רישונמאניה

וגם בירה

וגם בירה

אין לי מושג מה טפטפו לי לארוחת הצהריים דרך הסיבוס, אבל הסיכוי שמעורבים סמים בסיפור הזה די גבוהים; איך עוד אפשר להסביר את היענותי להצעתו של החשאי לנסוע לשתות בראשון לציון בשני אוטובוסים, אחרי יום עבודה מפרך בק"ק מטלון והמפגש הטרימסטריאלי עם רופא הנשים ברמת החי"ל?

אז כן, נעתרתי. קו 189 מראול ולנברג לאבו כביר בשעות שהאאוטלטים סגורים, הליכה לצומת חולון, קו 201 (ימ"ש העדכון האחרון של moovit שהכריז שהקו סיים את פעילותו וגרם לנו ללכת), נסיעה מדכאת בשולי אזור התעשיה של חולון, פאתי אזור ומזרח ראשון ונחיתה במרכז העיר השנואה עלי ביותר בארץ ופאב הפיראט החביב שבאזור התעשיה לא ממש שינה את יחסי לעיר, שאחרי ביקור במתחם יס פלאנט במערבה הכתרנו אותה בתור טקסס של ישראל: דרומית (לבית), מלאה באורות ניאון, בטעם רע ובשאיפה לגדול: אולמות הקולנוע הגדולים ביותר, הבר עם הכי הרבה ברזים (הכי פחות מעוררי השראה), סניף איקאה היותר גדול, ארכיטקטורה קרתנית, אוירה שמרנית ולוקאל פטריוטיות לא מובנת. ברור לי שהעליתי את חמתם של מספר קוראים, אבל התפקיד שלי איננו לטפל בתסביכי הנחיתות של אף אחד.

הסיבה לנסיעה היתה האידאה, פאב שכונתי ותיק ששמענו עליו רבות וטובות. ידיד עבר המליץ לנו לבקר בו, חבר בירה העלה זכרונות טובות ממנו ומאחר והחשאי ואני מחבבים פאבים שכונתיים עד מאוד – לא את פאב הסחים בשכונה שלנו – דיברנו כבר הרבה זמן על ביקור שם. הפאב שוכן ברחוב מוהליבר, שמצטלב עם הרצל, הרחוב הראשי. חברים של ההורים שלי התגוררו במוהליבר ושם [אופס, הנה צנזורה!]
התחלתי לשנוא את העיר. במבנה קטן מצופה עץ עם שלטים של מותגי בירה בכניסה* שוכן הפאב. מימין לכניסה – תרשים זרימה שאמור לעזור לך לבחור בירה (בהירה>מרירה>פילזנר אורקוול, כהה>מתוקה>נייס שוף) שמזכיר את התרשים בפורטר אנד סאנס. לאידאה יותר שנות ותק מלפורטר, אבל מעניין מי בא קודם עם הרעיון.

בפנים – ספסלי עץ, בר ריבועי עם דלפק משופשף, מוזיקה שנעה ממעפן (דייר סטרייטס) למפתיע (רפי פרסקי) למגניב (ג'וי דיוויז'ן), ואוירת שכונה פמיליארית. זוג נשים בשנות ה-50 לחייהן חולקות שולחן מוגבה, זוג בטריינינג על הבר, שולחן של בנות שנראות חוגגות את ה-18, קבוצה של יוצאי רוסיה.  גברים שמתרווחים ומרגישים בנוח. כולם הרגישו בנוח. בנוח מספיק כדי למלא את האויר בעשן ולהדביק את הסובבים בסרטן ריאות. בעידוד ההנהלה וצוות העובדים, שעברו השתלמות מקצועית אצל מאסטר אוריגמי יפני: המהירות שבה תחתיות בירה תמימות הפכו למאפרות נמדדת ביחס ישר לעליה במפלס האנטגוניזם שלי כלפי המקום, ככל שנאלצתי לשחק בחתול ועכבר עם העשן והמעשנים שתוך דקות הקיפו גם את הפינה שבה התמקמנו. קמתי מהבר, זזתי לקצהו, זה לא עזר. האגביות שבעישון היממה אותי וגרמה לי להתחרט שיצאנו מתל אביב. רציתי לעוף משם מהר ככל האפשר אז הזמנתי שליש באס. הברמן אמר שאין שלישים בהאפי האוור ושעדיף לי להזמין חצי ומקסימום לא לשתות הכל. השעה היתה כבר 8:30 ועדיין האפי האוור. רק אז ראיתי את הלוח שמציין שהשעה השמחה היא בת 180 דקות ונמשכת מ-7 עד 10, כ-120 דקות אחרי כל שעה שמחה שנתקלתי בה בעיר. מרוב לחץ לצאת לא שאלתי אפילו מהי הנחת ההאפי האוור. החשאי הזמין חצי של שפאטן הלס. הבאס היתה בסדר גמור, מרירה במידה עם מעט טעמים של טוסט ועם לכלוך מוזר על שפת הכוס – אולי קצת אפר? השפאטן הרגישה מקולקלת באיזושהי צורה: לא ישנה אבל מתוקה וחמאתית בטעם ובריח. העשן הימם אותי. בחודשים האחרונים אני שותה די לאט אבל באותו ערב גמעתי את הבירה בקצב שלא היה מבייש את החשאי. ביקשנו חשבון, נדהמנו מה-2 ש"ח חיוב דמי אבטחה – זה כל כך תשס"ו! – אבל לא התווכחנו ולא ביקשנו להוריד מהחשבון, שעמד על 30 ש"ח טבין ותקילין.

אז מה היה לנו? פריפריה. פאב ותיק, שכונתי ומשופשף, where everybody knows your name, עם מוזיקה סבירה מאוד, קהל שותים מגוון, מקומי וביתי, ההאפי האוור המשתלם ביותר בו נתקלנו עד כה (3 שעות של 50% הנחה על מחירים הוגנים ממילא), מבחר בקבוקים וברזים סביר (מה עוד היה שם בברז? גמברינוס, גינס, קסטיל רוז', טובורג… לא זוכרת מה עוד) – כולל בירות ישראליות: כל הנתונים כדי שאתאהב במקום ואשכרה אקח אוטובוס כדי לבלות שם (מהבית שלנו יש קו שעובר ממש ליד). אבל העישון הצליח להרוס הכל. בית קולנוע עם 90 אולמות יש בראשון לציון, אבל ציות לאחד החוקים היותר מוצדקים שנחקקו כאן, את זה אין. עזבו חוקים בעצם, אחרי הכל מדובר בעיר שחנכה היכל תרבות על שם ראש עיר מכהן. עישון בבר איננו אלא חוסר כבוד ודושבאגיות לשמה. אבל עזבו גם את זה. אחרי הכל, מדובר בעיר שראשיה עמדו לקרוא לרחוב על שם אנס מורשע.

נשמח לחזור לאידיאה, למרות הדיאציטיל בשפאטן, כשהמקום יסתנכרן עם רוח הזמן ויתאוורר.

הלומי עשן יצאנו במטרה למצוא אוטובוס שיחזירנו למכורה, אבל אז החשאי הציע שנבדוק את הBeer House, שמקדם את הבאים לרחוב הרצל מכיוון אזור התעשיה. לא שמענו כלום על המקום, לא לחיוב ולא לשלילה. הבחנו בו בביקורים קודמים ונדמה לי שמישהו אמר או שיער שבמקום בו עומד הביר האוס מכרו פעם כיף תימני. פרסומת שמצאתי בgayland, התוצאה השלישית בגוגל אחרי ROL וREST, מספרת כי המקום נפתח ב2007 "והביא אל ראשל"צ קונספט מלהיב של תפריט אלכוהול עשיר ו-12 סוגי בירה! "ביר האוס" משדר אווירה של פאב אירופאי קלאסי, עם מגוון סוגי בירות מכל קצוות העולם ובכל הטעמים." לנו זה נראה שהביר האוס הביא לראשון את הקונספט של גמברינוס מאשדוד: חלל גדול שמתפצל לחדרים, קירות עץ, ריהוט משופשף וג'אנק על הקירות. ג'אנק זה טוב. כשנכנסנו, דרך חצר שב300 ימי השרב מתפקדת כגינת בירה, נשאלנו אם אנחנו מעשנים או לא ולמשמע התשובה הופנינו לחלל שקרוב לבר, שהיה נקי מעשן ואיכלס מספר משפחות בדרגות שונות של הטרונורמטיביות**. זה נחמד, כי חוסר הסובלנות שלי לילדים נגמרת במקום שפאבים מתחילים. בתי בירה שאנשים מרגישים נוח להביא אליהם ילדים הם מקומות שנחמד ובטוח לשבת בהם: מנסיון, אלה הם המקומות שמקפידים על המשקאות ולא על פוזה, על דציבלים ברמה סבירה ועל סביבה בטוחה ללקוחות.

החשאי הזמין לאגר מסונן של טוכר, אני הלכתי על פרנציסקאנר. שתיהן היו טריות וטעימות, נמזגו לכוסות ממותגות ובגודל התקני ותומחרו בפחות מ-30 ש"ח. הזמנו גם מזון: צלחת חמוצים עם מלפפונים, כרובית, גזר כרוב ועגבניה עם מלא שמיר ואת צ'יפס הבית – תפודים שמנוניים עם תועפות שום. המנות הגיעו בצלחות ענקיות שלא הצלחנו לגמור. עיקר התפריט בשרי מאוד ומזכיר יותר את הפיראט מאשר את הגמברינוס. המוזיקה ברקע – רוק מגיזרת הסקורפיונז ובון ג'ובי.

חצי קילומטר מפרידים בין הביר האוס לפאב הפיראט. מרחק הליכה הגיוני ביותר לסיבוב פאבים. המרחק בין הביר האוס לאידאה עומד על 400 מטרים, אבל בגלל שאנחנו מנסים ככל האפשר לדחות את המפגש עם ליצנים רפואיים ואת עירויי האווסטין, אחרי הביקור הבא בביר האוס כנראה שנמלט בחזרה הביתה.

*נסענו בספונטניות אז לא הבאנו מצלמה והסוללה של הגלאקסי שבקה חיים כשהגענו

**יעני משפחה עם אמא ואבא ועד אחת של אבא ושני ילדים במה שנראה כערב הקבוע לפי ההסכם. זה ראשון, כן? לא באמת ציפיתם לג'נדרבנדינג היסטרי למרות הפרסום בגיילנד.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “רישונמאניה

  1. זאת הביקורת הכי לא עניינית שקראתי.
    הביקורת על ראשון לציון ספציפית מיותרת ולא חכמה במיוחד, באת לבקר את הפאבים שבהם ביקרת או את העיר שאתה לא באמת מכיר?
    לא ברור למה אתה מציין כל כך הרבה פעמים את "פאב הפיראט", ל90 אחוז מתושבי העיר אין מושג אפילו מה זה המקום הזה.

    • את לא צריכה להיעלב בגלל שהעיר לה את משלמת מיסי ארנונה היא העיר העלובה ביותר בישראל. אם את רוצה לקרוא על מקומות מוכרים, עברי לynet. בטוח כתבו שם על הפאב בסינמה סיטי שלכם. להתראות בפיראט!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s