הטרילוגיה החיפאית חלק ג' או: פקודה בלתי חוקית בעליל

(24 שעות בעיר הבירה של ישראל, הלא היא חיפה. דפדפו אחורה לחלקים א' ו-ב')

בערב שבת, אחרי סיבוב בדאנק, שמנו פעמינו לעבר הנמל, לקלמנ'ס, פאב חיפאי ותיק ששמו נישא למרחקים ולא רק שלא ישבנו בו לפני כן, אלא גם מעולם לא נתקלנו בו בשיטוטינו. הוא שוכן בתחילת רחוב הנמל, קמפוס הנמל המתחדש בשבילך, הקורא יונה יהב, בפינה חשוכה למדי.

מבחוץ נראה מבטיח

שמענו על קלמנ'ס גדולות ונצורות. שמענו שהגינס שלו הוא הטוב ביותר בכל חיפה, שקהל השותים שלו קבוע, שמי שמחבב את פאב עמירם התלאביבי במתכונתו הישנה יאהב גם אותו ושמחנו על ההזדמנות לשבת שם.

ההתחלה היתה מבטיחה. איך לא? דלת סגורה, פעמון דלת, קורות עץ בחוץ, קירות לבנים בפנים ומזכרות שסוכני המכירות כבר לא מחלקים היום. המקום המה אנשים אז התמקמנו על הבר, מה שבטח היינו עושים בכל מקרה, והזמנו אחד גולדסטאר, אחד גינס (כמו בעמירם, גם בקלמנ'ס יש ברז של הכוכב הזהוב למרות הדומיננטיות האשקלונית) ושתי כוסות מים.

מים. אנחנו תמיד מבקשים מים בפאבים ותמיד שותים המון מים בטעימות בירה ובערבי קוקטיילים. אמצעי מניעה מספר אחד נגד חמרמורת, מונע התייבשות ומנקה קצת את החך במידה ובסיבוב הבא מזמינים משקה שונה.

"בקבוק מים", תיקנה המלצרית. בקבוק? שיהיה בקבוק. H2O זה H2O. הבירות הגיעו, נמזגו יחסית מהר. בזמן שהחשאי ואני התבוננו מסביב וקלטנו את ציור הקיר של צ'רצ'יל שותה גינס, שתי כוסות זכוכית עם קשיות, קוביות קרח ולימון הונחו על הדלפק. סובבנו את הראש בדיוק כדי לראות את הברמנית מסובבת פקק של בקבוק מים מינרלים בן חצי ליטר. בחצי הסיבוב העמדנו אותה על טעותה, שהתכוונו למי ברז. היא הסבירה לנו שבמקום לא מוגשים מי ברז, רק מים מינרליים, "הוראה של קלמן", שהסתובב במקום בפנים מאירות ואירח את המבלים.

ככה, בבת אחת נהרס לנו הבילוי במקום. לא נכנס כאן לעקרונות הפרטיים שלי נגד מים מינרליים, זה לא העניין. העניין הוא שבמקום לספק ללקוחות משלמים שירות מינורי יותר וזול יותר מפנכת הבייגלה/ בוטנים/ וואטאבר היה שם בצלחת, מדיניות המקום היא לעשות קופה במקום בו הוא איננו אמור לעשות קופה, אלא להיפך: עליו להגיש מים בלי שעלינו לבקש. חוק בניינים ציבוריים (מיתקני שתיה למים צוננים)  (הקישור מוביל לאתר שירות יעוץ לאזרח סניף חיפה) אומר: "מי שמנהל או מחזיק בין כבעל ובין באופן אחר, מסעדה, בית אוכל, בית קפה או מקום כיוצא באלה שבו מוגש אוכל, יגרום לכך שיוגש לכל לקוח קנקן מי שתיה צוננים, ללא תשלום."

לא התווכחנו, אבל הגולדסטאר הרגישה פתאום קצת ישנה ודברים שאנחנו נוטים להתעלם מהם, כמו ברמנית שדוחפת את כל היד למיכל הקרח (בלי כפפות חדפעמיות, בלי מלקחיים, בלי מיכל פלסטיק לסיוע) תפחו למימדים גדולים, עבורנו הלא-איסטינסים בעליל (אבל הנורמטיביים בעיני אלה שמתעקשים על היגיינה כלשהי בסביבת המזון שלהם). לפחות לא עישנו שם כשהיינו.

סיבוב בירה אחד, טיפ כי הברמנית באמת לא אשמה במדיניות הבזיונית של בעל המקום*   ועפנו משם.

*שלא כמו פקודה בלתי חוקית בעליל אמיתית, אי אפשר להאשים את הברמנית. הפקודה אולי לא מוסרית, אבל אף אחד בסופו של דבר לא נפגע, אולי חוץ מקלמן, שהרוויח את הרשומה המבאסת הזאת והפסיד קליינטים לא קבועים, אבל טובים.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s