בירה בחוץ: ברוז'

בן זוגה של חברתי הטובה ע' עבר בספטמבר האחרון להתגורר בברוז' בבלגיה למשך כחצי שנה. מבחינתם, עזיבת הבית על שלושת הילדים והחתול, היא אמצעי להשגת מטרה גדולה ומשתלמת בטווח הלא-מיידי. מבחינתי מטרת העל של הרילוקיישן שלו היא הביקור שע' תערוך שם בשבוע הבא, שהוא בעצמו אמצעי לרכישת בירות בלגיות למען המטרה הנעלה של צליחת ספר הבירות הגדול, אותו אני מתעדת בבלוג בירה השני שלי. בחמישי בערב סיפרתי לחשאי על נסיעתה הקרבה של ע' והוא הזכיר לי שלא ממש כתבתי על טיול הבירה שערכנו באוקטובר שעבר. בשנה שעברה הבלוג היה מפוקס כולו על שתיה בעקבות ספר מותגי הבירה ואתנחתא לטובת העלאת זכרונות לא ממש היתה במקום גביה בסדר העדיפויות, ובכל זאת היו בבלוג אזכורים לטיול:פעם אחת כתבתי על בירה בקלן; ברשמי הטעימה של שלנקרלה סיפרתי על הערב הראשון בבמברג,בו גם שתינו טוכר שבאותו זמן לא נמכרה בארץ; על מינכן לילרתי החודש וגם בשנה שעברה, כששתינו בבית לוונבראו מפחית, חודש אחרי ששתינו בברוהאוס. ואפילו כתבתי על ארוחת צהריים בברוז', בה שתינו את ההוגרדן גרנד קרו, שנמצא בספר המותגים אך בין ההורדה לדפוס לפתיחת הבלוג ירדה מהמדפים.

לא מבטיחה כלום, אבל בהשראת ע' ובעלה ולטובת הנוסעים והמגגלים, שמגיעים לבלוג בתקווה למצוא מידע על בירות בחו"ל, אנסה בשבועות הקרובים לכתוב על יעדי הבירה אותם כבשנו בטיול. באופן טבעי להקשר, אתחיל In medias res, .בברוז'. נחתנו בליאז' ומיד נסענו לגרמניה, שם בילינו שבוע, שלאחריו חזרנו לשבוע נוסף בבלגיה. המסלול נראה לנו טבעי, שכן מה יותר טבעי מלהתחיל את החלק הבלגי של הטיול בפלישה לחבל הארדנים? בכל מקרה, בברוז' נשארנו לילה אחד, בין הסופ"ש בבריסל לבין אנטוורפן. שתי הערים הגדולות שוכנות במרכז המדינה וברוז' במערבה, שעה וקצת נסיעה מכל אחת מהן. מכיוון שזהו בלוג בירה וברוז' היא אחת מהערים המתויירות ביותר באירופה, אפסח על תיאורי הקתדרלות והתעלות ועל המלצות לחנויות תחרה. אנחנו הגענו לשם בגלל הבירה ואתם כאן כדי לקרוא על בירה*.

אבל עברנו ליד, בדרך לצ'יפס.

מבשלת De Halve Maan היא בטח אטרקציית הבירה הראשית של העיר. זאת מבשלה משפחתית בת למעלה מ-150 שנה, שנמצאת במרכז העיר ומייצרת פנינים כדוגמת ברוגסה זוט וסטראפה הנדריק שהבליחו לרגע בארצנו. היא מציעה סיורים מודרכים בתשלום, שמסתיימים בתצפית פנורמית על העיר. אומרים ששווה לבקר שם, אבל החשאי ואני היינו מוכווני פאבים. בגלל שכבר שתינו את הבירות של המבשלה לא נכנסנו, לא ביקרנו, אז אני לא יכולה להמליץ.

הגענו לברוז' בשעות אחר הצהריים ותכננו לנסוע לאנטוורפן כעבור 24 שעות פחות או יותר. בגלל שחוץ מבירה רצינו לראות את העיר וגם בגלל שהבנו שכדאי שנוריד הילוך אחרי כמויות האלכוהול שצרכנו בבריסל, החלטנו להתמקד במקומות שנראו לנו מעניינים. מחוץ לשעות העבודה החשאי ואני קצת זקנים ומפגרים טכנולוגית ונעזרים במדריכי טיולים, כגיבוי לתחקיר האינטרנטי ולסיוע של ידעני וידועני בירה. חוץ ממישלן הצטיידנו גם בGood Beer Guide to Belgium, שעזר לנו לבחור את יעדי הרביצה. קוראים ושותים, כן?

הדה סטרוזי הראשון שלנו

יעד הבירה הראשון שלנו בברוז', מרחק 3 דקות הליכה מהבד אנד ברקפסט המקסים בו שהינו היה הBierboom: שילוב של חנות, פאב וסלון אפלולי המתמחה בבירה ואבסינת'. נראה כי הבעלים מתגוררים מאחורי החנות ובזמן שהיינו שם בחורה צעירה, כנראה הבת, באה והלכה. שלפנו מהמקרר בירות אקראיות עם תווית יפה וכך שתינו לראשונה בירה של מבשלת דה סטרוזי, אחת מהמבשלות המעניינות והחדשניות ביותר שפועלות כיום בבלגיה. החברים מעליית הגג ביקרו השנה במבשלה עצמה וחזרו עם חוויות ועם בקבוקים שלשמחתנו זכינו לשתות מהן. בימים שקדמו לביקור בברוז' כבר הבנו שמקומות רבים בבלגיה אימצו את קונספט כל המרבה הרי זה משובח: פאב שמחזיק מאות סוגים שונים של בירה בלגית איננו מחזה נדיר במדינה ולכן המבחר הדי מצומצם בבירבום – אין שם ברזים – הוא קצת חריג, אבל במבט רטרואקטיבי על אתר האינטרנט ועל עדכונים מהשטח, האיכות משחקת כאן תפקיד מרכזי, עם בירות למביק קשות להשגה ובירות ממבשלות בוטיק פחות ידועות, אך איכותיות. במקררים יש אפליה מתקנת לבירות פלמיות, אבל לא נכנס לסכסוכים אתניים עכשיו. כמו בכל מקום בבלגיה, גם כאן מקפידים על מזיגה נאותה, כזאת שמשאירה ראש קצף ענק ומגונן, אך בניגוד למקומות אחרים, לא מדקדקים בקטנות כתחתיות תואמות וכוסות ממותגות (אולי בגלל שדה סטרוזי ובראסרי דו בוק פשוט לא מתעסקים בזוטות שיווקיות?). האפלולית של המקום נעמה לנו, המוזרות מצאה חן בעינינו ונשארנו לשני סיבובים שלאחריהם הצטיידנו במספר בקבוקים לקחת הביתה.

קמברינוס, ברוז'

מהבירבום השקט שמנו פעמינו לBierbrasserie Cambrinus, מסעדה הומה וצפופה שכמו הגמברינוס באשדוד ועוד מיליון ברים אחרים ברחבי העולם קרויה על שם מלך פלנדריה ופטרונם של מבשלי הבירה. המקום מפורסם הן בזכות מבחר הבירות הנמזגות בו, מבקבוקים ומחבית והן בזכות התפריט המתמחה במנות מבושלות בבירה. צמחונים שאנחנו, התמקמנו על הבר, ליד זוג ניו זילנדים שהגיע מתחרות בירה במינכן, שם הם שימשו כשופטים. עשרות לוחות פח על הקירות, 8 ברזים מאחורי הדלפק וכ-400 בקבוקים במקרר יש בגמברינוס. 400 בקבוקים, שמתוכם דלינו כמעט את הגביע הקדוש של עולם הבירות:הבלונדינית וה-8 של המבשלה הטראפיסטית Westvleteren. בניגוד לשימאיי וללה טראפ, שנמצאות בכל חור בעולם, המודל השיווקי של הנזירים השתקנים שמאיישים את המבשלה מבוסס על ביקוש-יתר. עקרונית, הבירה נמכרת רק קמעונאית, רק בארגזים, רק במנזר ורק בתיאום מראש עם הגבלת מספר הארגזים לאדם/ מבקר/ מכונית. ליד המנזר, שנמצא בווסטוולטרן, יש בר שמחזיק באופן קבוע את כל ארבעת הבירות של המבשלה. קחו אספקה לא סדירה, שלבו עם כללי מכירה נוקשים, ביקורות נלהבות פרי עטם של יודעי ח"ן וקבלו הייפ. בעוד שהמחיר הקטלוגי עומד נכון להיום על 30-39 אירו לארגז של 24 בקבוקים (כמה עולה ארגז גולדסטאר?), המחיר לבקבוק בודד בחנויות ובפאבים שמתעלמים מההתחייבות לא למכור את הבירה מגיע ל-10-12 אירו. אז זה מה שהזמנו בקמברינוס: ווסטוולטרן בלונד ו-ווסטוולטרן 8, שתיהן עשירות ומהנות וגם בקבוק של Hop Ruiter בהמלצת השופט הניו זילנדי, בירה בלגית חזקה וכשותית בצורה מפתיעה.

דיוקן עצמי עם ווסטוולטרן

קצת יותר מ-3 שעות עברו מהרגע בו נכנסנו לבירבום ועד שהתיישבנו ביעד השלישי, האחרון והנחשק ביותר מבחינתנו בברוז': 't Brugs Beertje. ברחוב צדדי בקרבת מרכז העיר, מאחורי דלת לא מרשימה בעליל שוכן אחד מבתי הבירה המרשימים ביותר בבלגיה ויש האומרים בעולם כולו. הדובון מברוז', משחק מילים פלמי, נפתח בשנת 1983, עם סטוק של 120 בקבוקים. כיום התפריט כולל כ-400 סוגים שונים של בירות בלגיות: טראפיסטיות ובירות מנזרים אחרות, סייזון, למביק, קוואדרופל ושאר טובין מהארץ השטוחה.

סוגרים את הערב בברוז'

על הבירטייה והפארטיה מנצחת כבר כמעט 30 שנים דייזי, שמשרה על המבקרים אוירה ביתית ומסבירת פנים. הכניסה לבר קטנה וצפופה אולם החדר האחורי מרווח יותר. נרות על השולחנות, בירצ'נדייז על הקיר ותמונות שלה עם צייד הבירה, מייקל ג'קסון זצ"ל. עבר זמן רב מאז הטיול ואני לא זוכרת מי בחר את הבירות שהזמנו. יש סיכוי שזכינו להמלצת הצוות, כי Prearis Quadrupel המצויינת, הכמעט-פורטרית, ראתה אור ב2011; שום סיכוי ששמענו עליה לפני כן. גם בירת ההאלווין, Smisje Speciaal היתה בטח המלצה. הרשמים ביומן מעידים שרבצנו בבירטייה כמעט שעתיים. שני סבבי בירה, נישנוש תפוצ'יפס וגבינות (ביקרנו שם 3 שבועות לפני שחזרתי לטבעונות), רביצה בכורסאות הנוחות וספיגה איטית של האוירה ושל האלכוהול. אם יש לכם זמן לבר אחד בברוז', זה המקום.

בית העסק המובחר. לגמרי.

ביום המחרת, לפני שנסענו לאנטוורפן ואחרי שהחלמנו מההנג אובר בעזרת ארוחת הבוקר העשירה בHobo Bed and Breakfast, טיילנו בעיר, רגלית וסירתית (אכן, שיט תעלות. תהרגו אותי), ועשינו שופינג בBier Temple המקומי. קטן יותר מהסניף בבריסל, זה עדיין דיסנילנד לאוהבי הבירה הבלגית: כוסות, חולצות, אפילו בובות פרוותיות של הפיל הורוד של דליריום ובקבוקים. המון. מארזי מתנה, בקבוקי מגנום, תויות מוכרות כהוגרדן ודובל ובקבוקים אלמוניים, גם, במחיר משולש ואף מרובע מכל בירה אחרת בחנות, וסטוולטרן 12. המחירים גבוהים כצפוי ממיקום החנות והביקורות מצביעות על חנויות איכותיות יותר כבכחוס קורנליוס שמרוחק ממרכז העיר, אבל את רוב קנייות הבירה שלנו ערכנו בביר טמפל. בטיול הבא נהיה חכמים יותר.

*ובכל זאת: שוקולדים משובחים בDumon Chocolatier, צ'יפס טריים ומהממים בשה וינסנט, תיקי מעצבים יד שניה – ויטון להמוניות, דלוו לאנינות בSecondo

פרוייקט הגולדסטאר בטברנה של אלירן

Σ 'αγαπώ, גולדסטאר

הזמן: שישי בצהריים, ב"חופשת הסמסטר" (AKA הסופ"ש בין המבחן האחרון של הקיץ לקורס הראשון בסתיו)
המקום: מיזם הנדל"ן הידוע בתור שוק הפשפשים, יפו
השותים: החשאי ואני
הנשתים: חצי לאדון ושליש לגברת

רעב, צמא ותיעוב כללי הובילו אותנו לתפוס כיסא פנוי בטברנה של אלירן, מטר מפועה, שאפה, וחנויות שגורמות לי להרגיש זקנה וממורמרת ולהתעלם מהעובדה שכבר עברו 20 שנים מהימים בהם נהגתי להבריז מבית הספר ולקנות בשוק טבעות גולגולת, שרוואלים וקריסטלים. Prog-ress, היו ממלמלים בבוז מהול בפחד תושבי העיירה סטיי-מור שבחבל האוזרק שבארקנסו. טוב שאפשר לפלס את הדרך בין כל ציידות הוינטאג' ב(100) שקל מהפרברים שצובאות על השוק וליפול על כסאות מתקפלים בטברנה של אלירן.

נדמה שהטברנה, שמתהדרת בסככה עליה מודפס המשפט המחייב "בירה מהחבית מס' 1 בארץ", נמצאת שם מימים ימימה, אבל אני בטוחה שהיא לא עד כדי כך עתיקה. למה בטוחה? ככה. לא ברור. פשוט נדמה שהטברנה שם, ביקום כמעט מקביל ל"התחדשות העירונית", עם הכסאות המתקפלים המתנדנדים והמזה – חומוס מתובל וחמים, זיתים ירוקים עסיסיים ועלי גפן טריים ורכים, שמרקמם הזכיר לחשאי את אלו שסבתא שלו הכינה – שממלאים את הבטן ומלווים בהצלחה את המנה העיקרית, הגולדסטאר. אולי לא הטובה ביותר בארץ, אבל מהטריות שבהן. תוסיפו מוזיקה יוונית שבוקעת מהרמקולים וחודרת לבטן כי היא כל כך יפה ועצובה גם בלי להבין ולו מילה והרי לכם דרך להעביר צהריים בדרך ל- או מהביר מרקט בנמל יפו.

סיפורים מן הפרובינציה – אוקטוברפסטינג בראשון

הזמן: חמישי שעבר, בהפוגה בלימודים
המקום: פאב הפיראט, אזה"ת ראשון לציון
השותים: החשאי, אני, הילדה השוודית המתה ואלוף העולם במיקסולוגיה
הנשתים: Löwenbräu Oktoberfestbier, Tucher Bergkirchweih Festbier, Bischoff Kellerbier

למרות שהרשומה האחרונה התמקדה בהמלצות לבילויי בירה, לא ממש תכננתי לתשמש אותן ולצאת. ככה זה כשהדדליין דוחק: טיפוח דלקות מפרקים בחסות האגודה להתעלמות מוחלטת מכללי הארגונומיה והחלפת סוכריות טיקטק ברטלין נדמים כדבר הנכון לעשותו. זה לא מה שהעסיק את החשאי או את הילדה השוודית המתה. הם התעסקו באיסוף מודיעין אינטרנטי, שהניב מידע על הימצאותם של חביות טוכר ולוונבראו חגיגיות בראשון.

בינתיים אלוף העולם במיקסולוגיה התקשר ואמר שהוא בדרך לתל אביב. שמרתי את הקובץ המותחל-בקושי ובמבצע תיאום מופלא עלינו ארבעתנו על קו 274, משלוש תחנות שונות. כבר ביקרנו ב"פיראט", ביקור שלא תועד בבלוג אבל קיבל סיקור כאן. למתעצלים להקליק, מדובר בפאב ע-נ-ק, בחלל שפעם שימש כאולם חתונות והיום מאכלס תאים ספוני עץ ו-50 ברזי בירה, מחירים זולים, אוכל טעים, רוסי בבסיסו, נדיב בכמויותיו ומאתגר לצמחו-טבעונים, ושירות אסטרונאוטי אבל מקסים ומשתדל. זה הרושם שנוצר בביקור הראשון, ובביקור השני הוא לא השתנה.

למטה – ספון עץ כמו בטנה של ספינת פיראטים. למעלה, מצופה קטיפה ומרובה קרניזים כמו אולם חתונות בראשון לציון.

מוכווני מטרה כהרגלנו, התבייתנו על חצאים של הבירות הנ"ל, ששלושתן שווקו כבירות אוקטוברפסט, למרות ש(א) מבשלות טוכר ובישוף אינן מבשלות מינכנאיות וש(ב) בישוף איננה בירת מארצן/ אוקטוברפסט לא רק גיאוגרפית, אלא גם סגנונית. מילא. את האחרונה כבר שתינו, מבקבוק, במרץ האחרון. זאת הבירה שנעלה את המסע בעקבות ספר מותגי הבירה 2011, אבל ככלל, בירות גרמניות כיף יותר לשתות מחבית והקלר לא יוצאת מהכלל.

נראה כי אחרי היעדרות קלה שהורגשה בזמן שרדפנו אחרי מותגי הספר טוכר חוזרת למדפים ולברזים בגדול. לא מזמן סקרנו כאן בירות שונות של טוכר ששתינו בקיץ והנה עוד אחת, סתוית ויש להניח מוגבלת בכמויות ובתפוצה (ובנוהל הרגיל, אם קלטתם חבית, טקבקו ואפשרו לציבור לחסלה בעודה טריה). למרות שלא מדובר בבירת אוקטוברפסט לפי החוקים,  הברגקירשווי פסטביר קלילה וזהובה חיוורת כמו בירת אוקטוברפסט. יש לה ניחוחות חציר אופייניים, אבל קלטתי גם משהו מטריד באף, שלא ידעתי להגדירו. הטעם שלה מתקתק עם קצת מרירות עשבונית וכמו בירות אחרות של טוכר, היא חביבה אבל לא מפילה.

50 ברזים, ווי שיט יו נוט.

גולת הכותרת של הערב היתה, ללא ספק, לוונבראו אוקטוברפסט, מהממת שכמותה. את טיול הבירה לגרמניה ובלגיה שערכנו בשנה שעברה התחלנו ב-6.10, 3 ימים אחרי סיום החגיגות במינכן. לפני שהגענו למינכן העברנו סופ"ש בקלן-במברג-מנזרים, כדי לאפשר לעיר להתנקות לגמרי מכל הזימה והזוהמה שליוותה את הפסטיבל, אולם לצערנו, יחד עם מתקני הלונה פארק שפורקו והלדרהוזן שאופסנו בארון עד לחגיגה הלוקאל-פטריוטית הבאה, גם בירות האוקטוברפסט נטשו את העיר. לגרמנים חוקים משלהם ובגלל זה אנחנו אוהבים אותם – בירה עונתית לא תצא מהברזים בתום העונה. קצת התבאסנו שפספסנו את ההזדמנות, אבל הרחובות הריקים יחסית ואולמות הבירה המרווחים פיצו על כך. כמו שכתבתי ברשומה האחרונה, אהבנו את לוונבראו במינכן וההזדמנות לשתות אותה כאן שימחה אותנו עד דלא ידע (הי, עכשיו גיליתי שהקדשנו רשומה לביקור בלוונבראו!). אני שמחה לכתוב שההשקעה בכרטוס הרב-קו השתלמה ובגדול. כל כך נהניתי שחרגתי ממנהגי והזמנתי אותה גם בסיבוב השני. היא נמזגה טריה, גרעינית ומאלטית כמו שאני אוהבת, מרירות עשבונית שאופיינית לכשות מסוג הלרטאו וגוף קל שמאפשר לגמוע עוד ועוד. רק ראש הקצף הקטנטן קצת קלקל את השלמות, אבל ביצ'ינג על מזיגה זה נושא לרשומה נפרדת.

אהובתי!

על השולחן נצפו בירות נוספות ולא קשורות לחגיגה, כמו הESB המהממת של פולר'ס והפורטר אלון של נגב שהיתה קצת שטוחה ועייפה וגם שליש של גמברינוס, הצ'כית הקלילה והלא ממש מרשימה, שגם היא, כמו הפורטר אלון וכמו סילבסטר סטאלון, היתה מעבר לשיאה, אבל נדרשה לטובת הפרוייקט השני שלי, שהוא אחת הסיבות לירידה בתדירות הפרסומים כאן: שתיית 1001 בירות ותיעודן בבלוג  The Beer Gatherer.

15.10.12 ספוטד: לוונבראו וקלרביר מהחבית בפורטר אנד סאנס. לכו.

סוף עונת הבירות

זו רק אני או שגם אתם שמתם לב שבישראל קיימת מעין חפיפה בין עונת הרחצה ל"עונת הבירות"? השוק מתעורר לקראת יום העצמאות, כתבות היח"צ עולות לפורטלים, החברות הגדולות מפיקות אירועים ומפרסמות יותר ורוב הפסטיבלים, קטנים כגדולים מתקיימים בתקופה הזאת (להוציא את BEERS ואת חג הגינס, הלא הוא סט. פטריק'ס דיי, שחל במרץ, ללא כל התחשבות במזג האויר המזרח תיכוני).

נדמה שמחוץ לחוג המצומצם יחסית של חובבי הבירות, המשקה הזה עדיין נתפס כמרענן, כמשקה קל שהולך טוב עם רביצה בחוף או בפיקניקים. אפילו אם נתעלם מבלגיה ומהאיילים הכבדים ורוויי האלכוהול שיוצאים משטחה, במדינות כגרמניה, אוסטריה, צ'כיה ושווייץ צורכים לאגרים קלילים לאורך כל השנה. לא יודעת למה במקום בירות עונתיות יש בישראל עונת בירה. לא יודעת. בטח לאורן אבראשי יש תשובה מפורטת ומבוססת, אולי כזאת שבכלל סותרת את ההנחה שלי.

בכל מקרה, אם אתם נמצאים או מגיעים היום לתל אביב, תוכלו לחגוג את סוף העונה בשני אירועים שונים. הראשון, האוקטוברפסט של פאולנר במתחם התחנה. בכתבה פרסומית שהופיעה השבוע בעכבר העיר מופיעה רשימה של פאבים שמציינים את האוקטוברפסט. המאנקי'ס באילת מוזגים ויינשטפן וקפה דליה בתל אביב, שמתהדר בגינת בירה שמספרים שהיא חביבה ביותר, מוזגים לכבוד האוקטוברפסט ווסטונ'ס סופר פרמיום. מבשלת ויינשטפן אמנם קרובה למינכן אבל איננה נמצאת בשטח השיפוט שלה ולכן הבירות הנהדרות שמבושלות בה לא נמזגות באוקטוברפסט האמיתי. אם היטלר היה מתאמץ קצת יותר אולי הוא היה כובש את בריטניה ובכך הופך את ווסטונ'ס לדוייטשה סיידר. זה לא קרה ולכן הבחירה לחגוג אוקטוברפסט בשתייתה קצת תמוהה לעניות דעתי.

בכל מקרה, פאולנר היא בירה מינכנאית אמיתית, עם בירה מיוחדת שמבושלת לכבוד האוקטוברפסט ונמזגת הערב במתחם התחנה, יחד עם בירת החיטה המוכרת ועם פאולנר סלבטור, דופלבוק כהה וחזק. ביקרתי באירוע אתמול בערב וחזרתי לדווח. שתיתי בירה טריה, בניגוד לפעם הקודמת בה שתיתי פאולנר אוקטוברפסט, שתפסה כיוון שונה מהרצוי, הבירה שנמזגה אתמול היתה טריה, עם ריחות לתת וחציר מרעננים ומרירות מאוזנת. חצאי ליטר נמזגים לכוסות בירת חיטה ממותגת מפלסטיק קשיח שנראות כמו הדבר האמיתי ובדוכן הבירצ'נדייז אפשר לקנות גם ספלי חרס מסורתיים.

אני די סולדת מאירועים המוניים, אבל היה נחמד אתמול בערב. היו הרכבים שניגנו מוזיקה שלא מעניינת אותי אבל לא הפריעו לנהל שיחה עם בת הדודה מאמריקה ואוירה נעימה ומשפחתית למדי. בשעות הערב המוקדמות נצפו במקום משפחות עם ילדים, שזה תמיד יותר נחמד מקבוצות בני נוער שטופי זימה וזוהמה, שמנסים לשדל אותך לקנות עבורם טובורג או מרצדס (ע"ע טעם העיר). ככל שמנגישים יותר את הבירה לקהל הרחב ומנטרלים את המימד הבלייני והאלכוהולי מהסיפור ייטב לכולנו – חובבי בירה, הורים וילדים. טוב עשתה עיריית תל אביב שאפשרה כניסה חופשית (עם הגבלת מכירה לבני 18 ומעלה כמובן), שלא כמו עיריית הרצליה שסגרה אירוע הלונגשוט למבוגרים מעל גיל 18. בקיצור, תגיעו. אין סיבה שלא יהיה כיף.

עוד היום בדרום העיר, פסטיבל סיום הקיץ של בירדי בנינקאסי. יש דף אירוע בפייסבוק, בו פרטים על האיוונט שיתחיל ב-18:00. המתכונת זהה לזו של האירועים בבירדי/ נינקאסי: 30 ש"ח כניסה, תשלום נפרד על טעימות, אוכל מטוגן. המשתתפים? נורמן פרמיום, היבואנים של סופר-בוק הפורטוגלית, השחקנים הקבועים מגזרת הביתיות שמשתתפים באירועים של בירדי (ללה, הבשורה, לאפינג בודהה, טאקוונביר…). יימזג צ'ייסר בכניסה, אגב מימד בלייני ואלכוהולי. האוירה באירועים של בירדי תמיד מצויינת – משפחתית לקבועים, מסבירת פנים לחדשים ובגזרת הביתיות יש לרוב הפתעות מעניינות. האם נגיע? הנטיה כרגע לא ללכת, כי כניסה בתשלום שאיננה כוללת תלושי טעימה, קונספט שנהוג ברוב האירועים בארץ מייקרת מאוד את הבילוי ותכלס, די מבאסת. אבל שמועה שהגיעה ממקור אמין גורסת שבמקום תימזג בירת האוקטוברפסט של לוונבראו, אולי המבשלה המינכנאית שהכי אהבתי בטיול הבירה שלנו בשנה שעברה. אז אולי. הבירה לא תהיה טריה כמו בלוונבראו, אבל הכניסה תעלה פחות מכרטיס טיסה.

וגם הבירה די זולה

לוונבראו ברוהאוס – הכניסה חופשית

ואם אתם בדרום תל אביב, קפצו לנמל יפו ושתו איזו שפירא או ג'אפה אייל מהברז של הביר מרקט, רגע לפני שסוגרים את הים.