פס רחב

הזמן: שישי הביל ומהביל
המקום: צפונית לגדה הצפונית של הירקון
השותים: החשאי ואני
הנשתים: בירות בוטיק ישראליות

בניגוד לכל הגיון, שהכתיב טיפול בהררי כביסות, הקדשת זמן לספר שבעל כורחו משמש בחודש האחרון כגלולת שינה, מירקור מאסיבי והתעללות בתעלה הקרפלית לטובת התואר הלא-מוחשי בעליל, וכמובן, קבלת שבת מסורתית דה-פאקטו באימפריאל, החלטנו שלמען בריאותנו הנפשית נחצה את הירקון ונצא מהבבילון לכמה שעות. ברגע שחתמתי על חוזה ההעסקה במקום החדש החשאי התחיל לתכנן טיולים ונסיעות וחרישת כבישים כמו פעם. לפני שנה בדיוק מכרנו את האוטו, שבזכותו רבות מהרשומות היותר מוצלחות בבלוג יצאו לפועל. אנחנו אוהבים לטייל, אבל עלויות החזקת הרכב התחילו להעיק, אז מכרנו. מגורים בסמוך לבערך כל קו אוטובוס רלוונטי לחיים שלנו הקלו על העניינים ובמשך שנה עם רב-קו, חופשי-חודשי, מוניות שירות ומוניות ספיישל חיינו טוב וחסכנו הרבה. כמה הרבה? נוציא מהמשוואה את ה235 ש"ח שהוצאתי כל חודש על חופשי-חודשי לפתח תקווה; את זה העבודה כיסתה. הוצאנו על נסיעות בסביבות 1000-1100 ש"ח לרבעון. בלי ביטוח, בלי תיקונים, בלי דלק, בלי חניונים. אמנם חיינו יפה בלי מכונית צמודה, אבל קצת חסרה לנו האפשרות לטייל בספונטניות. הצטרפותי לעולם הליסינג החזירה את האפשרות הזאת ואתמול, אחרי גיחה קצרה לתהום, קרי תאי המדידה של H&M סניף קניון השרון בנתניה בשישי בצהריים בסוף עונה, מילאנו את מיכל הדלק ושמנו פעמינו צפונה. הכיוון – מבשלת Fass בדרום רמת הגולן, בה תכננו לבקר עוד בחורף, כשנסענו למבשלת הגליל. בגלל שיצאנו מאוחר והשבת נכנסה מוקדם שינינו אז את התכנון והגחנו לפאבו. אתמול, אחרי שהתקשרנו ושמענו שהמבשלה פתוחה עד 6 בערב, לקחנו את הזמן ועצרנו ראשית כל לצהריים ביעד אוכל-בירה שתכננו לבדוק כבר די הרבה זמן.

שווארמה החסידה ממוקמת ברחוב הראשי של כרכור, מטר מפלאפל דבורה המיתולוגי. יש שם שווארמה צמחונית משני סוגים, מדשאה שאתמול התקיים בה יריד אומנים ומתחם אחורי בשם פאב החסידה שמגיש אוכל של פאבים עם אופציות טבעוניות ומוקדש לבירה ישראלית. בבקבוקים – מלא דברים. מהחבית – זוגות-זוגות של בירות ממבשלות שונות: שניים טמפו (מכבי וגולדסטאר), שניים בזלת, שניים נגב, שניים מלכה, שניים אלכסנדר, שניים דובים… שכחתי מישהו? אולי.

הזמנו שווארמה טופו ושווארמת סייטן בלאפות ונכנסנו לפאב האפלולי. שליש נגב פורטר אלון טריה ונהדרת לגברת, חצי אינדירה של הדובים לאדון. חצי אמיתי ב29 ש"ח ט.ל.ח.20130712_135051המקום היה ריק כשהגענו, כי כל הלקוחות ישבו בחוץ עם הילדים והנכדים וצפו באיזו הופעה היפית שהתקיימה שם. צילמתי רק תמונה אחת, אז קשה לראות שיש כל מיני אפשרויות ישיבה, החל מתא עגול וכלה בשולחנות גבוהים. נחסך מכם גם ציור קיר אייר-בראשי פסיכדלי של להקת חסידות עם תופים וגיטרות אבל אולי אתם יכולים להבחין בגזע העץ עם הקן ובקורות העץ על התקרה. מגניב שם ממש ובטוח נחזור, גם בשביל האוכל הטבעוני וגם בשביל הבירה והאוירה המאוד נינוחה.

(המייסדים 26 כרכור, והנה הפייסבוק שלהם).

שבעים ומפוייסים חזרנו לאוטו. ואדי ערה, עמק בית שאן, ימינה בצמח וקדימה לBadlands, לקיבוץ גשור בדרום רמת הגולן, מקום שאפילו לוייז לקח זמן למצוא אותו. שם, במבנה שפעם שימש כחדר האוכל של הקיבוץ, פתחו האחים חגי ואור פס מבשלת בירה, אחרי נסיונות של בישול ביתי. הם חשבו בהתחלה על אחד מבתי הילדים שכבר לא מלינים ילדים, מן הסתם, אבל המזכירות או איך שלא קוראים למי שמנהל בימינו את הקיבוצים, לא ששה להקצות להם חלל עבודה באמצע אזור מגורים אז הם קיבלו את חדר האוכל. די מגניב. כחדר אוכל המקום לא כזה גדול – הקיבוץ קטנצ'יק – אבל כברופאב הוא גדול ומרווח.

מבשלת פס, מבט מבחוץ: שפריץ מוכתם מגשם ועמוד תומך מהסבנטיז.

בחורף הם הציגו בתערוכת Beers את שני התוצרים שלהם עד אז: בירת חיטה, כי ישראלים אוהבים חיטה, ובירת פורטר, כי זה מה שהם אוהבים. בינתיים נכנסה לתפריט גם לאגר.טעמנו את שלושתן. בחיטה ניכר הטעם של הציפורן והמסטיק יותר מהבננה. היא כהה ולא ממש עכורה, הגוף שלה מלא ולמרות זאת, היא מאוד קלה לשתיה. הפורטר יפהפיה: ראש שטני וגוף חום-אדמדם כהה. יש לה ניחוחות של עץ ומעט צימוקים, טעם יבש ומריר עם טיפה מתיקות וטיפ-טיפה חמאתיות, שטיפ-טיפה מקלקלת. הלאגר הכהה עכורה, כהה ודבשית עם ניחוח מתוק. היא הבוסרית ביותר מבין השלושה וחסרה את הפריכות המרירה שמאפיינת לאגרים ואת טעמי הלתת. לדעתי הבירה המוצלחת משלושתן היא החיטה.

 

יש שלושה גדלים של כוסות במבשלה: 270 מ"ל לנוהגים, 330 מ"ל וחצי שקרי לכיוון השני. אם בתל אביב כוס גדולה היא "פיינט ישראלי" בן 400 מ"ל, הרי שבפס מדובר בפיינט אימפריאלי – 568 מ"ל. המחירים – 18, 21 ו-26 ש"ח בהתאמה. איפה זה ואיפה ה-34 ש"ח ששילמתי על בקבוק של שפירא חיטה בדיזנגוף בשבוע שעבר? האוכל גם הוא זול בטירוף. ארוחת הצהריים מילאה אותנו אבל כדי לאזן את הבטן לקראת הנסיעה הזמנתי אדממה עסיסית, מלוחה במידה שהוגשה עם פלח לימון במחיר 17 ש"ח לערימה מכובדת שלא הצלחנו להשתלט עליה.

סיירנו במבשלה שהאחים פס בנו בעצמם בשטח שהיווה בעבר את המטבח של הקיבוץ, שמכילה מיכלים שחולצו מכלמיני מקומות באזור ושופצו על ידי מומחה נירוסטה, סיפור שמזכיר קצת את הבניה של מבשלת סלארה מעמק יזרעאל. אפשר לראות שהמיכלים לא סטנדרטים:

_MG_7670

ישבנו שם קצת פחות משעתיים, עד שהשעון הורה על הפיכת המקום לדלעת כשרה עם תעודות, וחזרנו הביתה.
לגמרי במקרה בירת החיטה נמזגת השבוע בביר מרקט ביפו. לאחרונה הם התחילו לשווק למסעדת מושבוץ במושב רמות ועם קבלת הרישיון – הם בסיום התהליך, כך סיפרו לנו – בטח יתאפשר להשיג את הבירות שלהם במקומות נוספים. אולי אפילו בפאב החסידה בכרכור. אבל כחסידי ברופאבס וטיולים אנחנו ממליצים בחום להגיע עד לשם ולשתות.

פס בית בירה – קיבוץ גשור,  טלפון: 04-6764108

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פס רחב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s