24 שעות בפריז

הזמן: ספטמבר 2014
המקום: פריז, צרפת
השותות: אני, בעיקר אני. וגם קולגות מהארץ ומשם.
הנשתים: קוקטיילים ובירות, הרבה בירות.

הטלפון צלצל אחרי שבע בערב, עת שהחניתי את רכב החברה במגרש החניה שליד הבית.

"הצרפתים לא יגיעו בשבוע הבא. חברת הביטוח שלהם מסרבת לבטח אותם בגלל המלחמה. אנחנו טסים אליהם. אני לא מחכה עם זה לבוקר ומודיעה לכן עכשיו, כדי שתתחילו לסדר את מה שצריך עם הילדים והחתולים."

זאת היתה הבוסית שלי, שבתרגום לשפה חוץ-ארגונית אמרה שנטוס לפריז. פריז בתחילת ספטמבר, כשהימים עדיין קצת ארוכים ומזג האויר נעים. אכן, לפגישות עבודה אינטנסיביות, אבל במקום שהן ייערכו באולם כנסים מיושן במלון ברחוב הירקון – כל אחד ממלונות רחוב הירקון – הן ייערכו בפריז. ואני התבאסתי. לא התאים לי לעזוב בספונטניות את החשאי ואת החתולים, את יוסי שעבר טיפולי כימותרפיה דו-שבועיים עד שהלימפומה נגררה לליבו והוא התעייף – באמת עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שעדכנתי את הבלוג – ואת מיזה, ששגרת הטיפולים של יויו הוציאה אותה קצת מאיזון. לא התאים לי באמצע הקיץ התלאביבי לזנוח את מכנסי הכותנה ואת הסניקרס של בנסימון ולעלות על מדי ביזנס. התכנסתי בבאסה של עצמי כל אותו ערב ובפריכית עם הטחינה והסילאן של הבוקר, כשהעובדות היבשות היכו בי: Tiki Pop, תערוכת הטיקי שאצר סוון קירסטן במוזיאון האהוב עלי בעולם, הקה ברנלי, ננעלת רק בסוף ספטמבר. ויש בפריז מלא ברי קוקטיילים לוהטים. ויש שם בירה שלא שתיתי. סעמק ארס, מה אני בוכה?!?!? מטיסים אותי לפריז, אקח יום חופש  וחדר במלון בסיום הפגישות והחיים שלי יפים! כשסיפרתי על תוכנית החומש לקולגות, גברת בזלת קפצה והודיעה שהיא איתי במלון. נהדר.

את השבת שלפני הנסיעה ביליתי במיפוי גוגל: שפכתי למפה את כל מה שצריך – ברי קוקטיילים מהרשימה של Drinks International / מסעדות טבעוניות מHappy Cow – איך הרשימה התארכה והתגוונה מאז השבוע בו ביליתי בעיר ב-2010!/ חנות הרום האהובה עלי, ששוכנת מאחורי גני לוקסמבורג וחוץ ממאות בקבוקי רום שמסווגים לפי קולוניות עבר, מוכרת גם שוקולד ורטבים חריפים ומסתבר שגם לאגרים מעפנים מכל מיני איים/ המוזיאון המדובר, שיש המכנים אותו הלובר של האתנוגרפיה/ חנויות של אופנת יוקרה יד שניה, למקרה שאמצא זמן לכך/ ובירה: ברים של בירות ארטיזנליות וחנויות, עם מעט עזרה מרייטביר ומהרשומה על פריז בבלוג בירה ועוד. מיפיתי וסימנתי בנקודות אדומות עד שהשבלול הקרטוגרפי התחיל להידמות לפנים של נער מתבגר. ביום ראשון גברת בזלת ביקשה שאוסיף את חנות הדגל של בנסימון ואז הזמנו חדר לא יקר (יחסית), במרחק הליכה (יחסי) מהמארה ומגני לוקסמבורג והתכוננו לחלק העסקי של הנסיעה.

ביום שני בערב הובאנו אחר כבוד לשאטו מונט רויאל שבשנטילי, מחוץ לפריז, קבוצה ישראלית גדולה שהתנהגה יפה ואחרי פריקת המזוודות השתלטה בטוב על חדר ההסבה ספון העץ, עם האח (המבוערת? לא זוכרת…) למשקה לפני השינה. הזמנתי קרוננברג לא-אלכוהולית, בירה מזעזעת, אבל לא שתיתי אותה לפני כן. בשלישי בבוקר הצטרפו אלינו הצרפתים בהרכב מלא++ לסדנאות עבודה אינטנסיביות ומפרות, שנמשכו עד יום רביעי בשעות אחר הצהריים. כשסיפרנו לקולגות שלנו שגברת בזלת ואני נשארות בעיר האורות ללילה ויום, מ' ו-נ' (להלן מן ונופת), הזמינו את עצמן להצטרף אלינו לסיבוב הקוקטיילים שתוכנן לרביעי בלילה. דה מור דה מריאר, אז למה לא? קבענו להפגש בThe Little Red Door ולהמשיך משם.

(אזהרת מסע – הפסקאות הבאות מתעדות ברי קוקטיילים והתפייטויות. מי שכאן רק בשביל הבירה שידלג הלאה).

Too much to do, too little time, זה המוטיב החוזר בכל הנסיעות שלי בעת האחרונה, שהורגש בפריז ביתר שאת. זה היה הביקור הרביעי שלי בעיר האורות. בפעם הראשונה זאת היתה התחנה האחרונה בטיול בת המצווה שלי ואחרי אוברדוז של צלובים ומדונות באיטליה, בעיקר התלהבתי מהמקדונלד'ס. אכלתי שם צ'יפס וקציצת דג, כי כקרניסטית קטנה, לא אהבתי בשר טחון. בפעם השניה, בשנות התשעים, שנאתי אותה. הגעתי לשם כדי לחצות בקלות את הגבול לאנגליה באמצעות היורוסטאר, שרק עשירים השתמשו בו אז והיה קל יותר לחציה מנקודות ביקורת הגבול בנמלי התעופה. לא הבנתי את השפה, לא הצלחתי לנווט את דרכי מהמטרו למלון ואחרי שעתיים של בכי, זוג ישראלי שמע אותי מקללת בעברית, ולמרות העוינות ששידרתי במבטי ובשפת הגוף הם כיוונו אותי למחוז חפצי, מלונית פצפונית ודחוסה ללילה אחד אחרון בלי החבר שלי מאז, עמו עמדתי להתאחד באנגליה, מרחק מטר הליכה מאיפה שעמדנו. כמעט לא ידעתי כלום על פריז ולא טרחתי ללמוד, וחוץ משוטטות בגני לוקסמבורג שזכרתי מטיול בת המצווה והליכה בבולוואר סן מישל שזכרתי ממילות השיר Where Do You Go To My Lovely הגעתי לכניסה לקטקומבות, וחיכיתי הרבה אחרי שעת הפתיחה המצויינת על הלוח. לא ידעתי לקרוא את ימי השבוע ורק אחרי שעה ומשהו הבנתי שזהו היום בו האתר סגור למבקרים ובטח קיללתי עוד קצת ובכיתי. איכשהו הגעתי לתחנת הרכבת הנכונה וחזרתי לזרועות החבר אבל הטינה לפריז נשארה עד שקיבלתי אותה במתנה מא' בנובמבר 2010 והתאהבתי בה חזק.

א' חזרה לארץ והשאירה את דירתה במונפרנס ריקה, ואיינשטורצנדה נויבאוטן הודיעו על סיבוב הופעות לרגל 30 שנות קיום, 2 ערבי הופעות עם שני סטים שונים בכל עיר. מיפיתי את מה שחשוב – את הבית של א', הסיט דה לה מוזיק, הקה ברנלי ומעט המסעדות הצמחוניות ואת שלושת הברים שסימנו את תחילת סצינת הקוקטיילים הלוהטת של העיר. זה מספר שנים שהחשאי ואני היינו עמוק בענייני השקשוקים והערבובים וב2010 עדיין נאלצנו לקנות כרטיסי טיסה כדי ללגום משהו מעניין מחוץ לגבולות חדר האורחים שלנו. אז עוד לא כל כך התעניינו במה שהוא לא טיקי – משקאות על בסיס רום ואווירה אעלק פולינזית. אותם שלושה ברים, The Experimental Cocktail Club (שמאז פתחו סניף בלונדון), Curio Parlor וה-Prescription אינם ברי טיקי כלל וכלל, אבל כמו כמעט כל בר מודרני שמכבד את עצמו, בתפריטים שלהם ניתן למצוא את הפרשנות שלהם לקוקטיילי טיקי, שכמו ברוב המקרים כיום, הם איכותיים ומאוזנים יותר מאלה שמוגשים בברי הטיקי הקלאסיים. כמעט שבוע שוטטתי בפריז לבדי. אכלתי מאפים ושתיתי שוקו בימים, בערבים הגעתי מוקדם וישבתי על הבר, כדי ללכוד את תשומת ליבו של הברמן, לתקשר בצורה המיטבית את רצונותיי ולצפות באומן בעבודתו. בשני הערבים האחרונים נסעתי לפאתי העיר לצפות באהוביי – והנה אני מצטמררת עכשיו, בעודי מגגלת עבורכם דוגמיות מהערב הראשון – Youme&Meyou בביצוע מרטיט, וואו, הצינורות הללו!  ומהשני – לא מצאתי את הסשן הפריזאי של Beating The Drum אז הנה דוגמא מבריסל משנה אחרי ואוסיף שזאת אחת הההתנסויות המהנות שחוויתי, שעה של תיפוף עם מאות זרים, שהשאירה לי יבלת קטנה למזכרת אותה אני נוצרת בגאון. ביקרתי במוזיאונים ובכנסיות ובבתי קברות והתחרפנתי כשהרכבת חזרה לשארל דה גול עצרה בתחנת דארנסי והייתי לבד אבל מוקפת באנשים יפים ונחמדים ונכונים לעזור, כי כשאת נחמדה ומחייכת ושואלת אקסקוזה מואה, פרלה וו אנגלז כל הסטריאוטיפים נמחקים בשניה.

הייתי אז שבוע, וג'יגלתי באותם שלושה ברי קוקטיילים. בארבע השנים שחלפו מאותו שבוע, סצינת הקוקטיילים בעיר גדלה ונקודות רבות בה עושות גלים בכלי התקשורת הרלוונטיים. ולי, לי היה ערב אחד בעיר, שבו גם רציתי לשתות בירה, אבל ידעתי שלא משנה מה, אני מתיישבת לשתות בThe Little Red Door . בר קטן, ברחוב צדדי במארה, עם דלת שלא מעלה חשד ושם שיצא למרחקים. גברת בזלת ואני התיישבנו על הבר, הזמנו סיבוב וחיכינו למן ונופת. העסקתי את עצמי בהזלת ריר על הביטרים וההשריות תוצרת בית ודיברנו עם הברמן על התעשייה והסצינה. כשמן ונופת הגיעו, עברנו לשולחן לעוד סיבוב או שניים ולהפסקות סיגריה. חשבתי ללכת אחר כך לקנדלריה, בר המתמחה בטקילה ומזקל, שנכנס לרשימת 50 הברים הטובים בעולם לשנת 2014, אבל מן ונופת הציעו שנקפוץ לLe Mary Celecte במקום; זה בר חדש יותר של אותה קבוצה אליה משתייך הקנדלריה, נמצא במרחק דקה הליכה מהליטל רד דור ובעל היצע מגוון יותר. סבבה. אם להודות על האמת, טקילה ומזקל לעולם לא יהיו המשקאות הראשונים שאשתה. הזמנו נשנושים – טבענתי מנה מהתפריט – וקוקטיילים. לקחתי את הHeartbeat, וריאציה עשירה על נגרוני, עם ביפאיטר, קמפארי, צינאר, ליקר עגבניות ועוד דברים טובים וכשהחברות יצאו להפסקת סיגריות ניצלתי את ההזדמנות לנסות בירה פריזאית. אה, הנה, חיכיתם עד עכשיו, עוד שניה מגיעים לעיקר, אבל קודם כל, קבלו קצת תמונות:

 השעה כבר כמעט חצות. גברת בזלת עומדת להתמוטט ומן, שהספיקה לעבור בחדר הכושר אחרי הסדנה ולפני היציאה, רוצה אף היא לחתום את היום. אני לא מתכוונת להכנס למיטה לפני ביקור בLa Fine Mousse, בר הבירה הטוב בפריז, לפי רייטביר. הגיע זמן פרידה ופיצול ונופת מצטרפת אלי. הבר, שממוקם קרוב לפר לשז, לא רחוק מביתה. אז מה זה בר הבירה הטוב בXXX – פריז, או כל מקום אחר? הנוסחה, בגדול, גלובלית: אווירה פמיליארית, עיצוב נקי, צוות ידידותי – לא בהכרח שירותי, אבל מכיר את המבחר ואת עולם הבירה והרבה ברזים – הרבה זה עניין יחסי, כמובן. 20 ברזים לא ירשימו את הרייטביראי הדני הממוצע, אבל בפריז זה עובד – שמתוחזקים לעילא ומציעים מבחר מתחלף של בירות בוטיק בתמהיל הכולל מבשלות מקומיות, מעט ייבוא מאירופה ומעט ייבוא מארה"ב, בתמהיל הכולל בירות קלות, כסשן IPA או פילזנר ממבשלה ארטיזנלית, איזה ברלינר וייצן, והולך ומתחזק לIPA כשותיות מאוד, למביקים, בירות בלגיות חזקות ולקינוח סטאוטים אימפריאליים. אוכל זה עניין אופציונלי ואני לא זוכרת אם מגישים משהו בפין מוס. באתי בגלל הבירה ואכלתי עוד לפני. שתינו שני סבבים, הראשון, סבב בקבוקים, כלל את ה-Sorachi Ace Bitter, סשן IPA מצויין ומרענן בן 2.5% אלכוהול של מבשלת Mont Saleve הצרפתית המצויינת, ואת האמריקן פייל אייל הנהדר של My Beer Company הפריזאים, בשם La Levalloise. בגזרה הצרפתית שתינו אמריקן נוסף בשם Tasty של מבשלת Outland ודגמנו ביר דה גארד בשם Volcelest Blonde של מבשלת La Vallée de Chevreuse, שהברמן מזג לנו לטעימה ללא תשלום, כי בדיוק עברה שעת המזיגה האחרונה. שתינו גם אייל חמוצה של מבשלת דה מולן ההולנדית ואימפריאל IPA של דוקאטו האיטלקיים ונהנינו מהשיחה ומהאוירה – כל כך נהנינו שלא ממש טרחתי לצלם.

FineMousse

בירות פריזאיות קלילות לסיפתח של הלילה

נופת ואני נפרדנו לשלום אחרי 2 ואחרי שינה חפוזה גברת בזלת ואני התעוררנו למול נוף אורבני שובה לב. אחרי ארוחת הבוקר התפצלנו. היא לקניית בנסימונים למשפחה ולרביצה רגועה בגינות, אני להספקים שלי. הקוסמוס דאג לי ולא רק שתערוכת הטיקי המופלאה עדיין הציגה בקה ברנלי, לצידה הוצגה תערוכה היסטרית של ההיסטוריה של הקעקועים! לא תכננתי לבלות את הבוקר החמים במוזיאון, אבל כשהקוסמוס מפנק, זורמים איתו.

QUAI

תערוכת הקעקועים ננעלת באוקטובר 2015, אז אם אתם בסביבה, שווה יותר מהמונה ליזה.

בצהרי היום הרגליים שלי שידרו אותות מצוקה: יומיים של סדנא+שתיה+מחסור בשעות שינה+הליכה איטית של מוזיאון הראו את אותותיהם, אבל עד שלא אקנה נוזלים מותססים בבקבוקי זכוכית, לא קניתי את הזכות לנוח. בשביל מנוחה יש את הדרך לשדה התעופה. קצת מטרו, קצת התבחבשות בניווט, ארוחת צהריים קלילה בEast Side Burgers – ג'אנק פוד טבעוני לנשמה עם פייל לאגר מקומי ולא טוב, עוגיה טבעונית ועוד קצת בירה ב-Hank ויאללה למארה, לחנות הבירה הטובה בעיר, La Cave à Bulles, ששוכנת במדרחוב, מטר ממרכז פומפידו. החנות מוקדשת לבירות ארטיזנליות מצרפת ושאר היבשת, עם חיזוק של בירות מהאי הבריטי וקצת מהעולם החדש. אני כמובן הגעתי עם הרשימה שלי מהספר ומהבלוג באנגלית. מהבירות הבלגיות – הם חזקים שם בחמוצות – התעלמתי, שכן חודשיים לאחר הביקור בפריז הייתי צפויה לטייל בבלגיה. בירות מקומיות שחסרו לי מהספר לא מצאתי, אבל הצטיידתי בסטאוט אנגלי שחסר לי ובבקבוקים נוספים שהמוכר הצרפתי המליץ לי למשמע הבריף, שכלל שלוש מילים: צרפתיות, עשן, וכשות.

20140911_161945

לשולחן האבירים שבמרכז החנות ישב מנהל שיווק ממבשלת ברודוג הסקוטית, שהתארחה באחד מהברים בעיר באותו ערב, ומזג מחבית חד פעמית כוסות של הDead Pony.נכנסנו לשיחה חצי-גיקית על שיווק אלכוהול ועל תוכניות לעתיד של המבשלה ולמדתי מהמוכר שהם מחליפים בירות – בירות בוטיק, כן? אם אתם בעניין, צרו איתם קשר לפני ואל תגיעו לשם עם שישיות של טובורג רד או מכבי, כן?

יצאתי מ-La Cave a Bulles כשבאמתחתי 5 בירות חדשות. בירה נוספת, שכלולה בספר, מצאתי בסופר. עוד שתי בירות קיבלתי במתנה מנופת הנהדרת שמכירה את השריטה ושתיים נוספות קניתי בחנות הקריבית, ביחד עם בקבוקוני רטבים חריפים, שוקולדים ורום אגריקול מיושן ומשובח. הצלחתי לדחוס ביקור וטעימות בחנות הקריבית, לרוץ עם מטען הזכוכית למלון, לארגן מחדש את המזוודה, להפקידה אצל גברת בזלת שהיתה שרועה מעולפת בלובי, ואז לקפוץ לבר העלק-אירי ליד המלון לבקבוק של לאגר מעפנה מחוזקת בטקילת כזבים כלשהי לפני שהמונית הגיעה.

20140912_054612

משקל עודף זה בגוף, לא במזוודה.

לא הספקתי לקנות תיק ונעליים. התערוכה הנוספת קצת חירבה לי את התוכניות, אבל בהתחשב בזמנים ובעובדה שתקשרתי עם סביבתי ועם חברותיי, הספקתי יפה בגזרת הקוקטיילים והבירה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “24 שעות בפריז

  1. פינגבק: בירס 2015 – הגירסה הלא-ערוכה | קוראים ושותים - בלוג בירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s