שלוש בעשר: קל בפתח תקווה

הזמן: לפני חצי יובל
המקום: אי-שם מעבר לאילון
השותים: הצדיקים שלי מרייטביר!!!1
הנשתים: Bohemian Original Czech

צרות שבגוף הובילו אותי לדאון-טאון פתח תקווה, 10 דקות נסיעה מעבודתי הקודמת ועשרים מיליון שנות אור מחיי היום יום שלי. לכאורה, מרכז העיר לא שונה ממרכזי ערים אחרות. אותו תמהיל של מכולות, באזארים, פיצוציות, תחנות מוניות וריח כבד של טיגון ישן. לפתח תקווה יש גם שוק עירוני, מדרכות רחבות וכיכר גדולה – נכסים שהנהגה עירונית נורמלית היתה מממשת ומתשמשת לאירועי תרבות, לפיתוח ולהפיכת המרחב לפחות אלים וליותר נעים. ג'נטריפיקציה, השם ירחם? לא, כי השקעה בגטאות המשכנתא וחנויות הרשת של אם המושבות ממש מועילה ומיטיבה עם כלל העיר. עד שפתח תקווה תהפוך לגבעתיים הבאה – זה יקרה כשפילים ורודים מעופפים לא יהיו חלק מהדליריום טרמנס של שיכורי העיר או מפרוייקט "אמנים מעטרים פסלי פיברגלס של חיה רנדומלית שיוצבו בפינות רנדומליות" שיהגו פרנסיה –  כנראה אכנס לדיכאון בכל פעם שאבוא בשעריה ואאלץ לכלות את יגוני באינג'ירה הכי טובה שאכלתי עד כה ובלאגר אתיופי דליל ולא מספק בבייאנטו (בר כוכבא 8, בפנים). זאת אכן היתה התוכנית וכשיצאתי מהמרפאה הפרטית (ותודוש למערכת הבריאות הישראלית שמנפיקה תורות למקרי חירום לאמצע הקיץ) שמתי פעמי לבייאנטו, אבל בדרך נתקלתי במכולת רוסית.

הו, המכולות הרוסיות. כמו קליפורניה למחפשי הזהב, כמו איביזה לבריטים לבנבנים, כמו צנצנת דבש שנשארה בחוץ לנמלים – מכולות רוסיות הן מגנט-על לבירגיקס. אוצר בלתי נדלה של פחיות ומותגי מדבקה עלומים, ייבוא ממדינות אקזוטיות כאוקראינה ולטביה ומחירים שפעם השתלמו ממש ועכשיו קצת פחות. סקירה קצרה של המדף גילתה את זה:

BohemianBohemian Original Czech, אומרת התווית הירקרקה. לא מכירה. קונה. יש איור פיראטי של דוב שאוחז בכוס, עיטורים של שעורה – קלאסי. בירה צ'כית חדשה, מה צריך יותר מזה בקיץ?

זאת היתה שאלה, שהתשובה עליה פשוטה: אחוזי אלכוהול נמוכים. חם בחוץ. עזבו אותי עכשיו מגוף ומניואנסים. תנו לי משהו קל, קצת מריר ומרווה, שאפשר לשתות הרבה ממנו בלי לרצות למות. והנה, הבוהמיין מספקת גם את זה: 2.8%. מה רע?

זאת גם שאלה, שהתשובה עליה סביב שולחן הבירגיקס היתה פה אחד – הבירה. במזיגה, היא לא נראית מזיקה. צלולה, זהובה ובהירה, אבל הכיף הגדול מגיע במפגש עם האף – שלי הריח שתן וקרטון – ומתעצם עם הלגימה. בפה שלי הורגש תירוש ונייר ומשהו מאוד גולמי אבל לא טוב. הגוף של הבירה, כמו שאפשר לנחש ממקרא אחוזי האלכוהול, קל מאוד והסיומת מתקתקה וגם קצת דוחה. היא קלה לשתיה, ולא ממש מורגשת. אפשר פשוט לגמוע אותה ולהמשיך הלאה. כבר עדיף לשתות מים או סודה.

המחיר? 7 ש"ח או 3 ב-18. מזל שקניתי אחת.

לא פשוט להכין בירה טובה ללא אלכוהול. בדרך כלל יוצא משהו נטול גוף לחלוטין וגם נטול טעם. לדובים הצליח יותר מלאחרים עם הבייבי אייל שיצאה בשנה שעברה, אבל בעיני זאת הבירה החלשה ביותר שלהם ובואו ננסה להתעלם ממשחק המילים המטומטם שיצא כאן.

אה, ולמרות שמה, הבוהמיין אוריגינל צ'ק היא בכלל לא בירה צ'כית. זאת בירה פולנית ממבשלה שמכינה בירות מדבקה כאלו ואחרות. לא חשתי מרומה יותר מהפעם בה נתקלתי בבירה טראפיסטית שמגיעה הישר ממועצה אזורית מטה יהודה.

עם הצדיקות שלי, שותה בירות במירון!!!!!!11

הזמן: שלישי בערב, בטעימה עם חבורת רייטביר
המקום: אי-שם מעבר לאילון
השותים: כאמור, חבורת רייטביר
הנשתים: כץ חיטה וכץ אדומה

אחרי 3 שנים טובות בחברת תרופות יצאתי עמוסת עטים, פנקסים וספלים לדרך חדשה ולגמרי שונה,עליה עוד בטח יסופר פה בעתיד. אחד מחלקי הפאזל בן 1000 החתיכות שמרכיב את התפקיד החדש הוא יציאה לשטח וכך, ביום שני האחרון עטיתי על עצמי חולצה עם שרוולים מכסי מרפק, ולבושה כבת מלך עליתי ירושלימה לבקר בתי מסחר בפאתי מאה שערים. במדפים של אחד מבתי המסחר המדוברים מצאתי את זה:

וועס דה פאק איז דאס?

וועס דה פאק איז דאס?

עכשיו, אחרי למעלה משנתיים של כתיבת בלוג בירה נדיר שמשהו בענף המקומי חומק מהרדאר שלי. חיש מהר העליתי את התמונה לקבוצת בירגיקס בפייסבוק שאני חברה בה. חוץ מדרור אף אחד מהקבוצה – מבשלים וטועמים רציניים – לא שמע על מבשלת כץ. דרור ראה את הבקבוקים בשוק מחנה יהודה אבל לא קנה. אני כן.

מה אנחנו יודעים על מבשלת כץ? די כלום. אין קשר ליקב כץ ממסילת ציון. גם אין ברקוד או כתובת או טלפון ליצירת קשר. כן יש כשרות למהדרין וסמל של ברכת כהנים וגם קרדיט לאורחן כץ במירון, שחיפוש בגוגל העלה קישורים לאתר של 144, תחת הקטגוריות יקבים וצימרים לציבור הדתי. לא ממש עוזר. טעמנו את הבירות זו אחר זו ולהלן הרשמים.

זה מה שכץ אומרים על בירת החיטה שלהם:

katz_wheat02

בירה ישראלית עשויה היטב
ניחוח גלילי משובח בירת חיטה
מתוקה קלה, מעוננת
ארומה פרחונית ונעימה

פשוט שירה. בפועל? מה זה ניחוח גלילי? במצבור הזכרונות שלי, ניחוח גלילי זאת הרפת של קיבוץ להבות הבשן. לבירה הזאת יש ריחות של בננה בשלה מאוד – אולי כזאת שנשארה על אדמת המטע בקיבוץ ראש הנקרה? – ומלפפון חמוץ. בית השיטה זה בגלבוע אז ניחוחות גליליים אין כאן. הטעם מתקתק וחמצמץ כאחד, היא מאוד מגוזזת וגופה בינוני.

כך היא נראית:

אכן מעוננת

אכן מעוננת

הבירה השניה היא כץ אדמונית, שמוגדרת כך:

בירת לאגר ישראלית עשויה היטב בניחוח גלילי משובח, כרמלית, קלה לשתיה, בעלת רעננות קייצית ומתיקות מודגשת

בירת לאגר ישראלית עשויה היטב
בניחוח גלילי משובח, כרמלית,
קלה לשתיה, בעלת רעננות קייצית
ומתיקות מודגשת

אני ממש לא מטהרני השפה וחוטאת בעצמי בטעויות דקדוק שנובעות, אי אפשר לנסח זאת אחרת, מבורות. גם שגיאות כתיב – לא רק תקלדות, אשכרה שגיאות – בעיקר בגזרת הפרישה/פריסה – מוצאות את דרכן לטקסטים עליהם אני חתומה. אבל אם יש שגיאת כתיב אחת שמעלה לי את לחץ הדם, מסיידת לי את הכליות וגורמת לי לייחל לעיוורון זה כרמל/ קרמל. ניחוח קרמלי = ריחות של סוכר שמבושל במחבת עם מעט מים (אפשר עם טיפה לימון) תוך כדי ערבוב עד שהוא מסמיך, כמעט נשרף. אפשר לאכול אותו או להוריד איתו שערות, כמו שעווה.

ניחוח כרמלי = עניין נזיל ותלוי במיקום שלך על הרכס. בעין הוד אפשר להריח את הבירות של דני מהארט בר. במרכז חיפה את הכריכים המוקרמים בסנדויץ' בר. בעוספיה בשבת – ניחוחות פליטת האגזוזים של המכוניות שעומדות לפניך בפקק.

כך או כך, הארומה של הבירה האדומה של כץ איננה קרמלית והיא אף אינה כרמלית – שום דבר בה לא מזכיר את אמצעי התחבורה הציבורית החמוד ביותר בארץ. יש לה ניחוחות של פירות בשלים מאוד ושל פלסטיק. הטעם – מתקתק ככתוב, אבל לא ממש טוב. לאגר? לא. ממש לא. אולי תהליך הבישול כלל שמרי לאגר אבל אין מצב שהבירה נשמרה בטמפרטורה הנכונה ללאגר בעת התסיסה. לפחות היא באמת קלה לשתיה.

katz_red01

וכך היא נראית

אז איך הבירות? אם הגעתם למירון לספר את הילד או להתפלל לשידוך, לכו עליה. אם נתקלתם בה בעודכם קונים ממתקי גומי במאה שערים, יש בסביבה בירות טובות יותר, בין אם מקומיות ובין אם ייבוא זול.

**העבודה החדשה החזירה לחיינו את מנוע הבערה הפנימי שנחבא בקופסת פח שמחוברים אליה ארבעה גלגלים. אם שמעתם על פאבים מעניינים, מבשלות חדשות וכו' ובא לכם לספר לנו עליהם, צרו קשר. איך? חפשו בדף "אודות הבלוג" או דרך הפייסבוק.

Man is the Buster

busters03

הזמן: חמישי בערב, רגע לפני סופ"ש שכולו משחקי הכס וטיולים בארץ  סיכומי מאמרים לקראת המבחן
המקום: סיידריית Buster's באזור התעשייה נחם, בואכה בית שמש, ליד מבשלת שפירא (והכורדי הגרעיני)
השותים: החשאי, אני (בקטנה) ושאר החוגגים את פתיחת הסיידריה
הנשתים: Buster's 48 ו-Buster's 67

זאת אשליה או שבאמת ענף הבירה בישראל מתעורר/ מתאושש אחרי שנה של גזירות, מיסוי עוין וחקיקה מטומטמת? האם באמת נוצר עוד ביקוש או שיזמים קטנים מחליטים לצלול לאגם הצפוף ממילא למרות הסיכונים? אשאיר את השאלות פתוחות. ידידי ועמיתי אורן אבראשי בטח ישיב עליהן מתישהו. בינתיים בשטח, מבשלת מוסקו, שהציגה לראשונה בתערוכת בירס 2013 ושהיתה המציגה החדשה היחידה בתערוכה, סוף סוף קיבלה רשיון, סיטונאות בנימינה השיקה בירה (הדיקטטור, ברשומה הקודמת), ושחקנים ותיקים יותר בענף מוציאים בירות חדשות, עליהן נכתוב בקרוב, בהנחה שיהיה זמן. בתוך כל התזוזות הקטנות והמשמחות לכשעצמן, פתיחת הסיידריה של משפחת נילסן בולטת במיוחד.

אחרי שנים של בישול ביתי והשתתפות בפסטיבלי בירה עם תוצרים נהדרים, החליטו אנשי מבשלת Isra-Ale שממוקמת במבשרת ציון, להתמקד בשיכר תפוחים. הם שינו את השם לBuster's Apple Cider והופעת הבכורה התקיימה בתערוכת בירס 2012 שלאחריה לא זכינו לשתות את הIPA הנהדרת שלהם.

מה הסיפור של סיידר? אה, זה פשוט: סיידר זה בן דוד של בירה. תהליך ההכנה דומה, מקומות ההגשה זהים, חומרי הגלם ברובם דומים (מים, נו), אבל עם גרעין שונה – רכז תפוחים. נדמה כי יש ביקוש למוצר הזה. בשנים האחרונות צצו מספר סיידריות בארץ וגם הייבוא עלה; במסיבת העיתונאים לקראת תערוכת בירס השנה הטעימו מספר בקבוקים של ווסטונ'ס שנורמן פרמיום משווקים. למה סיידר? זהו משקה עם אחוזי אלכוהול נמוכים יחסית, חמצמץ או מתוק – טעמים נגישים יותר מבירה בדרך כלל – מרווה ומרענן. מתאים לאקלים החם של ישראל וחשוב מכך – מי שחי את חייו לפי טקסט שנכתב לפני אלפי שנים יכול לצרוך אותו כל השנה; הוא לא מכיל דגנים. במדינת ישראל זה שיקול שקשה להתעלם ממנו. כשדני נילסן ובנו מתיו החליטו לעבור לייצור מסחרי.

אתמול אחרי העבודה שמנו פעמינו לאזור התעשיה שממוקם מזרחית לבית שמש, כדי להשתתף בחנוכת המפעל, שבאמת שוכן באותו בלוק בו נמצאת מבשלת שפירא (זה יהיה מאוד עצוב אם שני העסקים לא יקיימו מסיבות קיץ משותפות על רחבת הבטון – את המאנצ'יז יספק הכורדי הגרעיני, כמובן!). ביקרנו בהרבה אירועי בירה במהלך השנים – פסטיבלים, תערוכות, מסיבות ואירועים סגורים, וחנוכת הסיידריה היתה הדבר הכי רחוק מאירועי הבירה בהם נכחנו עד היום, עקב העובדה הפשוטה שנוכחות אנשי הבירה היתה שולית. מי כן בלט? הקהילה: משפחות עם ילדים, חילונים ודתיים עם כיפות וכיסויי ראש בגדלים שונים, עולים חדשים ותושבי האזור, ירושלים-בית שמש-מודיעין ומה שמסביב. מוזיקת קאנטרי ופולק בקעה ממערכת הסטריאו הביתית, תירס נצלה על האש ואבטיחים נפרסו וברזי המזיגה ניצבו לשימוש חופשי. במחשבה שניה, טוב שקהל הפסטיבלים לא הגיע לפתיחה (אגב, ישרא-אייל הם היצרנים הישראלים היחידים שמוכרים את תוצרתם גם בחביות.)

הגענו לברזי המזיגה אז בואו נדבר על באסטר. כמיטב מסורת מבשלות הבוטיק האמריקאיות*, ליין הסיידרים נקרא על שם הכלב המשפחתי, שתמונתו כיכבה במסיבה.

בתמונה: באסטר וחברים

בתמונה: באסטר וחברים

לסיידריה שני תוצרים כיום: Buster's 48 וBuster's 67. הקונוטציות הפוליטיות צצות אוטומטית, אבל כשמכניסים נקודה עשרונית בין שתי הספרות בכל שם מתקבלים אחוזי האלכוהול של הסיידר. ה-48 וה-67 נוצרים מאותו רכז תפוחים שמכינים במיוחד עבור הסיידריה והשינוי הוא בתסיסה. ה-48 הוא סיידר מתקתק עם ניחוחות של תפוחים, סוכר וחומץ. הארומה של ה67, סיידר יבש, חמוצה יותר. שני הסוגים מעוננים ועם גוף מלא. ל-48 טעם מתוק, ה-67 חמצמץ ובשניהם יש רמיזות של דגנים ואולי אפילו ביסקוויט, למרות ששוב, בסיידר אין לתת (האם הוא גם כשר לנמנעים מגלוטן? לא ביררתי). מי משניהם יפה יותר? כשמפרקים את המשקה לגורמים – ארומה, טעם וסיומת – ה-67 טובה יותר, אבל השלם הלא גדול מסכום חלקיו ודווקא מה-48 המתקתקה והנגישה נהניתי יותר.

באסטר'ס סיידר נמכר ונמזג באזור ירושלים וכמובן בביר מרקט בתל אביב. אבל עם פתיחת הסיידריה והגדלת נפח הייצור בקרוב בטח נוכל למצוא אותם במקומות נוספים בארץ.

ועוד לא כתבתי כלום על המיתוג הממש, ממש מתוק שלהם, אז הנה. תפוח. סרט. ארגזי עץ. בא לי ארגז כזה בבית.

ועוד לא כתבתי כלום על המיתוג הממש, ממש מתוק שלהם, אז הנה. תפוח. סרט. ארגזי עץ. בא לי ארגז כזה בבית.

*בקרו בבלוג השני שלנו, The Beer Gatherer. בראש הדף הראשי מצד ימין יש חלונית חיפוש. הקלידו dog ותבינו.

הדיקטטור מבנימינה

הזמן: חמישי בלילה, בזמן דיונים ערים על העתיד הזוגי – האם לצפות יחדיו במעלליו של ג'ופרי ברתיאון ימ"ש או להתייחד עם ספרי הספריה, האחד על רוסיה של פוטין והשני על גרמניה של היטלר
המקום: השז לונג, כמובן
השותים: החשאי והדוצ'ה שלו
הנשתה: הדיקטטור

בתמונה - דיקטטורים, מפגש פסגה.

בתמונה – דיקטטורים, מפגש פסגה.

דברים קורים במבשלת העם. בין מהמדורות המיוחדות של מבשלת הדובים למבשלים ביתיים שמנסים לטבול את רגלם בביצת שוק הבירה המקומי מבלי להשקיע כספים רבים בציוד תעשייתי ובביורוקרטיה מתישה צצות הרבה "בירות בית" אמיתיות: בירות שמבושלות על פי מתכון שפותח על ידי עסק מסוים ומשווק בעסק זה, בדרך כלל פאב או מסעדה. הבירות הללו מגיעות לרוב בבקבוקים, ממותגות ומשווקות על ידי בתי העסק. להבדיל מחביות "בירת הבית" שגם אותן ניתן למצוא בפאבים רבים, שהן אינן אלא לאגר אוסטרי/ פילזנר צ'כי זול בהשוואה לבירות אחרות שמוגשות במקום. לשטרן 1 היו בזמנו ברזים כאלה וכך גם למייק'ס פלייס. בירות הבית שנולדו כתוצאה מהסכמים בין בעלי פאבים לחברות הפצה אינן לא טובות בהכרח (נהפוך הוא! אאל"ט היתה תקופה שפילזנר אורקוול אהובתי שימשה כבירת מדבקה), הן פשוט נמכרות בזול. בירות בית שמפותחות על ידי מקום הן לעתים אטרקציה ולעתים הצהרת כוונות: אנחנו מבינים בבירה ואוהבים בירה. איפה אפשר למצוא כאלה? בבר שינקין ברעננה ובגלן בירושלים, לדוגמא (חכו חכו, אנחנו עוד נגיע אליכם!).

בירת הדיקטטור היא ככל הנראה הראשונה – תקנו אותי אם אני טועה – שמבושלת עבור חנות: סיטונאות בנימינה, שבבעלותה חנויות בקניון אם הדרך ובבנימינה ומנוהלת ביד רמה על ידי חובב בירה/ וויסקי רציני ביותר. אפשר להשיגה בביר אנד ביונד ברח' יגאל אלון בתל אביב ובסניפי הביר מרקט כמובן. תל אביב צפונית לכם מדי? בנימינה דרומית מדי? נסו להזמין משלוח מביר אנד ביונד או לסטות מהפקק בדרך לצימר בצפון בתחנת הדלק של בית הפנקייק המקורי.

בחזית: צללית של גנרל משופם עם כומתה מכוכבת, פרי אהבתם של צ'ה גווארה וסדאם חוסיין? מאחור, מספור ידני של האצווה ופראפראזה על המשפט שמיוחס לבן פרנקלין, למרות שהוא בכלל לא אמר/ כתב אותו: "בירה היא ההוכחה שהדיקטטור אוהב אותך ורוצה שתהיה מאושר"* אני מתעכבת על התוית, כי היא שינוי מרענן בתוך מבול התויות הכעורות שמבשלות קטנות יותר או פחות, מרוישנות וביתיות כאחד, הנחיתו עלינו לאחרונה. יש שם קטע והומור, גם אם פנימי.

זאת אייל בהירה, ענברית ומעוננת עם ניחוחות נפלאים של תפוזים, פירות טרופיים וספרינג גויאבה, שהיה הספרינג האהוב עלי אי שם באייטיז, אחרי שמיציתי את ספרינג אננס. כייפי ומרענן. הטעם מריר – קצת מכיוון הכשות אבל בעיקר מהשמרים. יש בו מעט פירות ומעט פלסטיק. הגוף בינוני ומקבלל הרבה מהכובד ממשקעי השמרים והגיזוז סבבה: הוא קיים, אבל לא מאפיל על הסיומת ולא סותם את הבטן. יש בבירת הדיקטטור משהו מעט בוסרי ולא מהוקצע, אבל היא מהנה – הארומה מפצה כאן – וקלה מספיק כדי להיות בירת קיץ.

לפרטים ומידע נוסף הכנסו לפייסבוק של בירת הדיקטטור ואם אתם כבר בפייס וטרם חיבבתם את העמוד של קוראים ושותים, תביאו בלייק. זה משמח אותנו.

*המקור האמיתי למשפט הוא בכלל היילה סילאסי, שאמר: אינג'ירה היא ההוכחה שג'ה אוהב אותנו ורוצה שנהיה מאושרים. כן, כן!

רפסודיה רומנית חלק II: שותים טוב בבוקרשט

על הבר בבוקרשט

על הבר בבוקרשט

בחופשת פסח החשאי ואני הצטרפנו לשאר בני משפחתו לטיול אינטנסיבי ובלתי נשכח ברומניה. בין טירה לארמון, בין בית כנסת לבית קברות ובין זארה לסופרמרקט שתינו הרבה. ברשומה הראשונה על בירה ברומניה כתבנו על לאגרים מקומיים ולמדנו ש-98.4% מצריכת הבירה ברומניה מבוססת על ייצור מקומי, בעיקר של תאגידי הבירה הגדולים (קרלסברג, סאב-מילר, היינקן וכו'). עם זאת, ה-1.6 אחוזים הנותרים אינם קוטלים קנים, בלשון המעטה. כשיודעים איפה לחפש, מגלים שרומניה היא יעד לא רע בכלל לקראפט ביר.

לא מדויק. לכתוב ש"רומניה היא יעד לא רע בכלל לקראפט ביר" זה כמו לומר "ישראל זאת מדינה סובלנית ללהט"בים", אבל כמו שבתל אביב בדרך כלל לא יעשו עניין מזוג חדמיני שמסתובב ברחוב, כך בבוקרשט, בירת רומניה, אפשר למצוא מבחר בירות נפלא, שמתחיל בקלאסיקות גרמניות מוכרות מגזרת פאולנר ונגמר ב – וואו, יש כל כך הרבה אפשרויות לסיים את המשפט הזה! בואו נלך על – בקבוקים נדירים של הוצאות מוגבלות של Brewdog.

כמו שההכללה על הסובלנות התלאביבית בעצם מתמקדת באזורי חניה 1 ו-2 של העיר, כך גם ההכללה על בוקרשט תופסת לגבי רדיוס מצומצם בעיר העתיקה.ישבנו לשתות בשלושה מקומות: Beer O'clock, Beer O'clock 2 ו-La 100 de Beri.
טיפ #1: אם אתם רוצים ליהנות מהארומה של הבירה שתזמינו, תגיעו מוקדם. ממש מוקדם. בשעות הפתיחה. 4 אחר הצהריים בBeer O'clock, מוקדם יותר בLa 100 de Beri. מדיניות העישון הליברלית הופכת כל קריק לשלנקרלה.

טיפ #2: אויר הלילה הקר של בוקרשט באביב עוזר להיפטר מניחוחות העשן שסופגים הבגדים. עם הגיעכם לחדר המלון, פתחו את החלון לרווחה והניחו את הבגדים על אדנו עד הבוקר.

IPA מעושנת פאסיבית

IPA מעושנת פאסיבית

אמנם בשנה שעברה נפתחה חנות בירות הבוטיק הראשונה בעיר, The Real Beer Shop, אבל היא טיפה מרוחקת מהמרכז, ולנו היה לוח זמנים עמוס למדי. עם זאת, מהפייסבוק של החנות למדנו שהמבחר די זהה לתפריטים של אותם ברים.

לBeer O'clock יש שני סניפים, שממוקמים באותו רובע תיירותי-בלייני, מרחק של כ-4 דקות הליכה. זה הסניף הראשון, הגדול יותר. השירות בו פחות טוב. בסניף השני נהנינו יותר, אולי כי היינו חכמים והגענו אליו בפתיחה, לפני שהוא הפך להיות מעבדת ניסוי אונקולוגית. אתר האינטרנט והתפריט מתהדרים בלמעלה מ-160 בירות, שלמעט ברזים בודדים כולן מוגשות בבקבוקים. הכמות לא באה על חשבון האיכות וביר אוקלוק מחזיקה את מיטב תוצרת גרמניה, בלגיה, צ'כיה, סקוטלנד ואנגליה, וגם נציגות של מבשלות הקראפט הידועות של ארצות הברית. מיטיבי הלכת ימצאו שם בקבוקים מיושנים של איילים בלגיים ומהדורות מיוחדות של ברודוג ועוד ועוד תופינים. המחיר? כדי להשוות ניקח בירה מוכרת, שנמכרת גם בישראל. שימאי טריפל. 16 ליי, שבעברית זה 2 אגורות פחות מ17.5 ש"ח. בקבוק 330 מ"ל. בבר. באזור הכי תיירותי של בוקרשט. באתר של ביתה המשקאות של נפתלי אותה בירה נמכרת ב19 ש"ח, בחנות היא עולה 22 ש"ח ובפורטר אנד סאנס היא עולה 36 ש"ח. היא עולה פי 2-3 מבירה מסחרית בכל מקום אחר במדינה, אבל ישראלים חובבי בירה שיגיעו לשם ירגישו שהם הקישו את המערכת.

פריג'ידר מלא בבירות אנגליות בביר אוקלוק.

פריג'ידר מלא בבירות אנגליות בביר אוקלוק.

הפאב הנוסף בו ביקרנו שוכן במרחק יריקה מהביר אוקלוק הראשון. La 100 de Beri מתהדר בתפריט בן 100 בירות, שפחות או יותר זהות להיצע של הביר אוקלוק. פחות או יותר, כי בין התפריט הבלוי להיצע במקרר קיים פער. בירות רבות בהן חשקנו פשוט לא היו בנמצא, אך כשהלכנו לבחור בעצמנו גילינו מציאות, בעיקר מהגיזרה הגרמנית. האוירה ב- 100 de Beri יותר ידידותית, העיצוב פחות אלגנטי, עם ואזות מלאות בפקקים ושלטי פח ממותגים שתלויים אקלקטית על הקירות. מהברזים נמזגות מספר בירות אנגליות כמו מארסטונ'ס אויסטר סטאוט בשאיבה ידנית, וכן נציגות לצ'כיה ולגרמניה, אבל גם כאן האטרקציה התיירותית למבקרים מישראל היא אוסף הבקבוקים. המלצרים חברותיים ובעלי ידע ומאחור יש אולם שתיה נוסף עם ספסלים, קצת יותר מאוורר מהכניסה המעושנת.

IMG_3931

בשני המקומות הצטיידנו בבקבוקים לטעימה במהלך הטיול ולהטסה הביתה. המחירים כל כך נמוכים שחבל לחזור לארץ עם גרביים מלוכלכות מגולגלות בשקית כביסה – עטפו בעזרתן בקבוקים של למביקים ושל איילים סקוטיים משובחים. סקירה של הבירות ששתינו וקנינו בפאבים בבוקרשט תופיע בבלוג השני שלנו, The Beer Gatherer.