בירס 2015 – הגירסה הלא-ערוכה

Beers2015_02גם השנה, כמנהגנו בקודש, יחסית, ביקרנו בבירס. יחסית, כי בשנה שעברה החשאי הלך לבד ואני הייתי בפריז, אז לא התפרסמה רשומה בנושא. רשומת הביקורת של השנה התפרסמה באתר סנהדרינק, ואפשר לראות אותה כאן. אני מעלה לבלוג את הגירסה הלא-ערוכה, עם ביקורת קצת יותר נוקבת וקצת פחות ממלכתית, ועם עוד כמה תמונות שאהבנו, אבל לא עלו במקור. אחרי הכל, על תגי השם שלנו היה מודפס גם קוראים ושותים. לנוחיותכן, קוראות נהדרות, ההבדלים, אלה שמצאתי, מודגשים.

זאת השנה החמישית שתערוכת Beers בהפקת סטודיו בן עמי מתקיימת. ב-2011 היה כיף והגיעו הרבה אנשים לתערוכה, שהתחילה את דרכה בהיכל נוקיה, ונפרשה על פני יומיים בשבוע השני של חודש ינואר. ב-2012 היה כיף, והגיעו יותר אנשים. ב-2013 התחוללה סערה גדולה. הדרך מתחנת רכבת מרכז ליד אליהו ארכה שעה וחצי, אבל לפחות הגעתי, מה שאי אפשר לומר על רוב אלה שהתעתדו להגיע, וגם על חלק מהמציגים, שנתקעו. ב-2014 התערוכה עברה מקום – למתחם התחנה בתל אביב, ותאריך – לתחילת ספטמבר. בדיוק שתיתי בירה בפריז, אז לא הגעתי, אבל החשאי נהנה. כנראה שהמיקום והעונה מצאו חן בעיני סטודיו בן עמי, אז גם בירס החמישי מוקם בתחנה, וקצת יותר מוקדם בעונה. ביקרנו ביום שלישי, היום הראשון מבין השלושה של התערוכה. הגענו עם הפתיחה, כי אלו השעות שהוקצו (גם) לתעשייה ולתקשורת, וגם כי אנחנו נוהגים להקדים; אנחנו אוהבים להגיע רגע לפני העומס, כשעוד אפשר לדבר עם האנשים שמאחורי עמדות המזיגה. חזרנו ביום חמישי, כשעה וחצי לפני הסגירה, לעוד קצת טעימות, עוד שיחות והתרשמות נוספת.

אז איך היה? בגדול היה טוב. היה גם קצת ג'יפה. המשיכו וקראו.

Beers2015_01

כמויות: אם לשפוט כמותית – מציגים ומבקרים – ענף הבירה נמצא בתקופה טובה. שחקנים חדשים נכנסים לשוק – חברות אלכוהול שמתרחבות לענף הבירה, יבואני בירה שאחרי שנים של סטגנציה מרחיבים פורטפוליו, ועסקים קטנים חדשים שמתמקדים בייבוא של מותג אחד או שניים, דבר שהיה נפוץ בארץ עד לפני שנים ספורות ואז נעצר. אנחנו רואים הרבה ייבוא של מותגים מיוחדים, ונרשמה נוכחות מרשימה של מציגים בתערוכה. ביום שלישי המקום היה מפוצץ באנשים שבאו לשתות בירה, לטעום בירה, להכיר בירות חדשות. זה מגניב.

התור: ביום הראשון – ביזיון. אין מילה אחרת לתאר את צוואר הבקבוק המטורף שההפקה לא השכילה להתמודד איתו, והובילה לתסכול גדול. כשמקצים לתעשייה שלמה – נשות ואנשי סחר, עסקים, מנהלות ומנהלי ברים, תקשורת – שעתיים לטעום ולהתרשם, בין 6-8 ביום הראשון ויחד עם קהל כללי, כשפותחים את הקופות ב-6 בדיוק, כשנציגות ההפקה צריכות להתמודד עם קופונים מסוגים שונים, להתווכח ולקבל אישורי כניסה לאלה ולאחרים, נוצר צוואר בקבוק, שפוגע בהנאת הקהל, פוגע במציגים – בין אם במתחם שלם של מבשלות ישראליות שנחסם על ידי התור ובין אם בכולם, שסבלו מתנועת קהל לא מאוזנת, ופוגע במוזמנים ובנרשמים שאחרי עמידה של שעה ושלושת-רבעי בתור נשארו עם רבע שעה לטעימות. וזה כבר לא עניין של שתיה חינם. אין מצב בעולם שהייתי נכנסת שוב לתור, שנמשך לאורך כל הערב, כדי לקנות עוד קופונים. אחרי שיחות עם מציגים ומבקרים שהיו ביום רביעי, חזרנו ביום חמישי. התור היה ארוך בשעה המאוחרת שהגענו, אך התקדם מהר והעמדה למכירת קופונים נוספים שהיתה בחוץ ייעלה את העניינים. מקווה שההפקה תדע להתמודד עם זה בשנה הבאה, בין עם על ידי מכירת כרטיסים מקוונת, או פיזור הקהל המקצועי על כל ימי הפסטיבל.

מים ומרקקות: חובה, כדי לנקות את הכוסות ולנקות את הפה, הכרחי כדי לא להתייבש. היה חסר. היו מוזגים שגילו תושייה וטבלו את הכוסות במי הקרח שבשמפיניירות. תודה על ההזדמנות לזכות בהרפס באמת.

נראות: הרבה דוכנים השקיעו בנראות שלהם. זה פונקציה של כסף ושל יצירתיות, וכמובן, ככל שהחברה גדולה יותר, ככה תקציבי השיווק גבוהים יותר, אבל הרשו לי לפרגן ליורוסטנדרט, שלקחו את עניין הבלטיקה ברצינות, עם מיתוג של הצי הסוחר הרוסי, לכרם על טנדר הווינטאג' שכולם הצטלמו לידו, ולאלכסנדר על בר קטן אך מושקע. הרשו לי לפרגן למבשלות ישראליות וליבואנים עם תקציב שיווק קטן, שהשקיעו בפרטים הקטנים שעוזרים להם לבלוט: שפירא עם סידור בקבוקים יפה בקדמת הדוכן, מבשלת בירצינות מקיבוץ קטורה עם מגוון טי-שירטס למכירה, נורמן פרימיום על שיתוף פעולה עם זיתא, שעזר להכניס קצת שומן ואוכל לגוף בין טעימה לטעימה. היו עוד.

Beers2015_04_Bluemoon

מלכת הכיתה החדשה: פירגון לכרם, כי למי שעושה עבודה רצינית, מגיע פרגון. אחרי רכישת מבשלת מלכה, הם נכנסים ברצינות לענף, עם בלו מון, בירת חיטה אמריקאית סבירה שמשווקת כבוטיק, אך שייכת לתאגיד מילר-קורס, אז יותר מדי קראפטיות אין בה; עם רדברגר, פילס גרמנית; ועם ברודוג, אחת ממבשלות הבוטיק הטובות ביותר שפועלות כיום בעולם. דוכן גדול ואטרקטיבי מאוד, שהשאיר מאחור את השחקניות הגדולות והותיקות.

מיוחדות: חוץ מהשקות, בירס תמיד היתה זירה לנסיונות ולמהדורות מיוחדות, וגם הפעם היא לא איכזבה. הדובים פינקו עם IPA מרירה במיוחד, עם לתת מסוג אחד, ובלנד כשות חדשני – SMASH היתה אחת הבירות המוצלחות ששתיתי באירוע; אחרי שנים של קורסים לבישול, מכירת ציוד, בירצ'נדייז ובירות, Beer&Beyond של שחר הרץ הוציאו בירה משלהם, סשן IPA כשותית אך קלה מאוד לשתייה, שבבירס נמזגה מחבית. בתוך מיכל הקירור שבמערכת המזיגה היה עוד כשות שהבירה עברה דרכה, וקיבלה אקסטרה ארומה ומרירות; דאנסינג קאמל בישלו אצווה מיוחדת של הCarrobean Stout, גירסא עשירה באלכוהול ומועשרת בחרובים של המידנייט סטאוט; ג'מס, שפחות נוהגים לצאת מהקופסא שחררו סאמר אייל; מוסקו הוציאו סטאוט; מבשלת אייסיס ממושב הוציאו אייל זהובה; טמפו הביאו במיוחד לפסטיבל שלוש בירות חדשות של סמואל אדמס, מסדרת הREBEL, שכולי תקווה ימצאו את דרכן לחנויות.

Beers2015_10 Beers2015_07_BeerBeyond

בירס זה המקום שבו מבשלת אלכסנדר נותנת ביטוי לבירגיקיות שפחות מורגשת במגוון הבסיסי של המבשלה, והשנה, מבחינתי, הם התעלו על עצמם – בירת סייזון, סגנון מסורתי שמקורו בוואלוניה, בלגיה, פירותי, מורכב, מתובל ומעט חמצמץ. לא סגנון סטנדרטי בכלל, לא משהו ששותים הרבה בארץ. אלכסנדר M ממוקמת בצד העדין של סקאלת הסייזון, והיא קיצית ומרעננת, וחמצמצה בדיוק במידה הרצויה.

מבשלות ביתיות: או היעדרן, הלכה למעשה. בבירס בנוקיה היה מתחם שהוקדש למבשלים ביתיים. לא יודעת מה היו הקריטריונים לקבלתם לתערוכה, והמציגים נעו בין מבשלים סופר מוכשרים וסופר חדשניים לחובבנים שהוציאו בירה מקולקלת, אבל הנוכחות שלהם הציגה תמונה שלמה של הענף ואת האבולוציה: מבשל ביתי ממודיעין> ננו-מבשלות תל אביביות > מבשלות בוטיק ברישיון > דובל > גינס. המבשלים הביתיים הרציניים הציגו בחלקם בירות קיצוניות או היסטוריות, סגנונות שקיימים בעולם, אבל עדיין לא בארץ והצליחו לחדש גם בפן החושי וגם במודעות לכך שאפשר לבשל בירה בבית. אולי מטעמים כלכליים, אולי בגלל פוליטיקות, השנה המבשלים הביתיים חסו תחת הדוכן של סמואל אדמס ותחרות הלונגשוט. בדיון פנימי עם מישהו שמכיר את התחרות מבפנים, סופר שהמבשלים הביתיים הבודדים הללו שחסו בצל התחרות, מחוייבים לגבות קופון עבור הבירה שהם מוזגים, אולם הם לא מקבלים את הקופון וכך למעשה לא מרוויחים על הבירה, ושתקנון התחרות מחייב אותם למזוג בירה בחינם. יתכן שהמציגים המסחריים פחדו מתחרות, אבל זה לא מקצועי ולא מכבד – אולי תרומת הרווחים מהביתיים לצדקה היתה מהווה פתרון סביר.

מוזיקת רקע: להקות קאברים, סאונד צורם וווליום גבוה. סתם הרעישו וזייפו ולא תרמו כלום לחוויה. זה לא אוקטוברפסט. היו יכולים לחסוך את הכמה מאות שקלים ששילמו לנגנים ואת הכמה אלפים על ציוד ההגברה, ולהשקיע אותו במשהו אחר – אולי בשלטי הכוונה לשירותים, או במים.

הכוסות: כוסות פלסטיק חד פעמיות. לא אקולוגי, לא נוח. מצד הקהל נראה עלוב, כשטעימה של 100 מ"ל נמזגת לכוס בת 330 מ"ל, מצד המציגים גורם לפחת כי לא נעים לא למלא, כשמבקשים עוד. הפתרון – כוסות זכוכית של 170 מ"ל כמו שנהוג בפסטיבלים בארץ, גם בבירס הקודמים. העיריה לא מאשרת כוסות זכוכית? פוליקרבונט יעשה את העבודה.

מבשלות קטנות: היוש מבשלת ערבה מצוקים, הרצל מירושלים, ליבירה/סלארה מהצפון, פאס מהגולן, באסטר'ס ממבשרת וגליל ממורן – איפה הייתן? חסרתן לי, ובטח לרבים אחרים. ד"ש.

מזג האויר: רבאק, מתחם התחנה, תל אביב, אוגוסט. למה זה טוב? מצאתי את עצמי נמלטת מהדוכנים לכיוון אזורים מוצלים ומפתחת דלקת בתעלה הקרפלית כתוצאה משימוש יתר במניפה. בירס זה פסטיבל למבוגרים, אז החופש הגדול איננו פונקציה פה. מאי, יוני, ספטמבר. יש מספיק חודשי קיץ בשנה עם שעות אור ארוכות. לחילופין – יש מקומות ממוזגים, מקורים ונוחים יותר להתמודדות באוגוסט. ההאנגר בנמל תל אביב, או שוב האצטדיון ביד אליהו.

אהובתי שבה אלי: אומרים שהציגו בבירס 200 ומשהו בירות, וזה בכלל לא משנה, כי שלנקרלה חזרה! בירה גרמנית מעושנת, שהיא כמו בייקון נוזלי ועשיר, שקוסם כל כך לטבעונית שאני. קנו אותה בחנויות המתמחות ותתאהבו בה, כדי שהיא תישאר כאן תמיד.Beers2015_05_Schlenkerla

והחגיגה רק מתחילה: שמועות מבוססות על מותגים מעניינים מאוד שיגיעו לארץ עוד השנה כבר מתרוצצות במעגלים הנכונים. זה מרגש ומרמז אולי לבירס אפילו יותר גדול ומושקע ב-2016.

מבשלת אלכסנדר – ביקור חוזר בספינת האם

הזמן: חמישי אחד ביולי, היה חם.

המקום: מרכז המבקרים של מבשלת אלכסנדר, ששוכנת ברחוב עם השם הכי חמוד באזור התעשייה עמק חפר, צבי הנחל

השותים: אורי שגיא, שון עברי, החשאי ואני

הנשתים: נבחרת אלכסנדר, שגדלה קצת מאז הביקור הקודם

Alexander_09

זה התחיל בגמגום מבולבל. באותו יום חזרנו מביקור בג'מס בפתח תקווה, שם ריאיינו את ג'רמי לטובת פלטפורמה אינטרנטית אלכוהולית אחרת. מלאת מרץ התקשרתי לאורי שגיא, ההוגה, המייסד, הברומאסטר והכוח המניע של מבשלת אלכסנדר. הזדהיתי, סיפרתי שאני עכשיו כותבת על מבשלות ישראליות לפלטפורמה, ושאשמח לבקר במבשלה. מסתבר שגרעין הפלטפורמה בילו אצלו כמה שעות לפני שהתקשרתי, "אבל תבואו, נשתה בירה ונדבר, מה רע?" החשאי ואני לא אומרים לא לבירה, או לחפירות על בירה. מקסימום, אם הגרעין הקשה של הפלטפורמה יחליטו לוותר על הטקסט שלי, אפרסמו פה, אז הנה.

הגענו לאלכסנדר ביום חמישי בשעות אחר הצהריים, בתחילת חודש יולי. שלושה בירנים, מלשון ייננים, במגפי גומי ובחולצות המבשלה נתנו את הפוש האחרון לפני סוף השבוע. אורי ושון עברי, מנהלת המותג, חיכו לנו בקדמת המבשלה, שם יש שולחן טעימות ארוך, חנות מכר צנועה אך מסודרת, ומספר ברזים. מרכז המבקרים משמש מקום הדרכה לצוותים של ברים ומסעדות, ומקבל בשמחה ביקורים וסיורים של קבוצות, וגם של משפחות. הוא גם מארח באופן מסורתי פסטיבל ביעור חמץ בשישי שלפני חג הפסח, דבר שהופך להיות אירוע הבירה הישראלי האולטימטיבי, מעין אוקטוברפסט הישראלי, ואם כבר מזכירים את אוקטוברפסט, אחד כזה עומד להתרחש שם השנה.

הרמנו לחיים עם אלכסנדר בלונד, בירת האייל הבהירה, והתחלנו לדבר על ההתחלה.

Alexander_02

איך אלכסנדר התחילה? בהיותו של אורי היה חובב בירה מתוסכל. מסביבות 1985 הוא נהג לטוס לחו"ל מטעם חיל האוויר, בעיקר לארה"ב, וזכה ללוות את פריחת תעשיית הבוטיק האמריקאית. תחילה בקליפורניה, אחר כך בקולורדו. בנסיעותיו הוא היה שותה בירה מעניינת, ואז חוזר לשממה של מונופול מקומי אחד וייבוא ספורדי. בתחילת שנת 2008 הוא סיים את הפרק החיילי בחייו, ולקח שנה בה היה עקר בית וחשב על הצעד הבא. המחשבה הראשונה היתה מעניינת מספיק כדי לפתח שהיה אותה – הקמת מבשלת קראפט בישראל. בישראל של 2008 פעל הברוהאוס ברוטשילד, שבתכלס היתה מסעדה עם גימיק, והדאנסינג קאמל, בירה מצויינת שהופצה ב2-3 נקודות.

אורי התייעץ עם הרבה אנשים ובסופו של דבר החליט ללכת עם הלב. ועדיין, משלב התוכנית העסקית הוא הבין שהקמת מבשלה קטנה מתחילה להיות כלכלית רק החל מהיקף בישול מסוים, והחליט להתייחס לנושא כאל סטארט-אפ. הוא בנה מבשלה ביתית קטנה שהביא מקנדה לצורך פיתוח גירסת בטא, כי גיוס הכספים למימון המבשלה תלוי ביכולת לבשל בירה.

אורי הרגיש שהוא מבין מספיק בבירה, אבל לא במכירות, ואנשים שאיתם הוא התייעץ, המליצו לו להפגש עם יורם ירזין, האיש שיחד עם אחיו עומד מאחורי מוזס, זוזוברה, טאקריה, קפה איטליה וז"לים כדוגמת צ'ימיצ'נגה, פסטלינה, בירנבאום ומנדלבאום ועוד. האחים ירזין הם הגורם השני שהשקיע במבשלה והם עשו את ההמשך להרבה יותר פשוט. הם עסקת חבילה, אומר אורי, משקיעים, שותפים נהדרים ומבינים במסעדנות. יצאנו לדרך וגייסנו שותפים נוספים. 2009 היתה שנה לא טובה לכלכלה, אבל מסתבר שיש מספיק אנשים שרוצים להשקיע במוצר מוחשי וייחודי, ולא רק בתוכנה, ופחות מסתכלים על המיליונים הפוטנציאליים.

הבחירה בעמק חפר כבית של המבשלה היתה ברירת מחדל. אורי מתגורר מעבר לכביש והוא ידע מההתחלה שהוא צריך להיות נוכח במבשלה כל הזמן: "לשמרים יש את לוח הזמנים שלהם". החלל הנבחר שימש בחלקו את מאפיית בראל למוצרים ללא גלוטן והיה די מוכן מבחינת רישיונות משרד הבריאות, וחלקו שימש כמחסן. כיום אלכסנדר מעסיקה כ-17 עובדים. חציים בייצור, חציים במכירות. חלקם עובדים זמניים – מטעימים בחנויות ובאירועים – וכולם, כולל המנקה, מועסקים ישירות. על דור המייסדים של המבשלה נמנו אוראל, שהגיע מתחום הלילה והיה אמון על המכירות, ופטריק ואן-דאם, בחור הולנדי שלמד בישול בירה בויינשטפן. הברומאסטרים המקומיים המעטים היו עסוקים בפרוייקטים אחרים. אורי פרסם מודעה בפורום אמריקאי, ותוך דקה הוא קיבל מלא פניות מאנשים שרוצים לבשל בירה בישראל.

Alexander_04

החזון של אלכסנדר מופיע על התחתיות ואביזרי הפרסום: ליצור בירה ישראלית מעולה. בירה ישראלית שכיף לשתות. שהמהות מתבטאת בטעם ובריח טובים ושלשם מכוונים. זאת, בעיני אורי, המהות של בירת בוטיק. האג'נדה של מבשלות מסחריות היא שונה. המטרה של אלכסנדר: בירה מעולה לכולם – זמינה במקסימום מקומות ובשאיפה למחיר כמה שיותר נגיש. היקף הבישול הוא חלק מהגשמת החזון והמטרה, והזמינות מצריכה עבודת שטח והרבה אנרגיה; זאת עבודה לא פחות קשה מלהכין בירה מעולה. החיבור למקום מתבטא גם בשם ובלוגו, נחל אלכסנדר הקרוב, על צביו, שהלוואי וגם להם היו כנפיים, כמו בצב של המבשלה, וכך אולי הם היו מצליחים לברוח מבריונים עם ג'יפים וטרקטורונים, שדורסים אותם.

ולאט לאט אלכסנדר מגשימה את החזון. יותר ויותר ישראלים מצביעים בארנק וקונים יותר אלכסנדר, דבר שמתבטא בגדילה בייצור ובמכירות, ובכל הנירוסטה – תוצרת ישראל – שצצה לה במבשלה בארבע השנים מאז ביקורנו הקודם.

כדי לחזק את האלמנט של המעולה בחזון, אלכסנדר משתתפת בתחרויות בינלאומיות. זה חשוב, כי הישראלים חשדנים מטבעם וצריך לשכנע אותם, שחוץ מיין, שוקולד וקפה מעולים, יש פה גם בירה מעולה. וכך, במטרה לגרד איזו מדליית ברונזה, אורי הגיש בירות לEuropean Beer Star. ב-2012 הבלונד זכתה בזהב, וב-2013, הבלאק גנבה את הזהב שבאופן מסורתי ניתן למבשלות אנגליות בקטגוריית הפורטר. בשנת 2014 הבלאק זכתה במדליית זהב גם ב-World Beer Cup האמריקאי, בה הנוכחות הדומיננטית היא של מבשלות אמריקאיות. הזכיות הביאו לכתבות בטלויזיה הגרמנית, שהיתה בשוק מהזכיה של מבשלה ישראלית עלומה בתחרות, ובCNN. שאלנו, כמתבקש, על ייצוא, ואורי השיב שבקטנה, כתגובה לביקושים נקודתיים בארה"ב ובהונג קונג, אבל הפוקוס הוא השוק המקומי.

היכל התהילה

היכל התהילה

הגרעין הקשה

אורי מעיד שהוא מכין רק בירות שהוא אוהב. הוא מספר שבשלב התכנון – שזהו השלב המרכזי בבישול, נכנסים למשוואה כ-100 פרמטרים שונים: מים והתאמתם לסגנון, שילוב סוגים שונים של כשות ולתת, טמפרטורה, זמנים ועוד. הוא נעזר בתוכנה ייעודית למטרת התכנון. בירה זה 50% מדע ו-50% אומנות. בשביל המדע, הוא נסע לקבל הכשרה פורמלית במכון סיבל בשיקאגו, כי עם כל הכבוד ל-25 שנות בישול ביתי, כשהוא הגיע לשלב של גיוס משקיעים, תעודה עוזרת. בבתי הספר מלמדים לייצר בירה ולא ליצור בירה. היצירה היא תוצאה של ניסוי וטעייה, של עבודה כשוליה.

באופן חריג למבשלת בוטיק ישראלית, את השמרים אלכסנדר מגדלים לבד, בטמפרטורה של 80 מעלות מתחת ל-0, אי שם בארץ. השמרים גדלים מתא בודד, ממנו נוצרת מושבה עם DNA זהה, דבר שמאפשר ליצור בירה מאוד-מאוד דומה בכל פעם. אותה אוכלוסיית שמרים עוברת מאצווה לאצווה ועוברת בדיקת איכות במעבדה שנמצאת במבשלה.

שתי הבירות הראשונות, והמוכרות ביותר של המבשלה, אלכסנדר בלונד (5.3%, אייל זהובה) ואלכסנדר אמברה (5.7%, ביר דה גארד), הן ורסיות של בירות שאורי הכין כמבשל ביתי, שהוגשו לתחרויות. אחת מהן אף זכתה בלונגשוט, תחרות הבישול הביתי שמתקיימת כבר 11 שנים. גירסא קדומה של אלכסנדר בלאק (פורטר, 7%) זכתה בתחרות העבר אתגר הסטאוט, שיועדה אף היא למבשלים ביתיים. כמבשל ביתי, הוא בישל בעיקר את הבלונד והאמברה, כי כפי שהוא אומר, אלו בירות של אוכל. בירות יבשות, מאוד טעימות ומאוד קלות. אלו גם שתי הבירות הנמכרות ביותר של המבשלה.

אורי מאמין באיזון, הרמוניה ואנדרסטייטמנט בבירות שלו. בשביל זה, ארבעת חומרי הגלם הבסיסיים מספיקים כדי ליצור בירה שכיף לשתות. אחרי שלושת הבירות הראשונות, יצאה אלכסנדר גרין, IPA בת 57IBU (IBU = מידת המרירות של הבירה. לשם השוואה, הבירה הנמכרת בארץ, שכבר לא תקבל במה כאן בבלוג, כי אני לא סובלת מתסמונת האישה המוכה, תודה רבה, היא בת 13 IBU.) היא יצאה כבירה עונתית, והפכה לחלק מהמחזור ולבירה השלישית הנמכרת ביותר של אלכסנדר, כי הקהל הישראלי התבגר קצת והיה מוכן לקבל בירות מרות יותר. וגם היא, מאוזנת, מספיק מתוקה, "ללא פניות חדות."

מתוך הבנה שכדי להנגיש את הבירה לציבור צריך להתחבר למי שיודע לספר סיפור, בשנת 2014 אלכסנדר חברו למגזין בלייזר להוצאת אלכסנדר בלייזר, בירה עונתית בסגנון בלגי חזק עם 8% אלכוהול. זה יצר באזז ולמרות שבלייזר שיתפו מאז פעולה עם מבשלת הנגב, אלכסנדר ממשיכים להוציא את הבירה, כמענה לביקוש.

הבירה הבאה שיצאה – הבלונד האורגנית הנהדרת. וריאציה של הבלונד, והבירה האורגנית – לפחות המסחרית ועם תקן – הראשונה בישראל. היא יצאה בקיץ שעבר והופצה לנקודות ספציפיות, מאלו שכותבת שורות אלה נוהגת לפקוד כשהיא רוצה להתפנפן ולאכול בחוץ אוכל שהוא גם טבעוני וגם לא ג'אנק מוחלט: אורנה ואלה, קפה לואיז, ננוצ'קה (ועוד מסעדות עם שמות של בנות???). השנה היא יצאה מהנישה וניתן למצוא אותה בברים ומסעדות שלאו דווקא קשורים לטרנגד האורגני. אורי שואף לבירה עונתית כל שנה, אז Stay Tuned, תיכף מגיעה אחת חדשה!

Alexander_05

פרייבט לייבל

"אני מת לעשות בירה חדשה כל חודש," אומר אורי. לוגיסטית זה לא מתאפשר, אז חלק מהרצון הולך למותגים פרטיים, שמערבים בדרך כלל אדם נוסף בתהליך התכנון. הפעם הראשונה שזה קרה, לפני כשנתיים, היתה יוזמה של יובל בן-נריה, השף של מסעדת טאיזו (שמגישים אוכל טבעוני סבבה ממש וגם קוקטיילים טובים). בן-נריה נפגש עם אורי וביקש "בירה כמו קירין", יבשה, שתתאים לתפריט האסייאתי של המסעדה. אורי תמה על הבקשה לבירה מסוג זה, אבל נענה לאתגר, ובמקום להכין clone של בירה יפנית מסחרית שעשויה בעיקרה מאורז, חומר גלם זול וזמין, הוא תשאל את בן-נריה וניסה לרדת לקנקנו. אחרי סדרת טעימות עיוורות עם הסו-שפים הם התגבשו על שפה: בירה עם גוף ומרירות ומעט פירותיות. אחרי התקבעות על מאפייני הבירה האידיאלית למנות של טאיזו, אורי בישל אצווה נסיונית של 1200 ליטר. בחיל ורעדה הוא הגיש לבן-נריה בקבוקים לטעימה. הוא קלע בול.

מסעדת בעלי החיים המתים בלחמניה יומנגוס ,הכניסה בירה לתפריט עם המעבר מאזור המשולש לצומת רופין. שון, שהתחילה את עבודתה באלכסנדר כסוכנת, החליטה להכניס לשם אלכסנדר ויהי מה. יומנגוס ביקשו בירה משלהם, והם התלהבו מטעימה ממיכל התסיסה של בירה שיועדה להיות עונתית. בירת מייד אין יומנגוס זו הלס בוק חזקה בת 7.5%. הבאה בתור – פילזנר שבושלה עבור הטמפל בר. באופן שרירותי נוצרה חלוקה, של איילים שמהווים את סדרת אלכסנדר, ולאגרים, שמבושלים עבור המותגים הפרטיים. אורי אומר שהוא לא עובד לפי סגנון, אלא לפי טעם וריח. אם הוא הוא מגיע לתוצאה הרצויה מלאגר, מה טוב; אם מאייל – סבבה.

בשבועות שחלפו מאז הביקור, הושקו שני פרייבט לייבלס נוספים, שטרם הספיקותי. הראשון – מקסיקלי, למסעדה המקסיקנית-קליפורנית החדשה של האחים ירזין שנפתחה בהרצליה. השני – שחורג מהכתוב לעיל, בוריס – אייל בהירה למסעדות של השף עומר מילר, שולחן וחדר האוכל.

כבר מאוחר. שון מוזגת לנו אמברה טרייה, טרייה, הישר ממיכל התסיסה. הבירנים מאחור הרימו כוס אחרונה לפני הסופ"ש, ואנחנו עוברים לדבר על השוק, שאורי מעיד שהוא צומח, בלי קשר לאסון מס הקנייה, שהושת על יצרני וייבואני הבירה המקומיים. "אני מרגיש שיש ביקוש. אלכסנדר צומחת, אז כנראה שיש מישהו ששותה את כל הבירות האלו." דיברנו על השינוי שמתחולל בשני הצדדים ושנוגס בבירות המיינסטרים: מחד, מעבר לבירה זולה, ללא מיסוי (בקבוקי 500 מ"ל, עד 3.8% אלכוהול), ומהצד השני מעבר לבירה איכותית, שחווה גדילה משמעותית. המס היווה מכשול לכולם, כי הבירה יקרה כאן מראש.

רגע לפני החזרה למרכז, הגענו לשלב השאלה הזהה. אז הנה:

בירות אהובות בעולם: אורי אוהב בירה! הוא אוהב את כולן! בכל זאת לחצנו, ואורי ציין את Odell's מקולורדו ואת Mahr's מבמברג – שמצטיינת באנדרסטייטמנט, איזון ודיוק. הוא גם אוהב בירות חמוצות, שלא מתאימות לפה.

מבשלה ישראלית אהובה: כולן! כרגע, שפירא עושים בירה טובה מאוד ונפלאה, אבל כל החבורה, כל המבשלים ובעלי מבשלות הבוטיק, שותפים למהפכה. יותר קל לחולל את המהפכה ככנופיה צוהלת מאשר כבודדים. "אנחנו צריכים לדאוג לא לנסר את הענף שעליו אנחנו יושבים, אסור לנו להוציא מוצר לא טוב".

קניתי כמה בקבוקים, קצת הביתה וקצת להחלפה עם רייטביראים מהולנד ומארה"ב. אלכסנדר כמעט תמיד ברשימת הקניות שלי להחלפות כאלו. בבית נזכרתי ששכחתי לשאול משהו. כשכתבתי לשון בבקשה לקבל תמונות מהביעור חמץ, הוספתי שמרוב דיבורים ושתיה, שכחתי לבקש מאורי עצה למבשל, שרוצה לפתוח מבשלה משלו, וביקשתי משון שתשאל בשמי. אחרי יומיים הגיעה תשובתו של אורי: "אני מזמין אותו או אותה להתייעץ איתי בחינם ובכיף."

לא כזה מפתיע. כדי להכין בירה ישראלית מעולה, צריך קודם כל להיות בן אדם מעולה.

הנה תמונה של בנאדם מעולה מחזיק בירה מעולה

הנה תמונה של בנאדם מעולה מחזיק בירה מעולה