בירס 2015 – הגירסה הלא-ערוכה

Beers2015_02גם השנה, כמנהגנו בקודש, יחסית, ביקרנו בבירס. יחסית, כי בשנה שעברה החשאי הלך לבד ואני הייתי בפריז, אז לא התפרסמה רשומה בנושא. רשומת הביקורת של השנה התפרסמה באתר סנהדרינק, ואפשר לראות אותה כאן. אני מעלה לבלוג את הגירסה הלא-ערוכה, עם ביקורת קצת יותר נוקבת וקצת פחות ממלכתית, ועם עוד כמה תמונות שאהבנו, אבל לא עלו במקור. אחרי הכל, על תגי השם שלנו היה מודפס גם קוראים ושותים. לנוחיותכן, קוראות נהדרות, ההבדלים, אלה שמצאתי, מודגשים.

זאת השנה החמישית שתערוכת Beers בהפקת סטודיו בן עמי מתקיימת. ב-2011 היה כיף והגיעו הרבה אנשים לתערוכה, שהתחילה את דרכה בהיכל נוקיה, ונפרשה על פני יומיים בשבוע השני של חודש ינואר. ב-2012 היה כיף, והגיעו יותר אנשים. ב-2013 התחוללה סערה גדולה. הדרך מתחנת רכבת מרכז ליד אליהו ארכה שעה וחצי, אבל לפחות הגעתי, מה שאי אפשר לומר על רוב אלה שהתעתדו להגיע, וגם על חלק מהמציגים, שנתקעו. ב-2014 התערוכה עברה מקום – למתחם התחנה בתל אביב, ותאריך – לתחילת ספטמבר. בדיוק שתיתי בירה בפריז, אז לא הגעתי, אבל החשאי נהנה. כנראה שהמיקום והעונה מצאו חן בעיני סטודיו בן עמי, אז גם בירס החמישי מוקם בתחנה, וקצת יותר מוקדם בעונה. ביקרנו ביום שלישי, היום הראשון מבין השלושה של התערוכה. הגענו עם הפתיחה, כי אלו השעות שהוקצו (גם) לתעשייה ולתקשורת, וגם כי אנחנו נוהגים להקדים; אנחנו אוהבים להגיע רגע לפני העומס, כשעוד אפשר לדבר עם האנשים שמאחורי עמדות המזיגה. חזרנו ביום חמישי, כשעה וחצי לפני הסגירה, לעוד קצת טעימות, עוד שיחות והתרשמות נוספת.

אז איך היה? בגדול היה טוב. היה גם קצת ג'יפה. המשיכו וקראו.

Beers2015_01

כמויות: אם לשפוט כמותית – מציגים ומבקרים – ענף הבירה נמצא בתקופה טובה. שחקנים חדשים נכנסים לשוק – חברות אלכוהול שמתרחבות לענף הבירה, יבואני בירה שאחרי שנים של סטגנציה מרחיבים פורטפוליו, ועסקים קטנים חדשים שמתמקדים בייבוא של מותג אחד או שניים, דבר שהיה נפוץ בארץ עד לפני שנים ספורות ואז נעצר. אנחנו רואים הרבה ייבוא של מותגים מיוחדים, ונרשמה נוכחות מרשימה של מציגים בתערוכה. ביום שלישי המקום היה מפוצץ באנשים שבאו לשתות בירה, לטעום בירה, להכיר בירות חדשות. זה מגניב.

התור: ביום הראשון – ביזיון. אין מילה אחרת לתאר את צוואר הבקבוק המטורף שההפקה לא השכילה להתמודד איתו, והובילה לתסכול גדול. כשמקצים לתעשייה שלמה – נשות ואנשי סחר, עסקים, מנהלות ומנהלי ברים, תקשורת – שעתיים לטעום ולהתרשם, בין 6-8 ביום הראשון ויחד עם קהל כללי, כשפותחים את הקופות ב-6 בדיוק, כשנציגות ההפקה צריכות להתמודד עם קופונים מסוגים שונים, להתווכח ולקבל אישורי כניסה לאלה ולאחרים, נוצר צוואר בקבוק, שפוגע בהנאת הקהל, פוגע במציגים – בין אם במתחם שלם של מבשלות ישראליות שנחסם על ידי התור ובין אם בכולם, שסבלו מתנועת קהל לא מאוזנת, ופוגע במוזמנים ובנרשמים שאחרי עמידה של שעה ושלושת-רבעי בתור נשארו עם רבע שעה לטעימות. וזה כבר לא עניין של שתיה חינם. אין מצב בעולם שהייתי נכנסת שוב לתור, שנמשך לאורך כל הערב, כדי לקנות עוד קופונים. אחרי שיחות עם מציגים ומבקרים שהיו ביום רביעי, חזרנו ביום חמישי. התור היה ארוך בשעה המאוחרת שהגענו, אך התקדם מהר והעמדה למכירת קופונים נוספים שהיתה בחוץ ייעלה את העניינים. מקווה שההפקה תדע להתמודד עם זה בשנה הבאה, בין עם על ידי מכירת כרטיסים מקוונת, או פיזור הקהל המקצועי על כל ימי הפסטיבל.

מים ומרקקות: חובה, כדי לנקות את הכוסות ולנקות את הפה, הכרחי כדי לא להתייבש. היה חסר. היו מוזגים שגילו תושייה וטבלו את הכוסות במי הקרח שבשמפיניירות. תודה על ההזדמנות לזכות בהרפס באמת.

נראות: הרבה דוכנים השקיעו בנראות שלהם. זה פונקציה של כסף ושל יצירתיות, וכמובן, ככל שהחברה גדולה יותר, ככה תקציבי השיווק גבוהים יותר, אבל הרשו לי לפרגן ליורוסטנדרט, שלקחו את עניין הבלטיקה ברצינות, עם מיתוג של הצי הסוחר הרוסי, לכרם על טנדר הווינטאג' שכולם הצטלמו לידו, ולאלכסנדר על בר קטן אך מושקע. הרשו לי לפרגן למבשלות ישראליות וליבואנים עם תקציב שיווק קטן, שהשקיעו בפרטים הקטנים שעוזרים להם לבלוט: שפירא עם סידור בקבוקים יפה בקדמת הדוכן, מבשלת בירצינות מקיבוץ קטורה עם מגוון טי-שירטס למכירה, נורמן פרימיום על שיתוף פעולה עם זיתא, שעזר להכניס קצת שומן ואוכל לגוף בין טעימה לטעימה. היו עוד.

Beers2015_04_Bluemoon

מלכת הכיתה החדשה: פירגון לכרם, כי למי שעושה עבודה רצינית, מגיע פרגון. אחרי רכישת מבשלת מלכה, הם נכנסים ברצינות לענף, עם בלו מון, בירת חיטה אמריקאית סבירה שמשווקת כבוטיק, אך שייכת לתאגיד מילר-קורס, אז יותר מדי קראפטיות אין בה; עם רדברגר, פילס גרמנית; ועם ברודוג, אחת ממבשלות הבוטיק הטובות ביותר שפועלות כיום בעולם. דוכן גדול ואטרקטיבי מאוד, שהשאיר מאחור את השחקניות הגדולות והותיקות.

מיוחדות: חוץ מהשקות, בירס תמיד היתה זירה לנסיונות ולמהדורות מיוחדות, וגם הפעם היא לא איכזבה. הדובים פינקו עם IPA מרירה במיוחד, עם לתת מסוג אחד, ובלנד כשות חדשני – SMASH היתה אחת הבירות המוצלחות ששתיתי באירוע; אחרי שנים של קורסים לבישול, מכירת ציוד, בירצ'נדייז ובירות, Beer&Beyond של שחר הרץ הוציאו בירה משלהם, סשן IPA כשותית אך קלה מאוד לשתייה, שבבירס נמזגה מחבית. בתוך מיכל הקירור שבמערכת המזיגה היה עוד כשות שהבירה עברה דרכה, וקיבלה אקסטרה ארומה ומרירות; דאנסינג קאמל בישלו אצווה מיוחדת של הCarrobean Stout, גירסא עשירה באלכוהול ומועשרת בחרובים של המידנייט סטאוט; ג'מס, שפחות נוהגים לצאת מהקופסא שחררו סאמר אייל; מוסקו הוציאו סטאוט; מבשלת אייסיס ממושב הוציאו אייל זהובה; טמפו הביאו במיוחד לפסטיבל שלוש בירות חדשות של סמואל אדמס, מסדרת הREBEL, שכולי תקווה ימצאו את דרכן לחנויות.

Beers2015_10 Beers2015_07_BeerBeyond

בירס זה המקום שבו מבשלת אלכסנדר נותנת ביטוי לבירגיקיות שפחות מורגשת במגוון הבסיסי של המבשלה, והשנה, מבחינתי, הם התעלו על עצמם – בירת סייזון, סגנון מסורתי שמקורו בוואלוניה, בלגיה, פירותי, מורכב, מתובל ומעט חמצמץ. לא סגנון סטנדרטי בכלל, לא משהו ששותים הרבה בארץ. אלכסנדר M ממוקמת בצד העדין של סקאלת הסייזון, והיא קיצית ומרעננת, וחמצמצה בדיוק במידה הרצויה.

מבשלות ביתיות: או היעדרן, הלכה למעשה. בבירס בנוקיה היה מתחם שהוקדש למבשלים ביתיים. לא יודעת מה היו הקריטריונים לקבלתם לתערוכה, והמציגים נעו בין מבשלים סופר מוכשרים וסופר חדשניים לחובבנים שהוציאו בירה מקולקלת, אבל הנוכחות שלהם הציגה תמונה שלמה של הענף ואת האבולוציה: מבשל ביתי ממודיעין> ננו-מבשלות תל אביביות > מבשלות בוטיק ברישיון > דובל > גינס. המבשלים הביתיים הרציניים הציגו בחלקם בירות קיצוניות או היסטוריות, סגנונות שקיימים בעולם, אבל עדיין לא בארץ והצליחו לחדש גם בפן החושי וגם במודעות לכך שאפשר לבשל בירה בבית. אולי מטעמים כלכליים, אולי בגלל פוליטיקות, השנה המבשלים הביתיים חסו תחת הדוכן של סמואל אדמס ותחרות הלונגשוט. בדיון פנימי עם מישהו שמכיר את התחרות מבפנים, סופר שהמבשלים הביתיים הבודדים הללו שחסו בצל התחרות, מחוייבים לגבות קופון עבור הבירה שהם מוזגים, אולם הם לא מקבלים את הקופון וכך למעשה לא מרוויחים על הבירה, ושתקנון התחרות מחייב אותם למזוג בירה בחינם. יתכן שהמציגים המסחריים פחדו מתחרות, אבל זה לא מקצועי ולא מכבד – אולי תרומת הרווחים מהביתיים לצדקה היתה מהווה פתרון סביר.

מוזיקת רקע: להקות קאברים, סאונד צורם וווליום גבוה. סתם הרעישו וזייפו ולא תרמו כלום לחוויה. זה לא אוקטוברפסט. היו יכולים לחסוך את הכמה מאות שקלים ששילמו לנגנים ואת הכמה אלפים על ציוד ההגברה, ולהשקיע אותו במשהו אחר – אולי בשלטי הכוונה לשירותים, או במים.

הכוסות: כוסות פלסטיק חד פעמיות. לא אקולוגי, לא נוח. מצד הקהל נראה עלוב, כשטעימה של 100 מ"ל נמזגת לכוס בת 330 מ"ל, מצד המציגים גורם לפחת כי לא נעים לא למלא, כשמבקשים עוד. הפתרון – כוסות זכוכית של 170 מ"ל כמו שנהוג בפסטיבלים בארץ, גם בבירס הקודמים. העיריה לא מאשרת כוסות זכוכית? פוליקרבונט יעשה את העבודה.

מבשלות קטנות: היוש מבשלת ערבה מצוקים, הרצל מירושלים, ליבירה/סלארה מהצפון, פאס מהגולן, באסטר'ס ממבשרת וגליל ממורן – איפה הייתן? חסרתן לי, ובטח לרבים אחרים. ד"ש.

מזג האויר: רבאק, מתחם התחנה, תל אביב, אוגוסט. למה זה טוב? מצאתי את עצמי נמלטת מהדוכנים לכיוון אזורים מוצלים ומפתחת דלקת בתעלה הקרפלית כתוצאה משימוש יתר במניפה. בירס זה פסטיבל למבוגרים, אז החופש הגדול איננו פונקציה פה. מאי, יוני, ספטמבר. יש מספיק חודשי קיץ בשנה עם שעות אור ארוכות. לחילופין – יש מקומות ממוזגים, מקורים ונוחים יותר להתמודדות באוגוסט. ההאנגר בנמל תל אביב, או שוב האצטדיון ביד אליהו.

אהובתי שבה אלי: אומרים שהציגו בבירס 200 ומשהו בירות, וזה בכלל לא משנה, כי שלנקרלה חזרה! בירה גרמנית מעושנת, שהיא כמו בייקון נוזלי ועשיר, שקוסם כל כך לטבעונית שאני. קנו אותה בחנויות המתמחות ותתאהבו בה, כדי שהיא תישאר כאן תמיד.Beers2015_05_Schlenkerla

והחגיגה רק מתחילה: שמועות מבוססות על מותגים מעניינים מאוד שיגיעו לארץ עוד השנה כבר מתרוצצות במעגלים הנכונים. זה מרגש ומרמז אולי לבירס אפילו יותר גדול ומושקע ב-2016.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “בירס 2015 – הגירסה הלא-ערוכה

  1. מסכים עם הדברים שרשמת ועם הביקורת החריפה על הביצוע של האירוע השנה. פשוט ביזיון של התארגנות ותור. גם נושא המים והמרקקות היה רציני. אישית, אני הרגשתי שהיה המון מיסחור וניסיון להביא המון אנשים כדי לסחוט כמה שיותר כסף מהאירוע במקום לדאוג שיהיה רציני ואיכותי וזה מאוד לא מצא חן בעיניי. אולי בגלל זה אני אוותר על התערוכה של 2016 כי הרי יש אירועים קטנים יותר, לפעמים אפשר לבקר במבשלה, או שאפשר למצוא את הבירות בחנויות לאחר הפסטיבל – לא חייבים לטעום מייד בפסטיבל את הדברים, מה שישאיר אותו לערסים ול"עמך" הפשוטים שבאים בשיא החום כי זה אירוע שקיבל אחלה שיווק אגרסיבי לעם (כן, אני יוצא סנוב מתנשא). אישית, לא נפלתי מהREBEL של סמואל אדאמס ומהסמאש של הדובים, למרות שהברודוג היו מעולות מצויינות. בלו מון כחול זו סתם בירה (בזמנו הגיע לארץ ייבוא קטן ומיוחד של בלו מון בטעמים שונים – הבאתי לשחר הרץ את כל המלאי שהיה בחנות, לא יודע מה הוא עשה איתו – בטח שתה אותו עם חברים 🙂 טעמתי ואהבתי את הגיוון בטעמים. חבל שלארץ מביאים רק סוג אחד, את הפושט, אבל לך תמכור לאנשים שלא מבינים בירה ורק מחפשים את המותג החדש על המדף בלי לבדוק את הרקע…)

    עניין כוסות הפלסטיק היה מאוד מאכזב – אפילו בחו"ל לא מזלזלים בך ככה. מצד המארגנים זה היה קל להפיל על הדרישה של המשטרה שלא יהיו כוסות זכוכית – כדי לגרוף (לדעתי) רווח קל בחיסכון על כוסות הפלסטיק, וזאת כאשר דווקא באירוע עצמו נמכרו כוסות בירות ממותגות מזכוכית!!! (האבסורד!). לסיכום – אני מאוד התאכזבתי ולא מתכוון להגיע לתערוכה הבאה כדי לשתות או לשלם למארגנים משהו, פרט ללהגיד שלום לחברים שלי מבין המבשלים הביתיים או מהמבשלות השונות. לא מגיע להם הכסף שלי. וגם ציינתי את זה בבירור בפייסבוק שלי.

    אגב, היום שתיתי בבית, במזגן, בירה קרה של אלכסנדר – שתי החדשות שלהן – אהבתי אותן. גם הברודוג מצאו את דרכן למקרר, עוד לפני הפסטיבל, מה שמוכיח שלא חייבים להגיע לפסטיבל כדי לעודד שיווק מסחרי.

    • הי דן,
      אני חושבת שהביקורת שלי עניינית, וכולי תקווה שסטודיו בן עמי יקראו אותה ויקחו ממנה משהו, כי אין כוונתי לקטול, אלא להצביע על נקודות לשיפור ולשימור. בירס זה פסטיבל מסחרי. הוא היה מסחרי ב-2011 וכל עוד שסטודיו בן עמי לא הופך למלכ"ר, הוא ישאר ככזה, וזה סבבה לגמרי; אם בירס לא היה רווחי, כנראה שלא היה בירס, ולדעתי, יש לבירס חשיבות במתכונת הנוכחית, שחושפת את אלה שכינית בתגובתך "עמך" ו"ערסים", ושאני רואה בהם חובבי בירה פוטנציאליים, שהאינטרנט לא הוביל לרייטביר, לטעמים חדשים, סגנונות חדשים ולתרבות ותעשייה שקיימת כאן.
      וסך הכל, באמת היה טוב. רוב הפסטיבלים בעולם מיועדים להיות המוניים בצורה זו או אחרת. חברים שביקרו בGABF סיפרו שעם כל הכבוד לבירגיקים שנהרו לשם, הרבה מאוד מהקהל היו סתם צעירים שגרים בדנוור ויצאו לשם לבילוי של אחר הצהריים. אני יכולה להעיד את אותו הדבר על פסטיבלים אזוריים שפקדתי באנגליה ובוינה. רוצה משהו אקסקלוסיבי לבירגיקס, עם מציגים מיוחדים והוצאות אקסקלוסיביות? יש גם כאלה, רק במדינות עם תרבות שתיה קצת יותר מפותחת.

      אל תעלב, אבל אתערב על דמי הכיס שלי שאתה לא ממש הקהל שהיבואנים והיצרנים רואים בעיני רוחם כשהם מחליטים מה להביא. ומנסיון, לייבא – והכוונה כאן למשטחים ולקונטיינרים ולאינטראקציה עם המכס והבונדד ומכון התקנים, לא לבקבוקים במזוודה – זה חתיכת כאב ראש והרבה כסף, והרבה עוגמת נפש אם סוכני המכירות לא ערוכים להתמודד עם המק"ט והלקוחות (לקוחות הקצה או נקודות המכירה והסיטונאים) לא בשלים להתמודד עם המותג. ככל הידוע לנו, והלוואי שאני טועה, כמות צריכת הבירה לא השתנתה בשנים האחרונות, והיצרנים והייבואנים מתחרים על אותו נתח שוק קטן. זאת מלחמה לא קלה.
      אגב, איפה קנית את הבירות החדשות של אלכסנדר? בשופר סל? בטיב טעם? שמה את הדמי כיס של שבוע הבא שקנית אותן בחנות בירה מתמחה, או בחנות יין שמשוגעת לדבר. חנויות מתמחות אינן נמצאות על הרדאר של רוב צרכני הבירה בישראל, כי זהו טיבו של שוק בוטיקי. פסטיבל כמו בירס יכול להגביר ביקוש, לגרום לצרכנים לחפש את החנויות המתמחות או לבקש מנקודות המכירה אותן הם פוקדים להתחיל להחזיק אלכסנדר.
      אה, ובלי להתייחס לאיכויות, אתה יודע שבלומון זה סוג של גולדסטאר אנפילטרד, כן? הדרך של אחד מקונצרני הבירה הגדולים בארה"ב, מילר-קורס להתמודד עם התעוררות שוק הבוטיק. שוב, זאת לא בהכרח בירה רעה לסגנונה, אבל תמיד טוב לבדוק את הרקע… 🙂

  2. לא יודע. אני משתדל להגיע לאירועים השונים עוד מימי פסטיבל מעברות המיתולוגי. יש מסחרי ויש מסחרי. תאמיני לי, לדעתי האישית – הקהל שראיתי באירוע לא יגיע לרייטביר או ל- untappd או לBeerAdvocate. לדעתי, הם באו כי אמרו להם שיש פסטיבל, יש בירה, ויש בירה חדשה ובכלל זה כיף לנוע בחבורות כשיש איזה איוונט שפימפמו עליו בתקשורת.

    וכן, אני מדבר על פסטיבלים קצת יותר אינטימיים, הייתי בסיורים באירופה ומאד התרשמתי מהארגון המופתי, הכמויות הגדולות של האנשים שהגיעו מכל אירופה ומהמגוון העצום של בירות – אמנם שם יש יותר בירות ממבשלות גדולות אבל גם הקטנות נמצאות. והכל בצניעות ובכבוד למשקה הנפלא הזה. בלי מיתוג אגרסיבי ובאולם ממוזג, ועם מקומות לשבת ולאכול בפנים או בחוץ. אלה המקומות שאני מחפש כשאני שומע על פסטיבל לבירה. תכל'ס, אני באמת לא הקהל ל-BEERS – את צודקת במאה אחוז.

    לא נעלבתי. אני יודע שבסופו של דבר הענין של הבירה הוא עניין כספי כלכלי נטו. מוכרים רק מה שמוכר. אם יהיה מקום מיוחד שמוכר רק בירות מיוחדות, כמו למשל הקולמינטור באנטוורפן או הדליריום פאב בבריסל, או אפילו מקום שמוקדש אך ורק למותג אחד אבל איכותי כמו למשל הדובלוריום בברוז', הוא יהווה "mekka" (כי בעברית בלי ניקוד זה ייראה "מכה" 😛 ) לבירגיקים. אני חולם על יום אחד שזה יקרה בארץ. (היום הדבר הקרוב לזה זה אולי פאב הדנסינג קאמל שמציע רק בירות של דנסינג קאמל, והוא צריך מיקום טוב יותר ויחסי ציבור טובים הרבה יותר). אני חושב שזה עצוב, שבסוף מה שנמכר הכי טוב זה בירות שאני לא הייתי שם במקרר שלי בכלל, אלא בירות זולות שאנשים קונים סתם כדי לשתות במקום באמת ליהנות מהטעם. אגב, גם בסופרים בחו"ל ובארה"ב יש מגוון בירות מצויינות לצד אלה העממיות המעפנות כמו באדווייזר ודומיה. בקולורדו, למשל 🙂 ופה באמת יש נקודה שאמרת – מתחיל להתפתח עניין בחנויות כמו בית המשקאות של נפתלי, מבחר המשקאות, ועוד – אבל אלה מקומות שמחזיקים גם משקאות אלכוהוליים אחרים. אתה בא לקנות וויסקי, ג'ין או קמפארי וכו', ובדרך אתה רואה על המדף מותגים מעניינים ולוקח מתוך עניין וסקרנות. לאו דווקא בגלל שסיפרו לך שיש בירות טובות. אז היו, אז טעמת, אז היה טוב, אבל על המדף יש רק מה שיש, שאתה מכיר. אם יהיה תימחור אגרסיבי או מבצעים על בירות באמת טובות, אני מבטיח לך שהעם גם יתחיל לשתות יותר בירה טובה ולא רק את ה"זבל" על המדף. מי שמתחיל עם, נגיד, וויסקי מקאלן, מתחיל להתקדם ולהתעניין גם בוויסקים אחרים ושאר משקאות.

    את יכולה לשמור, אגב, את דמי הכיס 🙂 הבקבוקים באמת נקנו במבחר המשקאות באבן גבירול ולא בסופר, אבל אני מקווה, שהיות ואלכסנדר מוכרים גם לסופרים, שאולי ארגז או שניים יגיעו גם לסופרים. אני מכיר את בלו מון. בגלל זה את לא נגעתי כלל בגירסה שהיתה בביר'ס – יותר מדי סתמית, אבל מתי גולדסטאר הוציאה בירות עונתיות בטעמים שונים כמו שמילר קורס החליטה לשדרג את הבירה שלה?? הפעם היחידה שהיא העזה היתה באנפילטרד שאגב באמת טובה יותר מהגולדסטאר הרגילה. גם מכבי 7.9 זו לא העזה.

    אגב, הכתבה הבאה היא מ-2003, לפני 12 שנה. השוק השתנה מאז, וחדרו מבשלות כמו אלכסנדר, דנסינג, הדובים ועוד. זו תופעה מאוד מבורכת שיש מגוון גדול על המדף, ואם זה יגרום למב"י להפסיד מנתח השוק, או לגוון את המוצרים שלה – מה טוב!
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2595255,00.html

  3. דן,
    גולדסטאר דווקא העיזה וחידשה, הרשה לי להזכיר לך לא מעט העזה שבאה מצד מותג הבירה הגדול בישראל: ב-2005 הושקה מהדורה מוגבלת של גולדסטאר מחוזק בוורמוט, ב-2006, כמדומני, הושקה מהדורת קיץ מוגבלת של גולדסטאר Genuine Draft (ללא פיסטור בבקבוק), ב-2007 באחד המהלכים הגדולים שנעשו בשוק הבירה הושקה גולדסטאר לייט (שנכשלה בענק והסבה הפסד גדול לחברת טמפו). למרות הכשלון, הנסיונות לחדש נמשכו, ב-2010 או 2011 הושקו גולדסטאר אקסרה סטרונג (בחוזק 6%) שהיתה זמינה רק בחבית וגולדסטאר בלאק רוסט שאף נמכרה ברשתות השיווק. כלומר גולדסטאר לא מסוננת היא לא ההעזה הראשונה של גולדסטאר, אבל בהחלט המצליחה שבהן מבחינה מסחרית.
    לגבי מכבי, אמנם לאחרונה השיקה את מכבי 7.9%, אולם לפני כעשור השיקה את מכבי שנדי שהתפתח לסדרה עם מהדורות עונתיות ומגוון טעמים. שנדי מוכר בשישיות יותר מאשר מותג האם. שוב זו הצלחה מסחרית, גם אם לא מוערכת על ידי הבירגיק'ס, אגב טרנד השנדי/רדלר שוטף ב-3-5 השנים האחרונות את כל אירופה ואף את ארה"ב, כך שמכבי היתה חדשנית גם ברמה העולמית (כן, שנדי זכה בכמה פרסי חדשנות בתערוכות ותחרויות בארץ ובעולם).
    אף כי אני עובד בטמפו שנים רבות, אי אפשר להאשים אותי בחוסר הערכה לבירות בוטיק ובכל זאת היכולת של יצרנים גדולים לייצר בירה בכמות קטנה של מבשלת בוטיק ממוצעת מוגבלת כמעט כמו היכולת של מבשלת בוטיק לייצר בירה בכמות גדולה כמו מבשלת מאקרו.
    שבת שלום,
    אורן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s