יש בסטה של בירה בנמל יפו!

הזמן: רביעי בערב, בפתיחה השקטה של הביר מרקט בנמל יפו
המקום: הביר מרקט בנמל יפו
השותים: החשאי, אני, עוברים ושבים.
הנשתים: מה שבברזים

לפני חודשיים אורן אבראשי העלה בבלוגו רשומה שכותרתה כמה חבל שאין ברלי ווין בארץ שמסקרת את ברלי ווין, חנות משפחתית קטנה בקופנהגן, שמתמחה בבירות קראפט. את הפסקה הראשונה בסיקור חותם המשפט "[…] בתקווה שבמהרה בימינו תהיה חנות במתכונת שכזו גם בלבנט."

רק בריאות, אבראשי. רק בריאות.

(אפשר להזמין אצלך משאלה לטיקי בר?)

בזמן ששורות אלו נכתבות, הביר מרקט, בסטת הבירה הראשונה בלבנט, כבר חי ובועט. פינה קטנה בשוק הנמל ביפו מול הים ומול החומוסיה, 80 סוגי בירה בבקבוק מכ-20 מבשלות בוטיק שפועלות כאן, בלבנט, שני ברזים – אחד מתחלף (אתמול בערב כיכבה מלכה אדמונית) ואחד קבוע, Jaffa Ale שמיוצר עבור המקום ע"י מבשלת העם, שעומדת, ביחד עם ליאור וייס ממבשלת חיפא גם מאחורי הביר מרקט. החשאי ואני הקדמנו והגענו לבדוק את המקום אתמול בערב, לפני הפתיחה הרשמית.

עגלת הבירה בכניסה למתחם. כנסו כנסו, הבקבוקים בפנים!

לביר מרקט יש נוכחות כבר בכניסה לשוק הנמל: עגלה ובה נמזגת הבירה לעוברים ולשבים, במחיר 24 ש"ח לכוס שליש מפלסטיק. הברזים זהים לאלה שבתוך המתחם. על מלכה אדמונית כבר כתבנו בעבר. הג'אפה אייל חומה, מעורפלת עם ריחות כשותיים עדינים של אשכולית ואורן ומרירות עדינה, מעט פירותית ונגיעות של מתיקות. גוף קל, גיזוז רך: לא בירה מהפכנית, אבל מספקת את הסחורה ומרווה את צמאונם של הבאים בשערי השוק. המהפכה בפנים וגם שם מוזגים בירה מהחבית, אבל השוס האמיתי נמצא מאחורי הבר.

אין בית ספר. מת. מותר ליהנות מהקונספט של לוח וגיר.

מדפי עץ מינימליסטיים ובהם, לפי סוגים, מסודרות שורות על גבי שורות של בירות ישראליות. מלאגרים ופילזנר קלילים, עבור באיילים בהירים, IPA ושות', דרך בירות חיטה ובירות בסגנון בלגי וכלה בפורטרים ובסטאוטים. עשרות בקבוקי שליש, ממבשלות מוכרות וותיקות כדוגמת אלכסנדר ובזלת, דרך מבשלות חדשות ומבטיחות כמו מבשלת שריגים ועד מבשלות ביתיות שמבשלות במבשלת העם בישול חוזי שמאפשר הפצה ומכירה מסודרת, כמו בירת 48 וכמו מבשלת הצבי, שזו הפעם הראשונה שנתקלנו בבירות שלהם. עוד על המדפים: הבירות של מבשלת הגליל, שלמיטב ידיעתי לא מופצות במרכז ובקרוב גם אייסיס ממושב דקל בדרום, שאף הן קשות להשגה כאן.

אז מה קונים מכל השפע הזה? שישיות מיקס-אנד-מאץ'. לוקחים מארז, ממלאים במה שרוצים, משלמים 85 ש"ח – מחיר סביר לכל הדעות. מחירו של בקבוק בודד במקום – 17 ש"ח. מחירו של בקבוק בירה ישראלית בחנויות נע בין 15-18 ש"ח. השישיה משתלמת.

בחזית – שפחתכם החרופה כותבת רשמי טעימה.
בעורף – המון בירה.

המבחר גדול, מרהיב ביופיו – כל התויות הססגוניות הללו שובות את העין – ולרשות המבולבלים והתועים עומד צוות שאוהב בירה, מבין בירה וטעם כל אחת ואחת מהבירות שבחנות. האינטרס שמניע אותם (ושהביא לפחות אחד מהם להתפטר מעבודתו כדי למכור בירה בשוק) הוא אהבת המשקה, לא אחוזי מכירה, לא תמריצים מחברות וממונופולים בענף (איזה מונופולים? פאבו? ג'מס?) – פשוט אהבה גדולה לבירה ואמונה בתעשיה המקומית. הם יעזרו לכם וימליצו לכם אם תרצו ותצטרכו.

החשאי ואני באנו מוכווני מטרה, על שביעיית בירות שמעולם לא שתינו ושאפשר להשיג בלעדית בביר מרקט. על הרכישות שלנו אולי נכתוב בהמשך. אנחנו אמנם רכשנו, אבל כדי לפתוח את השנה בטוב, הבלוג קיבל מהביר מרקט שוברים לשתי שישיות בהרכבה להגרלה בין הקוראים. כן, כן. אתם לא צריכים לעשות הרבה, רק לעשות לייק לדף הפייסבוק של הבלוג, לדף הפייסבוק של הביר מרקט ולהשאיר תגובה לרשומה (עם כתובת מייל אמיתי, כדי שאם תזכו, נוכל לשלוח לכם את השובר). תכתבו שנה טובה או משהו כזה. אם אתם מאוהדי הבלוג ו/או הביר מרקט, ציינו זאת בתגובה.
ההגרלה תערך בשעה 16:00 ביום ראשון, ערב החג, אז יש לכם סופ"ש שלם ללייקק.

יאללה בואו, מגניב שם.

טיפול בהזעות יתר

כל מיני בלוגי אופנה מבוססי השקות ושוחד מחרטטים בימים האחרונים על בואו של הסתיו. בולשיט. אולי חנויות הבגדים חידשו את חלונות הראווה, אבל כולנו יודעים שהקיץ עדיין פה ושיקח הרבה זמן עד שהעונה השניה, הידועה בשם "לא חורף", תגיע. אנחנו מזיעים כמו חזירים והמזגן עדיין פועל בלילה, לפחות בגדה הדרומית של הירקון, וגם צריכת הבירה שלנו עדיין מוכוונת קיץ. בחוץ – חיטה (בעיקר החשאי) ופילזנר צ'כי (בעיקר, אם לא רק אני). בפנים – בקבוקים גדולים של בירות גרמניות, משופשפים מחיכוך ומיחזור ומגלגולים בסופרמרקטים גרמניים שם הם נמכרים באירו אחד במקרה הרע. כאן אפשר למצאם ב-10-12 ש"ח במקרה הטוב, ובמצבנו אנו, עם המיסוי הביזיוני ועם מה שנדמה כהתנהגות בזויה של בעלי חנויות ויבואנים שתופסים טרמפ ומעלים מחירים באופן לא ריאלי לחלוטין, 10-12 ש"ח לחצי ליטר בירה זה מקרה לא רע בכלל.

שלוש בירות קייציות ממבשלת Kulmbacher שתינו לאחרונה: פילזנר, אקספורט והלס. הפילז והאקספורט סבירות. הפילז גרעינית ולימונית בריח ומרירה בטעם, האקספורט מריחה מעט פירותית ונטעמת מרירה אך אנמית. ההלס (Kulmbacher Lager Hell) היא בירת קיץ מוצלחת ביותר: ניחוחות נעימים של קש, לימון וגרעינים/ לתת, מרירות עדינה עם לתת מודגש, מגוזזת היטב, מאוזנת עד מאוד ובעלת גוף קל. אחת מהקניות הטובות.

מבשלת טוכר מנירנברג, העיר והמשפטים, מספקת אף היא אופציות זולות ודי טעימות לקיץ. כבר שתינו בירות של טוכר במסגרת פרוייקט ספר מותגי הבירה (ר' 110, 111). באיזשהו שלב הן נעלמו ממדפי ארצנו אבל לאחרונה נתקלנו בהם שוב. למרות הגוף המלא,  Tucher Dunkles Hefe Weizen היא בירה קלה לשתיה. יש לה מתיקות מאלטית וניחוחות נעימים של טופי, מעט דבש ובננה. הHefe Weizen Leicht, בירת החיטה הקלה של המבשלה, רחוקה מלהיות מדהימה. היא רכה, מימית וטיפה חמצמצה. הרחתי בננה, בוץ ומעט זיתים שכעבור זמן מה התפוגגו. כמו בירות נטולות אלכוהול, גם בירות לייט סבירות קשה להכין (מישהו זוכר את הגולדסטאר לייט? היא דווקא היתה לא רעה יחסית לז'אנר). ה-Helles Hefe Weizen היא הילדה המוצלחת של המשפחה. מעוננת עם ניחוחות של סוכריית חמאה, מסטיק וקצת ציפורן, מתוקה עם רמזים של חמיצות וסיומת מאלטית.

חוץ מאלו שאני אפילו לא זוכרת איפה קנינו אותן, שתינו טוכר גם בחוץ, ב-Drafts & More  55, בר מתועש וחסר נשמה על ה"טיילת על המים" ביס פלאנט המפלצתי שבמערב ראשון לציון שמתאים לגישת ה"גדול יותר" שמאפיינת את העיר שכולה פסטיש (שלא תטעו: לא מדובר בטיילת על החוף; מתחם הבילויים גובל במתחם השפד"ן. אם אתם מתגעגעים לארוחת הצהריים של אתמול אתם מוזמנים לקפוץ מדק העץ למים). במסעדה שמתהדרת ב55 ברזים טעמנו את הTucher Urfränkisch, שהיתה פחות או יותר הברז היחיד המעניין במקום. זאת בירה בצבע ענבר כהה וצלול עם ריחות של דובדבן, מאלט וסירופ תירס, שזה משהו שאף פעם לא כיף להריח. היא מתוקה, קלה לשתיה ומאלטית מאוד. אם מעניין אתכם לקרוא על ה-55, שחר הרץ כתב ביקורת על המקום באתר Beers. תמיד נחמד להתנסות בבירה חדשה, אבל בהחלט לא נפלנו ממנה.

אם אני צריכה לבחור שתיים מבין הבירות שהוזכרו כאן, שתי ההלס הן הבחירה הבטוחה והמוצלחת.

תיכף הסתיו יגיע ונחזור לשתות קצת בירות בלגיות.