בירס 2017 – הזמן הזה בשנה

בימי שלישי, רביעי וחמישי בשבוע הקרוב ייערך שוב פסטיבל בירס. אנחנו מלווים את הפסטיבל הזה מתחילתו, ב-2011 כשניהלנו חשבון טוויטר מקרטע ולאחר מכן עם הבלוג, לעתים בלעדיו ופעם אחת בלעדיי, כשהחשאי הסתובב לבד בעודי שותה בפריז. לפעמים השתתפנו בטעימות העיתונאים, כשהיה צורך לא חסכנו בביקורת. ב-2012, לקראת השנה השניה של התערוכה, פרסמנו מדריך שלמרות השינויים שעברו על הענף ועל התערוכה, עדיין רלוונטי למדי, בעיקר החלק של לא להיות דושים (כתוב שם דושבאגס, אבל בינתיים המילה נכנסה לשיח והתאקלמה מורפולוגית בשפה העברית). חוץ מנושא הדושיות, תתייחסו ממש ברצינות לעניין של שתיית מים, כי אין דין פסטיבל בירה בינואר במקום סגור לפסטיבל תחת שמש אוגוסט הקופחת.

הרבה השתנה בענף הבירה מאז 2011. לא בצריכה – הממוצע שלנו עדיין עומד על כלום עם שום דבר – וגם לא ביציאות הסקסיסטיות פינת המיזוגניות של מותגים וברים אחת לרבעון. יש יותר מותגים, יותר מגוון ויותר מלחמה על ליבנו, כיסנו וכוסנו. חם לי ואין לי כוח לקרוא את פסק דין חטיב, אז באקט אלטרואיסטי, הנה רשימה של בירות ששווה לכם לבדוק, ובונוס בסוף – בירות שטרם שתיתי ולכן אלו יהיו הראשונות שאטעם ביום שלישי.

Lindemans Gueuze Lambic:

lindemans-gueuzeגוז זאת תערובת של למביק צעיר ומיושן, שמבוקבק לתסיסה שניה בבקבוק. למביק זאת בירה בלגית שמיוצרת באזור בריסל ומותססת ספונטנית, עם שמרים שנמצאים באוויר. אלה היו שני משפטים על שניים מהסגנונות האהובים ביותר על בירגיקס, ובהחלט מהסגנונות המרתקים ביותר. למביקים בתוספת פירות, טובים יותר או פחות, אפשר להשיג בארץ הרבה שנים. למיטב ידיעתי, זהו הגוז הראשון שנמכר בארץ.

למה לצפות? לחמוץ. טיפה אסידיות, רמיזות לתפוחים, גיזוז מרענן וגוף קל. בירות חמוצות הן טעם נרכש, אז שתו לאט ותשתמשו בחוש הריח שלכם. יש בירות טובות יותר בז'אנר, אבל בהחלט טבילת רגליים ולשון ראויה.

איפה למצוא? בדוכן של נורמן פרמיום/ הכרם. לא בבירס! התרשלתי בעבודת התחקיר והסתמכתי על קטגוריית בירות חדשות באתר של בירס. סליחה. באוזנייה נמסר לי שהכרם מגיעים עם דוכן על טהרת הIPA ועם דוכן של שוף. שוף הובלון, IPA בלגית חביבה, תהיה בדוכן של שוף. קנו לינדמנס גז בחנות המשקאות הקרובה לביתכם אם כך.

 

אלכסנדר חיטה ישראלית

alexander-hita.pngחיבתנו למבשלת אלכסנדר, לאנשיה ולמוצריה, פרושה לאורכו ולרוחבו של הבלוג ובצדק: בירות טעימות, קומוניקטיביות שמבושלות ללא פשרה על איכות. לקח להם איזה עשור, אבל הקיץ הם התחילו להפיץ בירת חיטה, אחד הסגנונות האהובים בארץ. החיטה של אלכסנדר היא בסגנון גרמני (כמו ויינשטפן, נניח), עם מרכיבי הבסיס בלבד: מים, דגנים, כשות ושמרים.

למה לצפות? כשטעמתי אותה הרגשתי דומיננטיות של ניחוחות תיבול וטעיתי לחשוב שזאת בירת חיטה בלגית (כמו הוגארדן, נניח), עם תוספות של זרעים והדרים. הרחתי גם משמש, תפוז בשל וציפורן, וטעמתי לחם בננה, שקדים וציפורן. בירה טעימה. כמה טעימה? שלחתי בקבוקים לחו"ל.

איפה למצוא? אצל אלכסנדר, נו.

אבל לא בבירס, כי מסתבר שגם הם לא משתתפים השנה. מה יהיה?

Petrus

PETRUS

בירות בלגיות חמוצות, בלנדים של בירות חדשות עם כאלו שעברו יישון בחביות משומשות לתקופה של שנתיים-שלוש. לא למביק כי הן לא מיוצרות באזור בריסל אלא באחד מהמחוזות הפלמיים של בלגיה. למרות אחוז האלכוהול הגבוה יחסית קלות לשתיה בגלל החמיצות. יש שלוש במגוון. תשוו אותן לגוז של לינדמנס, זה מעניין!

איפה למצוא? בפרוטרי

 

Hitachino Nest XH

HITACHINO XH

אייל בלגי חזק – הסגנון האהוב על הישראלים כי יש בו הרבה אלכוהול והוא מתוק אז אפשר להשתכר איתו די מהר ולדפוק את המערכת – אבל ממבשלה יפנית. הוא מיושן בחביות סאקה ומקבל פיניש בחביות סוג'ו. שתיתי לאחרונה לפני 4 שנים מבקבוק שאחי הקטן והמצויין הביא באחת מגיחותיו לארץ ודי נהניתי. אין לי הרבה סבלנות היום לבירות בלגיות חזקות וכהות, בטח שלא באוגוסט, אבל חובבי הז'אנר בוודאי יהנו מההתנסות. 8%.

איפה? בדוכן של פרוטרי.

 מוסקו מעושנת

MOSCO

מוסקו איננה נמנית על המבשלות החביבות עלי, בלשון המעטה, אבל הבירה המעושנת שלהם זאת יציאה טובה. שתיתי אותה לראשונה בטעימה עיוורת והיא היתה מוצלחת ובפעם השניה מבקבוק מזוהה וטיפה פחות אהבתי. "מעושנת" זה לא ממש סגנון בירה, אלא טעמים וניחוחות שמקורם בלתת ולעתים בתוספות ותבלינים. שלנקרלה (בדוכן של פרוטרי) היא האורים והתומים של הז'אנר, ומפיקה לאגר בהיר, קליל ונהדר, דופלבוק עשיר ומארצן קלאסית מלתתים מעושנים.

למה לצפות? הבירה המעושנת של מוסקו ניחנה בהרבה ניחוחות של פנול (בנזין/ פלסטיק שרוף/ כבול) עם טיפה שוקולד ולחם קלוי. אם אתם מכירים ואוהבים את הסגנון, תבדקו אותה. אם טרם התנסיתם, שלנקרלה בהירה זאת יופי של התחלה.

איפה? אצל מוסקו

 Buster's Pils

Buster's Pils

המלצתי על יותר מדי בירות כבדות וחמות, אז הנה המלצה על הפילזנר של באסטר'ס – הסיידריה מבית שמש של דני ומאט נילסן שלפני שהם סחטו תפוחים הם הכינו IPA ביתית נהדרת תחת המותג Isra-Ale. הפילס של באסטר'ס נוטה לפירותיות ומתיקות, היא קלילה ואין יותר מדי מה לכתוב עליה, כי ואללה, פילזנר זאת בירה ששותים.

איפה? בדוכן של באסטר'ס. כדאי לנסות את הלימונדה האלכוהולית שלהם אם היא תמזג באירוע, כי קיץ.

ומה אני הולכת לטעום? לצערי ההפקה לא עדכנה באתר את רשימת המותגים והמציגים, ומעמוד הפייסבוק קשה לקבל תמונה מלאה. בכל זאת הצלחתי לקלוט שתי בירות שעוד לא טעמתי ועל כן מסקרנות אותי. הראשונה היא של בירה  של מבשלה שנמצאת בחדרה, לא ברור אם ביתית, מסחרית או בדרך לקבלת רישיון בשם BlinderWeiss, שמבשלת בירת חיטה. טעמנו משהו שלהם בדאנק בחיפה ביום הסגירה ואני שמחה על ההזדמנות לנסותה שוב. **עדכון – דרור מוסר שהיא מבושלת במוסקו. תודה על המידע דרור!**

השניה ממש מרגשת אותי, כי היא שיתוף פעולה בין דאנסינג קאמל התל אביבית לבין שפירא: בירה בשם נענע, מבוססת על הפייל אייל של שפירא, עם הקסם שדיויד כהן יודע להפיק מהתבלין אחרי קיצים רבים של בישול הגורדון ביץ' בלונד. היא מרגשת כי הרבה זמן לא נראו כאן שיתופי פעולה בין מבשלות מקומיות, וכששתיים מהמבשלות האהובות עלי יוצרות משהו ביחד, הפוטנציאל גבוה.

נתראה בשלישי!

shapiro_dancingcamel

 

כחוח בין השושנים

הזמן: ערב אביבי ספוג עבודות בכביש ועשן מסוגים שונים
המקום: השאפל בר, פלורנטין
השותים: הילדה השוודית המתה, החשאי ואני
הנשתה: שושנע

יש לי פינה חמה בלב לרדקס, אחת מיבואניות הבירה המקומיות. באמתחתה כמה מותגים שאני די מחבבת כמו האויסטר סטאוט של מרסטונ'ס ואדלווייס, שהיא בירת חיטה סבירה ביותר. שתי בירות (יודעים מה, שלוש. נוסיף את הובגובלין) הן לא סיבה מספיק טובה לסמפט יבואן; אני מחבבת את רדקס כי הם גרמו לזעזוע בנקודות המכירה הקרות, כלומר בברים.

אתם בטוח מכירים את קסטיל רוז'. הנוזל האדום, המתוק מאוד, בן שמונת אחוזי האלכוהול ועם הטעם הדומיננטי של ליקר הדובדבנים שמעורבב עם הבירה, הוא אחד ממותגי הבירה הנמכרים ביותר בברים בישראל. קסטיל רוז' נכנס לתמונה כשהיצע הבירות מחבית בארץ היה מצומצם ולא חרג בהרבה ממה שהחברה המרכזית וטמפו סיפקו. שילוב של עבודת שטח טובה, מוצר ייחודי ומחיר הגיוני נתנו לרדקס דריסת רגל במחוזות שנשלטו עד אז על ידי אחת משתי זרועות דואופול הבירה המקומי. הכנסת ברז אחד של ספק חדש מאפשר גם לספקים אחרים להכנס לנקודה, מפחית את תלות הנקודה בספק יחיד ועבור אותו ספק חלוץ, רדקס במקרה הזה, קסטיל היוותה פתח להכנסת מוצרים אחרים.

מניתי בפיסקה הראשונה כמה מותגים של רדקס, אבל אלה המוצרים הפחות מעניינים לענייננו. עם כל הכבוד לאדלווייס, לכל אחת מהמתחרות הגדולות יש בירות חיטה. הברזים החביבים עלי, רעיונית לפחות, הם ברזי "בירת הבית", שהרבה ברים מחזיקים היום. מדובר בלאגר פשוט מבית גוסר, שכמותגים עצמאיים לא ממש מצליחים להתחרות בקרלסברג/ היינקן/ פילזנר אורקוול/ סטלה. החביות נמכרות בזול, הכוסות מתומחרות בכמה שקלים פחות ובתי העסק ממציאים סיפורים מופרכים ללקוחות שתוהים (סיפורים זכורים לטובה: "זאת הבירה שהבעלבית מבשל בעצמו" – שווארמיה ביגאל אלון, תל אביב, "מבשלים אותה במיוחד בשבילנו בבנימינה" – מלצרית במייק'ס פלייס בטיילת.) הבירות הללו מתחרות באופן ישיר במותגי המיינסטרים הגדולים, ומבחינתי, כל דבר שקצת מזעזע את השוק זה טוב.

לפני כמה שבועות השיקו ברדקס את שושנע, בירה עם נגיעות נענע, שאמורה למלא בפורטפוליו של החברה את הפינה של "בירת בוטיק ישראלית." משחק מילים קטן, מיתוג בעברית קומפלט ביחד עם כוס ותחתיות, הפצה בחביות והבטחה לבקבוקים בעתיד והנה, בירה חדשה בשוק. שושנע מבושלת על ידי מבשלת ואן הונסנברוק בבלגיה, שמייצרת מותגים שונים, ביניהם את מגוון הבירות של קסטיל, בריגנד וסט. לואיס שמיובאות על ידי רדקס. לא ממש ישראלי, אבל לא מסוגלת לדמיין מלצר שבתשובה לשאלה של לקוח יוציא מפיו את השם המפורש בלגיה.

בדף הפייסבוק של רדקס כתוב ש"הגיע הזמן שגם לנו תהיה בירה משלנו, כזאת שיש לה מאפיינים ישראלים, טריים ובריאים: קרה, מרעננת- בירה שיכולה לתת פייט לקיץ הישראלי החם והארוך ו… אם אפשר- שיהיה לה גם ״טוויסט״ ישראלי קטן" – זה הנענע, אני מניחה. הטוויסט הישראלי הזה אולי מוכר לקוראים הוותיקים או לפוקדי פסטיבלי הבירה המקומיים.  גורדון ביץ' בלונד, מהדורת הקיץ המרעננת של הדאנסינג קאמל, זאת בירת אייל בהירה בתיבול נענע, שכבר הרבה שנים מפציעה בקיץ ושמאז שכתבנו עליה ב2011 המתכון שלה עודן ושופר. בירה משלנו. בכל מקרה, הילדה שמעה ששושנע נמזגת בשאפל, בר פלורנטינאי סטנדרטי (רעש, מוזיקה של סחים ואוכל שמנוני עם יתרון אחד משמעותי: תפריט טבעוני רחב ומגוון, כולל קינוחים ממש סבבה), אז קפצנו לבדוק את העניין.

החשאי הזמין בתבונתו חצי אדלווייס, הילדה הזמינה שליש שושנע וכך גם אני. מדובר בבירת חיטה, 4.7% אלכוהול. כתוב, כאמור, נגיעה של נענע. ואכן, נענע נגעה בבירה הזאת.  שדה של נענע נגע בה. שדה גדול. בבעלות ויסוצקי. חוץ מתועפות נענע הרחנו ניחוחות אסתריים למיניהם שהיו אמורים אולי להזכיר שיש בירה בכוס. הטעם בהתאם – נענע-מנטה-נענע-מנטה ורמיזות קלות למסטיק מז'אנר הבזוקה האופייני לבירות חיטה. הגוף קל עד בינוני והסיומת – ארוכה ומאוד מנטתית. מרעננת כמו מסטיק אורביט ומרגישה כמו משהו שיצא משליטה ולא כמו משהו שארצה לשתות שוב. לגמתי מהאדלווייס של החשאי כדי להעביר את הטעם אבל ללא הצלחה – הנענע פשוט דומיננטית מדי. גם המחיר של הבירה היה דומיננטי מאוד. 33 ש"ח לשליש, מול 32 ש"ח לחצי ליטר אדלווייס, ובלי תחושת הסיפוק הנלווית של וואלה, שילמתי כמה שקלים אקסטרה שעוזרים לקדם תעשיה מקומית.

הצורך של החברה בבירה ישראלית מובן. ההחלטה ללכת על מוצר עם טעמים לא שגרתיים ולא על עוד אייל בהיר ראויה להערכה. הבחירה לייצר מותג "ישראלי" (שכמובן, יככב ככזה בכתבות הבירה שינחתו עלינו לקראת יום העצמאות) בבלגיה צורמת והתוצאה הסופית מזכירה חליטה חזקה ולא בירה, אבל היי, אנשים עפים כאן על בירות גרועות ממנה, אז לכו תדעו.

 

לילות מדריד

לפני שבועיים נשלחתי על ידי העבודה לאיים הקנאריים. אל תפתחו עיניים ואל תאמינו לכל מה שהתקשורת מאכילה אתכם: זאת היתה עבודה. קשה, מתישה, אבל וואלה, מתגמלת. באף מקום בסביבת העבודה הרגילה שלי, בין המשרד לחדר הישיבות לחדר האוכל, לא יוצא לי להתקל במראות כאלה: Nh Hesperia Lanzarote בגלל שאין טיסות ישירות מתל אביב ללנזרוטה ובגלל שנתבקשתי להגיע לאי יום לפני תחילת הפעילות, הוזמנה עבורי טיסה למדריד ליום רביעי לפנות ערב וטיסת המשך לחמישי בשעות הבוקר. לילה חופשי, לבד בעיר אירופאית גדולה. פולניות, כידוע, נחות בקבר ולכן, על אף הימים האינטנסיביים ונטולי השינה שקדמו לטיסה, תכננתי סיבוב ברים עצמי ועצמאי בבירת ספרד. בנוהל הרגיל, נכנסתי לרייטביר, חרשתי על דירוגים של מקומות והתייעצתי עם טובי המומחים בפורומים, שסימנו עבורי מספר ברים, בראשם הAnimal Bar, והבטיחו לי שהמדרידאים מבלים עד השעות המאוחרות ושאין לי מה לדאוג – אספיק לבלות ולשתות. אז זהו, שלא. נחיתה-הסעה למלון שסמוך לשדה-צ'ק אין-שטיפת פנים/ קרם לחות (הכרחי אחרי טיסה)-בירור בלובי בענייני תחבורה ציבורית-ריצה לאוטובוס-החלפה למטרו והנה אני בפלאזה בילבאו, בדקה לחצות. הכל מסביבי שומם למדי, אבל חדורת אמונה שמדריד, כעירו של צ'יץ', גם היא עיר בלי הפסקה, שמתי פעמי לאנימל בר. פתחתי את הדלת ועוד לפני שהספקתי לצעוד פנימה שמעתי את מילות האימה: sorry, we're closed. אף אחד לא שעה לתחינותי ולהסברים, שיש לי בערך שעה במדריד לשתות בירה טובה. גם בקבוק הם לא הסכימו למכור לי. לכי לאולדנבורג, ישר ושמאלה. שם פתוח. הלכתי. גם שם לא עברתי סלקציה – גם שם סגור. מסעדות הטאקו שבניתי שיסגרו לי את הפינה של קרקורי הבטן – בשלבי סגירה אף הן. ככה לבד, במדריד, עם רגליים דואבות ובטן מקרקרת, הבנתי שהעיר לא ממש מחכה לי ושעדיף שאחטוף תנומה לקראת הטיסה והעבודה למחרת. אבל אם אני כבר כאן, חשבתי לעצמי, אולי אעשה איזה סיבוב בבלוק, כי מי יודע מתי ואם אשוב למדריד? אז הסתובבתי, ואז מצאתי את עצמי כאן:

La Casa De La Cerveza

La Casa De La Cerveza

שלטים מוארים של גינס וביטבורגר לא ממש מלהיבים בירגיקס, אבל לוח הגיר של פילזנר אורקוול רמז שהבר פעיל וכשאין ברירה אז אין ברירה אז נכנסתי. איזה כיף שנכנסתי! La Casa De La Cerveza לא מאכזב את שמו: חוץ מ-7 ברזים המקררים שלו מאפסנים עשרות בקבוקים של מבשלות אירופאיות ואמריקאיות, מבירות טראפיסטיות מבלגיה ועד לFlying Dog ממרילנד. הם מגישים גם אוכל, פתוחים עד 3 לפנות בוקר, מדברים אנגלית והברמן החביב עשה מערוף וקימבן לי כריך טבעוני.

רציתי להתחיל עם בירה מקומית והברמן המליץ לי על VG Noster Copper Ale, אייל ענברי מחבל הבאסקים שלא הופיע בתפריט. למרות השאיפות לעצמאות של החבל הבירה הזאת ממשיכה את הקו המוכר כל כך של בירות קראפט ספרדיות – לא פוגעת ומתוקה מדי. אחריה דפדפתי לפרק הבלגי בתפריט כדי להשלים פערים ודירוגים והזמנתי שתי בירות שכבר שתיתי בעבר. גאודן קרולוס קלאסיק נמכרה בעבר בארץ ואפילו כתבתי עליה כאן בבלוג, ממש לפני שנתיים. אז היא היתה אחת הבירות האהובות עלי.  מאז לגמתי מאות בירות והטעם שלי השתנה. המתיקות הפירותית והטופי שפעם אהבתי כל כך עמוסים מדי עבורי היום. ל-Duchesee de Bourgogne יש תווית מרהיבה, אבל בקבוק שלם של בירה חמוצה היה קצת יותר מדי עבורי. חוץ משלושת אלה הצטיידתי בבקבוק של Achel Bruin, בירה טראפיסטית, לשימוש בעת חירום במהלך הפעילות בלנזרוטה*, תפסתי מונית למלון והצלחתי לראות עוד קצת מדריד – שער ניצחון כלשהו וסניף גדול של זארה.

מה שקורה בקנאריים נשאר בקנאריים, ובכלל זה הלאגרים הדלוחים שיצא לי ללגום שם. מעניינו של הבלוג הוא היום האחרון, בו עשינו את דרכנו חזרה לנמל התעופה בן גוריון. בין הטיסה מלנזרוטה למדריד וטיסת ההמשך ארצה חצצו כארבע שעות, אותן יכולנו להעביר בשיטוט בטל בדיוטי פרי  ובשתיית סן מיגל בלי אלכוהול (או עם) באחת הקפיטריות, או לנצל את הזמן ביעילות, לעלות על רכבת תחתית לעיר, לשתות סן מיגל במרכז, להצטלם ולחזור לבידוק בטחוני ולטיסה. זה מה שרוב המשלחת, בת ה-100+ משתתפים בחרה לעשות. אני, איך שהמטוס נחת מיהרתי לתחתית, מוכוונת מטרה. בבוקר לפני הצ'ק אאוט ערכתי רשימת ברים לפי שעות פתיחה ותחנות תחתית קרובות. ה-Bar Animal שוב חזר לתודעה והפעם, כשהדרך מוכרת, לא היה סיכוי שאפספס אותו. עליה למפלס הרחוב בתחנת בילבאו, הצטיידות בשקית ערמונים קלויים, כי אי אפשר לבקר באירופה בסתיו ולוותר על התענוג הזה, וריצה קלה לעבר הבר, שהפעם היה פתוח והסביר פנים.

אחרי חמישה ימים בגן עדן...

אחרי חמישה ימים בגן עדן…

הגעתי לגן עדן

הגעתי לגן עדן

הו כן! כ-10 ברזים מתחלפים + עשרות בקבוקים במקרר. בתפריט – כל השמות שגורמים לבירגיקס לתגובות פיזיולוגיות שאין זה ראוי לתיאור בבלוג. וכדי לעורר את החושים של אותם יודעי ח"ן – אם תמונת המדבקות שעל המקרר לא מספיקה לכם – קבלו רשימת הספק: Mikkeller Santa's Little Helper 2013, To Øl Ridiculously Close To Sanity ו- De Molen Hel & Verdoemenis Wild Turkey Barrel, שלושתן מהחבית, האחרונה באדיבות שני בירקיגס מדרום ספרד שישבו על הבר. בבקבוקים: Rogue Shakespeare Oatmeal Stout מארה"ב ומנורבגיה Haandbryggeriet Dark Force, שני סטאוטים אימפריאליים מעושנים, כבדים ומשובבי נפש, שחלקתי עם אותם שותפים אקראיים לשתיה, שהמליצו לי לנסות בירות של מבשלת Naparbier, שממוקמת באזור פמפלונה. הזמנתי את הAPA, וכשאחד מהבחורים יצא לרגע, השני סיפר לי שאותו בחור אייר לנפרביר את אחת התוויות – סיבה טובה להצטייד בבקבוק לשדה התעופה. חוץ מתוויות מרהיבות גם הבירה לא רעה, בהשוואה לבירות ספרדיות אחרות.

האנימל הוא בר נישתי, כזה שיכול להתקיים במקום עם זרימה מתמדת של תיירים וקהל קבוע. יש שם יין וקצת טאפאס לא ממש טבעוניים וההיצע משתנה בהתאם לסחורה שמגיעה לשם; התחתית עליה הונחו הבירות שהזמנתי הגיעה ממבשלת Bad Attitude השווייצרית, אבל באותו יום לא היו בירות שלהם במלאי, ובירת הכריסטמס של מיקלר בוודאי ובוודאי לא נמזגת שם לאורך כל השנה. מומלץ להסתכל במקרר ולא לסמוך רק על התפריט וכמובן – להתייעץ בברמן, שיודע לכוון. שעות הפתיחה של המקום מוזרות קצת, אז כדאי להתעדכן בדף הפייסבוק, שם גם עולים עדכונים לגבי המלאי.

בשדה התעופה, רגע לפני הבידוק, פגשתי שניים מחברי המשלחת, איתם חלקתי את בקבוק הIPA של נפארביר. גם אחרי חמישה ימים נטולי שינה ואי-אלו בירות עם אחוזי אלכוהול נדיבים, אני עדיין מסורה למטרה – הנה, תועדתי!

airport

אפשר לומר שהמשימה הושלמה בהצלחה.

*בסופו של דבר הבקבוק נארז בתוך זוג גרביים והוכנס למזוודה; בירה בלגית זה הדבר האחרון שהכבד שלי נזקק לו באי.

הופ הופ דובל טריפל הופ

 

בשבירה חדה ימינה מהנושא שהנחה אותנו ברשומות האחרונות,אנחנו חוזרים לחפור על בירה שבחנויות מפוקפקות שלא באמת מבינות משהו בבירה (אבל בטח מבינות דבר או שניים במכירות) מתוייגת קרוב לודאי כ"פרמיום".

אכן, זה הזמן הזה בשנה שתשלובת דובל מורטגט משווקת לקהל המעריצים את הדובל טריפל הופ. עברה שנה מאז שהגיעה לישראל הטריפל הופ הקודמת, אז בקצרה: קחו דובל רגילה, שמבושלת עם כשות מסוגים סיריאן גולדינג ועם זאץ, הוסיפו לה זן כשות נוסף, העבירו אותה תהליך dry hopping שמוסיף ארומה ומרירות, הקפיצו את אחוז האלכוהול במעט, בקבקו מספר מצומצם יחסית של התוצרת, הפיצו ברחבי העולם והרי לכם Duvel Tripel Hop. למה זה טוב? אם אתם לא מבינים למה זה טוב, אני לא מבינה איך הגעתם לבלוג הזה. חובבי בירה אוהבים חריגות, פרשנויות וחידושים ודובל השכילה לייצר בסיס אוהדים רחב, שצמא לכל חידוש שמגיע מהמבשלה. הבירה שווקה לראשונה בשנת 2007. עד 2011 זן הכשות שהתווסף לה היה אמרילו, אבל החל משנה שעברה דובל התחילו לשנות את הכשות השלישית. בשנה שעברה שמו לנו סיטרה, זן אמריקאי כמו האמרילו. השנה התוספת השלישית הינה סוראצ'י אייס, כשות יפנית שכוכבה דרך בשנים האחרונות.

דובל טריפל הופ יוצא באביב. בשנים הקודמות נורמן פרימיום, היבואנית, שיווקה אותה בבקבוקי 750 מ"ל שתומחרו מהצד של הביוקר. השנה, לא ברור אם בתיאום עם הגזירות שניחתו עלינו, הבירה מגיעה בבקבוקי 330 מ"ל, שלדברי פופו עלון, סמנכ"ל השיווק של נורמן (שגם נתנה לנו בקבוק, להלן גילוי נאות), יוצאת יחסית ואבסולוטית זולה יותר מהבקבוקים הגדולים. הבקבוק עולה שקל-שניים יותר מדובל רגיל, שגם ככה אינה נמנית על בירות מזן ה-3 ב-10, אפילו לא כשמדובר באירו, אבל זה כבר ידוע לכולנו ומי שזה לא בא לו בטוב מוזמן לדפדף אחורה להמלצה על זלאטי בזנט, שזאת בירה טובה וזולה.

בכל מקרה, אנחנו בענייני דובל טריפל הופ סוראצ'י אייס, שאותה מזגנו ממש עכשיו, ביחד עם כל 9.5 אחוזי האלכוהול שבה. כמו כל בירה של דובל, היא נמזגת נהדר: זהובה-ענברית, צלולה על גבול העכירות, עם ראש לבן וגדול והמערבולת הזאת שנגרמת על ידי האות D שחרוטה בתחתית הכוס הממותגת. ניסיתי לצלם את זה, אבל לא ממש הצלחתי.

???????????????????????????????

אם תתאמצו, אולי תצליחו לראות את המערבולת באמצע הגביע.

באף אפשר להריח בננה, אבל לא כזאת של בירת חיטה, הרבה שמרים ותיבול. זאת בירה מרירה, שמרית, בטעם אפשר לחוש בגרידת לימון. החשאי אומר שביחס לטריפל הופים הקודמות, זאת דומה יותר לדובל המקורית, אבל לא ערכנו טעימה השוואתית והוא נסמך על זכרונו החד בדרך כלל. עם זאת, אני שמרתי רשמי טעימה מהטריפל הופ של 2012, ולמדתי שהקודמת היתה אורנית וירוקה בריח ומרירה וטיפה חמצמצה בטעם. בנוסף, השנה הרגשנו את האלכוהול יותר מבפעמים קודמות.הגוף של הסוראצ'י אייס מלא והסיומת שלו בצקית למדי.

???????????????????????????????

זאת בירה טובה ומעניינת. בקבוק ה330 מ"ל בא בטוב, כי היא ממלאת מאוד. הקיבולת שלי ירדה בחודשים האחרונים ולא הייתי מצליחה לגמור את הבקבוק לבד גם ככה; בשביל לצלוח בקבוק 750 מ"ל היינו צריכים לארגן ארוחה משפחתית והסבירות שזה יקרה נמוכה מהסיכוי שאשתתף בתחרות ידוי פטיש במכביה הקרובה. חפשו אותה בחנויות, כי זאת מהדורה מוגבלת, או שתחכו שנה לטריפל הופ הבאה. אולי עד אז יהיה שלום, הלוביסטים של רפאל יעשו הסבה לחקלאות אורגנית והמס על הבירה יבוטל.

 

מסיבה עם השטן

הזמן: שלישי בערב, בשבוע שעבר
המקום: מעונו הרשמי של שגריר בלגיה, הרצליה פיתוח
השותים: החשאי, אני וגם מוזמנים מכובדים
הנשתה: Duvel Single Fermented

החשאי ואני די סולדים מאירועי יח"צ, אבל כשקיבלנו הזמנה להשקה הרשמית של דובל מהחבית, קפצנו על ההזדמנות. כמי שמטענה התרבותי מבוסס על מדורי הרכילות של מקומוני השרון באייטיז, עת החוג הנוצץ נהר לחווילתם של בני הזוג מוחמד ונגואה בסיוני למסיבות קוקטיילים, שושלת ואצל הדודה והדוד, לא יכולתי לוותר על מסיבה בבית השגריר.

הרוזן ג'ון קורנט ד'אלזיוס החל את שליחותו בישראל לפני מספר שבועות, אחרי שירות בקנדה, שוויץ ואיטליה ועבודה כיועץ של יורש העצר הבלגי. שנמוך, אבל לפחות הבית רחב הידיים מגונן עליו ועל רעייתו מפני הרחוב הישראלי ומסעדת טאבולה המזעזעת שמעבר לפינה. הוא כבר הספיק לארח השקה של שוקולדים בלגיים ובאירוע המדובר הוא השיק בירה. אני מציעה לחנוך שם את מהדורת הבלו-ריי החגיגית של תחרה.

Bienvenu / Welkom People of the Beer Book

Bienvenu / Welkom People of the Beer Book

חיש עטיתי על עצמי זוג מכנסיים מקולקציית הקפסולה של מייזון מרטין מרג'יאלה לH&M, העברתי את הארנק ופנקס הרשימות לתיק הDelvaux והצמדתי אותם לקפוצ'ונים של מעצבות ישראליות. שת"פ ישראלי-בלגי, הו כן!

כשאגדל אהיה בלוגרית אופנה

כשאגדל אהיה בלוגרית אופנה

דובל סינגל פרמנד איננה הדובל מבקבוק שאהובה ואהודה במחוזותינו, אהובה כל כך שמכל העמים תאגיד דובל מורטגט בחרה בנו להשקה הרשמית של הגירסה החביתית. היא עוברת תסיסה אחת (להלן השם), לעומת הדובל הרגילה, שעוברת תסיסה שניה בבקבוק. בעוד שהדובל המבוקבקת מעורפלת וחזקה –   8.5% אלכוהול – דובל סינגל צלולה, כשותית יותר וקלה יותר במונחים בלגיים: 6.8%. היא בהירה, עם ריחות שמריים וזרעי כוסברה ומרירות שמהדהדת מעשבוניות בסיומת. היא אכן קלילה (יחסית, כן?), עשויה היטב ומהנה. מי שמצפה לשתות בפאב את הבירה המוכרת מהבקבוק, יופתע. לטובה או לרעה? לא יודעת. בהשקה שמעתי קולות על ההתמסחרות של דובל ועל הכניעה לדרישות השוק. שמעתי ולא הסכמתי. דובל מורטגט זה תאגיד. אמנם תאגיד עצמאי שלא משוייך למפלצות שחומסות כל חלקה טובה בשוק הבירה, אבל עדיין – לא מדובר כאן במבשלה אוונגארדית או במפעל צדקה. הם כאן כדי לעשות כסף, וכסף עושים על ידי מילוי דרישות השוק, הלא כן?

Twinkle twinkle little star

Twinkle twinkle little star

לא שתינו דובל רגילה מאז יום הולדתו של החשאי שחל בקיץ, אז שלשום בלילה פתחנו בקבוק כדי להשוות. המראה, כמובן, שונה. בהיר, מעורפל, עם ראש ענק – זאת בירה יפהפיה במזיגה – הארומה מתקתקה וקצת מזכירה בצק עוגיות והטעם מריר, קצת יבש ואלכוהולי, כפי שמצופה מבירה בת 8.5%. הגוף מלא, המרקם כמעט לעיס והסיומת מתקתקה ואלכוהולית.

מי משתיהן עדיפה? אנחנו בכלל מעדיפים את הטריפל הופ, אבל זה כי אנחנו סנובים. מבין שתי הבירות הנידונות לדעתנו הבירה המקורית והמבוקבקת טעימה יותר, אבל עזבו אותנו, גבשו דעה בעצמכם.

דובל סינגל תיחנך רשמית בתערוכת Beers 2013 שתערך בהיכל הספורט יד אליהו (נוקיה בשבילכם) ב8-9 בינואר. לאחר מכן היא תימזג בברים שונים ברחבי הארץ, ביניהם גם ברים שאנחנו פוקדים לעתים ומחבבים ולכן נזכיר את שמם: פורטר אנד סאנס והנורמה ג'ין בתל אביב, פאב הפיראט בראשון לציון, מעיין הבירה בחיפה ואגנס בהוד השרון.

תודה לנורמן פרמיום על ההזמנה ואיחולי הצלחה בתפקיד לכבוד השגריר.

בירה בחוץ: ברוז'

בן זוגה של חברתי הטובה ע' עבר בספטמבר האחרון להתגורר בברוז' בבלגיה למשך כחצי שנה. מבחינתם, עזיבת הבית על שלושת הילדים והחתול, היא אמצעי להשגת מטרה גדולה ומשתלמת בטווח הלא-מיידי. מבחינתי מטרת העל של הרילוקיישן שלו היא הביקור שע' תערוך שם בשבוע הבא, שהוא בעצמו אמצעי לרכישת בירות בלגיות למען המטרה הנעלה של צליחת ספר הבירות הגדול, אותו אני מתעדת בבלוג בירה השני שלי. בחמישי בערב סיפרתי לחשאי על נסיעתה הקרבה של ע' והוא הזכיר לי שלא ממש כתבתי על טיול הבירה שערכנו באוקטובר שעבר. בשנה שעברה הבלוג היה מפוקס כולו על שתיה בעקבות ספר מותגי הבירה ואתנחתא לטובת העלאת זכרונות לא ממש היתה במקום גביה בסדר העדיפויות, ובכל זאת היו בבלוג אזכורים לטיול:פעם אחת כתבתי על בירה בקלן; ברשמי הטעימה של שלנקרלה סיפרתי על הערב הראשון בבמברג,בו גם שתינו טוכר שבאותו זמן לא נמכרה בארץ; על מינכן לילרתי החודש וגם בשנה שעברה, כששתינו בבית לוונבראו מפחית, חודש אחרי ששתינו בברוהאוס. ואפילו כתבתי על ארוחת צהריים בברוז', בה שתינו את ההוגרדן גרנד קרו, שנמצא בספר המותגים אך בין ההורדה לדפוס לפתיחת הבלוג ירדה מהמדפים.

לא מבטיחה כלום, אבל בהשראת ע' ובעלה ולטובת הנוסעים והמגגלים, שמגיעים לבלוג בתקווה למצוא מידע על בירות בחו"ל, אנסה בשבועות הקרובים לכתוב על יעדי הבירה אותם כבשנו בטיול. באופן טבעי להקשר, אתחיל In medias res, .בברוז'. נחתנו בליאז' ומיד נסענו לגרמניה, שם בילינו שבוע, שלאחריו חזרנו לשבוע נוסף בבלגיה. המסלול נראה לנו טבעי, שכן מה יותר טבעי מלהתחיל את החלק הבלגי של הטיול בפלישה לחבל הארדנים? בכל מקרה, בברוז' נשארנו לילה אחד, בין הסופ"ש בבריסל לבין אנטוורפן. שתי הערים הגדולות שוכנות במרכז המדינה וברוז' במערבה, שעה וקצת נסיעה מכל אחת מהן. מכיוון שזהו בלוג בירה וברוז' היא אחת מהערים המתויירות ביותר באירופה, אפסח על תיאורי הקתדרלות והתעלות ועל המלצות לחנויות תחרה. אנחנו הגענו לשם בגלל הבירה ואתם כאן כדי לקרוא על בירה*.

אבל עברנו ליד, בדרך לצ'יפס.

מבשלת De Halve Maan היא בטח אטרקציית הבירה הראשית של העיר. זאת מבשלה משפחתית בת למעלה מ-150 שנה, שנמצאת במרכז העיר ומייצרת פנינים כדוגמת ברוגסה זוט וסטראפה הנדריק שהבליחו לרגע בארצנו. היא מציעה סיורים מודרכים בתשלום, שמסתיימים בתצפית פנורמית על העיר. אומרים ששווה לבקר שם, אבל החשאי ואני היינו מוכווני פאבים. בגלל שכבר שתינו את הבירות של המבשלה לא נכנסנו, לא ביקרנו, אז אני לא יכולה להמליץ.

הגענו לברוז' בשעות אחר הצהריים ותכננו לנסוע לאנטוורפן כעבור 24 שעות פחות או יותר. בגלל שחוץ מבירה רצינו לראות את העיר וגם בגלל שהבנו שכדאי שנוריד הילוך אחרי כמויות האלכוהול שצרכנו בבריסל, החלטנו להתמקד במקומות שנראו לנו מעניינים. מחוץ לשעות העבודה החשאי ואני קצת זקנים ומפגרים טכנולוגית ונעזרים במדריכי טיולים, כגיבוי לתחקיר האינטרנטי ולסיוע של ידעני וידועני בירה. חוץ ממישלן הצטיידנו גם בGood Beer Guide to Belgium, שעזר לנו לבחור את יעדי הרביצה. קוראים ושותים, כן?

הדה סטרוזי הראשון שלנו

יעד הבירה הראשון שלנו בברוז', מרחק 3 דקות הליכה מהבד אנד ברקפסט המקסים בו שהינו היה הBierboom: שילוב של חנות, פאב וסלון אפלולי המתמחה בבירה ואבסינת'. נראה כי הבעלים מתגוררים מאחורי החנות ובזמן שהיינו שם בחורה צעירה, כנראה הבת, באה והלכה. שלפנו מהמקרר בירות אקראיות עם תווית יפה וכך שתינו לראשונה בירה של מבשלת דה סטרוזי, אחת מהמבשלות המעניינות והחדשניות ביותר שפועלות כיום בבלגיה. החברים מעליית הגג ביקרו השנה במבשלה עצמה וחזרו עם חוויות ועם בקבוקים שלשמחתנו זכינו לשתות מהן. בימים שקדמו לביקור בברוז' כבר הבנו שמקומות רבים בבלגיה אימצו את קונספט כל המרבה הרי זה משובח: פאב שמחזיק מאות סוגים שונים של בירה בלגית איננו מחזה נדיר במדינה ולכן המבחר הדי מצומצם בבירבום – אין שם ברזים – הוא קצת חריג, אבל במבט רטרואקטיבי על אתר האינטרנט ועל עדכונים מהשטח, האיכות משחקת כאן תפקיד מרכזי, עם בירות למביק קשות להשגה ובירות ממבשלות בוטיק פחות ידועות, אך איכותיות. במקררים יש אפליה מתקנת לבירות פלמיות, אבל לא נכנס לסכסוכים אתניים עכשיו. כמו בכל מקום בבלגיה, גם כאן מקפידים על מזיגה נאותה, כזאת שמשאירה ראש קצף ענק ומגונן, אך בניגוד למקומות אחרים, לא מדקדקים בקטנות כתחתיות תואמות וכוסות ממותגות (אולי בגלל שדה סטרוזי ובראסרי דו בוק פשוט לא מתעסקים בזוטות שיווקיות?). האפלולית של המקום נעמה לנו, המוזרות מצאה חן בעינינו ונשארנו לשני סיבובים שלאחריהם הצטיידנו במספר בקבוקים לקחת הביתה.

קמברינוס, ברוז'

מהבירבום השקט שמנו פעמינו לBierbrasserie Cambrinus, מסעדה הומה וצפופה שכמו הגמברינוס באשדוד ועוד מיליון ברים אחרים ברחבי העולם קרויה על שם מלך פלנדריה ופטרונם של מבשלי הבירה. המקום מפורסם הן בזכות מבחר הבירות הנמזגות בו, מבקבוקים ומחבית והן בזכות התפריט המתמחה במנות מבושלות בבירה. צמחונים שאנחנו, התמקמנו על הבר, ליד זוג ניו זילנדים שהגיע מתחרות בירה במינכן, שם הם שימשו כשופטים. עשרות לוחות פח על הקירות, 8 ברזים מאחורי הדלפק וכ-400 בקבוקים במקרר יש בגמברינוס. 400 בקבוקים, שמתוכם דלינו כמעט את הגביע הקדוש של עולם הבירות:הבלונדינית וה-8 של המבשלה הטראפיסטית Westvleteren. בניגוד לשימאיי וללה טראפ, שנמצאות בכל חור בעולם, המודל השיווקי של הנזירים השתקנים שמאיישים את המבשלה מבוסס על ביקוש-יתר. עקרונית, הבירה נמכרת רק קמעונאית, רק בארגזים, רק במנזר ורק בתיאום מראש עם הגבלת מספר הארגזים לאדם/ מבקר/ מכונית. ליד המנזר, שנמצא בווסטוולטרן, יש בר שמחזיק באופן קבוע את כל ארבעת הבירות של המבשלה. קחו אספקה לא סדירה, שלבו עם כללי מכירה נוקשים, ביקורות נלהבות פרי עטם של יודעי ח"ן וקבלו הייפ. בעוד שהמחיר הקטלוגי עומד נכון להיום על 30-39 אירו לארגז של 24 בקבוקים (כמה עולה ארגז גולדסטאר?), המחיר לבקבוק בודד בחנויות ובפאבים שמתעלמים מההתחייבות לא למכור את הבירה מגיע ל-10-12 אירו. אז זה מה שהזמנו בקמברינוס: ווסטוולטרן בלונד ו-ווסטוולטרן 8, שתיהן עשירות ומהנות וגם בקבוק של Hop Ruiter בהמלצת השופט הניו זילנדי, בירה בלגית חזקה וכשותית בצורה מפתיעה.

דיוקן עצמי עם ווסטוולטרן

קצת יותר מ-3 שעות עברו מהרגע בו נכנסנו לבירבום ועד שהתיישבנו ביעד השלישי, האחרון והנחשק ביותר מבחינתנו בברוז': 't Brugs Beertje. ברחוב צדדי בקרבת מרכז העיר, מאחורי דלת לא מרשימה בעליל שוכן אחד מבתי הבירה המרשימים ביותר בבלגיה ויש האומרים בעולם כולו. הדובון מברוז', משחק מילים פלמי, נפתח בשנת 1983, עם סטוק של 120 בקבוקים. כיום התפריט כולל כ-400 סוגים שונים של בירות בלגיות: טראפיסטיות ובירות מנזרים אחרות, סייזון, למביק, קוואדרופל ושאר טובין מהארץ השטוחה.

סוגרים את הערב בברוז'

על הבירטייה והפארטיה מנצחת כבר כמעט 30 שנים דייזי, שמשרה על המבקרים אוירה ביתית ומסבירת פנים. הכניסה לבר קטנה וצפופה אולם החדר האחורי מרווח יותר. נרות על השולחנות, בירצ'נדייז על הקיר ותמונות שלה עם צייד הבירה, מייקל ג'קסון זצ"ל. עבר זמן רב מאז הטיול ואני לא זוכרת מי בחר את הבירות שהזמנו. יש סיכוי שזכינו להמלצת הצוות, כי Prearis Quadrupel המצויינת, הכמעט-פורטרית, ראתה אור ב2011; שום סיכוי ששמענו עליה לפני כן. גם בירת ההאלווין, Smisje Speciaal היתה בטח המלצה. הרשמים ביומן מעידים שרבצנו בבירטייה כמעט שעתיים. שני סבבי בירה, נישנוש תפוצ'יפס וגבינות (ביקרנו שם 3 שבועות לפני שחזרתי לטבעונות), רביצה בכורסאות הנוחות וספיגה איטית של האוירה ושל האלכוהול. אם יש לכם זמן לבר אחד בברוז', זה המקום.

בית העסק המובחר. לגמרי.

ביום המחרת, לפני שנסענו לאנטוורפן ואחרי שהחלמנו מההנג אובר בעזרת ארוחת הבוקר העשירה בHobo Bed and Breakfast, טיילנו בעיר, רגלית וסירתית (אכן, שיט תעלות. תהרגו אותי), ועשינו שופינג בBier Temple המקומי. קטן יותר מהסניף בבריסל, זה עדיין דיסנילנד לאוהבי הבירה הבלגית: כוסות, חולצות, אפילו בובות פרוותיות של הפיל הורוד של דליריום ובקבוקים. המון. מארזי מתנה, בקבוקי מגנום, תויות מוכרות כהוגרדן ודובל ובקבוקים אלמוניים, גם, במחיר משולש ואף מרובע מכל בירה אחרת בחנות, וסטוולטרן 12. המחירים גבוהים כצפוי ממיקום החנות והביקורות מצביעות על חנויות איכותיות יותר כבכחוס קורנליוס שמרוחק ממרכז העיר, אבל את רוב קנייות הבירה שלנו ערכנו בביר טמפל. בטיול הבא נהיה חכמים יותר.

*ובכל זאת: שוקולדים משובחים בDumon Chocolatier, צ'יפס טריים ומהממים בשה וינסנט, תיקי מעצבים יד שניה – ויטון להמוניות, דלוו לאנינות בSecondo

עד שתמצא התרופה לצליאק – בירה ללא גלוטן

הזמן: שבת, לפני הפגנת הסחים
המקום: בכלל לא מצוין – לב רמת גן!
השותים: החשאי, אמא שלי ואני
הנשתה:Mongozo Premium Pilsener

החדשות הרעות בקשר לג' הגיעו אלינו לפני מספר שבועות. מה יכול להיות גרוע יותר מ-3 ילדים ובית במודיעין, אתם שואלים? ובכן, צליאק. אותה רגישות ארורה לגלוטן, שמנטרלת את המסד עליו מושתת כל קיומי: אוכל בפיתה ובירה. אסור להשוות, כמובן. את מודיעין ואת התרומה למאזן הדמוגרפי ג' הביא על עצמו. בטעמו המפוקפק-משהו בקולנוע אי אפשר להאשים אחרים ורבאק, לא ראיתי את הבנאדם מחוץ לפייסבוק איזה 5 שנים בטח (בן כמה האמצעי עכשיו? נפגשנו קצת אחרי שהוא נולד), והסיכוי שהבירות שהוא אוהב הן גולדסטאר ולף סביר ביותר, אבל לאף אחד לא מגיעה התנזרות בכפיה מהנוזל המצוין הזה וגם לא מוויסקי ומפיצה. לכן, כשלקחתי מאיש הבירה בקבוק של מונגוזו נטול גלוטן, חשבתי על ג'. עקב הנסיון העגום שלנו עם בירות ללא גלוטן לא ציפיתי ליותר מדי, והאמת, לא רק בגלל היעדר הגלוטן מונגוזו היא מבשלה שמייצרת בירות קלות עם פירות, בטעמים מלאכותיים ומזעזעים למדי. חוץ מאישור הסחר ההוגן שעל התוית באמת שלא היו לה נתוני פתיחה מרשימים.

הדגנים שבבירה הם אורז ושעורה, שהוציאו ממנה את הגלוטן – יש טכניקה כזאת. זה כבר יותר מבטיח מדוחן/ דורה/ מה שבירת ניו גריסט שנמכרת ממש ביוקר בחנויות טבע מכילה. פתחנו את הבקבוק בארוחת שבת אצל אמא שלי, בעצמה לא חובבת גדולה של בירה מחד ונמנעת מגלוטן מאידך, כאמור עם נכונות לשתיית בירה מבאסת, שתגרום לי להתבאס עוד יותר ממצבו הבריאותי של ג'. ובכן, אני שמחה לבשר שהופתענו. לטובה, ברור שלטובה. מה יכול להיות גרוע יותר מבירה נטולת גלוטן?

הבירה צלולה, בהירה-חיוורת מאוד, בצבע קש ונמזגה עם שכבת קצף לבנה ודקיקה. באף חשנו מתיקות קלושה, מעט דבש ומעט עשב. אמא שלי אהבה את הריח. הטעם מריר, יבש קמעה ומאוד מרענן, הגוף קל, הגיזוז פעלתני והסיומת מרירה. מונגוזו פרמיום פילזנר רחוקה מלהיות הבירה הטובה ביותר שטעמנו, אפילו במשך הסופ"ש, אבל בגבולות הז'אנר היא מוצלחת. יש לה טעם של בירה, אפילו של בירת פילזנר, הסגנון אליו היא מבקשת להשתייך. היא גם זולה יותר מניו גריסט (באתר של בית המשקאות של נפתלי: 13 ש"ח ט.ל.ח) – אופציה ביראית ראויה בהחלט לנמנעים מגלוטן מכל סיבה שהיא. עכשיו שייצרו עבור הצליאקים לחמים עם טעם נורמלי.

רק בריאות. אל תעברו למודיעין.

בלילות הקיץ החמים

הזמן: הערבים האחרונים של חודש יוני
המקום: קרוב למזגן
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Königsbacher Pilsener,  Henninger Premium Lager

החום כבר בלתי נסבל, יולי בפתח ותיכף יתחילו אירועי חוף ובירה שמטרתם לקבע במוחותינו המיוזעים את קיומן של גולדסטאר/ סמואל אדמס/ פאולנר/ קרלסברג/ טובורג/ מחק את המיותר באמצעות הקישור חום-זיעה-בירה.

זאת העונה בה בירות המנזרים אמורות, לפי אנשי השיווק, להשאר בחושך, בפינת המקרר, ולפנות מקום תחת השמש ללאגרים קלילים שמתאימים לים.

אנחנו שונאים את הים, החשאי ואני. בעיקר בתל אביב. אין מצב לsuspension of disbelief – לא יכולה שלא לחשוב ששחיה בחוף פרישמן/ הילטון/ מציצים (שני האחרונים זה לא אותו דבר?) משמעותה שחיה עם בני מעי שנפלטו הימה בחסות השפד"ן. שונאים את הים, אבל במצבים מסוימים, זורמים עם בירות קלילות. בשבוע שעבר נכנסנו לאחת מחנויות האלכוהול של רחוב העליה במטרה לגלות דברים חדשים ולהתעדכן במצאי בשוק וגילינו שידידתנו לילך עובדת שם. היא כיוונה אותנו למדפי הלאגרים והצביעה על שני בקבוקים זולים, 6-7 ש"ח כל אחד מהם. שניהם בעלי שמות גרמניים, אבל האחד מבוקבק ברשיון בירדן. לפני שאתם מרימים גבה, תזכורת: בירה דנית שמבוקבקת באשקלון. מטר מעזה. אפשר להמשיך.

Königsbacher Pilsener היא הראשונה שפתחנו. בירה גרמנית שמקורה בקובלנץ במערב גרמניה, שנודעת לשמצה בשל היותה עיר תאומה של פתח תקוה. בירה בהירה, זהובה וצלולה עם ראש קצף לבן ויפה עם ניחוחות קלושים של לימון וגרעינים. הטעם מריר ואנמי למדי והגוף קליל. שום דבר לכתוב עליו הביתה, אבל לגמרי בירה שאפשר לקחת לחוף.

מקורה של Henninger אף הוא בגרמניה, אך כאמור, היא מבושלת ברשיון בממלכתו של עבדאללה החתיך ההורס. המראה שלה פחות מרשים, היות והראש ירד במהירות. ריחות סטנדרטיים של לתת, דהויים קמעה, טעם מריר, מעט מתכתי אבל לא רע. גוף קל, סיומת מרירה. אהבנו אותה יותר.

אי אפשר לחפור יותר מדי על הבירות האלו. הן לא מחדשות כלום לא מבחינת הטעם, לא מבחינת הריח, אבל כבירות קלות, זולות ומבוקבקות הן מספקות את הסחורה שנדרשת לים, לפיקניק או לכל מקום אחר.

להתראות בהפגנות הערב!

 

ביקור חולים

הזמן: לפנות ערב, לפני שבועיים
המקום: ביתה של החולה
השותות: שירה בירה ואנוכי
הנשתה: Floreffe Melior

יש את הפנטזיה הזאת שכמה שבועות של היעדרות מהעבודה ושבירת שגרה תאפשר לנו להיות יעילים ולתקתק עניינים:  במקרה שלי הפנטזיה כוללת את סידור הבית, כמה שעות קריאה ביום, השלמת לימודים, פינוי-בלי-פיצוי של ארון הבגדים, צפיה בסדרות ובסרטים והשלמת פערים עצבנית בבלוגים.

השבוע חזרתי לעבודה אחרי ארבעה שבועות של היעדרות. חופשת פסח ואז שבוע של  מחלה ואז שבועיים של החלמה. הרבה זמן בבית. תוצאות? עונה + שני פרקים של GOSSIP GIRL, שני סרטים בDVD ("ממלכת החיות" האוסטרלי החלבי ו"גומורה" שגורם לך לרצות למות), שקית אחת של בגדים שפונו מהארון, בית מבולגן כתמיד, אפס קריאה (האם אני זקוקה לרעשי רקע של אוטובוסים כדי לשקוע בספר?) והגדלת הפערים בבלוגים. לא רק שלא כתבתי, גם (כמובן) המשכתי לשתות. בקטנה, כן? לא נזקקתי לתרופות, אבל בכל זאת, חופשת מחלה.

שירה בירה, שותפה לשתיה ובת לוויה נאמנה, באה לביקור בית חפוז. חלקנו ביחד בקבוק של פלורף מיור, שחיכה במקרר לשותף, שכן החשאי הביע מראש חוסר רצון בולט לטעום איתי את הבירה. הוא טוען שכבר שתינו את הבירה הזאת ושהיא לא טעימה. ובכן, אינני זוכרת אם שתיתי אותה, אבל בסוגיית הטעם יש בינינו הסכמה. זאת בירת מנזרים בלגית חזקה (8% אלכוהול), כהה – שחורה-סגולה – אטומה ובעלת ראש קצף בצבע לבן כהה. המראה הוא היתרון של הבירה, כי חוץ ממנו, אין הרבה דברים טובים לכתוב. ריחות של דגנים, יין ומעט שוקולד, וטעם תרופתי שלא נעם לי, גם לא בעת חופשת ההחלמה. גוף הבירה כבד, כמצופה מהסגנון, הגיזוז קל והסיומת ארוכה. לא טעים בכלל.

הביקורות והדירוגים שקראתי אוהדות את הבירה. אולי איתרע מזלי וקניתי בקבוק מקולקל? אולי חוש הטעם או הריח לא היה מכוייל? אולי. מאידך, אין לי ממש חשק לנסות את הבירה הזאת שוב.

מצב רוח אורולוגי

רמז מטרים?

הזמן: שני, חוהמ"ס, לפני ארוחת הצהריים
המקום: חדר העבודה
השותים: אני והחשאי העסוק מתמיד
הנשתה:Lefebvre Blanche de Bruxelles

לא הלכנו לשומקום וכמובן שלא התחלנו לשמור תורה ומצוות. נהפוך הוא: הפסח הזה כולו השלמות פערים וטעימות בירה. מה פשרה של ההיעדרות, אם כן? אל דאגה, אנחנו לא מבלים בפקקים, בים או עם עמישראל במוזיאונים הפתוחים לקהל הרחב; החשאי עמל על פרוייקט מרתק ואני מנסה ללמוד ולטפח את The Beer Gatherer.

אז כן, השלמת פערים כוללת ריקון מקררים וסקירה של בקבוקים שליקטנו ממדפי ארצנו ושטרם יצא לנו לשתות/ לדרג/ לדסקס. כמו, לדוגמא, בירת החיטה הבלגית בלאנש דה בריסל, שמיובאת ע"י שקד/ דרך היין ושקנינו לא מזמן בשר המשקאות.

על התוית של הבירה מככב המנקין פיס – הילד המשתין, סמלה מעורר הסלידה של בריסל, שמהווה גם הטרמה לצבעה של הבירה, שמזכיר פיפי עכור יותר מכל. עכשיו, אני בטוחה שיהיו כאלה שיגידו שלבירה יש צבע של שתן (יש אורולוגים בקהל שיכולים להצביע על המחלה שאחד מהסימפטומים שלה הוא פיפי בצבע גינס?), אבל יש צבע של שתן ויש צבע של שתן. נדיר שאני מסתכלת על בירה ובמקום לשלוף זהוב/ ענברי כהה/ בהיר מעונן/ חום נוטה לשחור האסוציאציה הראשונה שעולה בראשי זה שתן.

חוץ מעכירות והצבע האמור לעיל היה גם מעט קצף דליל ולבנבן. הריח: בננת בוסר, מסטיק ולימון. לא שתן. לא שאין בירות עם ריח של שתן. ככה בשלוף, זה אחד הדברים שהרחתי בבירה בלגית בשם Girardin Gueuze, שטעמתי לפני כשבוע. (ושסקירה עליה תפורסם מתישהו בביר גאת'רר). טעמה של הבלאנש חמצמץ ולא כיפי בכלל, הגוף מימי והסיומת מתוקה. אפשר לפסוח.