הדיקטטור מבנימינה

הזמן: חמישי בלילה, בזמן דיונים ערים על העתיד הזוגי – האם לצפות יחדיו במעלליו של ג'ופרי ברתיאון ימ"ש או להתייחד עם ספרי הספריה, האחד על רוסיה של פוטין והשני על גרמניה של היטלר
המקום: השז לונג, כמובן
השותים: החשאי והדוצ'ה שלו
הנשתה: הדיקטטור

בתמונה - דיקטטורים, מפגש פסגה.

בתמונה – דיקטטורים, מפגש פסגה.

דברים קורים במבשלת העם. בין מהמדורות המיוחדות של מבשלת הדובים למבשלים ביתיים שמנסים לטבול את רגלם בביצת שוק הבירה המקומי מבלי להשקיע כספים רבים בציוד תעשייתי ובביורוקרטיה מתישה צצות הרבה "בירות בית" אמיתיות: בירות שמבושלות על פי מתכון שפותח על ידי עסק מסוים ומשווק בעסק זה, בדרך כלל פאב או מסעדה. הבירות הללו מגיעות לרוב בבקבוקים, ממותגות ומשווקות על ידי בתי העסק. להבדיל מחביות "בירת הבית" שגם אותן ניתן למצוא בפאבים רבים, שהן אינן אלא לאגר אוסטרי/ פילזנר צ'כי זול בהשוואה לבירות אחרות שמוגשות במקום. לשטרן 1 היו בזמנו ברזים כאלה וכך גם למייק'ס פלייס. בירות הבית שנולדו כתוצאה מהסכמים בין בעלי פאבים לחברות הפצה אינן לא טובות בהכרח (נהפוך הוא! אאל"ט היתה תקופה שפילזנר אורקוול אהובתי שימשה כבירת מדבקה), הן פשוט נמכרות בזול. בירות בית שמפותחות על ידי מקום הן לעתים אטרקציה ולעתים הצהרת כוונות: אנחנו מבינים בבירה ואוהבים בירה. איפה אפשר למצוא כאלה? בבר שינקין ברעננה ובגלן בירושלים, לדוגמא (חכו חכו, אנחנו עוד נגיע אליכם!).

בירת הדיקטטור היא ככל הנראה הראשונה – תקנו אותי אם אני טועה – שמבושלת עבור חנות: סיטונאות בנימינה, שבבעלותה חנויות בקניון אם הדרך ובבנימינה ומנוהלת ביד רמה על ידי חובב בירה/ וויסקי רציני ביותר. אפשר להשיגה בביר אנד ביונד ברח' יגאל אלון בתל אביב ובסניפי הביר מרקט כמובן. תל אביב צפונית לכם מדי? בנימינה דרומית מדי? נסו להזמין משלוח מביר אנד ביונד או לסטות מהפקק בדרך לצימר בצפון בתחנת הדלק של בית הפנקייק המקורי.

בחזית: צללית של גנרל משופם עם כומתה מכוכבת, פרי אהבתם של צ'ה גווארה וסדאם חוסיין? מאחור, מספור ידני של האצווה ופראפראזה על המשפט שמיוחס לבן פרנקלין, למרות שהוא בכלל לא אמר/ כתב אותו: "בירה היא ההוכחה שהדיקטטור אוהב אותך ורוצה שתהיה מאושר"* אני מתעכבת על התוית, כי היא שינוי מרענן בתוך מבול התויות הכעורות שמבשלות קטנות יותר או פחות, מרוישנות וביתיות כאחד, הנחיתו עלינו לאחרונה. יש שם קטע והומור, גם אם פנימי.

זאת אייל בהירה, ענברית ומעוננת עם ניחוחות נפלאים של תפוזים, פירות טרופיים וספרינג גויאבה, שהיה הספרינג האהוב עלי אי שם באייטיז, אחרי שמיציתי את ספרינג אננס. כייפי ומרענן. הטעם מריר – קצת מכיוון הכשות אבל בעיקר מהשמרים. יש בו מעט פירות ומעט פלסטיק. הגוף בינוני ומקבלל הרבה מהכובד ממשקעי השמרים והגיזוז סבבה: הוא קיים, אבל לא מאפיל על הסיומת ולא סותם את הבטן. יש בבירת הדיקטטור משהו מעט בוסרי ולא מהוקצע, אבל היא מהנה – הארומה מפצה כאן – וקלה מספיק כדי להיות בירת קיץ.

לפרטים ומידע נוסף הכנסו לפייסבוק של בירת הדיקטטור ואם אתם כבר בפייס וטרם חיבבתם את העמוד של קוראים ושותים, תביאו בלייק. זה משמח אותנו.

*המקור האמיתי למשפט הוא בכלל היילה סילאסי, שאמר: אינג'ירה היא ההוכחה שג'ה אוהב אותנו ורוצה שנהיה מאושרים. כן, כן!

מי פנוי להרצל?

הזמן: שלישי בערב, מאוחר, אחרי העבודה
המקום: בבית. קר בחוץ
השותים: החשאי ואני
הנשתים:  הרצל קטמון, Herzel Del Habano

לא הלכנו לשומקום בזמן האחרון, פשוט לא טרחנו לתעד את השתייה, לפחות לא בעברית. בבלוג הבירה האנגלי שלנו זרקנו מילה על שתי בירות ששתינו ביום שישי. על דברים אחרים ששתינו לא ממש היה שווה לכתוב, או לא ממש רלוונטי לכתוב עליהן בעברית או שכבר נכתב עליהן (דוגמאות? מכבי, שלנקרלה חיטה, ברודוג…).

אבל הערב, הו, הערב פתחנו את שני הבקבוקים של הרצל שקנינו בחנוכה האחרון בBeer and Beyond. בירה הרצל זו עוד אחת מהסאגות. שמענו עליה טובות לפני הרבה זמן, נודע לנו שבבר  בשם הרצל, ברחוב הרצל ברחובות, ניתן להשיג אותה, ופעם עמדנו לנסוע לשתות אותה שם. למרבה המזל התקשרנו לפאב לפני שיצאנו והבנו שהפסיקו למכור שם את הבירה. מזלנו, כי כך נחסכה מאיתנו נסיעה לשפלה.

ההזדמנות לשתות את בירה הרצל נקרתה בדרכנו לראשונה בגמר הסמואל אדמס לונגשוט. היא היתה טובה, אני זוכרת, אבל לא יותר מזה. מישהו זוכר משהו מהלונגשוט? שתי הבירות שקנינו בושלו במבשלת העם באבן יהודה, דבר שעשוי להקל על התפוצה של ההרצלים.

התחלנו בקטמון, בירה מסוג Red Ale. איזה מזל שאני קוראת את חיים ברעם ומבינה את ההקשר. הבירה מעורפלת, חומה-אדמונית עם ריחות מתוקים, ביניהם כאלה שהזכירו לי דבלים. טעמנו. זאת בירה מתוקה ועשירה בטעמים עם מעט מרירות בסיומת. הגוף בינוני, הגיזוז עדין. זאת בירה טובה, מאוזנת ונעימה לשתיה, כזאת שיש לה זכות קיום מעבר לגימיק וחשוב מכך – מעבר לבירגיקס. גם מי שלא נמנה על ההרפתקנים והסקרנים הגדולים יכול להתחבר אליה וליהנות ממנה ובזאת גדולתה.

הבירה השניה שטעמנו היא הרצל דל הבאנו. אחרי ששתינו נכנסתי לדף המבשלה באתר Beers ונזכרתי שעוד בלונגשוט קראתי/ שמעתי על תיבול הבירה בעלי סיגר קובני. זאת בירה חומה כהה ואטומה כמעט, עם ראש קצף קטן וחום. הרחתי קלייה, עץ שרוף, עישון ופירותיות. הבירה הזאת הרבה יותר מרה ויבשה אבל עם כל העץ והעשן יש בה משהו עדין. היא קלה למדי, הסיומת שלה מתוקה וטיפה צורבת. ברור שאת זאת אהבתי יותר. ניחוחות של עץ, עישון וקלייה קונים אותי בזול, אבל באמת, שתיהן טובות מאוד.

תיקון ליל שבועות

הזמן: אתמול בלילה אחרי ארוחת החג
המקום: שופלנד – ברחוב, יהודה המכבי
השותים:  החשאי ואני
הנשתה: Houblon Chouffe (עמ' 128)

אחרי ארוחת חג מוזרה. הבטון מתפוצצת, העייפות משתלטת. בכל זאת, כדי שהיום לא יסתכם בעבודה-אוכל-שינה, יצאנו לבירה בבר ליד הבית.

שני דברים טובים יש ביהודה המכבי: הטמבוריה הכי חמודה בעולם והבר של השוף. כן, שלושה סוגי שוף שנמזגים מהחבית. לא שתושבי השכונה מעריכים את זה; בערבים בהם משדרים ב"בר" (לשעבר בית קפה, לשעבר חומוסיה, תמיד עם שולחנות על המדרכה בלי חציצה מהרחוב, בלי טיפה של פרטיות) משחקי כדור כאלה או אחרים, על השולחנות תמיד רואים יותר בקבוקי גולדסטאר מאשר כוסות של שוף. זאת רק סיבה אחת לאנטגוניזם שלי כלפי האנשים שתופסים לי את המרחב הציבורי ב-6 השנים האחרונות. אני מקווה שכשהאיראנים יכבשו את תל אביב הם יתחילו ביהודה המכבי.

הגענו מאוחר. היה ריק, חוץ משני שולחנות. המלצרית כבר החלה לערום את הכיסאות ואמרה שהמטבח סגור, אבל שהברזים פתוחים. כל הדושבאגס של השכונה הלכו כנראה לתיקון ליל שבועות – בטיים אאוט בטח כתבו שצריך.

מבין שלוש הבירות מהחבית בחרתי בהובלון. אני בתקופה מרירה בחיי (בבירה, בבירה. בחיים האמיתיים הכל מייפל) אז דילגתי על הלה שוף והמקשוף ובחרתי באופציה הכשותית. הבירה בשופלנד מוגשת על תחתית ממותגת, בכוסות טוליפ עם הגמד החמוד. אלו כוסות של 330, עם שפה גבוהה בשביל הקצף, אבל כנראה שמיומנות המזיגה איננה הצד החזק של המלצרית וקיבלנו כוס מלאה בבירה כמעט עד גדותיה, כמעט בלי קצף. יש שיגדירו זאת כבוננזה, אבל אני אוהבת להתחיל לשתות עם שכבת ההגנה הלבנה.

הרחתי אשכוליות, תפוזי דם וגם פרחי היביסקוס, טעמתי מרירות, אשכולית, אוטוטו קמפארי. סיומת ארוכה. מרענן.

חתולת רחוב שיצרתי איתה קשר עין התמקמה בחיקי וגירגרה. ברקע התנגן רגאיי גרוע, שיר אהבה לישראל במבטא צרפתי או ג'מייקני, מאיפה לי לדעת? חלון הראווה של חנות הכותנות ובגדי התינוקות שבמספר 40 התרוקנה. היא מצטרפת ל"פינת הילד", עם הצלופן בחלון שלא הצליח להגן על הצעצועים מפני שמש הצהריים, שאת מקומה תפסה חנות הפרחים. עוד מעט תפתח שם מספרה או חנות משקפיים.

יש לי בר של שוף ליד הבית אבל כדי שאהנה ממנו הרחוב צריך להתרוקן מאנשים.

לילה טוב ברוקלין


הזמן: חמישי בלילה
המקום: בבית
השותים: אנחנו
הנשתים: Brooklyn Lager (עמ' 86), Brooklyn Brown (עמ' 85)

המקרר שלנו מכיל בעיקר נוזלים: קולה, בירה שחורה, רוזטה ואורז'ה לקוקטיילים, טבסקו ומיני רטבים חריפים ובירה. הרבה בירה. זתמיד היתה לנו בירה במקרר אבל עכשיו עם המשימה יש הרבה יותר ממנה, כי מה לעשות, זול יותר לשתות בבית. כשמדובר בבירה שממילא לא נמכרת בחביות אז אפילו אין תמריץ לשתות אותה בבר.

אתמול יצאתי מהבית בסביבות 7:30 בבוקר וחזרתי איפשהו באזור 23:30. היה יום מתיש והיה גם יום חמישי, אז יציאה ממש לא באה בחשבון. הזמנו פיצה, פתחנו את המקרר ולקחנו שני בקבוקי ברוקלין מתוך החמישה שבמלאי.
שתיהן טובות ואהובות עלינו. הלאגר מרירה, האייל עם ניחוחות קרמליים ופרחוניים וטעם מאוזן והרמוני. הבראון טובה יותר לדעתנו. שתינו, פיניתי את הבקבוקים לכיור, החשאי הוריד את קרטון הפיצה לפח, צחצחתי שיניים ונפלתי שדודה.
שבת שלום!

מהר, מהר, לפני שיגמר

הזמן: הערב אחרי חדר כושר
המקום: שטרן 1
השותים: צמד הפרעונים
הנשתים: King Goblin (עמ' 285), Goliath (עמ' 96)

אם הייתי קצת יותר כלבה הייתי משתלחת בבירות של מבשלת Wychwood ועושה מהן מינימום בירות אוקראיניות ממעדני מניה. אולי זה היה גורם לקוראים לא להתעניין ולפסוח על הבירות האלו במידה והם נתקלים בהן. מה היה יוצא לי מזה? היה נשאר לי יותר. השמועות, שבמהירות מפחידה מתחוורות כנכונות, גורסות שהפסיקו לייבא את וויצ'ווד לארץ. החשאי ואני נכנסנו לפאניקה קלה, שכן מלבד תוויות קסומות במיוחד, הבירות של וויצ'ווד אהובות עלינו מאוד. בשבוע שעבר קנינו את הScarecrow האחרונה בחנות הקבועה שלנו ומאז אנחנו במצב בירה של מכ"ם, שרק מנסה לאתר בקבוקים נוספים. לכן כשהגענו היום לשטרן (כרגיל, חצי שעה אחרי הHappy Hour) לא בחנו את הברזים ומיד שאלנו אם עדיין יש וויצ'וודים. נשארו הקינג גובלין והגוליית' שהוגשו על תחתיות של מותג אחר – כנראה שגם התחתיות של הובוגובלין אזלו. טוב שפעם לקחתי אחד.

הגוליית' נעימה וקלילה. טעם אופייני לז'אנר, כשותית ואחרי כמה דקות בכוס עולים באף ריחות של אפרסק.

הקינג גובלין כפרה עליו מיוצר רק בלילות של ירח מלא. אייל כהה, מריר ועשיר עם ריח מתוק שמזכיר לי סילאן ותווית שכיף לשקוע בה.

אני מקווה לייבוא סדיר מחודש של וויצ'ווד ועל הדרך גם של דליריום, אם אפשר. בינתיים – פתחו עיניים ודלו מהחנויות את הבקבוקים שנשארו.

אל תהיה מבואס – שתה אייל של באס

הזמן: לפני שעתיים
המקום: שאפה בר ביפו
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Bass (עמ' 77)

שישי בערב אחרי יום מפרך וקילומטרים של תל אביב שנחרשו באול-סטאר. החזרנו את הקנדית לחולון לארוחת שישי וחזרנו ליפו כדי להזין את החשאי. התפריט של השאפה בר נראה סביר וידידותי לצמחונים ועם קצת מאמץ אפילו לטבעונים ובברזים זורמים שם פילזנר ובס. מחירים סבירים לת"א (26 ש"ח לחצי), Happy Hour ידידותי (שעתיים, 1+1 על כל תפריט האלכוהול, אפשר להתחלק), ההמונים שמילאו את הסמטאות בצהריים התפזרו לארוחות ערב ומזג האויר היה נעים. אנחנו בדרך כלל מאלה שיושבים בשולחנות בפנים, בפינה, אבל חייבים ליהנות מעשר הדקות הללו שבהם מזג האויר בעיר נסבל.

אין הרבה מה לומר על הבאס. אייל אנגלי ישר ולעניין. אני מזמינה אותו כשאין משהו מעניין יותר או כשמתחשק לי משהו קליל. כשהבחירה היא בין הבאס לבין פילסנר, או בירות מבקבוק, אלך על הבאס.

המזטים שהתלוו לבירה היו טעימים, במיוחד סלט המוצרלה והשרי שהיה מוצלח במיוחד. השירות – אחד המזעזעים. עזבו, לא נכנס לזה. חבל, שישי.

Off Label – בנוהל הרגיל, אם אני שותה משהו מעניין שלא נכנס לספר אני כותבת גם עליו. והפעם: SPA מרענן של גל'ס, שהתארח ביריד ההדפס בבעלי מלאכה ברח' י.ל פרץ (ולא במרכז בעלי מלאכה). גל ציין בפני שאני תמיד מצליחה להגיע אליו כשכבר לא נשאר לו כלום. בפעם הבאה אנסה להשכים קום.

שלשום תמול

הזמן: שלשום, בסביבות 11 בלילה
המקום: שטרן1, פלורנטין
השותים: החשאי, הקנדית ואני
הנשתים: Newcastle Brown Ale (עמ' 208), Bischoff Doppelbock (עמ' 60).

"קחו אותי למקום שאתם מבלים בו", ביקשה תמר, כמעט 15 שנים מאז הפעם האחרונה (והראשונה) שהתראינו, כשהתארחתי אצלה בבית אמה בויניפג, קנדה. אחרי שייקים, שניצל סייטן ובורגר סויה בבודהה בורגר, וסקירה היסטורית של תסרוקות ושל בנים הזמנו את החשאי להצטרף אלינו ושמנו פעמינו אל השטרן. היה עמוס. חמישי בערב. אנחנו לא רגילים להיות בשטרן בזמן הזה והשטרן לא רגיל אלינו בזמן הזה. יצאנו לשוטט בחוץ, חשבנו לוותר ולהכנס לנורמה ג'ין במקום (אנחנו מבלים בנורמה ג'ין פעם בשנתיים בממוצע – זה נחשב?) אבל גם שם היה עמוס. חזרנו לשטרן ובדוחק נמצא לנו מקום.

אנחנו אוהבים להביא לשטרן אורחים, במיוחד אורחים מחו"ל וכאלה היו לנו לא מעט בזמן האחרון. גם נחמד שם וגם כולם מוצאים מה לשתות, חוץ מתמר, שבירה עושה לה לא טוב. בדוחק היא מצאה סיידר והתמקמה עליו. החשאי התחיל לאחרונה לפתח חיבה מיוחדת לדופלבוק. באירועי בירה הוא מתרוצץ ומחפש את הצדיק שימזוג לו את הבירה הכמעט-בוצית הזאת אך בינתיים לשווא. בישוף היא אחת הגרמניות היותר חביבות עלינו (יש מצב שמשפט ברוח הזאת כבר מופיע בבלוג ברשומות שמזכירות את פאולנר ו/או ארדינגר). בחוברת המותגים מופיעות שלוש בירות מהמבשלה הזאת, שתיים כבר נשתו במסגרת הפרוייקט ובשלישית טרם נתקלנו למיטב זכרוני.

אני הזמנתי ניוקאסל בראון אייל, שנמזגת בשטרן עם גז חנקן. היא יותר עדינה, פחות מוגזת ממה שנמזג מחביות בפאבים אחרים בעיר ולמרות שהמשורר והמבשלה התכוונו שכך נשתה את הניוקאסל, אני מעדיפה אותה קצת תוקפנית. אולי כי ככה התרגלתי. פעם ביליתי לילה בניוקאסל, בהופעה. אני לא זוכרת כלום מהעיר הזאת חוץ מאת הגשר הענק, ושהלכתי למכולת לקנות חטיפים ובירה, אבל בטח זאת לא היתה ניוקאסל, אלא משהו יותר רעיל ויותר זול.

אתמול בצהריים הלכנו לחדר הכושר כדי לשרוף קלוריות ואחר כך אכלנו מרקים בגבאי החדש בצפון דיזנגוף וגלידה (הוא) וקרפ (אני) בוניליה ירמיהו כדי לרפד את הבטן. אחרי ההכנה הזאת נסענו לזמן אמיתי לפסטיבל בירות ישראליות שאורגן על ידי בירמאסטר. הגענו בסביבות השעה 18:00, שעתיים לפני הסיום, ובשעתיים האלו הצלחנו לטעום בירות מרוב הדוכנים.

שלוש מבשלות שמופיעות בספר הציגו בפסטיבל: אביר, בזלת ואלכסנדר. לא התכוונו לבקר אותן. את אביר נשתה ב"אביר" (או בברז) והשתיים האחרות נפוצות למדי. למרות שתכננו לשתות בפסטיבל מהבירות שלא יוצא לנו להתקל בהן בשגרה, את הקופון האחרון שנשאר לנו נתנו לאלכסנדר, שבתמורה מזג לנו מהבירה הכהה, שאותה טרם יצא לי לשתות. אני אפילו לא מתכוונת לפתוח את הספר כדי לבדוק מה שמה של הבירה הזאת. האף והפה שלי סבלו משיתוק בשלב הזה; לא סופרת את ההתנסות הזאת כחלק מהפרוייקט.

מה כן נשתה? אנסה להזכר:

הSpicey Monster של גל'ס – בירה קלילה שמתאימה לקיץ הישראלי. טיפה יותר מדי אניס לטעמנו, אבל היא כיפית. שתינו את הבירות של גל במספר הזדמנויות ומרגישים את השיפור מטעימה לטעימה.

ליבירה ביטר – אחת הישראליות האהובות עלי ביותר, מרה-מרה עם סיומת גרעינית, כמו לחם כפרי ומשובח.

גולדה – IPA וRoyal Oak. הIPA טובה יותר.

Gopher's – רציתי את המעושנת אבל כבר נגמר, אז שתיתי שוב את הSunny Friday, בהירה והולמת את היום, למרות שהיא נלגמה אחרי השקיעה. קניתי גם פותחן – הלוגו שלהם חמוד.

הIPA החדשה של מבשלת רונן – עוד בירה קיצית, והפעם מרירה ואשכוליתית. זאת הפעם השניה ששתיתי אותה. בפעם הראשונה לפני שלושה שבועות היא נטעמה לי כמעט כקוקטייל, עם רמזים לליצ'י ביחד עם האשכולית. הפעם היא נדגמה אחרי אי-אלו בירות אחרות אז הטעמים התערבבו לי. זאת בסה"כ הבירה השלישית שרונן מוציאים. זה מגניב. הניסויים נשארים במשפחה והקהל נהנה ממוצרים מוגמרים ומדוייקים. אני מקווה שהייצור וההפצה שלהם יגדלו ושבחוברת המותגים הבאה הם יופיעו, בין הקרלסברג לשימאיי.

מבשלת החלוץ – זכרתי במעומעם ודי לטובה את בירת המתנדבת ששתיתי במעברות. את המאדפה, בירה עם הל גם שתינו במעברות. פחות מדי מגוזזת לטעמי אבל חוץ מזה חביבה. טעמתי גם אקספרימנטים, בירה עם סלק שלא היתה לי טעימה ובירה שמתובלת בשום – בדיוק הדבר שאמור לקנות אותי, אבל היא לא ריגשה.

מבשלת גבעתיים – English Royal עם מייפל שנהניתי ממנה. מייפל, איזה כיף! לגמנו גם עונתית אחת, אבל אני לא זוכרת אותה.

לאפינג בודהה – לא זוכרת איזו. אחת שיושנה במקרה כ-10 חודשים במבשלה וזה מה שיצא. יצא טוב. נו, לאפינג בודהה.

אביר האלה – האיש והאגדה והגבינות המיטגנות שריחן המעלף מילא את הזמן אמיתי. לקחתי בירות הביתה, ליישון, שתיתי סיידר ולקחתי שני בקבוקים בשביל תמר. אנחנו מתכננים טיול בחול המועד פסח ואני חושבת שהיא תיהנה מהן. רק שלא נשכח לקחת פותחן שעם.

תודה לאדון צילום משכר  🙂

הבירה האחרונה

הזמן: ארוחת הערב, מול החדשות
המקום: על הספה בסלון, עם פיצה מבזילי.קום
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Samuel Adams Boston Ale (עמ' 233)

זאת היתה הבירה הרלוונטית האחרונה במקרר. אין דרמה, הכל בסדר, אנחנו מצויידים בבקבוקים של אביר האלה ושל מבשלת רונן אז אין שום סיבה להתלונן, נהפוך הוא. אבל זה לא יואיל אם ארצה מחר גם לשתות בבית וגם לרוץ לכתוב על זה.טוב, דיה לצרה בשעתה ולמי בכלל איכפת ממחר, כשמחרתיים מבשלת פיסטה מתארחת בברז?

ובינתיים היום – סמואל אדמס בוסטון אייל. אני לא יודעת בקשר למבשלה הזאת. אני חושבת ששתיתי די הרבה ממנה אבל כל הטעמים והסוגים מתערבבים לי. הוינטר לאגר ששתינו בשטרן בתחילת הפרוייקט זכורה לטוב וכל השאר לא זכור לי. בגלל שהבקבוק נקנה ביחד עם החשאי, שזוכר כל משקה ומשקה שאי-פעם ניגר לגרונותינו, אני מאמינה שלא שתינו את הבוסטון אייל בעבר.

היה סתמי. כמו שכתוב בספר היא באמת מזכירה קצת אייל אנגלי, אבל לא משהו מיוחד. אני צריכה לעבוד הערב, להקליד טקסט שחייב לצאת מעולה ומשכנע, אז ויתרתי על פיצוי של ישראלית.

 

 

מזל טוב לרגל נישואיי – ג'מס בצהריים

הזמן: שני בצהריים
המקום: מבשלת ג'מס בפתח תקוה
השותים: החשאי, הBFF שלו ובחירת ליבו, שזאת אני.
הנשתים:

ג'מס אמבר אייל (עמ' 110)

ג'מס 8.8 (עמ' 113)

החבר הכי טוב של החשאי (להלן הBFF) קנה לנו מתנה לרגל חתונתנו*, אז הזמנתי את שניהם לארוחת צהריים ליד העבודה שלי. למרות ששום דבר לא מנע מאיתנו לקנות חביתת ירק באחד מדוכני האסירים המשוחררים שנמצאים בכל פינה באזור התעשיה בחרנו לשבת בג'מס, החלטה שבמהרה התגלתה כראויה במיוחד, כשהBFF שלף את מתנת החתונה שלנו: ערכה להכנת בירה ביתית!

עכשיו כל ההצהרות שפיזרתי לאחרונה, על כך שאני ממש לא מתכוונת לחצות את הקווים ולבשל לא שוות כלום.

בכל מקרה, ג'מס, שוב. אמבר אייל לכלה ו8.8 לחתן. האמבר אייל זו בירת ברירת המחדל שלי בג'מס. בתפריט כתוב שזאת בירה שמתאימה לקציצות העדשים, אבל אני חושבת שלא לסלט השוק עם הצנונית והבצל הירוק התכוון המשורר שהמליץ על סלטים עשירים כתוספת ל8.8.

גם אני, כאחרונת החננות, אוהבת איילים בלגיים עם אחוזים גבוהים של אלכוהול. זה גם עניין מטופש של Value for Money שלא באמת קשור למשהו וגם חיבה אמיתית לעושר הטעמים ולכובד שלהן.  ה8.8 מספקת תמורה נאה מבחינת אחוזי האלכוהול, אבל זה נגמר כאן, לצערי. הבירה אנמית, הטעמים שטוחים. אה, והיא מוגשת בכוס לאגר ולא בטוליפ חמודה בסגנון בלגי.

לפחות בתחום הגרפיקה והתוויות הג'מס מתבלט לטובה.

יאללה, הולכת לישון ולחלום על ירח הדבש במלדיביים. יש שם מבשלות?

*כן, בסימן טוב ובמזל טוב החשאי גאל אותי מרווקותי. זה אמנם קרה באוגוסט 2002, אבל מתנת חתונה זאת מתנת חתונה, לא? תודה ליוני ונועה 🙂

הערה רטרואקטיבית – שני הביקורים בג'מס נערכו אחרי הבאזז  אודות שיתוף הפעולה בין המבשלה לבין בלייזר. נכון ליום הביקור הבקבוקים אזלו מהמבשלה ולדברי המארחת יחזרו למדף בעוד כשבועיים. השת"פ אמנם לא מוזכר בחוברת המותגים, אבל הדארק לאגר והפילס של המבשלה כן, אז צפוי לפחות ביקור אחד נוסף שבמהלכו, אני מקווה, אזכה לטעום את הבראון אייל המדובר.

עונג שבת בבירדי

יש בקנה עוד שתי רשומות על הרפתקאותי במורד (או במעלה?) ספר המותגים במהלך השבוע, אבל אם יורשה לי, אוותר על הכרונולוגיה כדי לתעד את שתיית הצהריים כשאדי הבירה עדיין נידפים מפי.
הזמן: היום, שישי בצהריים
המקום: בירדי (לא מכירים? יש קישור בצד, תבדקו)
השותים: החשאי ואנוכי
הנשתים:
Gordon Finest Red (עמ' 100)
Gordon Finest Platinum (עמ' 102)
Gouden Carolus Ambrio (עמ' 92)

לא תכננו להגיע לבירדי, אבל סידורים ביפו שהסתיימו מהר מהצפוי הובילו לשיטוט עצל בשמש ואז לרחוב שלבים, אחד המקומות היותר נחמדים בעיר בשישי בצהריים: מטאליסטים רוסים שפותחים שולחן בחוץ, חננות של בירה שעושים שופינג של לתת בפנים, נקניקיות בבירה צ'כית וחמין מתבשלים בסירים והשכנים מהלאפינג בודהה נכנסים ויוצאים.

השקנו כוסות עם רב חובל שלא מזמן התחיל לבשל בירה, עם זוגתו ועם כלבתם המתוקה וגילינו חיבה משותפת לרום – איזה כיף!

את הבירות שלפנו מהמקרר, שמאחסן מבחר משתנה. התחלנו בשני הגורדונים. הפלטינום, 12% אלכוהול, הוא מהבירות האהובות על גלית דבירי, בעלת המקום. אנחנו לא התלהבנו במיוחד. היא אמנם מאוד קלה, במיוחד ביחס לכמות האלכוהות, אבל הטעם כמעט ומתקרב לטעמו של יין לבן. כשחזרנו אליה אחרי התעסקות בפיינסט רד ובביגלה (אנחנו צמחונים, הנקניקיות בבירה לא בשבילנו) הטעם נעשה סביל יותר.

הרד מוצלח יותר, כמו לאגר מאוד עשיר.

את הקרולוס אנחנו אוהבים, רמזים של פירות, כבדה, אבל לא בצורה שסותמת את הבטן.

כאמור, הבירות לוו בביגלה. אחר כך הצטיידנו בשר המשקאות והלכנו לבורקס ליאון ובניו ולחומוס ברוני פול, שזה מקום שאני שונאת, אבל אבו חסן כבר נסגר.

Off label tasting, בירות לא מהספר:

גריזט חבושים מבלגיה, שאני מדמיינת את סבתו המנוחה של החשאי מבשלת במטבחה הצנוע בבירת העמק.

בירה כהה ומבטיחה של מבשלת ללה הישראלית