הודעות ומנהלות, 26.3-1.4

כמה חדשות ועדכונים שמעניינים אותי, ואולי יעניינו גם אתכם.

ביעור חמץ במבשלת אלכסנדר

מתי: שישי הקרוב, 31.3, בין 10-16

איפה: WIN, פארק תעשיות עמק חפר. ממש ליד המבשלה.

מה קורה: בירות אלכסנדר במחיר מוזל, מוזיקה, אוכל, סיורים במבשלה.

למה? בעוד שאוקטוברפסט זה סתם סיבה לתמריצי מכירות עבור יבואניות הבירות הגרמניות, חגיגות ביעור חמץ/ חיסול מלאים לפני פסח, בטח בשעות היום הראשונות של האביב ושל שעון הקיץ מסתמנות כמסורת הבירה הישראלית הנכונה. אלכסנדר מריצים את הפורמט הזה כבר כמה שנים. החשאי ואני לא ממש אנשי פסטיבלים, אבל אלכסנדר יודעים לארח ומבשלים יופי של בירה, אז פתו את הנהג/ת התורנ.ית באוכל ובדרך נאה בכבישים הפתלתלים בין מושבי עמק חפר ובקרו שם בשישי.

alexander

מרפסת מחודשת למבשלת שריגים

מתי: מדי שישי ושבת, בין 10-17

איפה: מבשלת שריגים, במושב, ובכן, שריגים לי-און

מה קורה: בירות של רונן ועמק האלה מהחבית (20 לשליש, 25 לחצי) ובבקבוקים הביתה, חומוס ביתי וטרי ונוף לפארק בריטניה

למה? למה לא? בשישי האחרון יצאנו לטיול ספונטני וגיחה צילומית ליער צובה, והחלטנו – הפלא ופלא! – לקנח בבירה. הרבה זמן לא ביקרנו בשריגים, והופתענו לגלות שדלתות המבשלה מוגפות ושהפסאז' המוכר שומם. מבט נוסף לימד שהפאב עבר לקומה התחתונה של המרכז המסחרי של היישוב, דבר שאיפשר לשריגים להתרחב, ולמבקרים ליהנות מהאוויר ומהאווירה. היה נחמד לפני, אבל עכשיו ממש כיף כאן. ברופאבס עם מרפסות ענקיות מול נוף אהובים עלי מאוד.

שבוע אחרון בביר מרקט שרונה

מתי: השבוע

איפה: ביר מרקט, שרונה מרקט

מה קורה: עצוב וקשה להקליד את המילים הללו, אבל הביר מרקט נסגר. לא לטובת שיפוצים או מעבר למקום אחר, פשוט סוגר. השבוע הם מרוקנים את המקררים ואת החביות.

למה: אם יש היבט חיובי לעניין זה שכבר אין שום סיבה להכנס ל"מתחם" האנטי-עירוני הזה. התמונה שלמטה צולמה בחמישי בערב. לכו שתו את הפילס החדשה של באסטר'ס – היא סבבה לגמרי. תודה דגן ורותם, על הכל.

beermarket

בואו לגלן

מתי: תמיד, גם בשישי ושבת

איפה: שלומציון המלכה, ירושלים

מה קורה: בירות בתמחור הוגן, בכוסות חצי אמיתיות וסיכוי למוטורהד ברמקולים

למה: הבלוג הזה מאוד נמנע משימוש בהודעות לעיתונות ובהעתק-הדבק; יש מספיק פלטפורמות שמפרסמות קומוניקטים, ולא בשביל זה אתם כאן, אבל הגלן הוא אחד הפאבים האהובים עלינו בארץ. אנחנו ממעטים לשבת שם בגלל שהוא ממוקם בעיר שהסובלנות שלנו אליה ושלה אלינו הולכת ומתדלדלת משנה לשנה, אבל אנחנו אוהבים אותו מאוד. לכן הסטטוס של לאון, בעל המקום, מהאלה שאוהבים בירה יותר מאת תזרים המזומנים שלהם, מובא כאן כלשונו, ולמטה – התפריט, לעיונכן. שימו לב לפינה הימנית העליונה – הפתעה נהדרת!

אנו פונים ללב שלכם ולמקלדת
לפני כחודש החלפנו תפריט בירה לתפריט הכי מעניין ומגוון שיש בירושלים ועם המחירים הכי הוגנים שהצלחנו לתת, מחיר הבירה לחצי ליטר (לא פיינט לא שליש אלא חצי!!!) מתחילים ב-20 ש"ח ונגמרים ב-32 לבירה בלגית חזקה ומיוחדת. הרוב סביב ה-25-6-7 לחצי. כל זה בהתחשב שכולן בירות בוטיק מיוחדות ולא משהו סטנדרטי. כדי להצליח לשמור על המחירים הללו ולא להעלות אותם בטווח הרחוק אנו אנו צריכים את עזרתכם, הפיצו את בשורת הבירה, בירה במחירים שבירה צריכה להיות (בתנאים שיש בארץ לצערנו אנחנו לא פראג).

GLEN

הזמן: אחר הצהריים אפורים של תחילת האביב
המקום: תל אביב
השותה: אנוכי
הנשתים: B-12 Meat Station, גולדסטאר סלואו ברו

אחרי פגישה באזור תעשייה חסר נשמה, מהסוג שהיה יכול להיות זירת פעילות מעולה עבור רוצחים סדרתיים לו רק אנשים אשכרה היו צועדים על המדרכות הסלולות והמצוחצחות שלו, חזרתי אל המכורה ואל אחר צהריים נטולי תוכניות. באמתחתי: זמן פנוי, הכרך השלישי בטטרלוגיית הרומנים הנפוליטניים ונכונות לשוטט עד שאמצא את המקום המתאים לשרוץ בו ולהמשיך לקרוא.
הרגליים הובילו אותי לקצה רחבת גבעון, ולכניסה האחורית לB-12, מקום שכותרת המשנה של שמו מעידה על מקורות ההכנסה שלו: בעלי חיים מתים. זכרתי שהם מגישים שם בירה משלהם, אז נכנסתי לבדוק, כי טרם טעמתי אותה. הבלוג אמנם היה בתרדמת של שנה וחצי כמעט (אולי אפילו יותר – שתי הכתבות האחרונות שהתפרסמו כאן נכתבו במקור לאתר אחר), אבל בתקופה הזאת לא הפסקתי לשתות בירה, והפרופיל שלי ברייטביר מעיד על כך.
הבירה של B-12 היא אייל שמבושלת במוסקו במושב זנוח, מבשלה שעיקר פעילותה היא בישול חוזי למסעדות ומותגים פרטיים. על התווית האחורית טקסט שיווקי באנגלית אמריקאית שאמורה להיקרא דרומית, על מבשלה קטנה בעיירה דרומית שם מבושלת הבירה. המלל אולי אמור להתכתב עם התמה של הרשת, ברביקיו אמריקאי, אבל הוא קצת מאולץ ולא ממש מדבר אל קהל השותים, דובר העברית.

איך הבירה? מכוערת. לא כמו שהIPA של רונן/ שריגים מכוערת, אלא באמת. על התווית כתוב rich golden color, אבל בכוס צבעה חום עכור, לא מזמין וקצת מעיד על הבאות. המרכיב הדומיננטי בהמשך השתיה הוא השמרים: ניחוחות של סוכרייה מתוקה, קרמל ומעט בצק מתוק, טעם מתוק עם ממש מעט מרירות אלכוהולית וסיומת מתוקה. מילה טובה? גוף בינוני, כזה שמתאים ללוות ארוחה לא מחייבת באמצע היום, בהנחה שהבירה מרירה ושהכשות והלתת משחקים תפקיד במכלול. עוד כתוב על התווית: Homemade beer, וזה בהחלט נטעם ככה, כמו בירה שבושלה בבית ע"י מבשל מתחיל.

המשכתי ללכת, במטרה למצוא מקום לקרוא ולהוריד את הטעם. מרמורק-רוטשילד-שינקין-כיכר מגן דויד ויאללה למנזר, לכוס פילזנר אורקוול או לסטאוט הרנדומלי שהם מוזגים שם, אבל לא – המדליון של גולדסטאר סלואו ברו לכד את עיני. אלנה פרנטה תחכה עוד כמה דקות.
גולדסטאר סלואו ברו הוא ניסיון מוצלח למדי לפצח את הטעם הישראלי בבירה של השנים האחרונות, טעם שהולם את האתוס הישראלי בכללותו – לא לצאת פראייר. בירה מתוקה עם אחוז אלכוהול גבוה, כזאת שמספיק כוס ממנה פלוס צ'ייסר פינוק על חשבון הבית כדי להשתכר קלות, בלי להשאיר בפאב יותר מדי מהמשכורת, ע"ע מרדסו/ דליריום/ קסטיל וכו'. הקומוניקטים פיארו שימוש בהרבה לתת ובזמן תסיסה ארוך מהרגיל וזה נורא מעניין את הישראלי הממוצע שרואה בתפריט את הספרות 1 ו-0 ולצידן את הסימן %, ואז מחיר גבוה יותר מגולדסטאר, אבל נמוך יותר מבירות בלגיות. מה בכוס? בירה חזקה, עם אלכוהול מורגש (שלא תחשבו שדופקים אתכם, טועמים פה את ה10%!), חסרת מורכבות, שזה לא בהכרח רע (אבל הבלגיות המדוברות ניחנות בו, ברובן), אך גם בלי הקלילות המהנה למדי בגולדסטאר הרגילה – לא משהו שקמפיין מיזוגני לא יכול להתמודד איתו.

אז שתיתי, ואז שטפתי את הפה בפלימות' יבש ונהדר עם טוניק וגמאתי המון דפים באפלוליות של המנזר. זה היה אחר צהריים לא רע בכלל.

הודעה מנהלתית לאלה שהגיעו עד הלום: נראה לי שחזרתי. בשנה וחצי האחרונות חוויתי תרדמת בירתית, שהופרה רק בזכות נסיעות התאווררות מחוץ לישראל ובבני'ס בכפר סבא. מקווה לחזור לכתוב כאן בתדירות הגיונית. עדכנו אותי אם קורה משהו או יוצא משהו שווה.