הופ הופ דובל טריפל הופ

 

בשבירה חדה ימינה מהנושא שהנחה אותנו ברשומות האחרונות,אנחנו חוזרים לחפור על בירה שבחנויות מפוקפקות שלא באמת מבינות משהו בבירה (אבל בטח מבינות דבר או שניים במכירות) מתוייגת קרוב לודאי כ"פרמיום".

אכן, זה הזמן הזה בשנה שתשלובת דובל מורטגט משווקת לקהל המעריצים את הדובל טריפל הופ. עברה שנה מאז שהגיעה לישראל הטריפל הופ הקודמת, אז בקצרה: קחו דובל רגילה, שמבושלת עם כשות מסוגים סיריאן גולדינג ועם זאץ, הוסיפו לה זן כשות נוסף, העבירו אותה תהליך dry hopping שמוסיף ארומה ומרירות, הקפיצו את אחוז האלכוהול במעט, בקבקו מספר מצומצם יחסית של התוצרת, הפיצו ברחבי העולם והרי לכם Duvel Tripel Hop. למה זה טוב? אם אתם לא מבינים למה זה טוב, אני לא מבינה איך הגעתם לבלוג הזה. חובבי בירה אוהבים חריגות, פרשנויות וחידושים ודובל השכילה לייצר בסיס אוהדים רחב, שצמא לכל חידוש שמגיע מהמבשלה. הבירה שווקה לראשונה בשנת 2007. עד 2011 זן הכשות שהתווסף לה היה אמרילו, אבל החל משנה שעברה דובל התחילו לשנות את הכשות השלישית. בשנה שעברה שמו לנו סיטרה, זן אמריקאי כמו האמרילו. השנה התוספת השלישית הינה סוראצ'י אייס, כשות יפנית שכוכבה דרך בשנים האחרונות.

דובל טריפל הופ יוצא באביב. בשנים הקודמות נורמן פרימיום, היבואנית, שיווקה אותה בבקבוקי 750 מ"ל שתומחרו מהצד של הביוקר. השנה, לא ברור אם בתיאום עם הגזירות שניחתו עלינו, הבירה מגיעה בבקבוקי 330 מ"ל, שלדברי פופו עלון, סמנכ"ל השיווק של נורמן (שגם נתנה לנו בקבוק, להלן גילוי נאות), יוצאת יחסית ואבסולוטית זולה יותר מהבקבוקים הגדולים. הבקבוק עולה שקל-שניים יותר מדובל רגיל, שגם ככה אינה נמנית על בירות מזן ה-3 ב-10, אפילו לא כשמדובר באירו, אבל זה כבר ידוע לכולנו ומי שזה לא בא לו בטוב מוזמן לדפדף אחורה להמלצה על זלאטי בזנט, שזאת בירה טובה וזולה.

בכל מקרה, אנחנו בענייני דובל טריפל הופ סוראצ'י אייס, שאותה מזגנו ממש עכשיו, ביחד עם כל 9.5 אחוזי האלכוהול שבה. כמו כל בירה של דובל, היא נמזגת נהדר: זהובה-ענברית, צלולה על גבול העכירות, עם ראש לבן וגדול והמערבולת הזאת שנגרמת על ידי האות D שחרוטה בתחתית הכוס הממותגת. ניסיתי לצלם את זה, אבל לא ממש הצלחתי.

???????????????????????????????

אם תתאמצו, אולי תצליחו לראות את המערבולת באמצע הגביע.

באף אפשר להריח בננה, אבל לא כזאת של בירת חיטה, הרבה שמרים ותיבול. זאת בירה מרירה, שמרית, בטעם אפשר לחוש בגרידת לימון. החשאי אומר שביחס לטריפל הופים הקודמות, זאת דומה יותר לדובל המקורית, אבל לא ערכנו טעימה השוואתית והוא נסמך על זכרונו החד בדרך כלל. עם זאת, אני שמרתי רשמי טעימה מהטריפל הופ של 2012, ולמדתי שהקודמת היתה אורנית וירוקה בריח ומרירה וטיפה חמצמצה בטעם. בנוסף, השנה הרגשנו את האלכוהול יותר מבפעמים קודמות.הגוף של הסוראצ'י אייס מלא והסיומת שלו בצקית למדי.

???????????????????????????????

זאת בירה טובה ומעניינת. בקבוק ה330 מ"ל בא בטוב, כי היא ממלאת מאוד. הקיבולת שלי ירדה בחודשים האחרונים ולא הייתי מצליחה לגמור את הבקבוק לבד גם ככה; בשביל לצלוח בקבוק 750 מ"ל היינו צריכים לארגן ארוחה משפחתית והסבירות שזה יקרה נמוכה מהסיכוי שאשתתף בתחרות ידוי פטיש במכביה הקרובה. חפשו אותה בחנויות, כי זאת מהדורה מוגבלת, או שתחכו שנה לטריפל הופ הבאה. אולי עד אז יהיה שלום, הלוביסטים של רפאל יעשו הסבה לחקלאות אורגנית והמס על הבירה יבוטל.

 

שלוש בעשר: בוואריה, בוואריה

שבוע בירה מוצלח למדי עבר עלינו: שתי טעימות מעניינות שהניבו דירוגים חיוביים, גולדסטאר טריה מהחבית ביפו בצהרי היום, השתתפות בפורום בירה מזוקקת, התחלקות בבקבוקים נהדרים בבית ובירה טריה בביר מרקט בשישי בין ערביים. אבל עזבו, על חלק מהבירות של השבוע כתבנו בעבר, על אחרות נכתב וייכתב במלקטת הבירה. אנחנו בעולם השלוש בעשר, או אולי נכון לכתוב "בעולם הבדיוני של שלוש בעשר"; אתמול ביפו ראיתי באחת המכולות פחיות של ונוס, בירה טורקית מהז'אנר המדובר, שנמכרות ב-18 שקלים השלישיה. אלה זמנים קשים לאדם העובד ששמו לא מתחיל בטל ונגמר בזילברשטיין.

השבוע טעמנו והטעמנו שתי פחיות שהגיעו הישר מהולנד ונקנו בשבת אחת בסופר באשדוד, ההוא שליד הגמברינוס. שמן כשם המבשלה: בוואריה. בוואריה 8.6, אם נדייק. למה בוואריה מהולנד? אי אפשר שלא לחשוב על פסטיש, כמו מסעדת תל אביב בירושלים או אופנת ניו יורק בלוינסקי, בתל אביב. השם אמור ליצור הילה מסביב למה שהמוצר איננו ולעולם לא יהיה. במקרה שלנו, לאגר איכותית, טריה עם הילה של לדרהוזן והתהוללות משובבת. בכל מקרה, למבשלה יש מותגים רבים, שיש להניח שרובם מותגי מדבקות, כלומר, אותה בירה, תווית וברקוד שונים. היא מבשלת גם לרשתות סופרים ושאר קו הייצור שלה מתהדר במוצרים ששמם משדר איכות וטעם טוב: פרוסט, פרמיום, הולנדיה, קלאב אינטרנשיונל וכדומה.חפשו אותם בביקור הבא באמסטרדם.

Bavaria 8.6 Red היא בירה בהירה, אדמונית כשמה, וחזקה: 7.9% אלכוהול ותמורה נהדרת לכסף של האלכוהוליסט העני, כי חוץ מחוזק, הרבה אין בה. ריחה טיפה אלכוהולי ומדיצינלי, טעמה מתקתק ומאלטי קמעה, הגוף שלה בינוני עם מרקם קצת תרופתי-סירופי. לא מדהימה בלשון המעטה.

???????????????????????????????יומיים לאחר מכן טעמנו את הBavaria 8.6 Gold, קלילה יותר, רק עם 6.5% אלכוהול. בירה צלולה וזהובה שמריחה מתקתקה ומלאכותית ונטעמת בהתאם. הגוף בינוני, הסיומת ארוכה ומתוקה.  לא צילמתי תמונה, אבל היא נראית אותו דבר כמו הרד, רק עם פחית זהובה.

שתי הבירות לא רעות ביחס לז'אנר. אישית, הייתי משקיעה עוד שני שקלים וכבר קונה גולדסטאר, אם הייתי שותה גולדסטאר בבקבוק, אבל למי שמחפש משהו יותר קליל ויותר רווי אלכוהול הבוואריה תענה על הצרכים.

 

שלוש בעשר

בימים הרחוקים ההם שלפני הגזרות והמיסים והצרות, אדם צמא שפרוטה אינה מצויה בכיסו, אישה מפרנסת שפעם קראה במגזין בתור לרופא שיש נזירים שמכינים בירה אבל אף פעם לא ראתה בקבוק של לה טראפ בחיים האמיתיים וכל החברים שפילוסופיית השתייה שלהם הסתכמה בקר, מר על שפת הים, יכלו לשים פעמיהם לתחנה המרכזית או לרשתות השיווק שיש להן בשם או את המילה חינם או את השם של הבעלים המולטי-מיליונר ולקנות 3, לפעמים 4 פחיות בירה מיובאת, בדרך כלל מגרמניה ובלגיה, בעשרה שקלים טבין ותקילין לפני הפיקדון.

הרבה זמן לא ראיתי בירות שנמכרות במחירים ההגיוניים האלה. לא בישראל, לפחות. בגרמניה – כן. ברומניה – בסופרים היקרים במרכז העיר. כאן – לא. לחובתי אתוודה שבשנה האחרונה כמעט ולא יצא לי להסתובב בחוץ ואת הקניות אנחנו עורכים באינטרנט.

במשך שתי שנות קיומו של הבלוג הבירות הזולות לא זכו ליותר מדי תשומת לב. בהתחלה, כששתינו עם ספר המותגים, התוודענו לקשת הטעמים של בלטיקה, למרטנס פילס בבקבוק פלסטיק ובטעות אפילו חזרנו למקורות עם פחית אורנג'בום, אבל מהר מאוד בירות זולות הפכו לאטקרציה במפגשי טעימה, משהו שצריך לטעום כדי לדרג אותו ברייטביר, אבל לא שווה התייחסות מעבר לכך. זה קצת חבל, כי מדי פעם הילדה השוודית המתה, שתרה אחר מציאות באזור נווה שאנן, ודרור מרק בירה, שיש לו משפחה בבת ים וסופר גדול ליד הבית, מגלים בירות סבירות לגמרי.

הגזרות הכלכליות הבזיוניות והקיץ שתיכף מגיע הם סיבות טובות לבדוק בירות כאלה, שעולות פחות. גם שירות לציבור וגם שירות לעצמי, כי אחרי כל הסטאוטים האימפריאליים, הIPA-ים הכשותיים להחריד וכל הבירות שמתובלות עם צ'ילי, כוס פילזנר צוננת היא באמת אחת הנחמות היחידות בלחות התלאביבית. אז כן, מעכשיו נתחיל להתכופף ולבדוק את המדפים התחתונים אצל הסיטונאים, נפעיל מודיעין בערי השדה ונדווח מהשטח.

בתמונה: פחית צוננת, ויטרינה ואיקאה

בתמונה: פחית צוננת, ויטרינה ואיקאה

הראשונה בסידרה הגיעה למקומותינו מהחצי השני והיותר נחשל של צ'כוסלובקיה, קרי סלובקיה, ולמקררינו היא יובאה הישר מסופרמרקט רוסי שנמצא בבלוק של פאב הגמברינוס. היא נצפתה גם ברחוב העליה. Zlatý Bažant, המכונה בביתנו זלאטי בזנ"ט (שמכונה, מסתבר, קיפוד צ'כי – הכל בסופו של דבר מתכנס), מיתרגמת לאיכר המוזהב ונושאת משפט רומנטי וקצת מסורבל בראש הפחית: A Golden Pheasant in a field of ripened barley has always been a sign of a rich and bountiful harvest. לרגע אפשר לחשוב שמדובר בבירה שמבושלת כבר 600 שנים, אבל אפילו השריפה בבית צים זאת היסטוריה עתיקה ביחס לשנת היווסדה של המבשלה.

אבל בסך הכל מדובר בפילזנר זהוב, צלול עם ראש קצף לבן ועמיד שמריח ממינרלים, מעט דבש ותרכיז תפוחים שמשתלט על המינרליות. הבירה מרירה עם נגיעות קלות של מתיקות וקרמל וגוף מפתיע: לא לגמרי קל. עם זאת, הבירה מגוזזת מאוד, מרעננת והסיומת המאלטית נחמדה ביותר. המתיקות בריח ובטעם קצת הפריעה לחשאי ולי, אבל חוץ ממנה מדובר בלאגר קיצי סבבה לגמרי.

מסיבירה בפארק

4BM_logo

הזמן: יום שישי הראשון של חודש מאי
המקום: פארק הירקון, החורשה ליד המימדיון
השותים: החשאי, אני וכמה עשרות מבשלים ביתיים
הנשתה: מכל הבא ליד

"נראה שהאירוע המבורך הזה הופך למס[ו]רת. נקווה שבעתיד הוא ישמור על צביונו הקסום ולא יתמסחר." (אורן אבראשי על מסיבת הברופארטי השניה, מאי 2011)

כך נראה. מסיבת הבישול הרביעית של פורום המבשלים הביתיים חובבי ציון התקיימה כרגיל – ארבע פעמים זה כבר רגיל, כן? – ביום שישי הראשון של חודש מאי, יום לפני ה-Big Brew Party, מסיבות הבישול שנערכות בארצות הברית ביום שבת הראשון של חודש מאי. מבשלים ביתיים, חדשים וותיקים, מתאגדים לקבוצות ונפגשים לבשל בצוותא, בשטח. מי שבא מביא בירות, ביתיות או בוטיקיות מחו"ל לחלוק עם המבקרים. מהצד הלא-מבשל, זה כל הסיפור, בערך. גם מסורת מתגלגלת ומשתנה עם השנים ואחרי 3 שנים בחצר המשק בקיבוץ גן שמואל מיקום המסיבה הועתק השנה לחורשה במזרח פארק הירקון, ליד המימדיון שעדיין סגור באביב. היתרון לכולם: הצל, הפרטיות ושולחנות הפיקניק. היתרון למארגנים: פחות לוגיסטיקה מול אנשי הקיבוץ. החיסרון למשתתפים: אין חיבור לחשמל ונדרשה התארגנות לבישול על גז. החיסרון לחשאי ולי: המרחק. לו האירוע היה מתקיים בפינה הדרום-מערבית של גשר הירקון בפארק, לא היינו צריכים לנסוע 8 דקות באוטובוס!

כשקיבלתי את הודעת הפייסבוק על האירוע, האצבעות התחילו לדגדג לי. אולי הגיע הזמן לבשל? ההזדמנות מצוינת – גם הרבה אנשים מוכשרים ומנוסים מסביב וגם מחוץ למטבח הקטן והצפוף בבית. התחלתי לעבור על שמות ולחפש מנטור. החשאי דחק בי לפנות ליואב ממבשלת פיסטה, מהנדס כימיה במקצועו ומתודי מאוד בהתנהלותו, תכונה שהחשאי קיווה תאזן את הפרעת הקשב. רגע לפני שפניתי אליו פתחתי את היומן ולחרדתי גיליתי שנקבעה הדרכה באוניברסיטה לאותו בוקר. דאוס אקס מכינה? אולי. הצעדים הראשונים שלי בעולם הבישול נדחו שוב לזמן לא ידוע (לבעלי הזיכרון, זה לא נחשב).

בגלל ההדרכה בקורס הארור מכולם נכון לנקודה זו, הגענו לחורשה אחרי השעה אחת. הרבה קבוצות כבר התקפלו, רוב הבירות אזלו, אבל בבריכת הקרח עדיין צפו כמה בקבוקים להנאת המבקרים והמבשלים.

הבקבוקים והפקקים פונו בסיום האירוע והשטח נוקה.

הבקבוקים והפקקים פונו בסיום האירוע והשטח נוקה.

כשהגענו הסתובבו במתחם כמה עשרות אנשים – מבשלים ביתיים ותיקים וחדשים, משפחות, וגם כאלה שעשו הסבה ועובדים בענף, הן כבעלי מבשלות והן כפועלים. חלקם באו כדי לומר שלום ולהסתובב, חלקם הפשילו שרוולים ובישלו ביום החופשי, בלי להטריד את עצמם בפוטנציאל מסחרי, בפחת או בזוטות כדוגמת מס הקניה.

אריאל ממבשלת העם עם קוביית סלק חמימה ומאלטית, מבישול האייריש רד של יואב מפיסטה ושל___

אריאל ממבשלת העם עם קוביית סלק חמימה ומאלטית, מבישול האייריש רד של יואב מפיסטה, מתי מהבשורה, בועז ואמיר

מה שנחמד בברו-פארטי זה חוסר הרשמיות והיותו, בסופו של דבר, חגיגה של תחביב, דבר שמאפשר לכל הנוגעים בדבר פשוט ליהנות מהעשיה ולחלוק ידע. החשאי ואני השארנו את העטים והמחברת בבית, כי זה לא המקום לבקר או לחילופין, לסמן את הדבר הבא. גם כמעט ולא צילמנו, אבל כן תפסנו את התמונה הזאת, של כשות ביתית:

pretty!

pretty!

תודה לכל מי שחלק איתנו בקבוקים ולכל מי שהיה נחמד. תודה לחובבי ציון על הארגון. להתראות בשנה הבאה (עם שקית לתת מעושנת ופלפלים חריפים?)

4BM_Tshirt1