באה מנוחה ליגע

הזמן: אתמול
המקום: עמק יזרעאל
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Moretti (עמ' 187), Krombacher Dark (עמ' 292)

החשאי ואני מטיילים הרבה, אבל בחגים נוהגים להתבצר בבית.להתקע בפקק ליד טבריה כשמצד ימין מחנות פליטים מעושנים על החוף זה לא בדיוק סוג הבילוי המועדף עלינו. אבל הקנדית בארץ והבטחנו לקחת אותה לטיול בצפון, אז העברנו שעות נפלאות מתחככים בפגושים של מאזדות. אכלנו חומוס באל-שייח בנצרת, נסענו בגולן והפלאפון קפץ לרשת הירדנית בירידה לחמת גדר, חצינו את "עמק המעיינות", שגם אם ישנו לו את השם למדיסון אבניו לא יעזור למושבי הסביבה כלום  עיר המחוז שלהם היא בית שאן וההדחקה מוציאה אותם פאתטיים, ועלינו לגלבוע, שם לנו אצל טפת בהר גלבוע, בת הדודה של הקנדית. ישנו באוטובוס ישן כי הצימר היה תפוס ע"י אורחים משלמים, אבל ראינו את הצימר מבפנים וכפיינשמייקרית עם עבר בענף התיירות ועם פז"מ צנוע אך איכותי בצימרים – מגניב שם ובאמת שקט ומבודד.

בבוקר יום שישי, אחרי ארוחת בוקר בחצר, הקנדית נלקחה לירושלים ע"י בן דוד אחר והחשאי ואני נשארנו בחווה ודיברנו על בירות עם הבן של טפת ועם חבר שלו. הם סיפרו לנו על הפאב של עין חרוד (הם לא ציינו אם מדובר באיחוד או במאוחד), שמגיש בירה ביתית שמישהו מהקיבוץ מבשל. קוראים לבחור צרפתי אאל"ט. מישהו יודע משהו?

כשהתחיל לרדת גשם יצאנו לדרך והגענו למפגש מזרע. נכנסנו לאל-באבור אקספרס, שמגיש חומוס עם צנובר במובן של חומוס עם גרגיר צנובר, מאובזר בשירות מזעזע ובהרבה יומרה שלא באה לידי ביטוי במנות הבעיקר חסרות והלא ממש מלהיבות. ככל שאל באבור מתרחקת מואדי ערה כך היא מתדרדרת יותר. אני מחכה לדוכן הכשר בקניון איילון. את החנות של מזרע החליפו בסניף של טיב טעם. שמנו פעמינו למדף הבירות ובזזנו 6 בקבוקים של סקיירקרו ושל הובוגובלין (מה כל כך בוער? זה). השארנו שניים לטובת המטיילים ובעודנו מחכים בתור לקופה הבחנו במקרר בבקבוק של מורטי, שהחשאי זכר שמופיע בספר.

בטח יש כלמיני חובבי בירה עם כוסות פיינט/ חיטה/ טוליפים/ מאג של אבאים בתא המטען. לנו אין כלום חוץ מפותחן שמסונף לצרור המפתחות, אז שתינו מהבקבוק. קלאסי. צורת ההגשה, כן?

היה נחמד לז'אנר. לא מרגש. רמז למולסה בטעם, אבל כמה כבר אפשר להתעמק כששותים ישר מהבקבוק?

חשבנו שאת הבירה הבאה נשתה בכוסות זכוכית מתאימות, אבל לסלארה בקיבוץ גניגר היו תכניות אחרות:

זה לא כל כך נעים לראות פאב סגור.

המשכנו הלאה, לצומת רמת ישי. גונבו לאוזנינו שמועות על מרכול עם חדר קירור לבירה. הגענו לנדב קינוחים שלא נתן לפסח לחרפן אותו והגיש מאפים שמנמנים ומקסימים. המרכול ששכחתי את שמו נמצא ליד תחנת הדלק ואכן יש לו חדר קירור לבירות עם מבחר מעולה ועם בירות שלא יצא לנו לראות בעבר – ולא רק כלמיני רוסיות אלמוניות ומפוקפקות. בחרנו בבירה גרמנית שלא מופיעה בספר וששכחתי את שמה (היא במטבח, אין לי כוח לקום ולבדוק) ובקרומבאכר כהה, שזכרנו שנמצאת בספר. הפעם לקחנו שתי כוסות פלסטיק מהחנות ושתינו בסגנון עדות יד חרוצים, על גג האוטו:

(הדרך מכאן לוודקה-רדבול וסכין בגרב קצרה מתמיד).

היה טעים. בירה עשירה, עם טעמים קלים של קלייה וריח קלוש של אפרסק. כיף גדול!

משם חזרנו הביתה לבועה התלאביבית. נכנסתי למיטה ב-7 והתעוררתי ב-10 בבוקר.

פרוני, פיצה ופסטה בפאפא'ס

הזמן: הערב
המקום: פאפא'ס, הלל הזקן בתל אביב
השותים: בשגרה – החשאי ואני
הנשתה: Peroni Nastro Azzurro (עמ' 270)

"תרצו לשתות משהו?" שאלה המלצרית בנוהל הרגיל כדקה אחרי שהתיישבנו.

אם אנחנו לא ממש, אבל ממש צמאים, אנחנו עונים שנזמין עם האוכל. כמו האשם תמיד, גם אנחנו לא פראיירים של אף אחד, בטח שלא של בעלי מסעדות שמתעשרים מבקבוקי קולה ישנים שמתומחרים בלי פרופורציה לכלום. הערב באמת לא הייתי צמאה, אבל משום מה, אפילו בלי להעיף מבט בתפריט, שאלתי אם יש פרוני.

"כן, יש מחבית" ענתה המלצרית.

"אז שליש בבקשה".

לא זוכרת את התגובה שלה, אבל זה לא היה "בכיף". בעולם מתוקן מלצריות שאומרות "בכייף" ישלמו טיפ ללקוחות, שלא חונקים אותן בסוף הערב.

אז  פרוני. לאגר בהירה, צהובה-זוהרת כמעט, מוגשת קרה-קרה ולפי הספר – הפתעה! – מומלצת כליווי לפיצות ופסטות. בספר גם כתוב שפרוני הוא מותג הבירה האיטלקי המפורסם בעולם, "בעיקר בזכות קמפיינים פרסומיים מושקעים בשנים האחרונות". ביום חמישי הקנדית סיפרה שחברה שלה מצלמת את הקמפיינים של פרוני. זה לא קשור לבחירה שלנו לאכול בפאפא'ס או להזמין את הבירה הזאת. התעצלנו לבשל (וגם ללכת למכון הכושר, רחמנא ליצלן) והיה לנו קופון מגרופר שצריך לנצל.

בהתחלה היא היתה כייפית, מעקצצת על הלשון, כשותית וקלילה. הלכה יופי עם הפיצה פרסקה – מרגריטה עם נתחי מוצרלה טריה, רוקט, בזיליקום ועגבניות שרי. כשמנות הפסטה הגיעו (ניוקי טרטופו ופטריות עם שום ופרמזן וקמפנלה ארטישוק ועגבניות צלויות) זנחנו את הבירה, שעד שחזרנו אליה התחממה מעט. לאגר בהיר. הישיבה שיטחה אותה. לא כייף. היינו צריכים לחכות ולהזמין הכל ביחד.

לא נורא.

ובעניין פאפא'ס – לא יודעת מה קרה, אולי הם שינו בעלים או טבח. אנחנו הולכים לשם הרבה (עוד מימי ביג מאמא, למען האמת), מן הסתם נהנים מהמקום, והערב היה הרבה יותר מוצלח מכל הביקורים הקודמים. איזה כיף!