכנסת לדאנסינג בפיג'מה (החשאי תמיד היה מהוגן ממני). אם נתעלם לרגע מהסוגיה הדמוגרפית הדאנסינג קאמל עבורי הוא אקסטנציה של הבית, כמו חדר מחסן בבנייני מגורים משותפים, רק שהדאנסינג הוא המשך של הסלון ולא של פתרונות האיחסון מאיקאה. אנחנו לא מגיעים לשם כדי להתנסות בבירות חדשות – לדעתי חסרה לנו רק בירה אחת מהעונתיות/ מוקפאות/ מוזרות שמדי פעם דיויד מבשל ומוציא מהן חביות בודדות – להיפך, המוכר הוא מה שמושך אותנו לשם שוב ושוב. המוכר והגישה. מאור הפנים האמיתי בו אנו פוגשים בכל פעם שאנחנו מגיעים לשם, מאור פנים שלא שמור רק לקבועים, כי גם לקבועים היתה פעם ראשונה ולפני שהתחלנו לשרוץ שם היינו מגיעים במרווחי זמן גדולים. לא הכירו אותנו, אבל היו נחמדים אלינו בכל זאת. לכן המשכנו להגיע. הבירה מצוינת, כמובן. טריה, מן הסתם, אבל ניכר שהברזים והמערכות מטופלים היטב וזה לא דבר של מה בכך; ברזים מתוקתקים מעידים על כבוד למי שבוחר להוציא את כספו על הזמנת בירה במקום; חבל שהרבה מקומות, גם "מוסדות" לא קולטים את זה.

הערב מסתיימת תקופה בדאנסינג קאמל. מור-גן, הברמנית עם הראסטות הזהובות והחצי-חיוך התמידי, אולי הפנים של המקום, עוזבת עקב רילוקיישן לצפון מזרח העיר. היא משאירה אחריה את אודי ופיה ועובדים אחרים שהופכים את המקום לבית, אבל היעדרה יורגש. בראיון שפורסם השבוע בג'רוזלם פוסט מור-גן אמרה שהחלק הטוב בעבודתה הוא לגרום לאנשים לחוות ערב מוצלח. מור-גן, גם בפעמים שהגענו אליך שפוכים, עצבניים, עייפים ומאוכזבים מהחיים, הצלחת, בעזרת הגיון בריא ורגישות, להרגיע ולשמח. תודה על כך.

בהצלחה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “להתראות, נאקה

  1. וואו…ממש התרגשתי מהפוסט, תודה רבה זה כיף מאוד שמעריכים וקשה מאוד לעזוב אנשים כמוכם שתדעי…! תודה שהנעמתם לי את השנה האחרונה:)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s