רשומה מאגמתית.

בין 80-ומשהו הבירות שבקבוקיהן מוצגים לראווה וקורצים לעוברים והשבים שחולפים על פני הביר מרקט, יש הרבה בירות שמבושלות במבשלת העם, ששייכת לאותו תאגיד ענק שמפעיל גם את הביר מרקט. מבשלת העם מוכרת בקרב קהל המבשלים והבירגיקס, אבל לקהל הרחב השם לא אומר משהו.

בקצרה, מבשלת העם היא מבשלה ברישיון, עם תעודת כשרות, שמציעה שירותי בישול חוזי למבשלים ביתיים שרוצים למכור בחנויות או במסעדות/ ברים, אבל לא רוצים לקפוץ למים העמוקים של הקמת מבשלה ברשיון, לבתי עסק שמעוניינים בבירת בית או לכל מי שחפץ בבירה כגימיק. הלקוח נותן מתכון, או מפתח אחד בשיתוף עם דגן, המבשל הראשי, העם מבשלים, מתווים, מברקדים אם יש ברקוד והרי לכם בירה שמוכנה, לפחות אדמיניסטרטיבית, לפרוץ את גבולות הגיזרה של הביתיות.

בשנה האחרונה כתבנו על מספר בירות שמבושלות במבשלת העם: בירה הרצל, מייבירוביץ, בירת 48 והפרייבט לייבל של הדובים, שכמו כל הבירות של מבשלת הדובים, שאף היא שייכת לתאגיד הענק, מבושלת שם. בביקורנו הראשון בביר מרקט איתרנו 7 בקבוקים של בירות שעוד לא שתינו, כולן של מבשלים ביתיים שעברו לבשל באבן יהודה. מבשלות מסחריות, גם בוטיקיות, נוטות לא לקחת סיכונים וממעטות להרחיב את הקו ולהציע בירות חדשות. הדוגמא הקיצונית היא מבשלת הנגב, שבמהלך כל שנות קיומה מבשלת את אותן שלוש בירות. כשהבירה, שמופצת בשוק הישראלי הקטן, אמורה לפרנס משפחות, בישול אצוות גדולות של בירות חדשניות הוא קצת פחות אטרקטיבי.

מאגמה אדמונית ומאגמה זהובה הן שתיים מהבירות שהעמסנו בביקור. במקור הן מבושלות במבשלת הצפון, ששוכנת בדרום רמת הגולן. עבורנו אנשי המרכז הצפון זה כל מה ששוכן צפונית לצומת קיסריה, אבל זה די שקוף שמי שקורא לבירה שלו מאגמה לא מתגורר בנהריה*. המאגמה הזהובה היא הראשונה שפתחנו, אי-אז בסוף ספטמבר. אייל בסגנון בלגי, בצבע ארד עמוק ומעונן ועם ריחות של קליפת תפוז, זרעי כוסברה וסוכריה. החשאי הריח גם אגס ביין. ההרגשה הראשונית בפה מימית ואנמית, אולם טעמים מרירים ופרחוניים משתלטים על הפלטה די במיידי. הגוף קל עד בינוני, אבל גיזוז אגרסיבי מכבייד ומאט את השתיה ובסיומת הקצרה חשים במרירות כשותית וגם במתיקות. למרות שהבירה מבושלת במבשלה מסחרית, עדיין מרגישים את הבוסריות, ה"ביתיות" אם תרצו.

המאגמה האדמונית נטעמה על ידינו לפני שבוע-שבועיים. אחרי הזהובה, שלא הפילה אותנו בלשון המעטה, הציפיות שלנו לא היו גבוהות. נעים לכתוב שהופתענו לטובה. האדמונית היא אמריקן פייל אייל, שכשמה כן היא, אדמונית, טיפה חומה, כמעט צלולה, שנמזגת עם ראש קצף לבן ויפה. הכשות מעניקה לבירה ניחוחות נעימים של פירות, מעט אשכולית וגרגירי יער בשלים (תחשבו על קטיף פירות יער בחופשה בצימר בגולן. מכניסים לסלסלה, משאירים את הסלסלה באוטו כשנכנסים לצהריים במפגש השלום של אבו נידאל במסעדה, חוזרים לאוטו. הריח הזה). הטעם, כראוי לז'אנר, מריר, טיפה יבש. גם הבירה הזאת ניחנה בגיזוז רב, אבל כאן זה פחות הפריע והשתלט והסיומת מפתיעה עם גרעיניות/ מאלטיות מרעננת. נהנינו מאוד מהאדמונית ואשמח לשתות אותה שוב.

*ואני תוהה אילו שמות גבריים וקשוחים תקבלנה הבירות הבאות שיבושלו בגולן, אחרי שמאגמה ובזלת נחמסו?בירה קהלני? יהודה הראל פייל אייל?. אה, חרמון. איזה מזל שיש את החרמון.

 

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “רשומה מאגמתית.

  1. תודה על הביקורת האובייקטיבית. אם אי פעם תצפיני עד כדי כנף. (שעה נסיעה לפני החרמון) אשמח לתת לך לטעום גם מהסטאוט ,'מאגמה כהה' או אחד המתכונים האחרים שמתבשלים פה. אגב, המטרה המוצהרת של מבשלת הצפון היא כן מסחרית, ומעבר לכיף של הבישול הביתי הכוונה היא להיכנס לפאבים, מסעדות וכיו"ב. יש גם תכניות עתידיות יותר גרנדיוזיות..
    לחיים.

    • תודה על ההזמנה. הלוואי והיינו יכולים לתאם ביקור, אבל ביבי ושטייניץ אילצו אותנו להפרד לשלום מהמכונית, מה שקצת פוגם בטיולי הבירה הספונטניים שאנחנו כל כך אוהבים.
      אתה לא חייב לענות, בטח לא בפורום הפומבי הזה, אבל המטרה המסחרית היא להקים מבשלה עצמאית, או להמשיך בבישול חוזי?
      כך או כך, בהצלחה רבה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s