רפסודיה רומנית חלק I – לאגרים חיוורים כערפדים

בחופשת הפסח האחרונה הצטופפנו החשאי ואני ביחד עם כל בני משפחת חשאי במיניבוס שחרש את רומניה לאורכה ולרוחבה. 12 ימים, התחברות לשורשים החשאיים, נופים, כפרים וערים שאת רובם נשאיר בתיקיות במחשב. מאז שהוסר הצורך באשרת כניסה למדינה, איפשהו באיזור שנת 2006, ובזכות הקירבה היחסית (שעתיים וחצי טיסה) ומחירי הלינה והמזון הנמוכים, רומניה הפכה ליעד תיירותי פופולארי בקרב ישראלים. אפשר למצוא הרבה חומר על רומניה בעברית, אבל חיפושי העלו רק כתבה אחת על בירה ברומניה, רשומה מ-2008 של ידידי אדי סער באתר בירדי. אני מקווה שהרשומה הזאת והבאות בסדרה יועילו במשהו למטיילים.

קצת סטטיסטיקה: לפי ויקיפדיה, בשנת 2010 רומניה ניצבה במקום ה-15 ברשימת צריכת הבירה לפי מדינות, עם 77 ליטרים לתושב לשנה. איפה ישראל? לא בויקיפדיה, אבל עם כ-14 ליטרים לשנה אנחנו משתרכים הרחק מאחור. אתר איגוד יצרני הבירה ברומניה מדווח על 89 ליטרים שנצרכו במדינה בשנת 2011, על גידול של 4% במחצית הראשונה של 2012 ועל נתח שוק היסטרי בן 98.4% לתוצרת המקומית. ומה שותים במדינה עם איגוד יצרנים, ספקים מקומיים של חומרי גלם ופופולאריות גדולה למשקה? אכן, לאגרים בהירים, מסחריים ומשמימים במקרה הטוב. אורן אבראשי, מקור לא אכזב למידע על שוק הבירה בעולם, אמר שפורמט המכירה הפופולארי ביותר במולדתו של ננסי ברנדס הוא הקנקל ובירות בבקבוקי פלסטיק ענקיים, של מותגים מוכרים ושל מותגי החנות כאחד תופסים שטחי מדף נכבדים ברשתות השיווק שם.

יש גם 2.5 ליטר למי שלא שותה הרבה.

יש גם 2.5 ליטר למי שלא שותה הרבה.

איפה שלא תהיו, במסעדות, בתי קפה, תחנות דלק ואתרי תיירות, תוכלו למצוא את התוצרת המקומית, ששני הדברים הטובים שאפשר להגיד עליה הן שהיא מרווה וזולה. ממש זולה: Ciuc, Silva, Bergenbier, Timisoreana ו-Ursus, לרוב בבקבוקים או בפחיות של חצי ליטר. איזו בירה מומלצת? אף אחת באופן מיוחד.

לא הייתי טורחת להכנס לממשק של הבלוג כדי לכתוב על המעפניות של הבירות הרומניות. אם אתם רוצים לשלב בירה רומנית בטיול, ולא סתם לשתות על הדרך, קבלו שתי המלצות.

קלוז' (Cluj, Cluj-Napoca) היא העיר השניה בגודלה ברומניה, בירת טרנסילבניה ומקום הולדתה של Ursus, המבשלה הידועה ביותר ברומניה שכיום שייכת לתאגיד סאב-מילר המבשלה המקורית נסגרה ונהרסה לאחרונה ומרכז הפעילות של אורסוס עבר לברשוב, אבל בל ניתן לעובדות ולרגרסיה שעוברת תעשיית הבירה הרומנית לבלבל אותנו. יופי, הצריכה גדלה, אבל איפה  המבשלות הקטנות בתמונה? המבשלות הגדולות העצמאיות? בכל מקרה, בשנת 2011 נפתחה סמוך לכיכר הראשית של העיר Berăria   Ursus בבניין משופץ מהמאה ה-17 שבוצעו בו עבודות שחזור רבות. המקום כנראה שימש במרוצת השנים כבית בירה וכיום הוא משמש כמסעדה וכברופאב של אורסוס.

מבט מהפנים לחוץ

מבט מהפנים לחוץ

החלל גדול, עם תקרות גבוהות, ציורי קיר, צילומים ישנים ואוירה שמזכירה במשהו פאבים של מבשלות בגרמניה. תפריט המזון גדול ומגוון, המלצרים יודעים אנגלית אבל השירות עצל ודי גרוע ובברזים נמזגות הבירות של אורסוס: אורסוס פרמיום – הלאגר הבהירה – אורסוס לא מסוננת – אותו דבר רק לא מסונן – ובירת הדגל של המבשלה, אורסוס בלאק, שווארצביר שגם כלולה בספר 1001 Beers You Must Try Before You Die, אחריו אנחנו מתחקים בבלוג השני. יש שם גם אורסוס פילזנר מבקבוק ובירות "אורחות" בברזים: פילזנר אורקוול וגרולש, אם לרגע בא לכם לגוון. הלא מסוננת היתה המוצלחת ביותר מארבעת הרומניות שהזמנו, עם ניחוחות נעימים של בננה ולחם וטיפה לחמיות גם בטעם המריר בבסיסו.

פרמיום!!!!11

פרמיום!!!!11

הבלאק היתה מזעזעת, עם טעמי חמאה שהצביעו על קלקול איפשהו בדרך – בשמירה על החבית? במערכת המזיגה? זה היה דוחה להכעיס והחשאי החליט שאסור לנו להתרשם מהבירה שהוגשה לנו בבר הבית. חשבנו לקנות פחית בדרך לשדה התעופה, אבל ביומנו האחרון בבוקרשט החלטנו בכל זאת להכנס למקום שאותו נמנענו מלפקוד בגלל מסחריות יתר ושם שתינו אורסוס בלאק כהלכתה.

Caru Cu Bere הוא אטרקציה תיירותית. שילוב של מיקום מרכזי, פרסום בכל מדריך תיירים זניח, היסטוריה מרשימה ועיצוב מרשים אף יותר  הופך את בית הבירה הותיק (נ' 1879) לחומר מצגות פאואר פוינט שמועברות במייל ולמקום שהשפה העברית נשמעת תדיר בין כתליו. הוא הרוויח את הסטטוס והפופולאריות בצדק: המקום מרשים, מצועצע ומפואר, עם תקרות גבוהות, קירות מצוייצים, ויטראז'ים צבעוניים, מרפסות עץ, גרמי מדרגות מרשימים, ציורי קיר, שנדליירות והרבה זהב.

הו, הסקיילייט...

הו, הסקיילייט…

המסחריות באה לידי ביטוי בחנות המזכרות, במלצרים דוברי אנגלית, בתפריט הרחב והדו-לשוני, בסימון של המנות הצמחוניות (על צמחונות וטבעונות ברומניה ברשומה עתידית) ובמחירים הגבוהים יחסית. יחסית לרומניה, כן? אנחנו מדברים על שטרודל תפוחים עם גלידת וניל ב-14 ליי, שהן, נכון לרגע כתיבת הרשומה, 15.18 ש"ח טבין ותקילין. איפה מסעדות התיירים של בוקרשט ואיפה יטבתה בעיר? בכל מקרה, המארחת עם מיקרופון המדונה הקצתה לנו שולחן לשעתיים. אנחנו יצאנו תוך פחות משעה כי תוכנן לנו בילוי ערב עם המשפחה וכי רק רצינו בירה. גם הקארו קו ברה שייך כנראה לסאב-מילר, ותפריט הבירה שם זהה לזה של ברריה אורסוס, בתוספת בירת הבית, שאליבא דאתר אינטרנט מבושלת לפי מתכון סודי. בירת הבית קלה, מרירה ומרעננת, עם ניחוחות של אבקת כביסה, מינרלים וגיר. בטעם מרגישים את הלתת וגם טיפה עשבוניות. הברזים מתוחזקים כמו שצריך והאורסוס בלאק היתה שוקולדית וקרמלית עם טעמים וניחוחות של קליה – הבנו למה היא נחשבת לבירת הדגל ברומניה.

באנו לעבוד

באנו לעבוד

וחוץ מזה, מריו הנהג לימד אותנו להוסיף מלח לבירה. זה מפחית את התסיסה ומאפשר לגמוע כמויות גדולות יותר, קנקל של 3 ליטרים, למשל. כשזה מגיע ללאגרים בהירים מצאתי שמעט מלח אפילו משפר את הטעם שלהם. לא שאנסה את זה בבית, כי בבית נמנעים מבירות גרועות.

בפרק הבא: זמן לבירות? זמן ל-100 בירות!

ברריה אורסוס: Piata Unirii, nr. 20, 400113 Cluj-Napoca

קארו קו ברה: http://www.carucubere.ro/en/homepage

מס הבירה – הקרב המאסף

beer_tax_12a

הקליקו וחיתמו

האמת שתכננו להעלות היום רשומה על בירה ברומניה, אבל לאור ההתפתחויות האחרונות שינינו כיוון. זוכרים את הרעש על מס הבירה, שהתחולל בתקשורת, בתעשיה ובבלוגים בקיץ האחרון? המס לא בוטל למרות הרשומה שפורסמה בבלוג (הפתעה!): הוא נגבה מהיצרנים, אנחנו השותים מרגישים אותו במחירים הגבוהים יותר ובכוסות הקטנות יותר.

ביום שני הקרוב תתכנס ועדת הכספים לאישור ההעלאה. תזכורת, ממס של 2.2 ש"ח לליטר, בערך, הקפיצו את המיסוי לבערך 4.1. תוסיפו את אחוז המע"מ שעלה  ותקבלו מס של 5 ש"ח לליטר. הקלות על מעמד הביניים? צמצום פערים anyone? כן, בטח. כבר היום גובים את המס, אבל אם הוועדה תאשר, החל מיום שני הוא יהפך לחוק.

אני לא יודעת עד כמה עצומות עוזרות, אבל אם לא ננסה בטוח שומדבר לא יקרה. אז כן, ננסה לעשות רעש, בתקווה ובאמונה שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור ולהקל על החברים בענף הלא-פשוט הזה על רמותיו השונות: הקונה בקבוקי חצי במכולת, היזמית שרוצה למקצע את התחביב, המסעדן ששוקל להרחיב את מערכת הברזים, הבירגיקס שהתחילו לחשוב פעמיים על קניית בקבוקים תוצרת הארץ לצריכה שוטפת (כי גם דינקים שאננים לא שולחים יד למדף בשביל בקבוק בזלת שמתומחר בלמעלה מ-20 ש"ח. סיפור אמיתי משר המשקאות בקיץ האחרון), ונו, גם את המבשלות הגדולות.

אז תחתמו, אוקיי? הקליקו על הקישור שפה למטה ↓

מבטלים את הכפלת מס הבירה – עוד לא אבדה תקוותנו!

ספר מותגי הבירה Strikes Back

Beer Brands in Israel

אחרי שנתיים של קיום ו-262 רשומות, שיניתי היום את שם הבלוג. איחור אופנתי-משהו, אם תרצו. מקוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה עברנו לקוראים ושותים – בלוג בירה. תזכורת לאלה ששכחו, וחידוש לדור שלא ידע את הבלוג בתחילת דרכו נמצאת בדף האודות של הבלוג, אבל בגלל שהקלקה=מאמץ, קבלו קופי+פייסט: "בפסטיבל הבירה הכפרית של מטה יהודה רכשתי משחר הרץ את חוברת מותגי הבירה בישראל 2011. קרוב ל-300 עמודים, קרוב ל-300 בירות  שהובילו למשימה אחת קטנה: לשתות את כל הבירות שנכנסו לחוברת עד ל-31.12.2011. את כולן, מהתחלה, מבלי להתחשב בכמעט 200 בירות ששתיתי בעבר.

שתיתי, כתבתי, סימנתי, עברתי הלאה. לאחר שהצלחנו לשתות את כל הבירות שבספר (להוציא הקייזר הארורה!), אני כאן כדי לספר על בירות שאפשר להשיג בארץ, על בירות בוטיק ישראליות ועל פאבים מעניינים. הורדתי הילוך בעברית, והעברתי את האובססיה לThe Beer Gatherer, שם אני שותה את כל הבירות שמופיעות בספר 1001 Beers You Must Taste Before You Die"

עמוד ה"אודות" התעדכן לאחרונה מתישהו ב2012. הבלוג, כאמור וכקרוא, רגוע יותר, אבל שחר הרץ לא. לפני שלושה חודשים, בדיוק בזמן לתערוכת Beers 2013, הוא הוציא מהדורה מעודכנת של הספר. בשנתיים האחרונות הענף לא שקט על שמריו (נו פאן אינטנדד): מותגים חדשים נכנסו (ברוכים הבאים שריגים ושפירא והמבשלים במבשלת העם), קווים הורחבו (היוש אלכסנדר גרין וברוקלין ווינטר, סאמר ואיסט אינדיה פייל אייל), אחרים התכווצו (אוף איתכם, סמואל אדמס. ומרפי'ז.), אחדים נעלמו (קייזר, חייבים לדבר על קייזר).

ספר מותגי הבירה 2013

חי על המדף בנחלת יצחק

עם הקיזוזים נשארנו עם למעלה מ-300 בירות, מתוכן 100 בירות ישראליות ממבשלות מסודרות בעלות רישיון. אלו למעשה היו הסיבה להגדלת הנפח של המהדורה הנוכחית; במהדורה הראשונה מניתי 48.5 בירות ישראליות (יסלח לי המורה דוד, אבל ספרתי פעמיים וזה הממוצע). כדי לא לנפח ולסרבל את הספר הפורמט גדל ומספר כיס שקל להכניס לתיק או לתא הכפפות לשימוש מחוץ לבית – בפאבים, בטיולים ובקניות – הוא הפך לספר מדף/ שולחן/ שירותים ובקיצור – ספר בית. האם זה טוב או רע? למי איכפת? כדי לבדוק בירות בדרכים אלוהים ברא את הסמארטפון ואת אפליקציית רייטביר. את טבלת הגוגל דוקס האינסופית בנתה האישה בשישה ימים בחופשת הפסח הקודמת. כמו במהדורה הראשונה, כל בירה מלווה בתמונה, אחוזי אלכוהול, טמפרטורת וצורת הגשה והמלצה לסוג אוכל מתאים, כמו גם בפרטי טריוויה ידועים יותר ופחות. במטרה לצמצם בירות מאותה מבשלה או סידרה עם סיפורים פחות מעניינים חולקות עמוד. עוד חידוש הוא שת"פ די ברור עם יבואנים  שכוללים תוכן שיווקי על מותגים מסויימים, בעיקר של מב"י (סטלה, הוגארדן, גינס, ויינשטפן) אבל גם של נורמן (דובל) וי.ד עסקים (לה טראפ). התכנים הללו וכן עמודי הפרסומות שהיו גם במהדורה הקודמת מסייעים לשבור את המונוטוניות של הרשימות. זה בטח נקרא לכם מטומטם אבל תאמינו למי שחורשת למעלה משנה ספר בן 1000 עמודי רשימות ורשמי טעימה: לפעמים תמונת סטוק של פרנציסקאנר יכולה לעשות נעים בעין.

אציין שלא רק בשנתיים שעברו בין המהדורה הראשונה לשניה חלו שינויים; גם בשלושת החודשים בין הוצאת הספר לכתיבת רשומה זאת קרו דברים, שעל חלקם גם כתבנו כאן: גולדסטאר אנפילטרד ונגב חריטון התווספו למדפים, מבשלת באטרפליי שינתה מיתוג ולאחר מכן נסגרה ונורמן פרימיום מפיצים בירה ממש יקרה של שימאי, שאנחנו צריכים לכתוב עליה מתישהו, באמת. תכלס, גם במהלך 2011 חלו שינויים והמרדף אחרי הטובורג 6 הוא רק דוגמא אחת ממספר מסעות ציד וליקוט הבירות מהספר הראשון.  בכל זאת, הבסיס היציב נשאר ואת כמעט כל ה-300+ בירות שבספר אפשר להשיג. אולי תצטרכו לכתת רגלים עד רעננה כדי ללגום את בירה שינקין ואולי חנות האלכוהול הקבועה שלכם לא מחזיקה את בישוף, אבל חלק מהכיף – של בעלי הבלוג הזה לפחות – זה המרדף. ואכן, יש אחרי מה לרדוף. אנחנו די מעודכנים בנעשה בענף ומשתדלים לשתות כל בריה חדשה שיוצאת או מגיעה לישראל ובכל זאת הצלחנו לדלות מספר שמות שטרם פגשנו.

את הספר אפשר לקנות בביר מרקט ביפו, נראה לי, וגם בחנות החדשה והמגניבה של Beer and Beyond, ברח' יגאל אלון 159. הוא עולה 50 ש"ח ומהווה מתנה נהדרת ליום הולדת 18, הרבה יותר מסט וודקה-רדבול ורפרנס מצויין לחובבי בירה בישראל.

דון חריטון

Negev

הזמן: חמישי לפני שבועיים כמעט, כמה שעות לפני שעלינו על מטוס
המקום: הרחבה שליד הביר מרקט, נמל יפו
השותים: החשאי, אני, חברים, מכרים וזרים
הנשתה: חריטון

אחרי שבוע אינטנסיבי בעבודה ובבירה (טעימה, השקה של ויינשטפן מבקבוק) כל שרצינו היה לארוז מזוודות ולתפוס תנומה ארוכה ככל האפשר לפני כיבוש הכבישים המשובשים של דרום מזרח אירופה, אבל יש דברים שחננות בירה לא מוותרים עליהם. טעימה של הבירה החדשה של מבשלת הנגב היא דבר שכזה. המבשלה, אחת היציבות והמוכרות בסצינת הקראפט הישראלית, שיווקה מאז היווסדה בשנת 2009 את שלושת הבירות שהגה ובישל יוחאי קודלר, המייסד והברומאסטר: פורטר אלון, אמבר אייל ובירת הפסיפלורה. לאט וביסודיות, בלי משחקים, מהדורות מוגבלות ובירות עונתיות שאהובות כל כך על בירגיקס אבל לא ממש מדברות, עדיין, לקהל הרחב, פילסה לה מבשלת הנגב נתח שוק באמצעות השלישיה הנ"ל. בינתיים יוחאי עזב את המבשלה ואת הנגב ונורמן פרמיום, שמביאה לנו את פולר'ס, ברוקלין, דובל ושאר תרכובות מים-כשות-שמרים-לתת משובחות, נכנסה לתמונה ורכשה את מבשלת הנגב, שממוקמת בקרית גת.

כשקיבלנו את ההזמנה לאירוע ההשקה לבירה, שכללה הופעה של להקה מעצבנת כלשהי* וחבית בודדת של הנוזל המדובר, ידענו שנגיע, למרות הפגיעה הפוטנציאלית בשעות השינה והסיכון באריזה קלוקלת של המזוודה. זה המקום ברשומה שאם היינו מתעסקים בטפל היינו כותבים משהו על כמה שזה מרגש שמבשלת הנגב יוצאת עם בירה רביעית, או אולי על כך שהוצאו לשוק רק איזה 1000 בקבוקים של הבירה הזאת, אבל אנחנו מתעסקים בעיקר, והעיקר, עבורנו, הוא שם הבירה: חריטון. בירה על שם הנמר-הסלב ממדבר יהודה אשר העניק לחתולנו המופרע את אחד מ-99 כינויי החיבה-איבה שלו? היתכן שאנשי השיווק של המבשלה שתלו אמצעי ריגול בתוך הוואזה בסלון ביתנו והאזינו לשיחות החולין של החשאי ושלי?

הנמר אשפתון

הנמר אשפתון

אז זהו, שלא. יום לפני האירוע הגיע למייל קומוניקט שמספר על הנזיר בן המאה הרביעית שהתבודד לו במדבר יהודה, שמן הסתם הנמר חריטון המקורי נקרא על שמו. אנחנו דמיינו סידרה של בירות שקרויות על שם נמרות ונמרי ארצנו ז"ל: שלומציון, בבתא ואריוך, לדוגמא. במקום מפגש הנמרים, בישלו בנגב בירה בסגנון מנזרים, האהוב על שותי ארצנו ועל חברת האם, שמשווקת את שימאיי, סט. ברנרדוס ומרדסוס. בכל זאת לא נתנו לעובדות ולהודעה לתקשורת לבלבל אותנו, וכמה שעות לפני שהגיע המיניבוס שאסף אותנו לטיול המשפחתי החשאי ברומניה, לקחנו אוטובוס לנמל יפו כדי לעמוד בתור וללגום מהבירה החדשה.

המקום המה חובבי בירה, מבשלים ביתיים ומקצועיים, עמיתים לבלוגוספירה שכמונו הסתקרנו לטעום את הבירה החדשה וגם אנשי נורמן פרימיום שפתחו שולחן בחוץ. עמדנו בתור, שילשלנו את מעותינו (שזאת מילה נרדפת לכרטיס הביזנס) וקיבלנו 400 ומשהו מ"ל של הבירה החדשה של מבשלת הנגב.

xariton

לא צילמתי את הבירה עצמה כי לא הייתי מרוכזת, אז תאלצו להאמין או לקנות בעצמכם ולהיווכח שמדובר בבירה חומה כהה ואטומה, עם ראש בצבע חום בהיר. יש לה ניחוחות של קלייה, אדמה, שמרים ומעט אלכוהול וטעמים אלכוהוליים ומתקתקים עם מעט חמיצות וקפה. הגוף שלה בינוני-כבד, הגיזוז עדין והסיומת אלכוהולית, טיפה חמצמצה וקלויה. לחבר שמבין ואוהב בירות בלגיות היא הזכירה שימאיי רד. אותנו היא לא הפילה. היא לא מאוזנת מספיק והרגישה טרייה מדי. אולי אחרי תקופת התיישנות נוספת היא תשתפר. כנראה נקנה איזה בקבוק או שניים ונדחוף אותם לאזור ההוא במקרר, ליד הבקבוק שנשאר לנו מטעימת סמיקלאוס, הג'ק ווינטר אייל של שפירא משנה שעברה, שאיכזבה בטעימה ראשונה אבל הלכה והשתבחה בחודשים הבאים והווסטוולטרן 12. אם מבשלת הנגב תציג בפסטיבל הבירה שייערך ביום שישי הקרוב בזמן אמיתי (דפייסבוק לאירוע כאן), נצלו את ההזדמנות לשתות אותה שם.

*וכאן המקום להביע סלידה ממוזיקה חיה באירועים שהמוזיקה איננה במוקד העניינים. זה בדרך כלל סתם מפריע ולא תורם לאוירה. רבאק, חברו נגן עם מיקס של מוזיקת לאונג' בווליום נמוך ותנו לנו לעשות מינגלינג בלי לקרוע את מיתרי הקול ואת עור התוף. לחילופין, תביאו את מחלקת חניקות שוטרים.