אחרי נסיעת בת שעה ו-14 דקות*, בה חיסלנו בקבוק שניידר וייסה שקנינו בDrinks of the World בבזל, הגענו לארץ המובטחת, הלא היא ציריך, בה שוכן ה-Rote Fabrik, בית המקדש לאותו סופשבוע, בו הופיעו הכוהנים הגדולים, אהובי משכבר הימים, ה-Young Gods. יצאנו לבאנהוףשטראסה, הרחוב הראשי של העיר שיוצא מתחנת הרכבת ושמנו פעמינו לחדר המקסים והמרווח אותו מצאנו בAirBnB, שנמצא במרחק שבע דקות הליכה מתחנת הרכבת. הנחנו את המזוודה, לבשתי חולצה נוספת וחזרנו לתחנת הרכבת. הרחוב היה מלא בקונים וכך גם התחנה, שמארחת שוק חג מולד סואן וגדול מאלה שביקרנו בהם בבזל. נעצרנו ליד דוכן שמכר פאסט פוד הודי צמחוני וטבעוני במחיר של מנה בשרית מחוץ לעסקית באינדירה בתל אביב, ריפדנו את הבטן ונכנסנו לBrasserie Federal, מסעדה גדולה וצפופה עם תקרה גבוהה של תחנת רכבת באירופה ולמעלה מ-100 סוגים שונים של בירות שוויציות, ברובן מבקבוקים. כחובבי בירה שקונים ושותים עם רשימה ביבליוגרפית, לוקח לנו זמן להתבשל על הזמנה, דבר שהמלצרים לא ראו בעין יפה במיוחד. האוירה לא נעמה לנו ואחרי סיבוב אחד יצאנו.
שימו לב לתקרת הזכוכית המהממת
את בוקר שבת התחלתי בספירה לאחור: ההופעה ב20:30, ועם כל הכבוד לבירה ולאוירת הכריסטמס, הגענו לציריך בשביל להגשים חלום. בכל זאת, מדובר בThe Young Gods, לא ביו-2. אין טעם להגיע לאזור ההופעה על הבוקר, ולכן שוב הלכנו לכיוון תחנת הרכבת, חצינו את הפסים והגענו למבנה תעשייתי בו שוכנת Amboss 5, מבשלה שהבירות שלה מיוצרות במיקור חוץ. לא מצאנו עליה הרבה פרטים, אבל החלטנו ששווה לנסות. ובכן, הכתובת שמצאנו היא של מרכז לוגיסטי ולא של ברופאב. במקרה היו שם שני עובדים, שהפנו אותנו לקפה נואר במורד הרחוב, שמופעל בבעלות משותפת. התרווחנו על ספסל, הזמנו את שתי הבירות מהחבית ואישית, די התבאסתי שלא בחרתי לשתות את הקפה שנקלה במקום. הריח היה מעולה. שתינו את הבירה הבהירה ואת הבירה הכהה. הכהה היתה טובה יותר, בעיקר בזכות ניחוחות הקליה, לבהירה היה טעם שהזכיר יותר מכל בירה בהירה מסחרית וזולה מהסופר. אפשר למצוא בקבוקים וברזים של הבירה הזאת ברחבי העיר, אבל בהחלט אפשר לוותר.
שקוף שזה משעמם
היעד הבא לאותו יום נפתח רק לקראת שעות הצהריים, אז העברנו את הזמן בשוטטות בחנויות עיצוב, ביניהן חנות הדגל של מותג התיקים Freitag. גם אם אתם לא מתכוונים לקנות שם כלום (אני דווקא התכוונתי, אבל בסוף החלטתי לנקוט במדיניות חסכון), כדאי להגיע לשם. החנות בנויה מקונטיינרים ומגגה יש תצפית נהדרת על העיר. עוד הליכה קצרה והגענו לSteinfels, ברופאב מפונפן, סמוך לסושיה טרנדית ולמועדון לילה. חיכינו בסבלנות לפתיחה, התיישבנו על הבר והזמנו כוס של בירת חיטה וכוס של סייזון, אייל בלגי פירותי. בירת החיטה היתה הטובה יותר מבין השתיים, עם ניחוחות של קליפת תפוז, ציפורן ובננה וטעמי מסטיק, חמצמצות וטיפה ביסקוויט. גם הסייזון ערבה לאפנו, עם ריחות מפתיעים של תה, קינמון, ציפורן ויסמין וטעמים מרירים בעיקר וקצת מתוקים.
הגענו לצהריים עם שני סיבובי שתיה על בטן פחות או יותר ריקה, כי ארוחת בוקר קונטיננטלית (ובטבעונית: לחמניה עם ריבה ותפוז אחד) לא יכולה לתחזק את החשאי ואותי, שני נהגי משאיות בפוטנציה. הגיע הזמן לאחורה-פנה ולעליה לרגל לHiltl, המסעדה הצמחונית הראשונה באירופה, לפי הפרסומים. לא יודעת בעניין האמת בפרסום, אבל אם 1889 זה מספיק ותק בשבילי. החשאי, כאמור, לא מחובבי המזנון, אז עלינו לקומה השניה והזמנו מתפריט האה-לה קארט, עם שינויים מתבקשים להפיכת המנות לטבעוניות. היה טעים, אבל נשארנו קצת רעבים כי לא התחשק לנו קינוח. כשירדנו למטה קנינו כריכונים משובחים, האחד עם חיקוי טונה והשני עם BLT טבעוני, שסגרו לנו את הרעב למשך מספר שעות.
ג'מבאלייה לאדון
ומנה ציריכאית לגברת: רושטי, פטריות וסייטן ברוטב יין לבן.
שלאף שטונדה, קימה עצלה והתארגנות שבאה בסתירה לכל עקרונות ההתארגנות להופעה שפיתחתי ב-23 השנים האחרונות: כשהטמפרטורות לא מגיעות לברכיים של האפס, אי אפשר להסתפק בטי-שירט וקפוצ'ון. אבל רגע לפני ה-Rote Fabrik ואחת ההופעות הטובות והמרגשות שאי-פעם נכחתי בהם, עוד בירה. "עוד בירה" זה קצת אנדרסטייטמנט למקום עם היצע הבירה הכי מעניין בו נתקלנו בסוף השבוע. אם אתם בירגיקס ומוצאים את עצמכם בציריך מכל סיבה שהיא וצריכים לשים את הפרנקים שלכם רק במקום אחד, Fork and Bottle זה המקום. בשכונת מגורים בקרבת הכביש המהיר ותחנת טראם, בבית שמוקף גינה שמשמשת כבירגארדן בעונות הקפואות-פחות, שוכן ביסטרו שמתתמחה בבירות ארטיזנליות (וביינות בוטיק, אבל יינות מעניינים אותי רק כשהם חמים ומתובלים או מוגשים בכוס של קידוש). הבעלים, זוג אמריקאי, נוסעים מספר פעמים בשנה לצפון איטליה ובוחרים שם בירות ייחודיות להגשה במסעדה. חוץ מהאיטלקיות גם שם מוגשות בירות של Bad Attitude הזכורים לטובה מבזל וחוץ משתיה מוגש שם גם אוכל. אפילו מצאנו שתי מנות טבעוניות! ווג'י בורגר משעועית שחורה ומרק עגבניות שומי וטעים להפליא. חוץ מזה, נאמר לנו שאם מתקשרים מראש, הם דואגים למנות טבעוניות נוספות; כמה מהלקוחות הקבועים של המקום הם טבעונים. איזה כיף! יש בתפריט, שמחולק לפי סגנונות ומפורט לפי טעמים וריחות, כ-30 בירות שונות. הזמנתי את Punks Do it Bitter של מבשלת Elav (איך יכולתי לא להזמין בירה עם פאנק בשם?) לפאנקס ריחות כשותיים של פירות טרופיים ומרירות חזקה, אבל היא מאוזנת ומסתדרת.החשאי בחר ב-Sticher של מבשלת Grado Plato, בירה בסגנון אלטביר, עם ניחוחות עץ, פולי קקאו וקליה ומרירותנעימה עם רמיזות של קקאו. איכשהו לא נראה לי שזה מה שנקבל כשנזמין בירה בדיסלדורף ביום מן הימים, אבל שנינו נהנינו ממנה מאוד.
Up the PunX!
ביקשנו מהבעלים לבחור לנו את הבירה לסיבוב השני וקיבלנו את Grunge IPA – גם היא של מבשלת Elav. ריחות פרחוניים ואשכוליתיים, מרירות וממש טיפה אלכוהוליות וגוף קליל. טעימה, אבל בבירה כמו במוזיקה, הפאנק מכסח את הגראנג'. הבירה האחרונה ששתינו שם היתה Imperial Hop ממבשלת Strada Regina, בירה כהה עם ניחוחות של עץ, ירקות מבושלים ואורן ומרירות עזה ויבשה. גם היא היתה טעימה. היינו נשארים לסיבוב נוסף, אבל הסיבה לסופ"ש הזה הלכה וקרבה. שילמנו, רצנו לאוטובוס ושנת 2012 הגיעה לשיאה עם ההופעה המופתית של היאנג גודס.
על היום שאחרי – בפעם אחרת.
*את כרטיסי הנסיעה ברכבת הזמנו דרך אתר האינטרנט של חברת הרכבות. יש שם אפשרות להזמין כרטיסים מוזלים בתנאים מסויימים ודי נוחים. חסכנו כ-60% ממחיר הכרטיס. נדרשנו לוותר קצת על ספונטניות, אבל זה השתלם ובסופו של דבר כלל לא פגע בזרימה של הטיול.
קוראים ושותים - בלוג בירה 
נשמע שהיה אחלה טיול ואחלה רושטי. גם אני אוהבת יין חם בשוקי חג מולד.
חבל שאין בארץ.
אפשר להכין בבית ממש בקלות, אבל צריך פרטנר לבקבוק
פינגבק: בירה בשווייץ חלק ד': פרידה מציריך « קוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה בישראל