ספר מותגי הבירה Strikes Back

Beer Brands in Israel

אחרי שנתיים של קיום ו-262 רשומות, שיניתי היום את שם הבלוג. איחור אופנתי-משהו, אם תרצו. מקוראים ושותים עם ספר מותגי הבירה עברנו לקוראים ושותים – בלוג בירה. תזכורת לאלה ששכחו, וחידוש לדור שלא ידע את הבלוג בתחילת דרכו נמצאת בדף האודות של הבלוג, אבל בגלל שהקלקה=מאמץ, קבלו קופי+פייסט: "בפסטיבל הבירה הכפרית של מטה יהודה רכשתי משחר הרץ את חוברת מותגי הבירה בישראל 2011. קרוב ל-300 עמודים, קרוב ל-300 בירות  שהובילו למשימה אחת קטנה: לשתות את כל הבירות שנכנסו לחוברת עד ל-31.12.2011. את כולן, מהתחלה, מבלי להתחשב בכמעט 200 בירות ששתיתי בעבר.

שתיתי, כתבתי, סימנתי, עברתי הלאה. לאחר שהצלחנו לשתות את כל הבירות שבספר (להוציא הקייזר הארורה!), אני כאן כדי לספר על בירות שאפשר להשיג בארץ, על בירות בוטיק ישראליות ועל פאבים מעניינים. הורדתי הילוך בעברית, והעברתי את האובססיה לThe Beer Gatherer, שם אני שותה את כל הבירות שמופיעות בספר 1001 Beers You Must Taste Before You Die"

עמוד ה"אודות" התעדכן לאחרונה מתישהו ב2012. הבלוג, כאמור וכקרוא, רגוע יותר, אבל שחר הרץ לא. לפני שלושה חודשים, בדיוק בזמן לתערוכת Beers 2013, הוא הוציא מהדורה מעודכנת של הספר. בשנתיים האחרונות הענף לא שקט על שמריו (נו פאן אינטנדד): מותגים חדשים נכנסו (ברוכים הבאים שריגים ושפירא והמבשלים במבשלת העם), קווים הורחבו (היוש אלכסנדר גרין וברוקלין ווינטר, סאמר ואיסט אינדיה פייל אייל), אחרים התכווצו (אוף איתכם, סמואל אדמס. ומרפי'ז.), אחדים נעלמו (קייזר, חייבים לדבר על קייזר).

ספר מותגי הבירה 2013

חי על המדף בנחלת יצחק

עם הקיזוזים נשארנו עם למעלה מ-300 בירות, מתוכן 100 בירות ישראליות ממבשלות מסודרות בעלות רישיון. אלו למעשה היו הסיבה להגדלת הנפח של המהדורה הנוכחית; במהדורה הראשונה מניתי 48.5 בירות ישראליות (יסלח לי המורה דוד, אבל ספרתי פעמיים וזה הממוצע). כדי לא לנפח ולסרבל את הספר הפורמט גדל ומספר כיס שקל להכניס לתיק או לתא הכפפות לשימוש מחוץ לבית – בפאבים, בטיולים ובקניות – הוא הפך לספר מדף/ שולחן/ שירותים ובקיצור – ספר בית. האם זה טוב או רע? למי איכפת? כדי לבדוק בירות בדרכים אלוהים ברא את הסמארטפון ואת אפליקציית רייטביר. את טבלת הגוגל דוקס האינסופית בנתה האישה בשישה ימים בחופשת הפסח הקודמת. כמו במהדורה הראשונה, כל בירה מלווה בתמונה, אחוזי אלכוהול, טמפרטורת וצורת הגשה והמלצה לסוג אוכל מתאים, כמו גם בפרטי טריוויה ידועים יותר ופחות. במטרה לצמצם בירות מאותה מבשלה או סידרה עם סיפורים פחות מעניינים חולקות עמוד. עוד חידוש הוא שת"פ די ברור עם יבואנים  שכוללים תוכן שיווקי על מותגים מסויימים, בעיקר של מב"י (סטלה, הוגארדן, גינס, ויינשטפן) אבל גם של נורמן (דובל) וי.ד עסקים (לה טראפ). התכנים הללו וכן עמודי הפרסומות שהיו גם במהדורה הקודמת מסייעים לשבור את המונוטוניות של הרשימות. זה בטח נקרא לכם מטומטם אבל תאמינו למי שחורשת למעלה משנה ספר בן 1000 עמודי רשימות ורשמי טעימה: לפעמים תמונת סטוק של פרנציסקאנר יכולה לעשות נעים בעין.

אציין שלא רק בשנתיים שעברו בין המהדורה הראשונה לשניה חלו שינויים; גם בשלושת החודשים בין הוצאת הספר לכתיבת רשומה זאת קרו דברים, שעל חלקם גם כתבנו כאן: גולדסטאר אנפילטרד ונגב חריטון התווספו למדפים, מבשלת באטרפליי שינתה מיתוג ולאחר מכן נסגרה ונורמן פרימיום מפיצים בירה ממש יקרה של שימאי, שאנחנו צריכים לכתוב עליה מתישהו, באמת. תכלס, גם במהלך 2011 חלו שינויים והמרדף אחרי הטובורג 6 הוא רק דוגמא אחת ממספר מסעות ציד וליקוט הבירות מהספר הראשון.  בכל זאת, הבסיס היציב נשאר ואת כמעט כל ה-300+ בירות שבספר אפשר להשיג. אולי תצטרכו לכתת רגלים עד רעננה כדי ללגום את בירה שינקין ואולי חנות האלכוהול הקבועה שלכם לא מחזיקה את בישוף, אבל חלק מהכיף – של בעלי הבלוג הזה לפחות – זה המרדף. ואכן, יש אחרי מה לרדוף. אנחנו די מעודכנים בנעשה בענף ומשתדלים לשתות כל בריה חדשה שיוצאת או מגיעה לישראל ובכל זאת הצלחנו לדלות מספר שמות שטרם פגשנו.

את הספר אפשר לקנות בביר מרקט ביפו, נראה לי, וגם בחנות החדשה והמגניבה של Beer and Beyond, ברח' יגאל אלון 159. הוא עולה 50 ש"ח ומהווה מתנה נהדרת ליום הולדת 18, הרבה יותר מסט וודקה-רדבול ורפרנס מצויין לחובבי בירה בישראל.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “ספר מותגי הבירה Strikes Back

  1. רכשתי את הספר לפני כחודש. חייב לציין שאני מסכים לגמרי שהפרסומות אינן פולשניות ופרטי הטריויה תורמים למדי. יחד עם זאת (ולמרות "RateBeer"), קיויתי לקצת יותר "שיפוטיות" ודעה אישית, שזו אחת הסיבות שאני עוקב אחרי הבלוג המצויין הזה (אם כי לא תמיד הטעם זהה… 🙂 ), אבל יתכן שהוא כיוון לקהל יעד מסוג מסויים…
    בכל מקרה, הוצאה ברוכה

    • א. תודה על המחמאה 🙂
      ב. ההתייחסות לספר המותגים צריכה להיות כאל מדריך למלאי הבירה שיש כיום בישראל, ולא כמקור המלצה. בשביל המלצות יש בלוגים, חברים ורייטביר, אם למישהו יש סבלנות לקרוא את המלל שם. לי, כמדרגת פעילה, בדרך כלל אין. חייבת לציין שטרם נתקלתי בהוצאה מודפסת – ספר או מגזין – שמפגין שיפוטיות. ניתוחים והמלצות – כן. ביקורת של ממש – לא. הסיבות? כלכליות, פוליטיות ואתיות אני מניחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s