על העיוורון

הזמן: שישי של קיץ ארור

המקום: בירדי – מרכז הבירה שעל גבול תל אביב-יפו

השותים: שישיית אנשים שכבר לגמו בירה או שתיים בחייהם

הנשתים: בירות שהוגשו לתחרות Samuel Adams Longshot

היום בצהריים השתתפתי באחד ממקצי השיפוט של תחרות סמואל אדמס לונגשוט לבישול בירה ביתית, שנערכת זו השנה ה-11. זאת לא הפעם הראשונה שאני שופטת בתחרות בירה וזאת בהחלט לא הפעם הראשונה שאני מעבירה ביקורת; יעידו על כך כל הרשומות בבלוג הזה ובבלוג השכן, ולמעלה מ-3000 דירוגים שהזנתי לחשבוני באתר ratebeer.com מאז שהצטרפתי, בנובמבר 2011. לא נראה לי שאני מזכירה כאן בבלוג את הדירוגים ברייטביר. גם רשמי הטעימה שמופיעים כאן לא ממש זוכים לציונים, אבל שתיה והערכת בירה הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלי בשנים האחרונות. גם בירה ששתיתי עשרות פעמים – ויש כאלה, נניח הפטריוט ואיב של הדאנסינג קאמל, הפייל אייל של שפירא אצל בני'ס, פילנזנר אורקוול ולוונבראו איפה שרק מוזגים אותן – עוברות את הרוטינה: מבט, הרחה, טעימה, תחושה. בעבודה הקודמת שלי התאמנתי בזיהוי פגמים, בערך פעם בשבוע החשאי ואני משתתפים בטעימות עם חברים לתחביב, כל נסיעה לחו"ל מוקדשת לגילוי כמה שיותר בירות חדשות – אפשר לומר שהחך שלי מיומן.

אבל יש משהו שונה ומיוחד בשיפוט, ואני שמחה על ההזדמנות לקחת בזה חלק. בשגרת הטעימות, אני עטופה בהקשרים. ההקשרים יכולים להיות שם של מבשלה והמוניטין שיצאו לה, לטוב או לרע. הם יכולים להיות תלויי מקום או חברה – בירה שנלגמת עם חברים טובים, או בפאב נהדר, בין אם פה בתל אביב או באיזה חור בצפון יורקשייר, טעימה וטובה לי יותר. תווית מעניינת תופסת לי את העין, ותוויות סקסיסטיות מורידות לי מאוד (ואלוהים עדי שיש ימבה כאלה; רבאק, כל כך הרבה שוביניזם וחוסר יצירתיות באים לידי ביטוי בתוויות של Blond Ale בלבד.) בירה שנמזגת בברופאב, נטעמת אחרת מאותה בירה בפאב שלא קשור, אפילו אם היא לא ממש גמאה קילומטראז'; כל מה שאחי מביא לי מטיוליו ברחבי ארה"ב אוטומטית טעים לי יותר ומהצד השני, פחיות שנקנות ברחוב העליה ישר מקבלות אצלי תווית של ג'יפה. וכל זה לפני שהגעתי לעייפות, למצב רוח, ליכולת להתרכז בשעות מסוימות ולמה אכלתי לפני. הילדה השוודית המתה אומרת שאני טועמת ambiance, כלומר שהאווירה משפיעה על תפיסתי את הבירה יותר מפרמטרים אובייקטיביים.

השיפוט הוא שונה. בשיפוט יש תיחום הדוק ללא יותר מדי אפשרות סטייה. ראשית, הבירה יתומה. הבקבוק עירום, מלבד מספר שמצוין על הפקק, ולא אומר כלום לאף אחד מפאנל הטועמים. איננו יודעים מי האדם שתוצרתו עומדת לפני הביקורת שלנו. שנית, הפרמטרים הדוקים. הבירות מתחרות במספר קטגוריות,  שלהוציא את הקטגוריה שקרויה סגנון חופשי, נמדדות לפי פרמטרים ברורים, שנקבעו על ידי הBJCP, Beer Judge Certification Program, ומתעדכנים אחת למספר שנים, עם ההתפתחויות בעולם הבירה. בשיפוט, ההתאמה לסגנון היא הבנצ'מארק. לסטאוט היבשה שבישלת יש טעמים נהדרים של פירות טרופיים? יכול להיות שטעים לנו, אבל נוריד ניקוד, כי בסטאוט יבשה לא אמורים להיות טעמים כאלה, אליבא דBJCP A13 לשנת 2008. לאייריש רד שבישלת יש ארומה של לתת וטופי, עם טיפה חמאתיות? לא סובלת חמאתיות בבירה, אבל כאן זה חלק מהסגנון, ואם היא במידה ולא משתלטת על שאר הניחוחות, אז הציון יהיה גבוה. בדירוגי רייטביר אני מתחשבת רק בי ובהעדפות שלי. אני יכולה ליהנות מבירה מחומצנת, למרות שעבר זמנה ולדרגה בהתאם, ויכולה לתת ציון נמוך לבירה חמוצה מאוד נחשבת, כי היא ממיסה לי את הבטן, ולא בקטע טוב, וממש לא איכפת לי אם היא זאת שהגדירה את הסגנון.

התמונה היחידה שצילמתי. התרכזתי בטעימה.

התמונה היחידה שצילמתי. התרכזתי בטעימה.

בסשן השיפוט היום היו שתי קבוצות שפעלו כל אחת בנפרד, על פירות שונות. בכל קבוצה שלושה שופטים, ואם אינני טועה, כולם, מלבדי, בישלו או מבשלים בירה. דימה מלאפינג בודהה ונמרוד המלח, שבשעתו היה אמון על מבשלת הבירה הביתית דיזנגוף 100, גם התחרו בעבר בלונגשוט. כל קבוצה קיבלה 4 סבבים שכוללים 3 בירות הסבב. סך הכל כל קבוצה טעמה 12 בירות (וסך סך הכל נטעמו 24 בירות בסשן). השיפוט כולל דירוג וניקוד לפי ריח, מראה, טעם, תחושה (גוף, גיזוז, סיומת) והתרשמות כללית, ומקום להערות, רשמי טעימה ודגשים. דף השיפוט ניתן לגדי, ששיקלל את הניקוד של שלושת השופטים. נוסף לשיפוט האינדיבידואלי, כל בירה קיבלה דף ביקורת, שמיועד למבשל. זהו דף מסכם, ללא ניקוד, עם רשמי טעימה, מחמאות כשטוב, הצעות פרקטיות לשיפור הבישול הבא, או הסברים מה פחות טוב. הדף הזה מרכז את ההתרשמות של כל חברי הפאנל – אצלנו בקבוצה לא נרשמו חילוקי דעות או פערי ניקוד משמעותיים, והוא סופר משמעותי עבור המתחרים, שבאמת רוצים לקבל פידבק על התוצרים שלהם.

אני רגילה לכתוב ביקורות וקהל היעד שלי הם הקוראים, אותם אני רואה לנגד עיני כשאני משתפת בבירה ממש טובה, או כשאני מזהירה מפני ברים שלא יודעים לטפל בברזים. בהקשר הזה קל להשחיז ציפורניים על המקלדת, או להגרר לסיפורים אישיים ולחוויות. האדם שמאחורי המוצר לא משנה פה. אם הוא חושב שהבירה שלו מספיק טובה בשביל להתבקבק ולהימכר/ אם הוא פתח מקום ומזמין את הציבור הרחב (יותר או פחות) לבוא ולשבת, תמורת תשלום, אז הוא צריך לדעת לקבל ביקורת, שלעתים איננה נלהבת. אבל כתיבת משוב זה עניין שונה. הרצון לקבל ביקורת הוא אמיתי; אין כאן עניין של "אייטם" או "חשיפה", טובה או רעה. העסק לא מרוויח ולא מפסיד מהמשוב ומצד שני, מטרת הביקורת היא לעזור ליוצר, כי אין קהל. עדיין. נראה לי שבקבוצה שלי הערכנו בכנות את המאמצים של כולם, שמחנו לטעום בירות שיצאו טוב, התבאסנו מפגמים, וניסינו להעלות על הכתב הצעות לשיפור.

אותן בירות, כתוצר מוגמר, בבקבוק עם תווית, ברקוד ומדבקת מחיר, היו מקבלות, לפחות אצלי, יחס שונה. אזהרות מסע היו מוצמדות לפגמים, ההיצמדות לסגנון היתה קריטית פחות, אווירה של בילוי או חברים טובים היתה מעלה את איכותן בעוד שסיטואציה נוחה פחות היתה מראה את אותותיה אף היא.

כאמור, ההגשה אנונימית. יתרה מכך, קצת התרחקתי מסצינת המבשלים הביתיים ואני לא יודעת מי הגיש השנה לתחרות. אני שמחה לומר שרוב הבירות ששתינו התאימו לסגנון ושחלקן אף היו טובות, כאלו שהיינו מזמינים בבר או קונים הביתה. וגם, גלית וגדי מעידים שהרמה עלתה ביחס לשנים הקודמות.

בהצלחה לכולם!

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “על העיוורון

  1. מרתק. אני אחד המגישים השנה (אחרי הרבה שנים שנמנעתי) כהרגלי בישלתי בירה שחורגת מעט מהסגנון. הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בזמן שהיא נשפטה. להתראות באירוע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s